הצעות לשר התקשורת הבא לפתרון הפלונטר בו מצוי שוק התקשורת

הצעות לשר התקשורת הבא לפתרון הפלונטר בו מצוי שוק התקשורת
מאת: ערן יעקובי, 2.12.14, 17:50

ב"מהומת הבחירות" נפלו לפח כל הרפורמות של השר היוצא גלעד ארדן. האם יש חלופות לניהול שוק התקשורת הישראלי? בהחלט יש, אם נוקטים בגישה חדשה, גישת "הגזר והמקל". כך לדברי אנליסט התקשורת ערן יעקובי.

ערן יעקובי: בשוק יש כמה כשלים: "שוק סיטונאי" הוא האויב הגדול ביותר של Unlimited בחסות המדינה. האויב השני הוא הרכב בעלי המניות שלו. בשוק הסלולר הצרכן משלם על שירות מתדרדר, פיגור טכנולוגי ועתיד לא ברור של השחקנים בענף. מכרז דור 4 הוא יקר ויוביל לספסור בתדרים, לקריסה של מפעילים, לפיגור טכנולוגי ולשירות ירוד בענף עתיר ההשקעות ומרובה הרגולציה.

שוק התקשורת הישראלי מצוי בפלונטר מסובך מאין כמוהו. למעט רפורמה, שהייתה יחסית קלה להעברה בסלולר, הכל תקוע כבר כ-5 שנים. פתרון לשוק הקווי עדיין אין, פתרון לשוק הטלוויזיה מסתמן כשולי, שוק הסלולר אינו מתקדם בקצב הרצוי מבחינת השקעות (שוב מכרז הזוי בדרך) ובקיצור השמש לא ממש זורחת – לא על הצרכן, לא על החברות ולא על שוק ההון  ומה שמסתמן הוא, שהחלשים פשוט לא ישרדו ובינתיים נמשיך כולנו לסבול.

הפתרון, לטעמי הוא פשוט. יש מי שיגידו נאיבי/ילדותי, אבל הוא עדיף על פלונטר ללא מוצא, שתוצאתו ידועה מראש – תורת דארווין תבוא לידי ביטוי בענק. הפתרון לאמץ מדיניות, בדומה לארה"ב: המדינה תקבע מדיניות וכללי התנהגות ותאפשר למתחרים לפעול ללא רגולציה מיותרת ומי שיסטה מהכללים ישלם ביוקר.

שיטת הגזר והמקל – הנחת הבסיס והיא לא רק פרי עטם של אנליסטים אלא של המדינה עצמה היא, שבסופו של יום תהיינה 4 או 5 קבוצות תקשורת מלאות בישראל, שתתחרינה ראש בראש על מגוון שירותי/מוצרי הענף. התחזית שלי היא, שלאור החיסרון לקוטן, תהיינה רק 4 קבוצות.
 
פתרון לטווח הקצר - בואו נדמיין עולם, שבו במקום לאיים על בזק ו-HOT כל הזמן ולערפל את עתידן, נעניק להן ביטול מיידי של ההפרדה המבנית. מה יקרה? בטווח הקצר, בזק תוכל להתייעל ובמקביל להוריד מחירים תוך שימור רמת השירות. HOT תזכה לעוד קצת מרווח נשימה פיננסי תוך דגש על שיפור השירות ורמת ההשקעות, כי עכשיו תיכנס לה תחרות קשה יותר בטווח הקצר. רגע, עדיין לא לקפוץ עם הטענה של השמדת תחרות לטווח הארוך...
 
פתרון לטווח הבינוני - חברות הסלולר תהיינה אלה הנכנסות לנעלי השותפות במיזם הסיבים Unlimited. לא עוד שותפים המנסים למכור ציוד למיזם ומצויים לעיתים בניגודי אינטרסים בינם לבין עצמם ובינם למיזם. 2 חברות סלולריות, שכל אחת מחזיקה ב-20% מהמיזם יחד עם השותף השבדי, שיחזיק בנתח דומה. האם לא יהיה כאן כוח משמעותי יותר, מול השותף החזק הנקרא חברת החשמל? האם לא תהיה זהות אינטרסים להצלחת המיזם? האם לא ישתפרו סיכויי השרידות של המיזם? האם לא ישתפר מצב הצרכן עם תשתית נוספת המסוגלת לספק ערך מוסף כתוצאה מבעלות חברות הסלולר עליו? האם מצבו של משלם המיסים לא ישתפר? תחשבו על התשובות.

פתרון לטווח הארוך – מיזם בר-קיימא, שיעמוד על הרגלים הרבה יותר מהר מכפי שהמדינה חושבת, חברות סלולריות עם עתיד בהיר מחד ומאידך אסור להן לשתף - מה שאסור לשתף מבחינת הגבלים עסקיים. השקעות אמיתיות ולא וירטואליות. מה בינתיים עד שתקום רשת נוספת? חברות הסלולר תהיינה מפעילות וירטואליות על רשתות בזק ו-HOT (בדיוק כמו שרמי לוי הוא מפיץ בסלולר). במקביל לפריסה מואצת של מיזם unlimited, אפשר לתחום בזמן (נגיד שנתיים) אפשרות של פרטנר וסלקום "לרכוב" על רשתות בזק ו-HOT כמפעילות וירטואליות בתמורה לביטול ההפרדה המבנית כאמור, ב-day one. לא שוק סיטונאי.

הבעיה בדרך כלל היא במונחי הזמן: טווח הקדנציה של שר תקשורת בישראל, לעומת טווח הזמן בו חברות ציבוריות מוכנות להשקיע על מנת להראות תוצאות לבעלי המניות, ולעומת טווח הזמן הטכנולוגי הרץ בד"כ הרבה יותר מהר מהשניים הראשונים. לכן, דרושה הקצבת זמן של שנתיים, כאשר בזק ו-HOT אמורות להתמודד על הכסף של החברות "הרוכבות" במשך שנתיים, בדיוק כפי שראינו בשוק הסלולר. לפי תורת המשחקים, מי שלא ירוץ קדימה - יפסיד והרבה.
 
חילקנו עד עכשיו גזרים. מה עם המקלות? למיטב הבנתי, להקים מנגנוני פיקוח (של המשרד ושל הממונה על ההגבלים העסקיים) הרבה יותר קל, מהיר וזול, מאשר להמשיך להיתקע בפלונטר הקיים, שעתידו כאמור לא ברור, אלא רק עולה בינתיים עוד ועוד כסף. מנגנונים אלה צריכים להיות מצויידים בכלי מדידה מאד פשוטים וברורים, לא רק להם, לכולם.

זמן תחום, בעלות ברורה והפסקת "מס ההפרדה המבנית" אמורים לצייד אותם בכלים כאלה. מכאן זה פשוט - המנגנון זיהה ניצול לא הוגן של התנאים? ירים את המקל. החל מפיצול בזק ו-HOT לחברות תשתיות וחברות שירותים ועד למשיכת רשת הביטחון וסנקציות נוספות על השותפות (הסלולריות) במיזם Unlimited, כמו גם בתחום התדרים העתידיים בסלולר. לכולם יהיה מה להרוויח, אבל גם ברור מאד, שאין הקלות ולכן יש הרבה מה להפסיד.
 
כוחות השוק יעשו את שלהם, שיווי המשקל יגיע לענף הרבה יותר מהר, ההשקעות תתקדמנה בקצבים שלא הכרנו, נפסיק לשלם מכספנו על ועדות, יועצים ולוביסטים, נפסיק לממן גורמים המנצלים את אוזלת יד המדינה ואינם עומדים (אגב, לא תמיד באשמתם) בתנאי הרישיון ונרגיש, ששילמנו לחברת החשמל עבור משהו הרבה יותר מוחשי. כצרכנים, נהנה ממגוון תשתיות, מקידמה, ממגוון שירותים, מתחרות אמיתית של תשתיות ושירותי ערך מוסף, מחשבוניות ברורות יותר המגיעות ממקור אחד.
 
ומה יקרה אם נמשיך (בהעדר) המדיניות הקיימת?
הכתובת על הקיר 1. המלצות לכינון שוק סיטונאי קיימות כבר משנת 2008. מה קרה מאז? כלום. אתם משלמי המיסים שילמתם וממשיכים לשלם ליועצים, לוועדות ולחברות זרות והתוצאה היא סיבוכים נוספים. כך, למעשה, אנו כבולים בחוטים של חברה וחצי (סליחה אם מישהו נעלב, שכיניתי אתHOT  חצי, אבל נכון לעכשיו היא הרוויחה את זה ביושר). האבסורד הוא, שמדובר בתשתית של חברה, שהופרטה ע"י תשלום למדינה.
 
כעת, השיטה כדי לנסות בכל זאת להעביר את הרפורמה של שוק סיטונאי, היא אותה שיטה של מקל וגזר: בזק תיתן "לרכב" עליה ולא חשוב אם תחשיבי העלות שגויים, מבלבלים ומורכבים. היא תקבל סוכרייה בדמות ביטול ההפרדה המבנית. נשמע הוגן? אולי, אבל כאן המדינה אינה אומרת מתי ואיך "הילדה הטובה" תקבל את הסוכרייה (אולי בעתיד יחליטו, שתקום ועדת ששינסקי חדשה בנושא?). בינתיים, הצרכן, החברות בענף ושוק ההון סובלים מחוסר ודאות ורמת תחרות לא מספקת. ניתוחים שונים של אנליסטים ועיתונאים ושיחות עם החברות המועמדות "לרכב" על תשתיות בזק ו-HOT מראים, שהכדאיות להיכנס בתנאים הנוכחיים לשוק סיטונאי גבוליים עד לא קיימים והחיסכון לצרכן שולי.
 
על היצע שירותים נוסף, חבל להרחיב את הדיבור, כי יכולות התוכן של HOT ושל yes והשירותים של קבוצות בזק ו-HOT עולים לא מעט כסף ויהיה קשה להשתוות אליהם מתוך הפלונטר הקיים. אז מה קיבלנו? חברה חזקה המגלגלת את מס "ההפרדה המבנית" על הצרכן, כי המדינה לא מאפשרת לה להיות יעילה ועוד חברה, שבחרה באסטרטגיה מאד ספציפית ומטרתה היא הגדלת הרווחיות בטווח הקצר לטובת חברת האם, שהונפקה בחו"ל בערכים נאים מאד. מי סובל? הצרכן כמובן, משלמי המיסים המממנים עוד ועוד עבודות ייעוץ והמשקיעים, שלא יודעים מה ילד יום במישור הרגולטורי.
 
הכתובת על הקיר 2.  מיזם הסיבים של חברת החשמל או בשמו המחייב Unlimited - היה כבר אמור לשרת לא מעט לקוחות פרטיים ועסקיים. ניתחתי בעבר את סיכויי ההישרדות הכלכלית שלו ביחס לתנאים הרגולטוריים ואלה של הסביבה העסקית והמסקנה מאד פשוטה. או שהוא מיותר, כי כמעט באף מדינה מערבית לא מקימים תשתית קווית מאפס (רק אל תגידו שהתשתית של חברת חשמל כבר קיימת, זה בשוליים ביחס לכמות ההשקעות הנדרשת), או שכרגיל לא מטפלים בו נכון.
 
ראו הכתובת על הקיר 1 – "שוק סיטונאי" הוא האויב הגדול ביותר של המיזם ועוד בחסות המדינה. האויב השני הוא הרכב בעלי המניות שלו, שלמעט השותף השבדי, שקשה לעמוד על קנקנו, לכל אחד יש שם אינטרסים הגוברים על האינטרס של מיזם בר-קיימא ורווחי. סנונית ראשונה ראינו כעת עם התביעה של אחד השותפים את המיזם בו הוא שותף בגין אי תשלום.

בקצב הזה, אין צורך לדאוג, גם לא יהיה מאיפה לשלם בעתיד. בינתיים מי סובל? משלם המיסים. המדינה העבירה כבר כ-75 מיליון ₪ למיזם ולא קשה לנחש שרוב הכסף משולם לחברת החשמל עצמה, בגין עבודות הפיתוח של המיזם. עוד כ-75 מיליון ₪ אמורים לעבור ממסי המדינה למיזם בעתיד. האם יהיה פיקוח על איך ומתי ובאיזה תנאים יעבור התשלום הנוסף? לא בטוח.
 
הכתובת על הקיר 3. שוק הסלולר. איזה כיף לצרכן, הוא משלם הרבה פחות מכל צרכן במדינה מערבית כמעט. השאלה על מה הוא משלם? על שירות, שהלך והתדרדר, על פיגור טכנולוגי ועל עתיד מאד לא ברור של השחקנים בענף, שחלקם כבולים גם בפלונטרים שבכתובות הקודמות.

אז יגידו במשרד התקשורת, שהמכרז לרשתות הדור הרביעי כבר ממש קרוב והקדמה בפתח. אולם, במדינת חלם כמו במדינת חלם, ברור לכולם, שאי אפשר ש-5 מפעילים ישרדו ענף עתיר השקעות ומרובה רגולציה (את ההוכחה לכך אפשר לראות בגסיסתם של המפעילים הווירטואליים, שלא מצליחים לתרום מאומה ולהתמודד עם התחרות העזה).

אז מה עושים החכמים? מצרפים עוד שחקן למכרז הדור הרביעי, מגינים בצורה מאד מלאכותית על מפעילים וירטואליים ללא ערך מוסף ומאפילים בערפל כבד את עתיד הענף. מה תהיה התוצאה? מכרז יקר, ספסור בתדרים, קריסה של מפעילים ושוב פיגור טכנולוגי ושירות ירוד. יגידו, מילא הצרכן ממשיך ליהנות ממחירים נמוכים. הבעיה כאן היא, שמשרד התקשורת הפך את התחרות למטרה פוליטית ולא לאמצעי להגברת רווחת כל השחקנים ובראשם הצרכן.
 
עד שלא נראה מפעילי סלולר על הברכיים, עד שלא נחווה עוד תקלות ברשתות ועד שלא נאפשר שירות הוגן במחיר הוגן, יגידו, שהרפורמה היתה מוצלחת. תפנימו, זו אחת המדינות היחידות בעולם שקובעת תנאי רישיון למפעילים חדשים ואז מוותרת עליהם. למעשה מעניקה הכשר והרבה תשואה למפעילים, שלא משקיעים כאן כלום, למעט יחסי ציבור. אם המדינה היתה אוכפת את תנאי הרישיון, שהיא עצמה הנפיקה, אין ספק, שהיה קל יותר להתנהל בשוק הזה וגם רווחתם של הצרכן ומשלם המיסים היתה גדלה. 
 
כתבתי בפתיח, אולי נאיבי, אבל כנראה עדיף על המצב כיום מבחינת כולם. אולי ילדותי, אבל לפעמים ילדים רואים את המציאות בעיניים פשוטות ותכליתיות יותר מכל האינטרסנטים. וכמו עם ילדים, קודם כל הגזר...

מאת: ערן יעקובי, דצמבר 2014.
סמנכ"ל מחקר ואנליסט תקשורת במיטב דש ברוקראז'