התכנית להפקרות בתחום שידורי הטלוויזיה יצאה לאור בחסות השר איוב קרא

חשיפה כיצד מערך הפיקוח על שידורי הטלוויזיה בישראל התמוטט (ולא היום) וכעת הגיעה "המכה הסופית": הצעת החוק של השר איוב קרא, שמרחיקה את המועד, שאי פעם תהיה רגולציה על השידורים הטלוויזיוניים באינטרנט מחד (כמו פרטנר TV וסלקום TV) והורדת הרגולציה הקיימת בתחום הטלוויזיה לאפס - מאידך. "יחי החופש וההפקרות!"
מאת: אבי וייס, 10.7.18, 18:12

היום (10.7.18) התקיימה "מסיבת עיתונאים" עם ראשי משרד התקשורת ובראשם השר איוב קרא (בתמונה משמאל), שבה, למעשה, הוכרז על "קבירת הרגולציה" לעולם שידורי הטלוויזיה בישראל. ההודעה, שנשלחה לכלי התקשורת, שלא הוזמנו (או לא הגיעו) לאירוע, מצויה כאן, למתעניינים. תזכיר החוק עצמו מצוי כאן, למתעניינים.

אגב, ל"מסיבת העיתונאים" הזו לא היה כל טעם להגיע (למי שהוזמן), משום שיום קודם, השר איוב קרא (או מי מסביבתו) הדליפו את כל תוכן מסיבת העיתונאים לדה-מרקר, שפרסמו על כך כתבה ארוכה (כאן), כתבה, שפורסמה ב-9.7.18 בבוקר, ושמי שרוצה לקרוא את כל הכתבה, צריך לשלם דמי מנוי לדה-מרקר...

בהערת אגב נוספת אציין, שב-2015 הוגשה הצעת חוק רצינית בדיוק לנושא הזה, ע"י כמה חברי כנסת מכובדים, כולל יו"ר ועדת הכלכלה דאז וגם היום - ח"כ איתן כבל (הצעת החוק הזו מצויה כאן, למתעניינים), הצעת חוק, שלא התקדמה לשום מקום, כי היא הייתה פשוטה להבנה ולא הייתה בה "הגנת ינוקא" של ממש על הספקים החדשים (סלקום, ואחר כך פרטנר ועוד שחקנים קטנים, שיש כיום בשוק שידורי הטלוויזיה על רשת האינטרנט).

בהצעת החוק הנוכחית של השר איוב קרא, נקבע רף חדש ל"הגנת ינוקא", שלפיו חברות ה-OTT לא תיכנסנה לעולם תחת הפיקוח החוקי (שממילא ירד כמעט לאפס, גם על הספקים הוותיקים). אגב, זה ממש לא חדש. בתיקוני החקיקה מסוף 2016, שבו העברת שידורי "עידן +" על רשת האינטרנט הוסדרה בחקיקה בכנסת בצורה מאוד מפורטת (ודי מסובכת), חזיתי ששום דבר לא יקרה (וההפקרות תמשיך, בלי שום מגבלה של זמן, או איזה מהלך של אכיפה), וזה בדיוק מה שקרה (פירוט נוסף בהמשך הכתבה).

כך, ההפקרות, שהחלה בתחילת העשור (מפורטת כאן), הפכה לעובדה קיימת ומונצחת סופית, אצל השר איוב קרא.

העידן החדש של השר איוב קרא הוא עידן של הפקרות רגולטורית מוחלטת ואפס אכיפה. "יחי החופש וההפקרות!"

למי שלא יודע או לא רוצה לדעת, זה לא דבר עתידי. ממש לא. 

זה כבר קרה וקורה היום. ולא מאתמול. 

3 גופי האכיפה של משרד התקשורת (אגף פיקוח ואכיפה במשרד עצמו והגופים המקבילים לפיקוח ואכיפה במועצת הכבלים והלוויין וברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו) לא הטילו שום סנקציה, מאז 1.1.18 ועד היום, על שום ספק תקשורת בשום נושא, למרות אלפי תלונות מצודקות שהצטברו באותם גופי פיקוח, כנגד אותם ספקי תקשורת. (זאת, לעומת פעילות ברוכה, חזקה מתמיד וענפה, של גופי צרכנות מקבילים, דוגמת הרשות להגנת הצרכן במשרד הכלכלה). 

בהערת אגב, למחדל האדיר הזה, יש גם השלכות עקיפות מעניינות וקשות, למשל על השכר של העובדים ביחידת הפיקוח והאכיפה של משרד התקשורת, כפי שחשפנו הבוקר כאן. 

וכדי להמחיש כיצד המפולת הזו התרחשה בתחום הפיקוח על 8 ערוצי הטלוויזיה המשדרים גם דרך תשתית "עידן +", שלחנו ביום 5.7.18 את סדרת השאלות הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"שאלות בעניין הפיקוח על שידורי "עידן +" וערוצי הטלוויזיה שיש בתשתית הזו:
א. על פי "חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות", שעודכן בכנסת ב-2016, הועברו סמכויות האכיפה בכל הנוגע לחוק זה, מהרשות השנייה למשרד התקשורת (גם ליו"ר מועצת הכבלים והלוויין, גם למנכ"ל משרד התקשורת וגם ליחידת הפיקוח והאכיפה במשרד, בהתאם לנושאים הרבים המוגדרים בתיקוני החקיקה מ-2016).
ב. בחוק הזה יש עשרות רבות (מעל ל-100) של סעיפים שונים, שהפרתם אמורה להוביל לחקירה ולסנקציה, ממגוון הסנקציות שיש בחוק זה.
אודה לקבל את הפרטים הבאים:

1. כמה מפקחים הוסמכו במשרד התקשורת על ידי השר (כאמור בסעיף 13ו) כדי לעסוק בחוק הזה?
2. כמה חקירות \ בדיקות נערכו ע"י המפקחים במשרד התקשורת (בנוגע לחוק הזה)?
3. כמה "פשיטות" בוצעו על הגופים המפוקחים על פי חוק זה ועל המתקנים והציוד שלהם (כאמור בסעיף 13ז) מ-2016 ועד היום?
4. כמה "זימונים של נושאי משרה" החשודים באי קיום החוק או תנאיו זומנו לברור \ לחקירה (כאמור בסעיף 13ח) מ-2016 ועד היום?
5. כמה "עיצומים כספיים" הוטלו מאז 2016 ועד היום בנוגע לחוק זה, ע"י יו"ר מועצת כבלים והלוויין, מנכ"ל משרד התקשורת, או ע"י סגן המנהל הכללי לענייני פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת?
6. כמה "התראות מנהליות" הוצאו מאז 2016 ועד היום (כאמור ב-סימן ב': התראה מינהלית)?
7. כמה "התחייבות להימנע מהפרה וערבון", שזו חלופה אפשרית להטלת "עיצום כספי", הוצאו מאז 2016 ועד היום (כאמור ב-סימן ג': התחייבות להימנע מהפרה)?

ג. אם התשובות לכל השאלות הללו היא זהה, כלומר שלילית, כלומר: אפס פעילות (מה שדי ברור, לכל מי שבקיא בנושא וחזה שזה יהיה כך בדיוק, למשל: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן), האם לא הגיעה העת לסגור את יחידת הפיקוח במשרד התקשורת ולפזר את אנשיה ביחידות אחרות, בגלל שהיא לא מתפקדת מזה זמן רב, ולבקש מהמחוקקים (כלומר מהכנסת), לתקן שוב את החוק, להעביר את כל הסמכויות האכיפה הללו (עם הפקחים) בחזרה לרשות השנייה?"

תגובה לא קיבלתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. אין מה להיות במתח - אין תגובה כי אלו העובדות. הפיקוח והאכיפה ירדו לאפס, למרות שהכנסת הרחיבה פי 10 את היקף העבירות, הכפילה את הסמכויות לאכיפה בכל חוקי התקשורת הנוגעים לחברות ולערוצי שידורי הטלוויזיה, והוסיפה עמודים רבים לחוק, עם נתיבים חדשים ונרחבים, מאכיפה מנהלית קלה דרך סנקציות מגוונות ועד אכיפה פלילית. הכל נכתב וחוקק בכנסת "על הקרח".

במקביל, שלחתי לצמרת הרשות השנייה את השאלות הבאות (שאלות המסתמכות על הדו"חות הרשמיים של הרשות השנייה):
"1. כמה הפרות (סה"כ) טופלו ברשות השנייה ב-2017 וכמה קנסות (עיצומים כספיים) וסנקציות אחרות ננקטו ב-2017?
2. מה הסיבה לירידה עצומה בכמות ההפרות וסנקציות, שהוטלו על המפירים מול השנים שקדמו ל-2016 (במיוחד בעשור שקדם ל-2016) ול-2016, שבה הייתה השנה הראשונה שבה נרשמה צניחה של ממש בכמות ההפרות שאותרו והסנקציות שהוטלו?
3. לפני תיקוני החקיקה ל "חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות" בסוף 2016, האם היו אי פעם הפרות וסנקציות (כלשהן) על פי חוק זה? אם כן מתי ובאיזה היקף של הפרות וסנקציות היו על פי חוק זה (לפני 2016)?"

תגובה לא קיבלתי, לא שלא ניסיתי לקבל. ככל שאקבל, אעדכן בהתאם.

כך, ממאות הפרות לשנה ועשרות רבות של סנקציות בגובה של עשרות מיליוני ש"ח, שהוטלו כל שנה ע"י הרשות השנייה, עד 2016, הגענו כמעט לאפס אכיפה ב-2017 וכעת - אפס אכיפה מתחילת 2018 ועד היום. 

זה גם הרקע למאמר, שפרסמתי תחת הכותרת: "האם יוליה שמאלוב ברקוביץ תצליח לחסל את שוד משאבי הציבור?". התשובה לשאלה הזו היא ברורה: לא. מועצת הכבלים והלוויין וגם הרשות השנייה ממלאות את "רוח המפקד" של השר איוב קרא: אפשר לשדוד חופשי את משאבי הציבור ולתת שירותים לציבור בהפקרות מוחלטת, כמפורט בכתבה: "האם מותר לשדוד (או להשתמש ללא רישיון) במשאבי השידור של המדינה?"

זה לא רק בטלוויזיה הרב-ערוצית. הכאוס הזה קיים בכל פינה בשוק התקשורת ואך לאחרונה כתבנו כמה מאמרים בתחום הזה (ויש עוד כמה חשיפות "בתנור", שתפורסמנה בימים הקרובים), למשל כאן:

• מתי ייפסק שוד משאבי הציבור בתחום הסלולר כמו גם בתחום "עידן +"? 
• למה משרד התקשורת "נותן חסות" לשירות טריפל לא חוקי של בזק בינלאומי?
• קריסת הפיקוח על חברות הסלולר משפיעה על הכיס שלכם - בלי שתרגישו!
• חשיפת מה שלא רוצים שתדעו בעניין פריסת אנלימיטד (בניחוח בלתי נסבל)!
• מה הקשר בין השר איוב קרא לבקשת המיזוג בין רשת וערוץ 10 והטריפל החדש?

שורה תחתונה
הדרך היחידה לפתור את הכאוס בשוק התקשורת הישראלי היא להקים "רשות לתקשורת". אבל זה לא יקרה בקדנציה הנוכחית של הכנסת. אפילו את איחוד מועצת הכבלים והלוויין עם הרשות השנייה (מה שמכונה "ברית המועצות) השר איוב קרא לא קידם. די ברור למה. 

הכאוס שהתפשט לכל פינה בשוק התקשורת מאוד מתאים לשר איוב קרא. ככה הוא יכול להיות נחמד אל כולם. הוא צריך לשמר את מקומו הבכיר במרכז הליכוד, לקראת הבחירות הבאות.

למיטב הערכתי, הצעת החוק החדשה של איוב קרא, שפורסמה היום, לא תעבור בכנסת בחודשים הקרובים ואולי לא תעבור בכלל בכנסת הנוכחית. זאת, גם כי היא מסובכת מדי (100 עמודים.. לעומת 6 עמודים של הצעת החוק מ-2015) וחסרת כל קשר למציאות, וגם בגלל שההצעה הזו מייצגת אך ורק את האינטרסים הכלכליים של בעלי סלקום וקצת של פרטנר, לפני הכל, מה שחלק מחברי הכנסת יגלו לבד, גם אם הם לא קראו את הטור הזה. ברור לרבים וטובים, שהאינטרס הציבורי מחייב חקירה מעמיקה של ההפקרות הזו. 

אסור להסכים, שנחיה במדינה, שחוקי "רפובליקת בננות" הם החוקים שלה, מדינה הנשלטת בידי הטייקונים ופקידים בכירים - עושי דברם. מתחת לאף שלנו צץ בשנים האחרונות ופועל ללא הפרעה מנגנון מושחת של הפרת חוק קבוצתית, בחסות הבכירים ביותר במנגנון אכיפת החוק הזה. שלמה פילבר לא פעל לבד ולא היה יוצא דופן בצמרת משרד התקשורת בפעילותו הרגולטורית ולא הכל קשור לביבי (!).