לא 60 מיליארד ש"ח לשנה כמו שיש היום, או 40 מיליארד ש"ח לשנה מה שהאוצר רוצה, כפי שהיה עד לפני כששלוש שנים. כך לדברי איתן בן אליהו, אלוף (מיל.). לדבריו, רק מהפכת הקשר, התקשורת ומהפכת המידע מאפשרים את המשך קיומה של מדינת ישראל.
מאת:
אבי וייס, 7.4.13, 22:00
בערב עיון לרגל השקת ספרו החדש של אלוף מיל. פרופ'
יצחק בן ישראל (תקציר הספר מצוי
כאן, בתמונה משמאל), יו"ר
סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון, שהתקיים באוניברסיטת ת"א ביום 4.4.13, בהשתתפות מאות אנשי כוחות הביטחון על כל זרועותיהן, הוצגו תפיסות הביטחון של ישראל וההשלכות העכשויות של תפיסות אלו לגבי מצבה של מדינת ישראל, המוקפת אויבים מכל עבר, מקרוב ומרחוק.
אציג תחילה את דבריו הנוקבים של אלוף (מיל.)
איתן בן אליהו, שהיה, בין היתר, מפקד חיל האוויר
: "כל סיבוב של מלחמה או מערכה ביננו לבין אויבנו הסתיים
ללא הכרעה. זה היה רק סיבוב במסכת ארוכת שנים של סיבובים. תפיסת הביטחון של ישראל השתנתה בעשור האחרון וקיבלה תפניות שהושפעו משלושה מרכיבים עיקריים: א. טרור. ב.
הטכנולגיה. ג. הגרעין.
לכן, נוצר הצורך לבנות צבא ורסטילי, צבא שיודע לדלג ממשימה למשימה ומזירה לזירה. כיום מדברים על 'שבירת הרצון' של האויב, ולא על 'הכרעה'.
מרכיבי המהפכה בשדה הקרב: 1) דיוק מדהים. 2) פעולה לללא מגבלות. 3)
מהפכת הקשר והתקשורת. 4)
מהפיכת המידע. אלו המרכיבים, שמשמרים את היתרון האיכותי של ישראל ומבטיחים את שרידותה. כך, האפקטיביות של הכוח, שיש בידי ישראל עלתה בכמה מונים מול אויביה, שגדולים ממנה ב: היקף אוכלוסיה, שטח, אמצעים (כסף) וגודל צבא. המהפך של הכוח של מדינת ישראל מקורו
בטכנולוגיות החדשות, רובן תוצרת 'כחול לבן'. זה הסוד של שרידותנו.
הביטחון הקודם של מדינת ישראל, שנבנה על פי תפיסת הביטחון שהציג
דוד בן גוריון (על פי התפיסה של
זאב ז'בוטינסקי - "קיר הברזל"), כפי שתיאר זאת יפה פרופ'
יצחק בן ישראל בספרו), שהתפתחה ושינתה את צורתה לאחר מלחמת יום כיפור, היא תפיסת ביטחון בסדר גודל של כ- 40 מיליארד ש"ח לשנה במושגים של היום.
זה נתן ביטחון למדינת ישראל בצורה די טובה. כיום, כשתפיסת הביטחון השתנתה, ומדברים על כך, שישראל תצטרך להתמודד מול האיום הגרעיני האיראני
לבדה, יש צורך לבנות 'מעגלי צבא' שונים לגמרי. זה נועד גם לתת מענה לעורף, עם זמן התראה קצר מאוד, משכי לחימה ארוכים, התמודדות מול איומים כימיים וגרעיניים. התסריט של 'מעבר לאופק' יעלה למדינת ישראל
80 מיליארד ש"ח לשנה. זה עוד כ- 100 מיליארד ש"ח לשנים הקרובות הנראות לעין, מעבר לתקציב הביטחון השוטף.
אז איך אפשר לתת לזה מענה? איך מתמודדים עם המספרים הללו, כשיש 'בור תקציבי'? זה די ברור, שאי אפשר לסגור את הבור בתקציב המדינה בלי לטפל בתקציב הביטחון.
לכן, צריך לבנות
תפיסת ביטחון אחרת לגמרי,
שתתאים למציאות ולא לחלומות".
המשמעות העולה מדברי
איתן בן אליהו מאוד ברורה: החלומות להגן על ישראל לבדה (דהיינו: ללא ארה"ב) ולמנוע איראן גרעינית, אין להם כל בסיס, במצבה הכלכלי הנוכחי של מדינת ישראל. לכן, אין לישראל "אופציה של תקיפה מונעת \ מסכלת" באיראן. ישראל חייבת לבנות לעצמה "תורת ביטחון"
חדשה.
פרופ' (והאלוף במילואים) יצחק בן ישראל, לרגל הוצאת ספרו: “תפיסת הביטחון של ישראל”, הזכיר לנוכחים, שבזמן שהצמרת הביטחונית מדברת על האתגרים של התקופה כחריגים ומורכבים יותר מבעבר, רבים מהמונחים בדיון הזה אינם חדשים. העקרונות הבסיסיים, שקבע דוד בן גוריון בתחילת שנות החמישים, שרירים וקיימים גם אם הנסיבות השתנו.
“כשבמטה הכללי מתכנסים לדון בצורך בפעולה צבאית מסוימת”, אמר בן ישראל, “שמונים אחוזים מהדיון מתנהל סביב שאלת ההרתעה”. "ישראל", הוסיף, "אינה יכולה באמת לנצח את אויביה לאורך זמן. אפילו הניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים, השיג בסך הכל חצי שנת שקט, עד שהחלה ההידרדרות שכונתה לאחר מכן 'מלחמת ההתשה'.
מאז שבן גוריון הציג ואישר בממשלה ב- 1953 את תפיסת הביטחון של ישראל, תפיסה זו לא עודכנה. כל העדכונים שנעשו - נעשו בעל פה. אין כל החלטה כתובה חדשה. צה"ל גם המציא את המושג 'הכרעה'. מושג שהמציא למעשה יגאל אלון, שמקורו ב'כריעה על הברכיים'. זה לא 'ניצחון' כמו שיש בתורות הלחימה המקובלות. זה מונח ישראלי ייחודי. אין לזה מקבילה בשום צבא אחר. מדובר למעשה על 'הכרעה זמנית', בין סיבובים של מלחמות, אולי עד אין קץ. מטרת המלחמה: להגדיל את ההרתעה עד למלחמה הבאה.
בעולם, הצבא הוא 0.2% עד 0.3% מהאוכלוסיה. בישראל, לפי הפרסומים, יש כ- 300 אלף איש, שזה בלי המילואים. זה הרבה, ביחס לאוכלוסיה וגדול ממה שמקובל בעולם וגם אצל אויבנו. הבעיה: איך מחזיקים צבא גדול כזה? אז עושים קומבינות. לחיילים הסדירים לא נותנים באמת משכורת. למילואים משלמים דרך ביטוח לאומי, כשאותם חיילים וחבריהם שילמו קודם את הכסף הזה כמס לביטוח לאומי.
המקסימום שאנחנו יכולים לצפות לו הוא הכרעת כוחו הצבאי של האויב באופן זמני. בתפיסת הביטחון הישראלית, מלחמות הן בעצם סיבובים של אלימות במלחמה ארוכה. כשמתחיל סבב כזה, אנחנו יודעים שהוא ייגמר עוד כמה שבועות עד חודש, שאחריו תבוא הפוגה ולבסוף נחזור לסיבוב הבא”.
לפי בן ישראל, משמעות הניצחון בנסיבות כאלה היא “לגרום לכך שמסיבוב לסיבוב יקטן החשק של האויב לחזור לעימות נוסף. יותר מזה לא נצליח להשיג. זה המקסימום”.
פרופ' עוזי ערד, המרכז הבינתחומי, לשעבר ראש המל"ל והיועץ לביטחון לאומי לרוה"מ: "אין בעיה של תפיסת הביטחון של ישראל, כפי שמציג פרופ' איציק בן ישראל. יש בעיה של החלטות קברניטים בסוגיות חשובות, כמו שתאר איתן בן אליהו. יש בישראל תפיסת ביטחון שהיא מבוססת על הנסיבות המשתנות. היא לא דבר קבוע וסטטי.
תפיסת הביטחון היא נגזרת של האסטרטגיה הכוללת. יש אסטרטגיה כוללת לישראל, אך היא לא גלויה, מטעמים מובנים. תפיסת הביטחון הזו מציבה אתגרים רבים לקברניטים, אתגרים שטרם נענו".
