למה שר התקשורת לא מקשיב לציבור?

מאת: אבי וייס, 26.04.13, 10:00

 

עם כניסתו לתפקיד של שר התקשורת הקודם (משה כחלון), כתבתי לו והזהרתי אותו, שהוא הולך בדרך שגויה, שתעלה לו ביוקר במבט ארוך טווח. זה בדיוק מה שקרה. גם נפגשתי בזמנו עם המנכ"ל אישית (עם השר לא הצלחתי להיפגש ב- 4 עיניים, רק באירועים פומביים), ומסרתי לו את המסר הזה עבור השר שמעליו. הם (השר והמנכ"ל) לא הקשיבו לי. זה לא כל כך חשוב. דעתי אינה טובה וחשובה יותר מדעתה של גברת כהן מחדרה... מה שחשוב הוא, שהם לא רק התעלמו ממני, הם לא הקשיבו לאיש, ממה שאני מכנה "הציבור". פשוט, לא קלטו שיש "ציבור" בארץ, והוא לא כולל את הפקידים במשרד, בעלי ההון, חברי הכנסת, הלוביסטים ומנהלי החברות הנוגעות בדבר, איתם הם נפגשו כל הזמן.

כעת, השר החדש, גלעד ארדן הולך בדיוק באותו מסלול. הבאתי את דעתי הנחרצת בעניין הצהרותיו האחרונות, למשל בנוגע לרעיון "החבילה הצרה בטלוויזיה". כבר בהצהרותיו הראשונות, ברורה הטעות הזו. זו טעות שתוביל אותו, ללא כל ספק, לאור הכרותי ארוכת השנים את התחום, לכשלונות מרובים. 

בהצהרות הללו, השר גלעד ארדן מדווח, שהוא נפגש עם שכבה צרה של אנשים ובמפגשים אלו הוא גיבש את הרפורמות\מהפכות שהוא יוביל ואלו הם: פקידי המשרד, פקידי האוצר ומנהלים של כמה חברות תקשורת. כך עשה גם קודמו, כל הקדנציה. זה בדיוק ההפך ממה שעושים שרי התקשורת \ הרגולטורים לתקשורת בכל העולם. הם קודם כל שואלים, מתייעצים ומדברים עם "הציבור" ורק אחר כך עם "בעלי האינטרסים הצרים".

הניסוין מוכיח, שהפקידות הבכירה, שנפגשת עם השר רוצה "לרצות אותו" במקרה הטוב, ובמקרה הרע היא מייצגת אינטרסים שונים ומשונים, שהשר לא יודע אודותם. חלק מהאינטרסים הללו מקורם בחולשת מערכות אכיפת החוק והנורמות בישראל. כך, המפקחים על הבנקים הופכים די מהר למנהלי הבנקים עליהם הם פיקחו. בקדנציה האחרונה, זה הודגם בצורה בולטת במשרד התקשורת, כאשר בפרק זמן מאוד קצר, שלושה בעלי תפקידים בכירים (יועץ בכיר לשר, סמנכ"ל בכיר והיועצת המשפטית) קפצו, למעשה ללא כל צינון, לצד השני. הם לא היחידים, שיש להם אג'נדה מוזרה וטעונת חקירה במשרד התקשורת. רבים יודעים מי מייצג את מה, אבל נמנעים מלחשוף זאת. כמובן, רוב מוחלט של העובדים מסורים לתפקידם ועושים מלאכתם נאמנה וישרה. אולם, השר לא יכול לדעת מי שייך לצד הטוב ומי לא. לכן, הוא חייב קודם כל להפגש עם הציבור, ולקיים דו שיח פתוח עם הציבור. זו הדרך הנכונה והיחידה לקבל החלטות נכונות, שמייצגות את האינטרסים של הציבור, כמוגדר בחוק התקשורת ומוצהר באתר המשרד.

המפגש עם "הציבור" במשרד ממשלתי - רגולטורי לא צריך להיות דבר מסובך. יש לכך כמה מודלים, שעובדים יפה במדינות המערב השונות. בעבר, הייתה "מועצה מייעצת" ציבורית ליד שר התקשורת. אבל, זה לא קיים כבר שנים. זו דרך אחת, די טובה לשמוע את דעת "הציבור", באמצעות נציגיו הבלתי תלויים במועצה ציבורית.

דרכים נוספות טובות לעניין זה: להזמין קבוצות, בעלי תפקידים ומומחים. הם המייצגים הטובים ביותר של "הציבור". למשל: המועצה הישראלית לצרכנות, ארגון יועצי מערכות התקשורת, האגודה הישראלית לתקשורת (ארגון של האקדמיה), איגוד האינטרנט הישראלי, מתימו"פ, IMA ישראל, עמותת חיל הקשר, איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, איגוד התעשיות המתקדמות בישראל, ארגון אמון הציבור, אגודת חובבי הרדיו, מנהלי אתר כמה זה?, האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית, איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל, איגוד לשכות המסחר, חברות המחקר העוסקות בתקשורת  בישראל (יש לא מעט, החל מגרטנר וכלה ב- STKI), אנליסטים לתקשורת בעולם ההשקעות, האגודה הישראלית להגנה מקרינה, ועדת המדרוג לאינטרנט. יש עוד. במשרד התקשורת יש כיום "ועדה מייעצת" קטנה אחת בלבד, לתחום צר הקרוי: "פריסה אוניברסלית" של בזק והוט. זה הכל. 

היעדר "הקשבה לציבור" הובילה את משרד התקשורת בקדנציה האחרונה למצב, שבו מתוך כ- 30 שימועים, שהמשרד ערך במהלך הקדנציה, כ- 20 נכשלו ונגנזו. בנוסף, כל תוכניות העבודה השנתיות של המשרד במהלך כל 4 השנים, לא בוצעו, או בוצעו במקרה הטוב באיחור רב, או בוצעו הפוך או שונה ממה שתוכנן. מזה 3 שנים אין למשרד "סיכום שנתי" כנדרש ואין כל תהליכי "הפקת לקחים" מהכמות העצומה של הכשלונות בשימועים ובדרכי קבלת ההחלטות. הכל מסתתר תחת מה שמכונה"מהפכת הסלולר", שמאפילה על כל השאר. במיוחד, בהיעדר אכיפה, המצב הוא, ש"איש הישר בעיניו יעשה". זה ניכר בכל תחום בעולם התקשורת, לא רק בתחום המספרים המטעים. 

לסיום, אביא כאן את מה שכתבתי ופרסמתי בהתייחס לשר הקודם אך לפני כארבע שנים. זה אקטואלי גם להיום:

כיצד יודע שר התקשורת מהיא טובת הציבור? או: מדוע מטים אוזן במשרד התקשורת לבעלי המאה ולא לבעלי הדעה?

שר התקשורת, משה כחלון, בנאום, שהוכן, קרוב לוודאי, ע"י אחד מיועציו הקרובים, ממשיך, כך נראה, במסלול קודמיו, מסלול שהוביל עד היום את המשרד 'להירדם בשמירה', ויצר רגולציה, שאין לה אח ורע בעולם הנאור, למעט אולי בספרי פרנץ קפקא.

נתחיל בדברי השר עצמו: "בראש דאגותיי ציבור הצרכנים... יש לנו אינטרס עליון לשמור על האינטרסים החיוניים של הציבור ובעלי החברות גם יחד... אין לי ספק שנגיע לתוצאה לטובת הצרכנים..."