משרד המשפטים (גם הוא, כמו משרד התקשורת) מחפה על מעשים חמורים שנעשו בצמרת משרד התקשורת וחושב שניתן להסתיר את המעשים הללו ב"טענות מצוצות מהאצבע". חשיפת תגובת משרד המשפטים לשאלות שלנו בעניין, בהתאם לחוק חופש המידע.
מאת:
אבי וייס, 14.2.14, 12:15
פרסמתי כאן מאמר ארוך שכותרתו: "משרדי התקשורת והמשפטים לא בוחלים בשום אמצעי לחסום את חשיפת האמת". מדובר בפרשה של "קשרי הון שלטון" הנמשכת עד היום, תוך נסיונות הסתרת האמת בתרגילים מגוונים. את תגובה ממשרד התקשורת לא קיבלתי.
את משרד המשפטים (השרה
ציפי לבני) שאלתי (לפני
שלושה שבועות):
"האזרח
סיני ליבל ביקש מ
משרד המשפטים לקבל מידע מסוים המצוי במשרד המשפטים (לפי חוק חופש המידע).
המידע המבוקש
לא נמסר לו (ללא כל נימוק או סיבה נראית לעין) ובעקבות כך התלונן בפני "היחידה הממשלתית לחופש המידע" במשרד המשפטים.
התלונה (של
סיני ליבל) נבדקה ע"י עו"ד
מוחמד קדח, עוזר לראש היחידה במשרד המשפטים,
ונמצאה מוצדקת. נאמר שם במפורש שיש להשיב לאזרח המבקש "
לאלתר", כי עברו כל המועדים המנויים בחוק למתן תשובה. מצ"ב מכתבו של העוזר לראש היחידה. ההחלטה של העוזר לראש היחידה הייתה
ב- 11 בדצמבר 2013.
למרות זאת, עד היום, המידע מבוקש לא נמסר.
אבקש לדעת מדוע?
כ"כ האם אני כעיתונאי אוכל לקבל את המידע, בלי לעבור שוב דרך הפרוצדורה של הגשת בקשה ותשלום אגרה של 100 ₪ (שכן, אם גם לי משרד המשפטים לא יעביר את המידע, מה הטעם להגיש בקשה נוספת בדיוק באותו נושא ולשלם אגרה?)".
להפתעתי, קיבלתי אמש את התגובה ממשרד המשפטים על שאלותי, שפורסמו גם כאן, לכך, שגם משרד התקשורת וגם משרד המשפטים מסרבים לספק מסמכים (בניגוד ל"חוק חופש המידע" ובניגוד להחלטות "יחידת חופש המידע", שבדקה כאמור את התלונות ומצאה שהן מוצדקות ושיש לספק את המידע מיידית לפונה).
להלן תגובת משרד המשפטים במלואה:
"פנייתה של עו"ד נגה רובינשטיין אל המשנה ליועמ"ש, כוללת מסמכים פנימיים שונים, החוסים כולם תחת סעיף 9(ב)(4) לחוק בהיותם:
'מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן... וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין'.
תכלית הסעיף היא לאפשר לרשות לקיים תהליך עבודה מנהלי תקין, המתבסס על שיח חופשי בין עובדי הרשות, תוך החלפת מגוון רב ככל הניתן של דעות ועמדות. כל זאת, כדי להגשים את האינטרס הציבורי בקבלת החלטות מנהליות מיטביות. ואולם, בהתאם להלכה המפורשת בעניינו של סעיף זה, לא די בהיותם של המסמכים מסמכים פנימיים כדי להצדיק את אי מסירתם, אלא שומה על הרשות לבחון האם משקלו של האינטרס הציבורי בגילוי המידע כמו גם האינטרס האישי של המבקש אם ציין זאת, גובר על הטעמים ביסוד הסעיף הנ"ל.
בנסיבות העניין, באיזון בין האינטרסים האמורים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להיענות לבקשתו של מר סיני ליבל. המסמכים הקיימים נוגעים לגרעין ההתייעצות הפנימית ברשות. אי גילויים מקיים במישרין את תכליתו של סעיף 9(ב)(4) לחוק. מנגד, לא מצאנו כי קיים אינטרס נוגד משמעותי, ציבורי או אישי בגילויו של המידע המבוקש. נציין כי לפני סעיף 17 לחוק יש בידי מר ליבל לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטה זו. מכתב בנוסח זה נשלח גם למר סיני ליבל."
אם לא הצלחתם להבין את התשובה כאן, אני יכול להרגיע אתכם. גם אני לא הצלחתי להבין אותה. מה שכן הבנתי, שיש (גם במשרד המשפטים), מי שמאוד מעוניין להמשיך ולהסתיר מידע, שחושף עבירות של בעלי תפקידים בכירים ביותר במשרד התקשורת. זה לא יעזור לו (או לה). האמת תצא לאור, במוקדם או במאוחר. המסמכים הללו כבר הודלפו, והנסיון להסתיר אותם כעת - נראה פתטי.
