מש' התקשורת איבד כיוון והחליט לבטל את תקנות הפיקוח על חברות התקשורת

בלעדי: כנראה החשיפות שלנו אודות הנעשה באגף בכיר פיקוח ואכיפה מערך התקשורת הובילו את הנהלת משרד התקשורת לפתרון מאוד יצירתי: לבטל את תקנות הפיקוח על חברות התקשורת ולהמיר אותן בתקנות דיווח חדשות, שמעמיסות הר של טפסים ודיווחים מהחברות, שיגיעו היישר לשמילה מימון (הסמנכ"ל הבכיר לפיקוח ולאכיפה), שיהפוך את הדיווחים הבלתי נגמרים הללו למצגות לעיתונות. 
מאת: אבי וייס, 19.4.16, 08:40

כמעט כל יום אנו חושפים תעלול חדש, שמוסתר כמובן מהציבור, בהתנהלות משרד התקשורת. התעלול החדש, שהחל אמש, מורכב מ-2 נדבכים המשלימים זה את זה ונראה כמעין תגובה על סדרת החשיפות שלנו על ההתנהלות הכאוטית והבלתי חוקית של אגף בכיר פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת, בראשותו של שמילה מימון (בתמונה).

2 המסמכים החדשים, שיצאו אמש ממשרד התקשורת:

א. לבטל לחלוטין את התקנות העוסקות בפיקוח על בעלי רישיונות (להורדה מכאן). 

ב. לאשר בחקיקת משנה (באישור ועדת הכלכלה של הכנסת), תקנות חדשות העוסקות רק בנושא הדיווחים של חברות התקשורת לאגף פיקוח ואכיפה, תקנות המייצרות דיווחים חדשים בהיקף חזוי של ייצור טונות של נייר, לכל ספקי התקשורת (להורדה מכאן). 

בניגוד לשימוע הסודי הקודם, שחשפנו לפני כמה ימים, בנושא מחירי השוק הסיטונאי לבזק, שנכתב ע"י סמנכ"ל בכיר לכלכלה הרן לבאות ונחתם ע"י המנכ"ל שלמה פילבר, שימוע שאי אפשר להבין מה כתוב בו, למרות שנכתב בעברית, 2 המסמכים החדשים, שהופצו אמש, הם ברי קריאה והבנה, וזה ייזקף לטובת יפעת סיטרואן, מנהלת תחום מדיניות רגולציה, באגף תכנון מדיניות במשרד התקשורת. 

למי שקרא את 2 המסמכים החדשים הללו ולא הבין מה קורה כאן, אציג את התובנות העולות מ-2 המסמכים הללו:

א. הטיפול בחקיקה, חקיקת משנה ושינויי חקיקה, הם נושאים, שבסמכות הטיפול של "קליקת הפרקליטים", סליחה טעות, בסמכות הטיפול של לשכת הייעוץ המשפטי בראשותה של עו"ד דנה נויפלד (בתמונה משמאל).

לעיתים, אם יש עומס בלשכה המשפטית ויש משפטן באגף המקצועי, שאליו נוגעת החקיקה, הצעות החקיקה מוכנות ומופצות ע"י האגף המקצועי הזה (במקרה הנחשף כאן, החקיקה נוגעת לאגף בכיר פיקוח ואכיפה). 

מה פתאום גב' יפעת סיטרואן, שעוסקת במדיניות רגולטורית באגף תכנון מדיניות (בראשותו של יאיר חקק), יחידה קטנה מאוד, שאמורה להכין תכניות שנתיות ורב שנתיות, מפיצה שימוע בענייני חקיקה ועוד הנוגעים לאגף פיקוח ואכיפה??

אם אגף תכנון המדיניות הרגולטורית עוסק בחקיקה של תחום האכיפה והפיקוח, אז מי הכין את התכנית השנתית ל-2016 של משרד התקשורת??

לשאלה הקשה הזו יש לי כמה השערות די הגיוניות:

1) את התכנית השנתית ל-2016 הכין צוות עובדי ועובדות הניקיון ותחזוקת המבנים של משרד התקשורת (שייכים לאגף של תמי לשם, סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש).

2) אולי הכינו את התכנית עובדי הביטחון (כלומר: השומרים הבודקים תיקים בכניסה למשרדי משרד התקשורת בירושלים ובמגדל שלום בת"א, לרבות המאבטח, ששומר על הכניסה לאגף הספקטרום במגדל שלום, כדי למנוע מיבואני ציוד אלחוט נזעמים מלהסתער על הלשכה הזו ולהרוס אותה, בגלל שלא קיבלו אישורי ייבוא לציוד, שנתקע להם חודשים בנמל). 

3) אולי את התכנית הכינו בני ובנות שירות לאומי העובדים\ות אצל שמילה מימון בהכנת המצגות הצבעוניות, שהוא מפיץ לעיתונות כל שנה, והעיתונאים מבצעים לזה Copy & Paste בלי להבין, שמדובר רק בבדיחה ל-1 באפריל. 

4) הכי סביר בעיני: את התכנית השנתית הכינו הנהגים של ראשי משרד התקשורת (כלומר: נהג השר, נהג המנכ"ל ונהג יו"ר מועצת הכבלים והלוויין). למה זה הכי סביר בעיני? כי סביר, שתוך כדי נהיגה, הם שומעים שיחות של הבוסים שלהם, עם מונחים מעולם התקשורת העולים תוך כדי השיחות, כך שיש להם (על פניו) הכי הרבה ידע והבנה במושגי עולם התקשורת. בעבר, כבר חשפתי שהנהג של המנכ"ל הקודם (אבי ברגר) היה מקבל החלטות וחותם על מסמכי רגולציה... 

אם למי מהקוראים נדמה, שאני עושה צחוק מהעובדים המסורים הללו, שעובדים קשה תמורת שכר מינימום, אז הוא טועה. מי שעשה צחוק, זה מי שהכין והעביר לראש הממשלה את "התכנית השנתית של משרד התקשורת ל-2016", שבמרכזה של תכנית זו: פריסת רשת דור 3 בישראל במהלך 2016 (זו לא טעות הקלדה) ועוד דברים מבדחים כאלה, שמצביעים על כך, שמי שהכין את התכנית, אלה אנשים, שלא מבינים דבר וחצי דבר בענייני רגולציית עולם התקשורת.

לכן, הסיכויים, שתכנית העבודה, שהיה אמור להכין וליישם אגף תכנון מדיניות, תתבצע ב-2016, הם בדיוק כמו הסיכויים שב-2016 אסע לנתב"ג ואצא בטיסה ישירה למאדים.

כך הגענו למצב הכאוטי, שבו אגף תכנון מדיניות עוסק בנושאים של אגף פיקוח ואכיפה והאגף המשפטי, בלי להבין בזה דבר וחצי דבר. 

ב. אם תסתכלו על לוח התפוצה של 2 המסמכים החדשים הללו, תגלו, שהם נשלחו לאנשים הלא נכונים. כמחצית מלוח התפוצה אלו חברות תקשורת, שלא קיימות בכלל (מזה שנים), או שהן רק על הנייר ולא מספקות שירותי תקשורת לאיש (מזה שנים).

למה שולחים שימוע לחברות, שלא קיימות או לא פעילות, מזה שנים? משום שעובדי אגף הפיקוח לא יצאו מהמשרדים שלהם, כדי לבקר בחברות הללו ולראות במו עיניהם - אם הן קיימות.

ביטול תקנות הפיקוח (כאן), נועד להנציח את המצב הזה, כי בתקנות כתוב איך צריכים לפקח על חברות התקשורת. אם מבטלים את התקנות, אז אפשר להישאר במשרדים ורק לקבל דיווחים (ולכן מוצע ליצור תקנות חדשות, שעוסקות רק בדיווחים). 

כך, השימועים החדשים נשלחו למכותבים, בלי להודיע לאיש באמצעות הדוברות ובלי לעדכן את המדור "מה חדש באתר". כרגיל, השימוע נשלח רק לבעלי ההון המקורבים לשלטון ולשאר האינטרסנטים. לשלוח את השימוע לציבור ולנציגי הציבור המוסמכים? אין דבר כזה במילון המושגים של משרד התקשורת הישראלי בניצוחו של שלמה פילבר. 

ג. בתקנות החדשות המוצעות, שעוסקות כאמור רק בדיווח, נולדו אין סוף דיווחים חדשים והחמור מביניהם הוא, שחברות התקשורת תהיינה חייבות לדווח על כל תלונות הציבור המתבררות אצלן, כולל מה נעשה בכל תלונה.

כך, במקום ששמילה מימון והצוות שלו יטפלו בתלונות הציבור, העניין הזה מחוסל כמעט סופית ומה שיישאר אלה הדייווחים של חברות התקשורת לשמילה מימון. כך, יהיה לו המון דיווחים לבנות מהם מצגות לעיתונאים שלא מבינים במה מדובר. 

אין יום שעובר מבלי שאני אקבל לפחות תלונה אחת מאזרחים, שמספרים לי, שתלונתם למשרד התקשורת נגד מי מחברות התקשורת נדחתה בנימוקים שונים ומשונים, החל מנימוקים, שהתלונה לא בסמכות משרד התקשורת וכלה בכך, שהתגובה של משרד התקשורת לתלונתם היא Copy & Paste לתשובה, שהם כבר קיבלו מחברת התקשורת עצמה, טרם פנייתם למשרד התקשורת.

דהיינו: התלונות נכנסות היישר ל"מגרסה של שמילה". אני לצערי כבר הרמתי ידיים מזמן ואני עונה לפונים אלי, ש"זה המצב". רק כמה "לוחמי צדק" דוגמת סיני ליבל, שהסיפור החדש שלו נחשף בידיעה אחרת היום, לא שותקים וממשיכים עם זה לבית משפט. 

ד. אחד הסעיפים החשובים, שהיו בתקנות הקיימות ונעלם מהתקנות החדשות, הוא סעיף "שמירת סודיות". דהיינו: שבעלי התפקידים לא יגלו לאיש בלתי מוסמך, מה יש במסמכים, שהם מקבלים מחברות התקשורת.

למה הסעיף הזה נעלם? כדי להקל על אלה המעבירים את הסודות של חברת תקשורת אחת לחברה המתחרה שלה. אני נתתי שם די ציורי לתופעה הזו: "חפרפרות".

"קליקת הפרקליטים" רשמה אתמול ניצחון קטן בכך, שהשופטת הילה גרסטל (בתמונה משמאל) התפטרה מהתפקיד הכפוי טובה של נציבת נבת"ם (נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות במשרד המשפטים). אני נתקלתי לא אחת בפעילותה, ואני מצדיע לה על פעילותה המבורכת, שעשתה עד היום, באומץ לב בלתי רגיל.

אני מאמין, ששינוי האווירה הציבורית בישראל לא ייתן ל"קליקת הפרקליטים" להמשיך ולהפוך את סדרי שלטון החוק בישראל בכך, שהם יישארו בלתי תלויים ומעל כל חוק ונורמה בישראל. ממש מדינה בתוך מדינה. 

על רקע זה, הורדת סעיף הסודיות בתקנות הפיקוח על חברות התקשורת, היא אות מבשר רעות ואין להשלים עם המצב הזה בשום אופן. מדובר בעבירות  פליליות חמורות מהמדרגה הראשונה.

בביקורות, שערך השב"כ במשרד התקשורת, השב"כ מצא, שהכל פרוץ במשרד הזה. זו הסיבה, שבזק (ולא רק בזק) אינה נותנת אמון במשרד התקשורת ובעובדים בו ומסרבת להעביר למשרד מסמכים רגישים, שמא הם יועבור תוך יום - למתחרותיה. 

מה כן היה צריך לעשות בעניין הפיקוח והאכיפה?
אכן תקנות הפיקוח והאכיפה הן ישנות מאוד (מ-1986) והן זקוקות לעדכונים, לאור התקדמות הרגולציה, ההתפתחות הטכנולוגית והתפתחות התחרות בשוק. לכן, היה צריך לעשות בדיוק ההיפך ממה שנעשה -2 השימועים:

1) לבטל לחלוטין את כל הדיווחים של חברות התקשורת, למעט דיווחים הנדרשים עקב אירועים חמורים (דוגמת נפילת רשתות תקשורת).

2) לנסח תקנות חדשות, שבהן תיקבענה שיטות פיקוח נכונות, שכוללות ביקורים רבעוניים ושנתיים בחברות התקשורת, ביקורים פיזיים, שבהם עובדי יחידת הפיקוח יבדקו במו עיניהם את הנעשה בחברות התקשורת, אצלן ממש במתקנים ובמשרדים, וייקחו משם כל דיווח שהם צריכים, תוך מהלך הפיקוח.

שיטות הפיקוח אמורות לכלול ביקורים רבעוניים יזומים וביקורי פתע. יש לקבוע את השיטה, המועדים ומתכונת של הביקורים הללו ואת השיטה והדרכים לתיקון ליקויים, שנמצאו (אם נמצאו) בביקורי הפיקוח הללו.

אם אגף הפיקוח והאכיפה היה יוצא לשטח, הוא היה מגלה, שנעלמות אלף אנטנות סלולר במשך כשנה משטח מדינת ישראל. הוא היה גם מגלה, שכחצי מחברות התקשורת המופיעות ברשימות המשרד, אינן קיימות (בכלל) או שאינן מתפקדות כחברות תקשורת, מזה שנים.

3) יש צורך להקים מערכות טכנולוגיות, שתנטרנה ותפקחנה מרחוק על "טיב ואיכות השירות", שניתן ללקוחות חברות התקשורת, כמו שנעשה בעולם הרחב (אפשר ללמוד מהבריטים בעניין זה). כ"כ, יש לבנות מערכת CRM באגף הפיקוח כדי להפוך את כל תהליכי הטיפול בתלונות הציבור לממוחשבים. 

אם רק יושבים במשרדים ומעמיסים אין סוף תקנות צרכניות חדשות ואין סוף דיווחים חדשים על חברות התקשורת, אין כל סיכוי, ששוק התקשורת בישראל יוכל להתקדם לאיזה כיוון חיובי.