על אפקט הפרפר בעולם הרגולציה של התקשורת
מאת:
חיים חביב, 22.11.13, 09:30
זווית אחרת לחלוטין על האסדרה של עולם הטלקום הישראלי: פיל בחנות חרסינה או פרפר ענוג? בשניהם - סכנה.
אף שהמטאורולוגיה זכתה במאה האחרונה לקפיצת מדרגה (בעיקר בשל חיוניותה לניהול מלחמות בעידן המודרני והודות לשילוב לוויינים במערך החיזוי), עדיין מוגבלת יכולת החיזוי כיום עד 5-7 ימים קדימה, לכל היותר. מומחים אף סבורים, שמדע המטאורולוגיה לא יצליח לעולם לחזות את מזג האוויר לתקופה משמעותית קדימה. לעניין זה מפליגים המבינים בתאוריית
אפקט הפרפר, ולפיה כל אירוע מינורי כמו נפנוף כנפיו של פרפר עדין ביבשת רחוקה עלול להשפיע באופן מכריע על התפתחות תנאי מזג אוויר מפתיעים, עד כדי תרחישי אימה, באופן שאינו ניתן לחיזוי מדעי. את כל המשתנים הללו (לרבות תנאי השפה המרובים) קשה להכליל במערכת מתמטית פשוטה לפתרון (חיזוי).
למה אני מלאה אתכם בסיפור זה? רק משום שאני מהרהר לעיתים, ביני לבין עצמי, שגם באסדרה (מינוח עברי ל- רגולציה) הנוהגת של ענף התקשורת הישראלי כרוך סיכון דומה להתפתחות תרחיש אימה בדומה לאפקט הפרפר. בעבר, כשהייתי (לפני כעשור) חלק מהנהלת משרד התקשורת, שיווינו לנגד עינינו את מעשה האסדרה למשחק הרכבה (פאזל) עדין של תמונת פסיפס ענקית; התחושה הייתה, כי אפילו שינוי זעיר, לא מחושב די, בשילוב חלקי הפסיפס עלולה להוביל עד כדי קריסת מפת האסדרה ושינוי התמונה מיסודה. לקחנו תמיד בחשבון, שהתמונה אינה חדה וברורה במלואה ורבים מהחלקים כרוכים במשתנים רבים, חלקם לא ידועים, לעיתים אף סמויים מהעין, באופן שהערכת השפעתם על האסדרה הנוהגת, יציבותה או על מגמת השינוי כרוכים באי וודאות רבה ובסיכון גבוה. אלו חייבו תהליכי אסדרה מחושבים, מדודים,
זהירים, מגובים בעבודת מטה מסודרת ובהתייעצות עם מומחים (גם חיצוניים), לרבות הציבור ונציגיו - לא רק דיון מוגבל לבעלי העניין, 'הטייקונים'.
בימים האחרונים פורסם (ר'
כאן) על שת"פ ההולך ונרקם בין פרטנר להוט מובייל, לקראת שיתוף תשתית רשתות סלולר. הם לא יחידים. פורסם, כי גם פלאפון וסלקום בוחנות השגת הסכם דומה ביניהן. השותפות אליה חותרים הצדדים מבוססת על שיתוף רשתות אקטיבי, לרבות שיתוף מרכיבי תשתית (אנטנות) ותדרים. היתרון הגלום בשיתוף:
ניצול אופטימלי של הספקטרום, ויש לא מעט רגולטורים בעולם, שכבר אימצו מודל זה (שבדיה, דנמרק, הונג-קונג, קנדה) ו-
הוזלת עלות ההקמה למפעילים לאורך שנים רבות. החיסרון – חשש של ממש לפגיעה בתחרות, שהתפתחה בענף הסלולר בשנה וחצי האחרונה וסיכון פירותיה לצרכן.
במציאות הישראלית המודל הזה עשוי לספק לשר התקשורת המכהן 'פתרון קסם' למצוקת התדרים המעכבת את הפעלת הדור הרביעי (
LTE); אין זה סוד, שאין די רצועות תדרים כדי לספק את תאוות המפעילים הוותיקים והחדשים (סלקום, פלאפון, פרטנר, גולן טלקום, הוט מובייל). נזכיר את מה שהמומחים יודעים זה מכבר: אין די תדרים פנויים להקצאה לכל המפעילים כדי להפעיל דור רביעי רציני (צריך לפחות 30 מה”ץ למפעיל ב-
TDD או 40 מה”ץ למפעיל ב-
FDD). גם התדרים שרוצים לחלק בתחום 1,800 יועדו במקור לגורם אחר, שהיה “נוח” להתעלם מקיומו, אך היום זה מאד בעייתי... ותדרים זמינים בתחום 2,600 עדיין אינם בנמצא על המדף.
די ברור, שלתת מעט (תדרים) לכול יהיה אולי 'צודק' ושוויוני אך בלתי יעיל הנדסית, גם לא כלכלי ועלול לכער את נוף הארץ באלפי אנטנות חדשות נוספות, שרק תעצמנה את הפוביה של הציבור מנזקי הקרינה (ואת החשש של הפוליטיקאים מזעמו של הציבור).
אבל כל אלו הרי כבר ידועים שנים ולא צצו במפתיע בסמוך לכניסת המפעילים החדשים לשוק הסלולר. גם בדור ה-3 מתקשים המפעילים החדשים 'להרים' רשת עצמאית משל עצמם ונסמכים על שירותי האירוח של המפעילים הוותיקים. מרגע, שהוענקו הרישיונות החדשים, גולמה בהם הבטחה שלטונית לאספקת תדרים להפעלת רשתות לדור הרביעי. ההישג הצרכני בכניסת מפעילים חדשים לשוק היה עצום ומידי - התלהטות עזה של התחרות וצניחה חדה של המחירים לצרכן. האם ההבטחה השלטונית בוססה כהלכה ונבדקה ביסודיות? האם נבחנו ההשלכות מרחיקות הלכת של הרפורמה הסלולרית? ספק רב! אני תמה אם מי, שהניע מהלכים על לוח השחמט הלאומי שלנו, אכן צפה שנתיים-שלוש קדימה. ושלא יהיה כל ספק, סבורני, שהשר היוצא,
משה כחלון, הניע רפורמה חשובה ומהפכנית לרווחת הצרכן הישראלי, וסימן באומץ את קץ
עידן החזירות בעולם הסלולר.
התחושה בשוק התקשורת היא, ששר התקשורת
גלעד ארדן העניק את ברכת הדרך לעסקה המסתמנת בין פרטנר להוט, מבלי שעמד כראוי על
משמעויותיה. יש, הסבורים, שהעסקה רעה מאוד לתחרות. השר אף השתלח (על פי גלובס) בממונה על הגבלים עסקיים, שהעז להביע תמיהה (איזו חוצפה! מה הוא מבין בתחרות?). נראה, שאצה לשר
ארדן הדרך והוא מבקש להוציא לדרכם את מכרזי התדרים לדור הרביעי - המתעכבים במשרד התקשורת כבר למעלה משנתיים - ולרשום את ההישג על
שמו, ומוקדם ככל האפשר. אלו מחייבים אותו לפתרון חידת 'ריבוע המעגל' והעמדת רצועות תדרים ראויות למכרז. כאלו יימצאו במקרה הטוב רק ל- 3-4 מפעילים או לכולם במידה פחותה, שתקלע את כולם למצוקה תפעולית ועסקית בלתי אפשרית. הרשתות המשותפות הן חבל ההצלה ו'פתרון הקסם' של השר
ארדן.
ומה אם בדרך ייעלמו הלקוחות הפוטנציאליים הגדולים ביותר של מיזם הסיבים האופטיים של חברת החשמל ותישמט הקרקע מתחת לרגלי חברת
IBC, שמצויה בשלבי הקמה מתקדמים, בתום חבלי לידה קשים ורק הודות להתגייסות הממשלה לסייע לה? הרי די ברור, כי השיתופים המתרקמים יובילו בוודאות די גבוהה לרכישת התמסורת האופטית בתוך קבוצות הבית: פרטנר והוט מובייל תרכושנה שירותי תמסורת מקבוצת הוט ופלאפון וסלקום תרכושנה מקבוצת בזק. זה מתכון לסתימת הגולל על
IBC - פרויקט שאפתני של משרד התקשורת ובבת עינם של ראש הממשלה
בנימין נתניהו והשר דאז,
משה כחלון. ואולי גם זו מטרה "כשרה" במגרש הפוליטי? יש אולי הסבורים במשרד כי אם תתרחש קטסטרופה, היא תטופל בבוא הזמן, בבחינת 'נהרוג תורכי וננוח' – עכשיו נרוויח זמן ואח"כ נשלם בעיכובים ובא לציון גואל. האמנם?
עוד נוסיף על המציאות המורכבת:
צוות מומחים בין משרדי (בריאות, הגנת הסביבה, תקשורת) פרסם בשנת 2011
מדיניות ממשלתית ברורה ומנומקת (מגובה בחוות דעת מקיפות) בדבר הקמת תשתית דור רביעי משותפת בישראל, שתשרת את
כל המפעילים. האם החלטה זו תיזרק לפח? נזכיר,
גלעד ארדן היה אז השר להגנת הסביבה.
אין כנראה מנוס משיתוף רשתות. זו הדרך להקמת דור רביעי, אך לשם כך יש להקים
חברה,
שתקים ותפעיל רשת משותפת, עבור כלל המפעילים. זו חייבת להיות חברה “ניטרלית”, חברת “שוק סיטונאי” של רשת גישה אלחוטית. סביר לדעתי, שיימצאו משקיעים, שיהיו נכונים להשקיע בתשתית כזו, והמדינה חיבת ליצור תנאים להבטחת הקמתה, לרבות הסדרת: “
אישור סוג” לאתרים (לא ניתן לטפל בהקמת עשרות אלפי אתרים בשנים בודדות, לפי הערכה מעל 100 אתרים בשנה);
הקצאת תדרים הולמת ישירות לחברה זו (לא למפעילי הסלולר!);
רישיון שיגדיר את המותר והאסור, “הבעלות הצולבת” המותרת ועוד כיוצא באלו זוטות.
האם משרד התקשורת נתן דעתו על כך, שהשותפויות המתרקמות להקמת רשתות סלולר משותפות בין בעלי עניין עלולה גם 'להתגלגל' לכדי מיזוג מלא של פלאפון לתוך בזק? מיזוג גולן טלקום וסלקום? או מיזוג סלקום פלאפון גולן ובזק גם יחד? מה יעלה אז בגורל התחרות ובהישגים, שהושגו בעמל רב לאורך רבע מאה?
נדמה לעיתים, כי השר ארדן נוהג במשרדו כפיל בחנות חרסינה (וודאי לא כפרפר ענוג), ומדחיק ממחשבתו את השלכות הכרעותיו על תרחישים, שיחרצו את גורל התחרות בענף התקשורת של ישראל. האם בתום כהונת השר נישאר עם שוק תקשורת תחרותי?
