Telecom News - המודל של שוק סיטונאי המתוכנן בישראל נכשל בכל מקום בעולם ובאירופה זנחו אותו זה מכבר

המודל של שוק סיטונאי המתוכנן בישראל נכשל בכל מקום בעולם ובאירופה זנחו אותו זה מכבר

דף הבית >> דעות ומחקרים >> אנליסטים >> המודל של שוק סיטונאי המתוכנן בישראל נכשל בכל מקום בעולם ובאירופה זנחו אותו זה מכבר
כך לדברי פרופ' ניקו ואן אייק מאוניברסיטת אמסטרדם, מומחה בעל שם עולמי לתחום רגולציות התקשורת בכנס "אסדרת שוק התקשורת הדיגיטלית בישראל", שנערך היום באוניברסיטת חיפה. "אין מדינה שיש בה יותר מ- 3 שחקני סלולר עם LTE. אני לא מבין מה אתם עושים בישראל", הדגיש בראיון שערכתי עימו.
מאת: אבי וייס, 22.5.13, 22:30פרופ' ניק ואן אייק

בלעדי: כנס "אסדרת שוק התקשורת הדיגיטלית בישראל", שנערך היום (22.5) באוניברסיטת חיפה - המרכז למשפט וטכנולוגיה, הפקולטה למשפטים, בשיתןף קבוצת "לייקר החזקות" (ביוזמתו של ד"ר טל ז'רסקי), שימש במה להתקפות חריפות ביותר על תכניות משרד התקשורת. רוב הדוברים כינו את התכניות הללו "פנטזיות". 

אורח הכבוד המרכזי בכנס, עימו קיימתי ראיון נפרד היה פרופ' ניקו ואן אייק (בתמונה), מאוניברסיטת אמסטרדם - הפקולטה למשפטים, מומחה בעל שם עולמי לתחום הטלקומוניקציה ורגולציית התקשורת: "אין מדינה באירופה ואני חושב בכל העולם, שיש בה יותר מ- 3 שחקני סלולר ב- LTE. הסיבה מאוד פשוטה: זו משימה קשה מבחינה כלכלית. אין כאן מקום לשחקנים קטנים בלי כיסים עמוקים וניסיון רב שנים בפריסת רשתות סלולר, עם אורך נשימה מבחינה כלכלית. גם במקומות, שהממשלה חילקה במכרז (או לא במכרז) 4 רצועות של תדרים ל- 4 שחקנים, לפחות אחת מהחברות, שלקחו תדרים ל- LTE, נרכשה ע"י אחת מהשלוש האחרות שנשארו בשוק. זה קרה למשל בהולנד ובמדינות נוספות באירופה וגם במקומות אחריםבעולם.

השוק האירופאי מעודד שיתוף אנטנות. המגבלה הרגולטורית היחידה: אסור לשתף מידע על הלקוחות. הטיפול בלקוחות ייעשה בנפרד מהתשתית המאוחדת. מבחינת רכיבי הרשת והאנטנות, השיתוף רצוי ואף מומלץ ע"י הרגולטורים, בגלל העלויות והקשיים של פריסת אנטנות בכמויות, בעיקר בערים הגדולות. בנוסף, הרגולציה דוחפת את כל השוק ל- Small Cells. זאת, כדי להוריד עומסים מהאנטנות המרכזיות, לספק שירות יותר טוב ויותר רחב-פס למכשירי הקצה. זאת, תוך שיפור חווית הלקוחות של הרשת החדשה. כל שחקני הסלולר באירופה הלכו לכיוון הזה של Small cells להסטת עומסים (Cellular Offload).

הספקים באירופה מתמודדים כיום עם שילוב תדרים, זאת, משום שהם לקחו תדרים בתחומים של 1,800 מגהרץ, 2,600 מגהרץ ו- 800 מגהרץ. בנוסף, יש להם תדרים קיימים ב- 900 מגהרץ וב- 2,100 מגהרץ, בהם הם מספקים 3G. בעתיד הם יסבו את התדרים הללו ל- LTE. הבעיה, שיש כרגע באירופה: לא כל המכשירים תומכים בכל התדרים. למשל, באייפון חסרים התדרים הנמוכים ל- LTE. אני מקווה, שבשנה הקרובה יצרני המכשירים יפתרו את בעיית התאמת התדרים לאלו שהרשתות נפרסות באירופה. 

הרגולציה בתחום הטלקום מאוד מפותחת באירופה. הנייר הראשון של השוק האירופאי יצא ב- 1987. בשנת 2000 יצאה הרגולציה של ULL (מה שאתם קוראים כאן בטעות "שוק סיטונאי"). אבל, מאז עברו כמה שנים וזה הפך ל"רגולציה עצמית". ה- ULL המקורי, שכעת אתם רוצים להכניס לישראל - נכשל. כיום, הרגולציה באירופה עובדת לפי כללים אחרים. השיטה החדשה: בודקים כל שלוש שנים האם חלו שינויים בשוק והאם נוצר שחקן משמעותי, שצריך לטפל בו. רק אז בוחנים במה לטפל בו. רוב המקרים הבעייתיים נפתרים ע"י תחרות ועידוד התחרות ולא בכפייה של ULL. המודל הזה נגמר. בארה"ב מודל ה- ULL נזנח זה מכבר, אבל באירופה הוא עדיין קיים מהעבר. זה פגע בהשקעות בתשתיות בכל מדינות אירופה, שאימצו את המודל הזה. 

אחרי 10 שנים של מחקר בתחום, ברור שה- ULL נכשל כשלון חרוץ. יש מעט מאוד סיפורי הצלחה של חברות, "שרכבו" על רשת של ספק בזק ותיק. היום, ברור לכל הרגולטורים, שהרעיון של ה- ULL זה רק רעיון, לא דבר מעשי. זה לא יכול לעבוד. חברות, שכופים עליהן ULL, לא מוכנות להשקיע בתשתיות. זה נזק בלתי הפיך לכלכלה ולחברות עצמן.

לעומת זאת, בסלולר הגיעו למסקנה, שמודל של 3 חברות עובד יותר טוב. השחקנים החדשים כביכול בתחום הסלולר באירופה הן חברות בזק ותיקות, שהחלו לספק סלולר במדינות השכנות להן. כך עשו וודאפון, KPN ודויטשה טלקום. המתחרים היחידים באירופה בחברות הבזק בתחום הקווי הן חברות הכבלים. זה מספק. אולם, באירופה הכבלים מכסים רק 33% ממשקי הבית, לא כמו אצלכם. 

למה הרעיון של מה שאתם קוראים "שוק סיטונאי" נכשל? זה ברור ,שזה לא כמו מודל של הדיור, שאפשר לשלוט בו ברגולציה פרטנית. בתקשורת, שירותים בונים לטווח קצר ותשתיות בונים לטווח ארוך. אז אי אפשר לסנכרן את זה. בעלי המניות של כל החברות רוצים החזר מהיר על ההשקעה. שוקי ההון לא יודעים לתמחר ולתמוך במודלים המערבבים שוק של טווח קצר עם שוק של טווח ארוך. אי אפשר לקבל השקעות ל- 10 עד 15 שנה, שזה טווח הזמן של ההשקעות בתשתיות. בנוסף, כל 3 שנים, לפי המדיניות החדשה, בוחנים את הרגולציה מחדש. דהיינו: הוודאות הרגולטורית היא רק ל- 3 שנים. אז התוצאה ברורה: אי אפשר להכין תוכניות לטווח ארוך כשהרגולציה כל הזמן זזה. 

די ברור, שברגע שעוברים ל- FTTH, ה- ULL פשוט מת. לא ברור איך בישראל אתם רוצים לפרוס 3 רשתות של סיבים אופטיים עד הבתים. אין מודל כלכלי לדבר כזה בשום מקום בעולם. בישראל, הממשלה לא מסבסדת את הפריסה הזו. אז ברור, ששוקי ההון צריכים לתמוך בזה. אני לא רואה את זה קורה. זה נס אם זה יעבוד". 
LTE



 
 
Bookmark and Share