האם ניתן ליצור "שוק סיטונאי" שבו כל הצדדים מרוויחים, לא רק קבוצת בזק?

התשובה הברורה היא: כן. אולם, זה דורש מהפך רגולטורי (ו"ניקוי אורוות" יסודי במשרד התקשורת), כדי בטל את כל התקנות, ההחלטות והמסמכים המפוברקים והמופרכים ולהגיע לפתרון הנכון ששמו: WLR (ר"ת: Wholesale Line Rental). 
מאת: אבי וייס, 5.10.15, 20:40

בניתוח הצעת החוק של ח"כ ד"ר עליזה לביא ציינתי, שאין כל סיכוי (וגם אין כל צורך) לפרק את בזק. גם אין כל צורך, שמנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר (בתמונה), יעסוק כעת בטלפוניה הישנה של בזק ובשאר המרכיבים של הרשת הישנה של בזק.

כפי שניתחתי בתחילת 2015, הצרות בשוק הסיטונאי לא תיפטרנה מעצמן, וזה יהיה עוד יותר גרוע... ככה זה כשבונים דבר עקום מבוסס על פיברוקים. הוא חייב להסתבך בהמשך הדרך. 

העיסוק ב"מיקרו רגולציה" לא מוביל לשום מקום, בשום מדינה בעולם. ציינתי בכתבה, שיש פתרון רגולטורי, שכן עובד בעולם הרחב, ושמו WLR. בחלק ממדינות העולם זה נקרא בקצרה Wholesale (או Retail) ובמסמכים הרגולטוריים האירופאים מתעקשים לקרא לזה WLR. 

הרעיון של ה-Wholesale הוא פשוט ביותר להבנה וליישום והוא קיים משחר ההיסטוריה של קיום עולם המסחר, כשבני האדם עברו מכלכלה של "סחר חליפין" לכלכלה של "כסף". היתרון הגדול של ה-Wholesale: השיטה הזו מאפשרת את הגישה של Win-Win. דהיינו: שני הצדדים לעסקה מרוויחים ושני הצדדים לעסקה מרוצים. בכל שיטה רגולטורית אחרת, כמעט תמיד אחד מהצדדים לעסקה מרגיש ש"דפקו אותו" וכמעט תמיד יהיה רצון לאחר מהצדדים לעסקה "להרוויח משיטה" ע"י תרגילים ומניפולציות. 

הוויכוח על תצורת הרגולציה של "השוק הסיטונאי בישראל" נמשך שנים. מאז דו"ח קרול מ-2002, דו"ח גרונאו מ-2008 ועד דו"ח חייק מ-2011, שהם הבסיס לשיטת רגולציית "השוק הסיטונאי" הקיימת בישראל. לשיטה, שנבחרה ליישום בישראל, קוראים בשם: BSA - LLU, שהמשך שלה הוא SLU.

אני ועוד מומחים ובכירים בעולםהתקשורת בהווה ובעבר הצגנו בפני הוועדות הנ"ל את הגישה של WLR, אבל היא לא התקבלה. נטוויז'ן (וסלקום) לחצו חזק לקבל את גישת ה-VULA, אבל גם היא לא נתקבלה. למה בישראל משרד התקשורת בחר בשיטה של BSA \ SLU?  אין לי מושג. אלו תעלומות, שרק יחידת חקירות עילית של המשטרה יכולה לפצח. 

בכל מקרה, פתרון ה-BSA, שכעת מופעל בישראל, נכשל בכל העולם (ארה"ב ביטלה זאת כבר לפני כמעט עשרים שנה) והפתרון הזה החל להתכווץ באירופה בעשור האחרון עד קרוב לאפס, מול שתי השיטות הרגולטוריות העיקריות האחרות: LLU (שיטה שעברה עדכון באירופה לאור שינוי מבנה רשת בזק, אבל אינה ישימה בישראל) וה-Retail (קמעונאות). בבריטניה מופעלת מזה שנים שיטת ה-VULA, שכעת מתחילים לזנוח אותה. בעוד כמה מדינות דוגמת איטליה יש VULA, אבל בהיקפי פריסה מאוד מצומצמים ודי זניחים. כ"כ, פתרון ה-SLU נכשל כישלון חרוץ בכל אירוופה. 

בעת שמשרד התקשורת עבד במרץ על הכנת הרגולציה של השוק הסיטונאי ב-2014, היו בפניו כבר נתוני שנת 2013 מאירופה, כמופיע בגרף הבא: 56% מהקווים מחוברים בשיטת ה-Retail (שלא קיימת בישראל), כ-36% בשיטת ה-LLU (שלא ישימה בישראל בגלל שינוי מבנה רשת בזק) ורק 8% בשיטת ה-BSA:

נתוני 2014 בתחום רגולציית הפס הרחב באירופה נהיו עוד יותר ברורים ושיטת ה-Retail עברה את ה-70% מכלל קווי "השוק הסיטונאי" באירופה, בעוד ששיטת ה-BSA הצטמצמה לאחוזים בודדים. 

אולם, כדי לעבור מהרגולציה הקיימת בשוק הסיטונאי בישראל (BSA), שהיא רק WIN לקבוצת בזק, לגישה אחרת ומבטיחה הצלחה לכולם, יש צורך "להחליף דיסקט" ולהעביר מתפקידם את כל הפקידים הבכירים במשרד התקשורת "שבישלו את הדייסה הזו". צריך לפעול להוצאת המונח המטעה (בכוונה) "שוק סיטונאי" מהלקסיקון של הציבור בישראל והחלפתו במונח "שיתופי פעולה בגישה של Win-Win, עם כל שחקן בשוק". לצערי, מהפך כזה, בהרכב האנושי הקיים של משרד התקשורת הישראל, נראה כמהלך בלתי מציאותי. 

עוד על ה-WLR

ה-WLR אינו בנוי רגולטורית ממודל תמחורי אחד. זאת, כיוון שהמעבר למודל הזה דרש "מהפכים רגולטורים", שלוקחים שנים והרגולציה של התחום התפתחה בהדרגה במדינות השונות בעולם. ה-WLR מופעל ב-26 מתוך 33 המדינות באירופה (EU), בשאר אין "שוק סיטונאי". מודל התמחור של ה-WLR העיקרי שמצליח באירופה הוא: Retail Minus, מודל מאד פשוט ליישום (מודל כזה מופעל כבר ביותר ממחצית מדינות אירופה), לרוב עם הגנות של "צמצום מרווחים" - Margin Squeeze.

היות ואין למשרד התקשורת הישראלי שום כללים, חוקים, תקנות או שיטה להפעלת WLR, במודל תמחור פשוט של Retail Minus עם הגנות של Margin Squeeze, ההצעה שלי כאן נראית כרגע רחוקה מאוד מאפשרות יישום מעשי קרוב או בכלל. 

אולם, מהפכים רגולטוריים מבוצעים כל הזמן בעולם. למשל בארה"ב ובבריטניה. ב-EU הכריזו מזמן על ביטול גורף של השוק הסיטונאי באירופה במתכונת הישנה (זו הקיימת כעת בארץ). ההחלטה הזו של ה-EU בתוקף החל מיום 9.10.14  ועד סוף שנת 2020.

במציאות, בד"כ השפעות של מהפכים כאלה מורגשות בין 5 עד 10 שנים מיום קבל ההחלטה. אלה מהלכים מאוד איטיים ביישום שלהם. לכן, כרגע אירופה היא "ערב רב" של רגולציות תקשורת קווית ישנות וחדשות (ניתוח מעודכן מ-1.10.15 של מצב הרגולציה הקווית באירופה נעשה ע"י BEREC, הרגולטור האירופאי לתקשורת). זאת, בשונה למשל מארה"ב, יפן, דרום קוריאה, אוסטרליה, ניו-זילנד, סינגפור, ועוד, שהלכו במסלול רגולטורי אחר וקצת יותר מוצלח. 

אולם, בבריטניה המהפך הרגולטורי, שהוא רק בן שנתיים, יצר תוצאה מאוד מהירה. כשעברו בבריטניה לרגולציית WLR, עדיין בלי שביטלו כליל את הרגולציה הוותיקה הנשענת על עקרונות ה-VULA (בריטניה היא היחידה בעולם שיישמה באופן מלא את רגולציית ה-VULA, זו שנטוויז'ן\סלקום ניסתה לכפות על "ועדת חייק"), התוצאות על השוק הקווי הסיטונאי בבריטניה היו דרמטיות, כמופיע בגרף הבא:

על פי הניתוח כאן, שנכון למחצית 2015, המחיר של "קו סיטונאי" של חברת הבזק הבריטית - BT הוא 9.07 ליש"ט לחודש והוא מחיר זול מהממוצע של המדינות המפעילות רגולציית WLR באירופה (ומעט יקר יותר מהמחיר בצרפת ובספרד). התוצאה של זה על מקומה של בריטניה בפס הרחב כבר מורגש כמנותח כאן. גם בארה"ב משנים כיוון כדי להוביל בפס הרחב ולסגור פערים. 

בישראל, כשהכל סודי, אין שקיפות ואין שיתוף הציבור ונציגיו המוסמכים בשום דבר, הרגולציה שלנו מתנהלת ב: חובבנות, דיווחים שיקריים, ו"שליפות מהמותן", מהתחלה עד הסוף. אין שום סיכוי להצליח עם הרגולציה הישנה ששמה BSA\LLU - SLU. כי "ככה לא בונים חומה".

לסיכום: יגאל אלון (ז"ל) מצוטט כמי שאמר את המשפט הנצחי הבא: "ללא ידיעת עברו, לא יבין האדם את ההווה שלו, מאחר שכל ההווה מעוצב על ידי העבר." מי שלא לומד את ההיסטוריה של התחרות בעולם התקשורת, ייגזר עליו לחזור על אותן שגיאות שוב ושוב.