אוה מדז'יבוז' (היו"ר היוצא של הרשות השנייה), עו"ד שלמה פילבר (מנכ"ל משרד התקשורת בנבצרות) וד"ר יפעת בן חי-שגב (יו"ר מועצת הכבלין והלויין, משום מה עדיין על כסאה), הם המחשה מדוע אסור היה למנותם לתפקיד והגישה הרעננה של איוב קרא למינויים הבכירים במשרד התקשורת וגופי הסמך שלו צריכה "לקבל צ'אנס", כי יש לה "היגיון בריא" משלה.
מאת: אבי וייס, 11.10.17, 08:30

ניתוח. בשבוע החולף הממשלה אישרה (לאחר בדיקת ואישור על פי הנוהל ב"ועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות" בראשותה של השופטת בדימוס בלהה גילאור, שמשמשת כיו"ר הוועדה), את מינויו של חבר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שפיק עבד (בתמונה משמאל), ליו"ר זמני של המועצה.

כלי תקשורת, שלא מבינים את המצב ולא מבינים מה תפקידי הרגולטורים השונים בשוק התקשורת בישראל ומה נעשה באמת ברגולציית שוק התקשורת, תקפו בחריפות את המינוי הזה, שלא בצדק.

מדובר במינוי ראוי לפי כל קנה מידה, ובוודאי לשיטתו של שר התקשורת איוב קרא, שמביא שיטה רעננה למינויים במשרד התקשורת (כלומר: אנשים שלא מוכרים, אבל יכולים אולי להציג גישה רעננה וטובה יותר ממה שהיה עד כה). 

ומה היה לנו עד כה? 3 גופים רגולטורים בתחום התקשורת (משרד התקשורת, מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה), שיש להם קווים משותפים בהתנהלותם: בזבוז כספי ציבור בקנה מידה מבהיל, שוד כספי הציבור בקנה מידה מבהיל, חשדות לשחיתות בקנה מידה מבהיל, אזלת יד בקנה מידה מזעזע והתנהלות מופקרת וחסרת אחריות ציבורית בכל קנה מידה. 

קצת פירוט למי שלא הבין את הפסקה הקודמת, למה חייבים לבצע שינוי בשיטת המינויים של ראשי גופי הרגולציה במשרד התקשורת:

א. מנכ"ל משרד התקשורת בנבצרות, עו"ד שלמה פילבר (בתמונה משמאל). על מעלליו והנזקים הסביבתיים, שהוא גרם לעם ישראל, בשנתיים ומשהו שכיהן בתפקיד, אפשר לכתוב ספר שלם (או ליצור סרט עלילתי מרתק).

אני לא מצליח להבין למה האיש הזה לא פוטר, או לחילופין מושעה מתפקידו. המעללים נבדקו לעומק ע"י מבקר המדינה ונחקרים ע"י הרשות לניירות ערך עוסקים רק בנושא אחד מצומצם של פעילותו "המוזרה" של המנכ"ל בנבצרות, שלמה פילבר: יחסיו עם קבוצת בזק בעניין המיזוג עם Yes.

שאר הפעילות שלו כמנכ"ל, אפילו בנוגע לקבוצת בזק (כולל הטיפול שלו ב-Yes ופעילותה, הקנסות המפוברקים, שהטיל על בזק, הטיפול הכושל בשוק הסיטונאי, ההקלות, שניתנו להוט על רשת בזק ועוד ועוד), כלל לא נבדקו ע"י מבקר המדינה ולא נחקרו.

זאת, עוד לפני שהזכרנו את שפע הנושאים, שהוא עסק בהם, שלא קשורים ישירות בבזק ושגם הם ראויים לבדיקה מעמיקה ולחקירה. באתר זה יש לא פחות מ-380 מאמרים המפרטים את כל מעשיו ועלילותיו. ניתן, כאמור, להפיק מזה סרט מרתק באורך מלא...  

ב. יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, עדיין (משום מה) על כסאה, ד"ר יפעת בן חי שגב (בתמונה משמאל). כל מה שכתבתי על שלמה פילבר בסעיף הקודם, זה "כסף קטן" ליד "פעילותה הקטלנית" של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין.

מי שמתעניין בפרטים, מוזמן לקרוא את המאמר הנוקב, שפורסם לאחרונה באתר: "חייבים לחקור את הסיוע, שמועצת הכבלים והלוויין נתנה ל-Yes בניגוד לחוק". 

במאמר הזה יש "הרמת מסך" מעל ניסיון ההתחמקות של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין מ"פרשת בזק-Yes-פילבר", מה שמחייב לא להפסיק את החקירה ולחשוף כיצד עברו (ויעברו גם בהמשך) כ-2 מיליארד ש"ח מהכיס של כולנו ל"דמי הכיס" של בעלי Yes (שאול אלוביץ'), בסדרת תרגילים מפוקפקים, שנעשו במועצת הכבלים והלוויין.

ג. יו"ר הרשות השנייה (לשעבר), אוה מדז'יבוז' (בתמונה משמאל). היא פרשה מהתפקיד אך בתחילת החודש והקדנציה שלה, שהחלה באוקטובר 2014, הייתה "מסע אחד ארוך" של דרדור המועצה לעסוק רק בשטויות. כמעט כל זמנה של המועצה, שהיא עמדה בראשה, הוקדש לנושא אחד בלבד: רדיפה מתמדת אחרי הפרסומות בערוצי התקשורת השונים. זאת, בזמן שמשאבי הרשות השנייה, שהם משאבים ציבוריים (כלומר: משאבים של כולנו) נגנבו ממש מתחת לאפה, בלי שהיא תרגיש ובלי שתעשה דבר וחצי דבר כדי למנוע את הגזל הבלתי חוקי המתמשך הזה.

מי שמתעניין בפרטים מוזמן לקרוא את המאמר הנוקב: "האם מותר לשדוד (או להשתמש ללא רישיון) במשאבי השידור של המדינה?". רכוש ממשלתי הפך להפקר ולמרמס בידי כוחות כלכליים, "מקורבים לצלחת", שניצלו ומנצלים את הכאוס הקיים בעולם התקשורת הישראלי, בחסותה של אוה מדז'יבוז'. מעולם לא קיבלתי מענה מהמועצה הזו על כל שאלותיי בנושאים הללו. די ברור למה. 

יתרה מכך, המינוי של שפיק עבד (ושאר המינויים שבדרך, לפי רשימת השמות, שהשר הגיש ל"ועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות", לתפקידי יו"ר קבוע למועצת הרשות השנייה ולחברי המועצה), הוא מינוי הרבה יותר טוב, גם במהותו וגם בכישוריו, מול הדוגמאות הקודמות של המינויים של תמי לשם (שכבר פרשה) ושמילה מימון (שמשום מה עדיין על כסאו), לתפקידים של חברי מועצת הכבלים והלוויין. 

ברור לכל מי שבקיא בפרטים של המינויים הללו, של נציגי משרד התקשורת למועצת הכבלים והלויין (תמי לשם ושמילה מימון), שמדובר היה בבדיחה וצחוק אחד גדול מהחוק ומהנחיות היועמ"ש ובמריחה אחת גדולה של הציבור וקוראי האתר, מלמעלה עד למטה. פשוט "מדינת חלם" של אנשים, שחושבים שהם מעל לכל חוק ומעל לכל נורמה ציבורית ואתית. 

מלבד זאת, יש לזכור, שאצל שר התקשורת הנוכחי (איוב קרא, בתמונה משמאל) עובדים 2 עקרונות ניהוליים ותיקים ומוכרים בו זמנית: "העיקרון הפיטרי" ו"חוק פרקינסון".

בקצרה (למי שלא מתמצא בעקרונות הניהוליים הללו): אם השר לא מבין את מה שהוא מדבר, מפרסם, חותם ועושה, ואין לו שמץ של מושג מה תפקידו ואחריותו, אז ברור, שהוא יקיף את עצמו באנשים, שלא יאפילו עליו ו"יסיטו את הזרקורים" מעל לפעילותו הנמרצת, בפייסבוק ובטוויטר. 

לכן, על רקע המצב הזה, שאולי גרוע יותר ממנו לא יכול להיות, יש "לתת צאנס" לשיטה החדשה של איוב קרא. אולי היא תצליח, כי השיטה הקודמת לא רק שלא עבדה, היא הובילה את משרד התקשורת וגופי הרגולציה בתחום התקשורת היישר לתהום, על חשבון הכיס של כולנו. 

משרד התקשורת (לרבות מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו) הצליחו בשנתיים האחרונות בנושא אחד בלבד: לדאוג לכך, ש"דמי הכיס" של אזרח די אנונימי בשם שאול אלוביץ', יגדלו בכ-3 מיליארד ש"ח על חשבון הכיס של כולנו. כמיליארד ש"ח עברו במסלול של מנכ"ל המשרד ושות' מול בזק וכ-2 מיליארד ש"ח עברו במסלול של מועצת הכבלים והלוויין מול Yes (נושא, שטרם נחקר כראוי). 

לכן, הטיפול הכושל ברגולציית עולם התקשורת בישראל והמינויים הכושלים של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד, מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק.