האתגר הרציני ביותר: לבנות רשות תקשורת חזקה במקום המשרד הכושל, שתרבות השליפה והתחמנות היא המאפיין העיקרי שלו. הפרשנים טועים בפירוש סיבות פרישת משה כחלון מהחיים הפוליטיים (ומהליכוד), ומה קרה במשרד התקשורת בכהונתו.
מאת:
אבי וייס, 18.3.15, 10:00
בעת כתיבת שורות אלה טרם ידוע איך תיראה הממשלה הבאה, והאם תיק התקשורת יהיה בידי הליכוד (עם פזילה חזקה לתפקיד הזה מצד ח"כ
גילה גמליאל), או שהתיק הזה יהיה חלק מה"נדוניה", שייתן ראש הממשלה,
ביבי נתניהו, לאחד מהשותפים הקואליציוניים העתידיים שלו.
כך או כך, את המשרד הזה מזמן היה צריך לפרק ולהקים תחתיו "רשות לתקשורת", דוגמת ה-FCC בארה"ב או Ofcom בבריטניה. אולם, זה כרגע בגדר חלום, וגם דורש מהלכי חקיקה לא פשוטים, שיכולים להימשך שנים. לכן, העצה הראשונה שלי לשר (או שרת) התקשורת הבא\ה: להתחייב וליישם, שזו תהיה
הקדנציה האחרונה עם שר תקשורת בישראל.
הנקודה הכי משעשעת (לפחות אותי) בכל הפרשנויות, ששמעתי אמש בכל ערוצי הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות הכתובה והאינטרנטית היא: האם
משה כחלון, (בתמונה), ראש רשימת "כולנו", יכול "להתפייס" כעת עם
ביבי נתניהו, אחרי שהוא (
ביבי) "התעלל בו" (גם בגלל
שרה נתניהו, כך טענו חלק מהפרשנים), והביא לפרישתו מהכנסת ומהליכוד ולריצה לכנסת בראש רשימה עצמאית.
זה כמובן מסך עשן למציאות, שהיא הרבה פחות מלבבת. השר וח"כ
משה כחלון פרש לפני
כשנתיים וחצי, רק בגלל
משה כחלון. או בעברית הכי פשוטה למי שלא הבין:
משה כחלון פרש ונעלם בארה"ב (לצרכי "לימודים"), כדי למנוע חקירות בפרשיות בהן הוא עלול היה להסתבך, או שהן היו עלולות להכתים את שמו. הוא "נעלם" מהבמה, כדי שישכחו ממנו, עד שיחזור עם "דמות חדשה". הוא החליט לבנות לעצמו "סיפור כיסוי" מחודש, שעבד טוב בתקשורת ובציבוריות, עם יצירת מצג שוא של "רפורמטור הסלולר" והשכיח למעשה את הקדנציה הקצרה והכושלת כשר הרווחה ואת הפרשיות החמורות שבהן הסתבך במשרד התקשורת.
אני לא כותב כאן
פרשנות בדיעבד, כמו ששמעתי אמש בכמויות רציניות מפי פרשנים ופוליטיקאים, שאין להם צל של מושג על מה הם מדברים. את המציאות חשפתי
בזמן אמת, ואני מזכיר את הפרשיות הללו כאן שוב, למי שמעוניין להיזכר:
א. פרשת ההסתבכות השר לשעבר
משה כחלון מול היועצת המשפטית הקודמת של משרד התקשורת, בפרשיה מרתקת ומסועפת, שמחוברת באופן צדדי ומרתק גם לחברת הוט (שם עובדת אחותו של השר דאז,
משה כחלון). את הפרשה הזו חשפתי בעשרות כתבות, וסיכמתי אותה בסדרה רחבה בת 5 פרקים (שקיבלתי אישור מנשיא בית המשפט העליון לפרסם), פרשה שהסתיימה בדרמה של הפרישה (של השר
משה כחלון וגם של היועצת המשפטית הקודמת, שפרשה לפניו ובגללו) -
כאן.
ב. פרשה שאני מכנה "הפרשה הסודית", שהתפוצצה ממש במקביל לפרשה הקודמת, והיא עדיין תחת צו איסור פרסום. אך בתחילת השבוע, הגשתי לבית הדין הארצי לערעורים את הנימוקים החדשים שלי: מדוע צריך להסיר את צו איסור הפרסום, לאור החלטה דרמטית של השופטת, ששינתה את החלטתה הקודמת, כפי
שחשפתי כאן. את חלקו של
משה כחלון בפרשה זו חשפתי כמה פעמים, לאחרונה
בהרחבה כאן, כי צו איסור הפרסום לא חל עליו, כי שמו בכלל לא מוזכר בצו, רק אלו שהיו (ועדיין) נאמנים לו, או מתנגדים לו, ומעשיהם הפליליים (לכאורה), הם אלה המצויים תחת צו איסור הפרסום.
בניגוד למה שפרשנים כותבים, לא רק שהליכוד לא תקע "סכין בגב" של
משה כחלון, הליכוד
עמד ועומד מאחוריו, גם מבחינה משפטית וגם
בכסף.
גלעד ארדן, מי שהוא כיום מס' 2 בליכוד, בהיותו שר התקשורת, נתן גיבוי מלא לגיבורי "הפרשה הסודית", שהם נאמני
משה כחלון, ול
משה כחלון עצמו, והוא (
ארדן) הוא זה שיזם את חלק מהתרגילים של החיסיון, חיסיון שבגללו אי אפשר לפרסם את הפרשה הזו. דהיינו: הליכוד "שמר על התחת" של
משה כחלון ונאמניו, וזה המצב
עד רגע זה ממש.
בנוסף,
משה כחלון השאיר אחריו "נאמנים" במשרד. את קיומו של אחד מהם (בתפקיד עוזר למנכ"ל) חשפתי
אך לאחרונה. מכאן, שהליכוד נתן למעשה גיבוי מלא ל
כחלון, גם אחרי פרישתו ועד עצם היום הזה.
היו עוד פרשיות, לרבות בתחום "תפירת מכרזים", פרשיות שהובילו את
משה כחלון לשלוח אלי את אחד מנאמניו הקרובים ביותר, שיאיים עלי שלא אפרסם את רשימת כל המכרזים התפורים ומהפוברקים, שהוא עשה במהלך קדנציה שלו ואיך זה נעשה. אולם, הפרשיות האחרות הן "כסף קטן" לעומת 2 הפרשיות העיקריות שהזכרתי קודם.
מה העצות שניתן לתת כעת לשר התקשורת הבא (או לשרת התקשורת הבאה)?
- לבטל כמעט את כל מה שהשר גלעד ארדן עשה. אגב, זה בדיוק מה שגלעד ארדן עשה להחלטות של קודמו בתפקיד: משה כחלון. הנושא הראשון והכי דחוף לטעמי הוא: להציל את Unlimited. יש כאן צורך לבצע כמה מהלכים דרסטיים, והמודל שאני מציע הוא ללכת בעקבות הרגולטור האירי, שיצר שותפות בין חברת החשמל האירית לחברת הסלולר הגדולה במדינה (וודאפון). אפשר לבחון גם את המודלים של מדינות אחרות, אך המודל האירי נראה לי מודל יותר מוצלח. המשמעות: 1) להוציא את כל השותפים הקיימים שיש במיזם, שותפים שחשבו לעשות "מכה מהירה" על חשבון כספי הציבור, וכעת מתקוטטים האחד עם השני בגלל הכישלון של המיזם. במקומם להכניס למיזם חברת סלולר (פרטנר כבר הביעה עניין). 2) לבחון את המודלים העסקיים והטכנולוגיים של המיזם. למעשה, צריך להתחיל כמעט מאפס, לבנות תכנית חדשה ולצאת לדרך חדשה.
- לבטל את "השוק הסיטונאי" כעת, כל עוד הנזקים ללקוחות הם מינימליים. זה קשור אגב בסעיף הקודם. בלי ביטול "השוק הסיטונאי", אין כל סיכוי ל-Unlimited להצליח.
- לצאת וכמה שיותר מהר למכרז נוסף ל-LTE ולא בתדרים הקיימים כבר על השולחן, אלא בתחום התדרים שמתחת ל-1 ג'יגהרץ, כדי לאפשר כמה שיותר מהר יישום LTE-Advanced בישראל ולסגור את הפער ביננו לבין העולם.
- להוציא כמה שיותר תדרים לטובת הציבור, ובעדיפות ראשונה לשחרר את כל החסמים מעל ל-WiFi ולהקצות תדרים ובכמויות לטובת Offload.
- לסיים את הסאגה והרגולציה של האנטנות הסלולריות בישראל.
- לסיים את הסאגה סביב הרגולציה של הטלוויזיה על רשת האינטרנט הציבורי.
- להוביל מהלכים של עידוד "אומת הסטארטאפים", בכל הקשור למודרניזציה של עולם התקשורת הישראלי, בכל הרבדים ובכל הנושאים. זה כולל נושאים רבים ומגוונים. הייתי ממליץ להציב את נושא ה-IPv6 בראש סולם העדיפויות לטיפול, ואחריו את תחומי ה-IoT ושירותי ענן בתקשורת.
- להשעות את כל "גיבורי" "הפרשה הסודית" מתפקידם. במקביל, לפנות למשטרה בתלונה, שתחקור את כל החשדות לפלילים שעלו מפסק הדין. גם אם פסק הדין יתהפך בערעור בבית הדין הארצי לעבודה, זה עדיין לא אומר מאומה לגבי החשדות למעשים פליליים. בית הדין לעבודה הוא לא הפלטפורמה הנכונה לחקור חשדות לפלילים. ממש לא.
- להתחיל לעבוד עם תכניות עבודה שנתיות ורב שנתיות מסודרות ולעבוד "פתוח ושקוף", תוך הקשבה לציבור. יש לחסל את תרבות הבלוף, התחמנות, ההסתרה והשליפות מהמותן, שמלווה את פעילות משרד התקשורת בכל הקדנציה של אבי ברגר כמנכ"ל, מהיום הראשון שלו בתפקיד ועד עצם היום הזה.
יש עוד משימות רבות לשר הבא. אבל טרם נבחר שר (או שרה). נקווה שייבחר האדם
הראוי והנמרץ ביותר שיש, לתפקיד החשוב הזה, ונאחל לו הצלחה בתפקיד. ההצלחה שלו תהיה ההצלחה של כולנו.
.jpg?id=21269958)
