"ניתוח לאחר המוות": מותה של הרגולציה לעתיד עולם הטלוויזיה בישראל

"ניתוח לאחר המוות": מותה של הרגולציה לעתיד עולם הטלוויזיה בישראל
 מאת: אבי וייס, 2.7.16, 10:30
 
"ועדת פילבר" לעתיד עולם הטלוויזיה הסתבכה עם עצמה ועם בעלי ההון, האינטרסים הצרים וה"חפרפרות", הגישה מסמך לא גמור לכתובת הלא נכונה (ביבי נתניהו), מסמך שהוכן ע"י האנשים הלא מתאימים, עם מסקנות והמלצות מנותקות מכל קשר לעתיד עולם הטלוויזיה הרב-ערוצית בישראל. התוצאה הסופית של "ועדת פילבר" היא חלטורה אחת גדולה, "סלט ירקות מקולקל" בדרכו למגרסה. כשהרגולטור הורס במו ידיו את הרגולציה, איך אפשר בכלל לייצר רגולציה חדשה? זה "ישראבלוף" בהתגלמותו המכוערת והירודה ביותר. מה בדיוק פגום בהמלצות "ועדת פילבר"?
 
 אנו תמכנו במסקנות הביניים של "ועדת פילבר", שהיה בהן הגיון רגולטורי מסוים, כמענה למטרה המרכזית: להסדיר את עתיד עולם ה-OTT (ר"ת: Over the Top Television) בישראל. אולם, בחלוף הזמן התברר, ש"ועדת פילבר" עשתה בדיוק את אותן שגיאות, שעשו עשרות הוועדות, שעסקו בתחום זה לפניה: הקשבה רק לבעלי ההון והכוח, לבעלי האינטרסים הצרים, לספקים ולכל "אוכלי החינם" על חשבון כספי הציבור.
 
סה"כ הוועדה שמעה במהלך השימועים שלה כ-20 בעלי אינטרסים. פשוט מדהים ומקומם (הדו"ח המלא מצוי כאן – למתעניינים).
 
האינטרס הציבורי בכלל נעלם וצד הביקוש בכלל לא קיבל כל ביטוי. כך, הוועדה הזו משקפת 0% (אפס) השקעה בצד הביקוש ותחזיות הביקוש, 100% עיסוק בצד ההיצע ובבעלי האינטרסים שבצד ההיצע, עם התמקדות רק בניסיון חסר היגיון וסדר, בפתרון בעיות העבר, עם הכלים הרגולטורים של העבר.
 
כשבוחנים מי כתב בפועל את דו"ח "ועדת פילבר", ברור למה יצאה התוצאה האומללה הזו לאוויר העולם. את הדו"ח חיברו, מלבד המנכ"ל שלמה פילבר (בתמונה) החתום עליו, 6 עוזרים, כולם (כולל המנכ"ל עצמו) הם עורכי דין וכלכלנים, ללא כל השכלה מתאימה, הכשרה מתאימה, ידע, ניסיון מקצועי מתאים, חסרי תובנות או יכולת אישית כלשהי, להתמודד עם תחום עתיד הרגולציה בעולם הטלוויזיה בישראל. 
 
אם לא די בכך, חלק מחברי "ועדת פילבר", שמונו לוועדה, הם פשוט "חפרפרות", בעלי ניגודי אינטרסים אישים חמורים, שעסקנו בהם רבות באתר זה במהלך השנה החולפת. יש בהם גם אנשים לא מתאימים לתפקידים (הדוגמה הבולטת היא יו"ר מועצת הכבלים והלוויין).
 
אז לא פלא, שהתוצאה הסופית של "ועדת פילבר" היא "סלט ירקות מקולקל" שלא מוביל לשום כיוון חיובי או בכלל.
 
יתרה מכך, זה בכלל לא דו"ח המוביל לאיזה מקום מעשי, משום שהדו"ח הוגש לאיש הלא נכון (ביבי נתניהו, רוה"מ ושר התקשורת), שברגע של "גילוי מאורות", היועמ"ש (היועץ המשפטי לממשלה) "התחלק על השכל" ויצר עבור ביבי נתניהו רגולציה חדשה, שנולדה רק עבורו, מה שיצר מצב חדש, שבו ביבי נתניהו בכלל לא יכול לקבל איזה החלטות בנוגע "לדו"ח פילבר".
 
המצב שנוצר כעת עוד יותר חמור. מפני שאין ב"דוח פילבר" שום המלצות, שניתן לקבל לגביהן החלטות כעת. כמעט כל ההמלצות עוברות כעת לדיונים נוספים לוועדות חדשות שקמות (כמה ועדות חדשות צריך להקים במקביל) ואמורות להגיש מסקנות והמלצות עד 1.11.16 (ובחלק מהנושאים הוועדות החדשות תגשנה מסקנות והמלצות עד 30.12.16).
 
הוועדות החדשות טרם קמו והלו"ז החדש, ש"וועדת פילבר" יצרה להתקדמות הרפורמה ברגולציה בעולם ה-OTT, הפך לבדיחה אחת גדולה.
 
כלומר: שנת 2015 (מועד בו קמה "ועדת פילבר" ושהייתה אמורה לסיים את עבודתה), הייתה שנה אבודה בתחום הרפורמה של רגולציית עולם הטלוויזיה בישראל. כך גם שנת 2016 הופכת בפועל לשנה אבודה, ולפי הניסיון בקצב עבודת ועדות ממשלתיות ויישום ההמלצות של ועדות ממשלתית, גם שנת 2017 תהיה שנה אבודה בגלל הצורך לטפל בתוצאות הבלתי ידועות של הוועדות הבאות, שטרם קמו.
 
כך, שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, הפך להיות המומחה לקבירת הרפורמות הנדרשות בשוק הטלוויזיה בישראל (אחרי שקבר כבר כמה רפורמות אחרות בשנת כהונתו הראשונה בתפקיד המנכ"ל). 3 שנים פשוט הלכו והולכות לאיבוד רק בגלל שלמה פילבר.
 
הבעיה היותר חמורה היא, שגם אם "ועדת פילבר" הייתה נניח נבנית מוועדה של אנשים מתאימים, ישרים ומקצועיים, זה לא מבטיח, שהתוצאה הסופית הייתה יותר טובה.
 
לראייה, הוועדה שקדמה ל"וועדת פילבר", והיא "ועדת שכטר", שכללה בעיקר אנשי מקצוע בכירים, שמבינים בתחום המדיה, "נפלה" בדיוק באותן נקודות, שבהן "ועדת פילבר" כשלה: התמקדות בצד ההיצע ובכשלי העבר ולא התמקדות בצד הביקוש והתחזיות ובניית רגולציה עתידית.
 
"ועדת שכטר" (בדיוק כמו "ועדת פילבר"), התעלמה לחלוטין מהצורך בהצגת בסיסי נתונים, תחזיות, תסריטים וסימולציות לצורך קבלת החלטות מתאימות לרגולציה עתידית.
 
התוצאה האומללה של "ועדת שכטר": היא נכנעה לקבוצה קטנה של בעלי אינטרסים כלכליים, עד שפשוט איבדה כיוון לחלוטין והמליצה 2 המלצות מרכזיות, שבכלל לא היו במנדט שלה:
1) לפרק את משרד התקשורת ולהקים "רשות לתקשורת",
2) להטיל מס על משתמשי האינטרנט בישראל, מס שישמש להקמת "קרן הפקות מקור", כדי לממן את "הפקות המקור" בעידן הצפוי של התגברות עוצמת ה-OTT וירידת ההכנסות של הספקים הוותיקים.
 
אז ברור, שדו"ח שכטר נגרס "במגרסה של שמילה", בדיוק כפי שחזינו. כעת גם דו"ח "ועדת פילבר" בדרכו לאותה מגרסה.
 
בהיסטוריה של עשרות הוועדות, שעסקו בכשלי עולם הטלוויזיה בישראל, היו שני מקרים (בלבד) של המלצות, שבהם האינטרסים הציבוריים והמקצועיים היו במוקד עם ראייה די מפוקחת לעתיד. המקרה האחרון הוא של "ועדת ניצן", של ניצן חן, שהיה יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, שתכנן רגולציה די הגיונית ונטולת אינטרסים צרים - וכשל (והתפטר בעקבות הכישלון לקדם את התכנית, שחיבר לרגולציית עתיד עולם הטלוויזיה).
 
קדם לו מנכ"ל משרד התקשורת מרדכי מרדכי, שגם הוא ייצר בוועדה, שעמד בראשה, רגולציה די הגיונית (לזמנו), שהאינטרסים הציבוריים היו במרכז, וכשל לחלוטין ביישום, בגלל הכוחות של בעלי האינטרסים ו"אוכלי החינם" על חשבון הציבור, שהצליחו לקבור את הרפורמה שחיבר. כך זה נמשך כבר שני עשורים.
 
מה כן היה צריך לעשות?
"ועדת פילבר" מציינת, שלמעלה מ-20 שנה הרגולציה של עולם הטלוויזיה לא עברה בחינה מערכתית. זה די נכון וזו בדיוק הסיבה מדוע ועדת ממשלתית, שעוסקת בנושא, אמורה לתכנן רגולציה לטווחי זמן של 15 עד 20 שנה קדימה, עם אפשרויות לתיקוני ביניים בטווחי זמן של 5 עד 10 שנים. כך עובדת הרגולציה בישראל בכל תחום (ולא רק בתחום הטלוויזיה).
 
אולם, "ועדת פילבר" מודה בפה מלא וכמה פעמים בעבודתה, שאין לה מושג לאן עולם הטלוויזיה הולך, אפילו לא לטווח של 5 שנים קדימה. איך אפשר לייצר עתיד רגולטורי מוצלח עם אוסף של פקידי ציבור, שאין להם שמץ של מושג בנושא, שלגביו הם מתכננים רגולציה עתידית, ושאינם מביאים אפילו מחקר אחד או נתון אחד כדי לבסס את המלצותיהם?
 
זה "ישראבלוף" בהתגלמותו המכוערת והירודה ביותר.
 
בעולם הצטבר מידע מחקרי רב לאן עולם הטלוויזיה הולך. אפשר לקבל הצצה לאחד הכיוונים המרתקים המתפתחים וזה שירות Go90 של ורייזון בארה"ב. יש גם מידע רב, שהצטבר מההתפתחות של שירותי OTT דוגמת נטפליקס ברחבי העולם ועוד ועוד.
 
גם בישראל יש מידע מחקרי רב וגם אפשר היה לקיים סקרים, לשאול פשוט את הצרכנים העתידיים ונציגיהם ולראות את הרגלי השימוש המתפתחים שלהם בתחום שירותי הטלוויזיה.
 
הרי מי שישלם ויצרוך את שירותי הטלוויזיה ב-15 עד 20 שנה הבאות זה "דור ה-Y", שכיום אלה הם צעירים בגילאים עד 36.
 
ועדת פילבר עסקה רק בצרות הרגולציה של העבר ובכלל לא בדקה מה קורה היום ובעתיד, בשכבת הגיל, שתצרוך ותשלם על שירותי טלוויזיה בשני העשורים הבאים. "ועדת פילבר" לא יצרה שום תסריטים של העתיד, לא הציגה שום נתונים ולא ניתחה שום דבר מול תסריטים אלו.
 
גם מבלי שאציג כרגע כאן נתונים מחקריים עדכניים כאלה, די ברור, שהעתיד ייראה בישראל די בדומה למה שקורה בארה"ב ובמדינות מערביות מתקדמות אחרות. רק מהנתונים המוצגים בספר המומלץ על ידי (שחברי "ועדת פילבר" כנראה לא שמעו עליו): "דור ה-Y, כאילו אין מחר", מאת תמר ועוז אלמוג (הוצאת מודן), ברור לי לחלוטין, שכל המלצות "ועדת פילבר" הן חלטורה אחת גדולה שלא מחוברת לשום מציאות עתידית.
 
כך, משרד התקשורת הישראלי טועה פעם אחרי פעם בהבנת המציאות ומקבל החלטות חסרות קשר לצד הביקוש ולמציאות.
 
איך הגענו עד הלום?
באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, דהיינו לפני כ-20 שנה, בזק החלה בניסוי טכנולוגי של אספקת שירותי טלוויזיה ו-VoD על רשת האינטרנט הציבורי באמצעות חיבור ISDN של 128 קסל"ש, כתחרות לשירותי חברות הכבלים ולשירותים הפיראטיים הרבים (מלוויין), שהיו אז בישראל.
 
כבר אז זה היה ניסוי מוצלח. אולם, משרד התקשורת אסר על בזק להפוך את הניסוי לשירות בטענה, שמי שהוא מונופול בתחום אחד (טלפוניה) אי אפשר לתת לו אפשרות להיות מונופול בתחום אחר (OTT) בזכות יכולותיו הטכנולוגיות והכלכליות המונופוליסטיות.
 
אחרי כמה שנים הבין משרד התקשורת, שיש צורך לייצר תחרות במונופול חברות הכבלים (שהחלו אז להתמזג) ולכן יצרו את התחרות מהכיוון של שירותי הלוויין - YES. בתהליך, שלקח יותר מעשור, בזק השתלטה ובלעה את YES לתוכה, כדי שיהיה לה כלי לתחרות בכבלים (אחרי שהיא נחסמה בכיוון ה-OTT).
 
במהלך ה-20 שנה היו ניסיונות רבים ליצור תחרות בחברות הכבלים, אולם כמעט כולם נכשלו, למעט ההתפתחות של העשור הנוכחי, שמקורה בכישלון הרגולציה (מיד נפרט).
 
כך, כבר לפני 20 שנה ניתן היה לייצר רגולציה ל-OTT עבור התכנון והבקשה של בזק ועבור כל שחקן אחר הרוצה להיכנס למתן שירותי OTT. זה לא קרה בגלל העיוורון של משרד התקשורת, שלא מסוגל לתכנן נכון את הרגולציה העתידית.
 
כבר בעת הקמת YES היה ברור, שהעתיד הוא לא בשידורי לוויין לבתים, כי הם שידורים א-סימטריים, יקרים ביותר ומוגבלים ברוחבי הפס, שלא מספקים את הצרכים הבאים של הצרכנים של עולם הטלוויזיה:

• פרסונליזציה ותכנים מותאמים אישית.
• שידורים באיכות גבוהה (בעבר HD וכיום 4K ובעתיד 8K).
• שילוב הטלוויזיה בכלים חברתיים (גם אינטראקטיביות וגם יצירת חוויה חברתית עם כלים שיש ומתפתחים ברשת האינטרנט).
• מגוון רחב ביותר של תכנים, מפולחים לפי צרכים של אוכלוסיות שונות.

 
דהיינו: כבר בעת הקמת YES, היה ברור לכל מי שצופה פני עתיד, שהפלטפורמה שנבחרה היא לא מתאימה לצרכים המתפתחים, והעתיד הוא בחיבור דרך סיבים עד הבית (FTTH) או עד ליד הבית ומענה לצרכים הפרסונליים והאינטראקטיביים המתפתחים של הצרכנים, על כל סוגי המסכים ועל כל פלטפורמות הפס הרחב הנייח והנייד.
 
אותה גישה מוטעית שימשה את משרד התקשורת כשדחה את בקשת חח"י (חברת החשמל לישראל) לפרוס סיבים לבתים בישראל בטענה, שמונופול בתחום אחד (חשמל) לא יכול לקבל היתר להפוך למונופול בתחום אחר (סיבים לבתים) בגלל יכולותיו. אחרי כמה שנים החליט הרגולטור ליצור חיה חדשה (IBC המוכרת לציבור בשם Unlimited), שחח"י היא לא הבעלים של הדבר החדש הזה.
 
כך הגענו ל-2016 עם יצור מוזר, ששמו Unlimited, שמחפשים לו קונה \ משקיע הסובל מעיוורון, כדי שלא יבחין, שמדובר בכישלון כלכלי וניהולי בלתי ניתן לתיקון. כל לקוח של Unlimited עלה עד כה למשלמי המיסים בישראל ולבעלי החברה קרוב למיליון ₪. לא היה דבר כזה בהיסטוריה, בשום מקום בעולם, בשום חברת תקשורת.
 
חברת YES (דהיינו - בזק) הבינה כבר בעשור הקודם, שהעתיד הוא ב-OTT, ולכן ביקשה להעביר חלק מהשירותים שלה ל-OTT. ואכן, לאחר שהוקמה ועדה לנושא, השר אריאל אטיאס אישר שירותי VoD במתכונת של OTT (על רשת האינטרנט הציבורי) ברישיון חדש.
 
לאחר קביעת "מדיניות השר", ביצעה כנסת ישראל את תיקוני החקיקה הנדרשים בחוק התקשורת כדי ליצור מסגרת רגולטורית מתאימה ומלאה ל-OTT בתחום ה-VoD.
 
ביצירת הרגולציה החדשה ל-VoD-OTT ע"י הכנסת בחקיקה מתאימה, נולדה הבעיה החדשה, שבגללה "ועדת פילבר" או כל ועדה אחרת לא מצליחים לתקן את המצב. קוראים למצב הזה: "כאוס רגולטורי". 
 
"הכאוס הרגולטורי" בעולם הטלוויזיה
הכאוס הרגולטורי לא החל עם שידורי "סלקום"tv. הוא החל בשירותי OTT של ספקי תכנים מרוסיה, שמקיפים כיום עשרות אלפי לקוחות משלמים ובשירותי סמסונג 'TV שלטענתם יש להם מעל למיליון לקוחות בישראל (יותר מ-YES או HOT) ועוד ספקי שירותים יותר קטנים.
 
משרד התקשורת החליט פשוט להתעלם מהליך החקיקה, שהחל בבקשת YES לעבור ל-OTT, הליך, שהבשיל לחקיקה מקיפה וכתובה בספר החוקים, וראשי משרד התקשורת החליטו מסיבות לא ברורות עד הסוף, שהאינטרנט זה עדיין "שטח הפקר", למרות שכבר בזק הייתה שם, בניסיון לספק OTT כבר לפני 20 שנה (ונחסמה).
 
אחרי בזק היו שם כמעט כל ספקי התקשורת. רק פרטנר לבדה הקימה 3 שירותי OTT, שהחליפו שמות עם הזמן, על רשת הפס הרחב הסלולרי וגם הקווי וביחד עם 012-סמייל, שנבלעה בפרטנר, היא הקימה 5 שירותי OTT שונים וכושלים בשני העשורים שחלפו.
 
וכך הגענו להפקרות המוחלטת בשירות "סלקום"tv בחסות שר התקשורת הקודם.

"וועדת פילבר" עוסקת רבות בשירות סלקוםtv, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה, שמדובר בשירות לא חוקי.
 
כשהרגולטור הורס במו ידיו את הרגולציה, איך אפשר בכלל לייצר רגולציה חדשה? מי ערב שהרגולציה המוצעת החדשה תקוים, אם הרגולציה הקיימת לא באמת קיימת?
 
זו בדיוק אותה שאלה, שיש לשאול לגבי גולן טלקום, שהפרה את הרגולציה מהיום שקמה ועד עצם היום הזה. הנזק, שנגרם לשוק התקשורת הסלולרית בישראל, הוא כבר בלתי מדיד (אנו כרגע במצב של מדינות אפריקה העניות ביותר, הרחק אחרי ארצות ערב).
 
כך, שוקי התקשורת המרכזיים בישראל הפכו להפקר רגולטורי, ומי שממונה על אכיפת חוקי הרגולציה ותקנותיה במשרד התקשורת, מצא שיטה לטשטש את הציבור: להטיל קנסות ענק על בזק וקצת על הוט, בגין עבירות, שלא היו ולא נבראו, תוך יצירת מסכת אדירה של פיברוקים והמצאות המצוצות מקצה האצבע של שלמה פילבר (המנכ"ל) ושמילה מימון (הסמנכ"ל הבכיר).
 
כך הגענו למצב מופקר לחלוטין בשוק התקשורת (כולם למדו שאפשר לצפצף על הכל, לא רק גולן טלקום וסלקוםtv) מצב, שבו "ועדת פילבר" רוצה לעשות תיקונים בכשלי העבר באמצעות הכלים של העבר. ברור שזה נועד לכישלון.

מה בדיוק פגום בהמלצות "ועדת פילבר"?
 
הכל, אבל אתמקד בקצרה בכמה נקודות מרכזיות חשובות:

1. איך אפשר להתחייב להשקיע 740 מיליון ₪ לשנה ב"הפקות מקור", מהם מעל ל-400 מיליון ₪ ב"סוגה עילית" לעשורים הבאים, שבכלל לא ברור מי צופה בזה. מדובר כאן בכניעה מחפירה לבעלי אינטרסים צרים, תחת מסווה של סיסמאות דוגמת "שמירה על ערכים חברתיים ותרבותיים". למה לקחת מעל ל-700 מיליון ₪ מכספי הציבור לשנה ל"הפקות מקור", אם בסוף ביצירות המופת הטלוויזיוניות הללו ייצפו רק 10 מדיירי בית האבות של גבעתיים? "ועדת פילבר" בכלל לא בדקה במה דור ה-Y צופה ומוכן לשלם עליו. אי אפשר להכריח איש לצרוך תכנים שהוא לא רוצה. לכן, היה צורך לבחון כמה תסריטים אפשריים לפתרון הבעיה ובכל מקרה לייצר קשר ישיר בין תג המחיר להיקף ההתעניינות של הציבור בתכנים הללו. זה לא הגיוני לשפוך כסף בכמות כל כך גדולה במשך שנים, ללא מדד אחד של יעילות ומדידת תוצאה מול השקעה. לעניות דעתי, כל "הפקות המקור" היו צריכות לעבור כבר אתמול לתאגיד השידור הישראלי החדש (שהחליף את רשות השידור) ולהסיר את החובה הזו כבר אתמול מכל שאר השחקנים בשוק.
2. יצירת סוג רישיון חדש, ששמו "רישיון מסחרי" לערוצי התוכן, הוא רעיון אווילי, שפותר את בעיות העבר עם הרגולציות של העבר.
3. לא ברור למה "ועדת פילבר" חוזרת ובהבלטה על מסקנות "ועדת אייל". ברור, שזה חלק מהכניעה לבעלי אינטרסים ואין לזה שום קשר לעתיד ולרגולציות העתיד הנדרשות.
4. ההתעסקות עם "תוכן שיווקי" ב"וועדת פילבר" גם היא התעסקות עם בעיות העבר באמצעות הרגולציות של העבר.
5. המצאת רעיון "אמנת שירות" ו"תו תקן" לבעלי הרישיונות, היא אווילית לא פחות ממה שיש בסעיפים הקודמים. 
6. כל נושא "עידן +" הועבר לוועדה נוספת. זאת, במקום לפתור את בעיית השירות הכושל הזה (שאין, לא היה ולא יהיה לו שום מודל עסקי), ע"י מכירתו לבזק (שממילא מחזיקה ומתפעלת את השירות עבור הרשות השנייה). תמורת זאת, בזק תוכל (ותתחייב) להקים רשת IoT ארצית חדישה על התשתית הפיזית הקיימת הזו. כך, יימצא מודל עסקי ממשי להחזקת התשתית החינמית הזו לשידורי טלוויזיה. בגלל הכאוס, שמשרד התקשורת יצר בשווקי התקשורת (אותו תיארנו קודם), נשארנו כיום במצב האומלל, שבו רק בזק יכולה ומסוגלת להקים רשת IoT בישראל. גם אין כל סיכוי, שהמצב הזה ישתנה בשנים הנראות לעין.
7. כל רעיון ה-Must Sell ("חובת מכירה"), שבערך חצי מדו"ח "ועדת פילבר" עוסק בו באובססיביות רבה (וגם עם נספח של דעת מיעוט), הוא רעיון אווילי לא פחות ממה שיש בסעיפים הקודמים. אין שום סיכוי, שבכאוס הרגולטורי הקיים בישראל, שיטה כזו של התערבות בהסכמים מסחריים של מכירת תכנים - תצליח.
8. גם כל העיסוק ב"רכש מדיה" הוא רעיון אווילי לא פחות ממה שיש בסעיפים הקודמים. למה הרגולטור הישראלי לתקשורת חושב, שהוא יצליח לנהל שווקים עסקיים טוב יותר בשיטות הכאוטיות הקיימות כיום במשרד התקשורת? למה בכלל צריך להתערב בכל דבר, שבעלי האינטרסים הצרים מציגים לרגולטור, במקום לעסוק בעיקר (דהיינו: מה הציבור צריך ורוצה)?
9. החלפת "חבילת הבסיס" ב"חבילת יסוד" הויא רעיון אווילי לא פחות ממה שיש בסעיפים הקודמים. במקום להסיק את המסקנה הנכונה משני עשורים של כישלון ביישום "חבילות צרות", דהיינו: שאין צורך בכלל להתערב בצורת החבילות של החברות מספקות השירות, יוצרים כאן עוד רגולציה עקומה, לפתרון בעיות העבר בכלים של העבר.     

 שורה תחתונה
"ועדת פילבר" לא פתרה עד כה דבר בשוק הטלוויזיה הישראלי ולא ידוע מתי כן ייעשה משהו מועיל בתחומים בהם היא עסקה ובזבזה את זמנה. במציאות, השימועים יימשכו, ההתעלמות מהציבור ומצרכיו – תימשך.
 
ביבי נתניהו ממילא לא יכול לקבל החלטות בנושאים הללו (בגלל היועמ"ש). כך, שהסוף של "ועדת פילבר" די ברור.
 
כך נקבר לו העתיד הרגולטורי של עולם ה-OTT בישראל. התוצאה: ברור לי, שיהיה צורך בהקמת ועדה ציבורית חדשה ונוספת, כדי לנסות ולתקן את שפע הנזקים, ש"ועדת פילבר" בעיוורונה ובטיפשותה - יצרה. 

עדכון 6.9.21: אורן פרסיקו מ"העין השביעית" פרסם כאן (כותרת בלבד): "ביהמ"ש המחוזי הכשיר את הטעיית הציבור בידי העיתונות.
השופט כבוב אישר את העסקה שתאפשר ל-ynet להמשיך להציג פרסום סמוי ללא גילוי נאות • במקום "פרסומת" - ימשיכו להשתמש באתר בשלל אמצעים מטעים לסימון פרסומת • ההכשר: למרות התנגדויות מאת היועץ המשפטי לממשלה, ארגון העיתונאים, עמותת הצלחה, מערכת "העין השביעית" ועוד • ההחלטה צפויה להחליש את עמדת הציבור בהליכים דומים המתנהלים מול כלי תקשורת אחרים • ynet צפוי לשלם פיצוי זניח ביחס לרווחים הנשאבים מגניבת דעת." 
החלטת כבוד השופט חאלד כבוב - כאן.