במקום להתפטר החליטה יו"ר מועצת הכבלים והלוויין "להשתולל" על כל השוק

ד"ר יפעת בן-חי-שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, מנצלת את דחיית חקיקת החוק לאיחוד מועצת הכבלים והלוויין עם מועצת הרשות השנייה, ופרסמה בחשאי לא פחות מ-13 שימועים, שהופכים את כל סדרי העולם בתחום הטלוויזיה בישראל, מעניקים לה כוח דיקטטורי בסגנון של פוטין וארדואן, וגם "תקעה" את החלטת שר התקשורת וראש הממשלה (ביבי נתניהו) להעלאת עוד 2 ערוצי ספורט.
מאת: אבי וייס, 8.8.16, 18:00

יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת (ח"כ איתן כבל), לא סיים לדון בחוק ליצירת "ברית המועצות" (איחוד מועצת הכבלים והלוויין עם מועצת הרשות השנייה) ודחה את סיום החקיקה למושב הבא של הכנסת. העברת החוק הזה (אם היה עובר) היה מוביל (ככל הנראה) לסיום הקדנציה המיותרת של ד"ר יפעת בן-חי-שגב (בתמונה) כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין. 

לכן, את ההפוגה הקטנה בחקיקה, מנצלת ד"ר יפעת בן-חי-שגב לפרץ של יצירתיות (שרק השרה הפעלתנית מירי רגב עולה עליה). זאת, כדי להוכיח שאי אפשר להסתדר בלעדיה.

לכן, החליטה לשחרר בבת אחת המון ספינים במקביל, והכי חמור: בחשאי, כנראה כדי שאני לא אצליח לטרפד לה את המהלך המבריק הזה... כבר הספקנו לשכוח את הספינים האחרונים שלה... 

לכן, היא נקטה בכמה צעדים במקביל, בלי שום הודעות לציבור או בכלל, כדי להוכיח לבוסים שלה (ראש הממשלה ושר התקשורת ומנכ"ל משרד התקשורת), שהיא זו הקובעת בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית בישראל.

היא כבר שכחה את הפיאסקו של פיקוח המחירים, שרצתה להטיל על הוט ו-YES, בשיטת "רובין הוד". היא מניחה, שהציבור שוכח מהר את הפאשלות שלה ו"עצימת העין" שלה מהפרות החוק של חברות דוגמת סלקום. אולם, אני לא שוכח כל כך מהר. ואלה הצעדים שהיא נקטה ממש בימים האחרונים:

א. הוציאה לא פחות מ-13 שימועים ביום אחד, בכל תחומי הפעילות של עולם הטלוויזיה בישראל (זו תפוקה של משרד התקשורת ב-10 שנים...). כמה מהשימועים הללו כוללים סעיפים מאוד חמורים, שהופכים אותה ל"פוטין" (או ל"ארדואן", תלוי בנקודת המבט) בשוק הטלוויזיה בישראל, אם יאושרו. 

ב. את החלטת שר התקשורת וראש הממשלה (ביבי נתניהו) לאשר לצ'רלטון להעלות עוד 2 ערוצי ספורט הפכה לצחוק ו-2 הערוצים החדשים (ספורט 3 וספורט 4) לא עולים (בינתיים) לאוויר. הפרוטוקולים של הדיונים בנושא זה - נשארו משום מה חסויים. 

ג. שיתפה פעולה עם משרד האוצר ליצירת כאוס מוחלט בתחום שידורי הספורט בישראל, באמצעות רגולציה נוקשה וחדשה, שנכנסה לחוק ההסדרים במשק. לא ברור איך משרד האוצר חושב, שמי שכשל עד כה בניהול הרגולציה על שידורי הטלוויזיה בישראל, יצליח דווקא בפיקוח על שידורי הספורט. זה פשוט הזוי. 

לפרט את כל 13 השימועים החדשים, שנפלו על הראש של כל שוק התקשורת בישראל, זה יהיה פשוט בזבוז אלקטרונים. אני מקווה, שכל 13השימועים הללו יגיעו בדיוק למקום הראוי להם: "למגרסה של שמילה".

אולם, סעיף אחד, שמצוי באחד השימועים הללו, אני חייב להביא כאן: בשימוע שיש כאן, ד"ר יפעת בן-חי-שגב מציעה, שהסמכויות של מועצת הכבלים והלוויין תבוטלנה, ורק היא, כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין, תחליט על העלאת או הורדת ערוצים מלוח השידורים של הטלוויזיה בישראל.

זה היה אולי "החלום הרטוב" של ביבי נתניהו, להשתלט על כל הערוצים בטלוויזיה בלי כל פיקוח ציבורי. ד"ר יפעת בן-חי-שגב החליטה, שהיא תהיה חזקה ומתוחכמת בהרבה מביבי, ממש כמו ארדואן או פוטין. היא תסגור ערוצים כרצונה ותפתח רק ערוצים, שיהיו נאמנים לה אישית... פשוט מהלך גאוני. איך ביבי לא חשב על זה קודם?

אגב, מי שישים לב, לכל 13 השימועים, שהיא הוציאה במכה אחת, היא נתנה ארכה להגיב עליהם עד 11.9.16. כנראה שהתאריך 11.9 הוא תאריך חשוב עבור ד"ר יפעת בן-חי-שגב (למי שלא זוכר, זה יום הזיכרון לנפילת "מגדלי התאומים"). היא כנראה מתכננת ביום הזה להפיל את כל הרגולציה של שוק שידורי הטלוויזיה בישראל... האם אין מי שיעצור את שיגעון הגדלות הזה?

פרשה חדשה בפתח
למי שתוהה אם נגמר לי מלא הפרשיות המסעירות, שנוגעות למועצת הכבלים והלוויין, אז יש לי עדכון: המלאי לא נגמר. בקרוב אחשוף פרשה נוספת. בינתיים, אני יכול לשחרר כאן רק "טיזר" או "קדימון" לפרשה הזו, ואני מציע לקוראים לקרוא בשקט את חליפת המיילים המוזרה, שניהלתי בימים האחרונים עם משרד התקשורת:

ביום 1.8.16 פניתי למשרד התקשורת בשאלה הבאה: "האם המינוי של תמי לשם, סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת (בתמונה משמאל) לתפקיד חברת מועצת הכבלים והלוויין עבר אישור של השופטת בדימוס בלהה גילאור המשמשת כיו"ר "הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות"?

תגובת משרד התקשורת הייתה מהירה ביותר: ב-2.8.16 קיבלתי את התשובה הבאה: "המינוי של הגב' תמר לשם, סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת עבר את כל האישורים הנדרשים והיא מונתה כדין".

לכן, מייד באותו יום (2.8.16) פניתי שוב למשרד התקשורת:

"תודה על התשובה המהירה. אני בטוח כעת ב-100% שהיא (תמי לשם) מונתה כדין .....היות וכך כתבת כאן בתגובתך...

אולם, לעניינו, אני שאלתי שאלה אחרת לגמרי, אני שאלתי אם היא עברה את התהליך של בדיקה ע"י השופטת בדימוס בלהה גילאור המשמשת כיו"ר "הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות"?

לשאלה הזו יכולות להיות 2 תשובות: כן, או לא (עם הסבר למה לא, למשל: שאולי דילגו על השלב הזה, כי לא היה צריך...).
במקום זאת קיבלתי תשובה שהיא לא כן ולא לאו.

היות ואתה כבר מכיר אותי יותר מיומיים, אתה יכול להבין שתשובה שהיא לא כן ולא לאו, יכולה להתפרש על ידי כלא. כי אם זה היה כן, אזי היית כותב מיד - כן.

אני מניח שגם ברור לך שהשלב הבא הוא שאני פונה לגב' בילהה גילאור, לשאול אותה את השאלה הספציפית הזו.
לכן, כדי שלא תהיה אי נעימות קלה בעניין אולי שולי וזניח זה, אני מציע שתשקלו שוב את התשובה העמומה שקיבלתי.
אשמח לקבל תשובה יותר ברורה – כן אם לאו".

ואכן, ביום 4.8.16 קיבלתי את התגובה המעודכנת של משרד התקשורת: "הוועדה בראשות הגב' בלהה גילאור אישרה את מועמדותה של הגב' תמר לשם לתפקיד חברת המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין בישיבתה מיום 11.2.2016".

המשך יבוא....