המעבר מהשדה החום לשדה הירוק באינטרנט של הדברים - IoT
מאת:
אלכסנדר דמיץ', 29.4.15, 10:15
איך ה-IoT עובר לעולם של וירטואליזציה של רשתות התקשורת (SDN\NFV)? מודלים חדשים בעולם האינטרנט של הדברים.
האינטרנט של הדברים (
Internet of Things) הוא עולם המקשר פעמים רבות בין עולם האינטרנט החדש לעולם הרכיבים והתעשייה. פעמים רבות גם עולה השאלה, כיצד ניתן להטמיע תפיסה חדשה זו לאור העובדה, שרוב ציוד התשתית בעולמות הייצור, האנרגיה, האוטומציה בתעשייה ובשווקים "חומים" אחרים, הוא בן 30 שנה ואף יותר?
בתמונה: אפשרויות הטמעת פתרונות
IoT:
אך לפני מתן התשובה, ראוי להגדיר מספר מונחים:
בתחומים "חומים" מתקיים תרחיש בו קיימים מיליארד מכשירים ואפלקציות תוכנה מסורתיות, שמבצעים פונקציות מסוימות בנפרד, ללא קישוריות האחד עם השני. חלק מהם ידרוש אסטרטגיות הגירה כדי להתחבר למערכות אחרות על מנת להרוויח מיתרונות האינטרנט של הדברים.
לעומת התחום החום,
תחום ירוק נבנה מן היסוד כדי לנצל את האינטרנט של הדברים: כולל מחשבה על קישוריות, אבטחה וניהול מרחוק.
מרכיבים מרכזיים כדי לבצע מעבר משדה חום לשדה ירוק
המרכיב הראשון לייצר חיבור וקישוריות הוא שער גישה –
Gateway. לפי תפיסה זו, אל הביג דאטה בענן נשלחים פרמטרים שונים כגון מיקום או טמפרטורה, ובענן מופעלת בינה אנליטית. כאשר מתכננים מחדש מערכות שדה חום עבור האינטרנט של הדברים, סביר להניח, שנראה רבים בתעשייה, שנוקטים בגישה שונה והוליסטית יותר. עפ"י גישה זו יש לכוון להקמת פלטפורמה, שיכולה להריץ אפליקציות בדרך גמישה יותר דרך מכשירים שונים, מערכות או שכבות ברשת. הדבר יכול להתרחש בענן, בנתב רשת או בשער גישה או ברמת המכשיר. באופן דומה, חברות יכולות לבחור אם לפתוח את הפלטפורמות שלהן לשותפים חיצוניים או למפתחי אפליקציות או להשתמש בהן פנימית במסגרת חברות גדולות.
הבעלות על פלטפורמה משותפת אחת יכולה להוסיף ערך עצום ולאפשר להן לכתוב אפליקציות, לעבור בין שכבות שונות, להפחית עלויות וגם למשוך יותר ערך לפלטפורמה. ניתן לאפשר ללקוחות לארוז את האפליקציות שלהם ולשתף אותם עם אחרים.
הפרדת התוכנה מן החומרה
הצעד הבא הוא וירטואליזציה, ולמעשה, הפרדה של התוכנה מהחומרה שמתחתיה. בכך מתאפשר למערכת הפעלה אורחת, כגון חלונות או לינוקס, לרוץ ללא שינויים במקביל למערכות הפעלה אחרות. הדבר מפרק את התפיסה של מכשירים בעלי ייעוד לפעולה ספיציפית, שמחוברים למערכות שיש להן ריבוי יכולות. טכנולוגיית ההייפר- וייזור בזמן אמת מאפשרת לאחד אפליקציות רבות על פלטפורמה אחת, ובכך להביא חסכון במקום, משקל וצריכת אנרגיה.
הצעד השלישי הוא למקם פונקציות באתרים ספציפיים כפי שראינו מתקיים ברשתות בהן בעבר בוצע איחוד של ציוד מבודד, כאשר פונקציות רצות על שרתים מרכזיים בסוג של מערכת ענן. תקן הרשת ה-
IEEE802.1 בעל הרגישות לזמן, פותח כדי לאפשר העברה של פונקציות ממכשירים אל הרשת, שם ישנה זמינות בעוצמת מחשוב גבוהה בהרבה. מתוך מיקוד בגישה זו של "ארכיטקטורה מבוססת שירות", ניתן להציב שרת, שהוא פלטפורמת
NFV משולבת לחלוטין (
Network Functional Virtualization), שפועל על בסיס תקינה פתוחה וקוד פתוח, דבר המאפשר לתשתית ה-
NFV לעמוד בביצועי כמעט זמן אמת ברמת אמינות של 6 תשיעיות (
99.9999%) ההכרחית לרשתות טלקום.
החלק האחרון של הסיפור הוא שכבת הניהול, שמטפלת בשרשרת עד לרמת המכשיר והאפליקציה. ברשתות מכשירים, שמורכבות ממיליוני נקודות קצה המקושרות למערכות אמינות ותשתיות חיוניות, ניהול המכשירים ההיקפי דורש בינה לרוחב כל המערכת של המערכות. עבור מרכיב זה, ה-
Edge Management System יכול לתזמן ולתאם את הקישוריות במכשירים אלה כדי להעביר אפליקציות ויכולות למקום בו הן נדרשות ברשת.
לסיכום, חזון השדה החום והשדה הירוק יכול לפתוח מודלים עסקיים חדשים של האינטרנט של הדברים והוא יהפוך למרכיב בסיסי לצורך הוצאת הערך הנסתר שבנתונים, שיפור קבלת החלטות בזמן אמת ושיפור יעילות ותפוקה.
מאת:
אלכסנדר דמיץ', מנהל בכיר פתרונות האינטרנט של הדברים,
ווינד ריבר.
