היום שציפו לו הגיע: אתמול נגמר מלאי כתובת IPv4 באזור ARIN (ר"ת: American Registry for Internet Numbers). מה המשמעות של מצב זה ומה קורה אצלנו? ישראל שייכת לאזור RIPE (ר"ת: Réseaux IP Européens). כרגיל: אצלנו המחדל אדיר ללא כל טיפול, בעלי הסמארטפונים המתקדמים ממשיכים לסבול מביצועים נחותים ויש ספסרות ו"עבודה בעיניים" מול לקוחות עסקיים בגלל מכונות NAT.
מאת:
אבי וייס, 26.9.15, 18:35
אתמול (25.9.15) היה יום היסטורי בתולדות רשת האינטרנט העולמית. ה-
24.9.15 היה היום האחרון שבה ARIN
סיפקה את אחרוני מספרי IPv4 ללקוחותיה בצפון אמריקה. כעת היא יכולה לספק ללקוחותיה
רק כתובות של IPv6 חדשות (ולאשר העברות בין ספקים של מספרי IPv4 שנשארו פנויים או שהתפנו מסיבות שונות, אצלם).
בצפון אמריקה זה לא מייצר איזו בעיה, כי מזמן ספקי האינטרנט (ולקוחות האינטרנט) החלו לעבור ל-IPv6. יש רשתות תקשורת (למשל של Comcast), שאצלן כבר רוב התעבורה ברשת היא של IPv6.
אנחנו שייכים לאזור
RIPE, שנשארו בו מעט מאוד כתובות IPv4 המוקצים לצרכים מאוד דחופים וקריטיים, וגם אצל RIPE המלאי הזה ייגמר תוך זמן קצר מאוד. באירופה, זו לא בעיה, כי יש מדינות (למשל בלגיה) שבהן כבר חלק ניכר מתעבורת האינטרנט היא ב-IPv6.
בישראל,
כל תעבורת האינטרנט היא IPv4, לפי רשימת חלוקת מספרי IP שניתן למצוא למשל
כאן. אצלנו, כולם "טומנים ראשם בחול".
מכאן, שבישראל לא קורה דבר בתחום זה. אדישות מוחלטת.
למה?
אפשר למצא לזה הרבה אשמים. למשל,
וינט סרף, מאבות האינטרנט העולמי, בביקורו כאן בישראל,
טען באזני ובאזני כל מי שרצה להקשיב, שיש בעיה ב"מתן דוגמה אישית" (ע"י הממשלה בדגש על
משרד התקשורת,
איגוד האינטרנט הישראלי והגופים הגדולים) ובגלל "
תירוצים מוזרים". זה ביטוי אמריקאי מעודן להגדרה של: "כאוס רגולטורי".
ישראל היא לא רק
מדינת עולם שלישי (אחרי רוב מדינות ערב) בתחומי הפס הרחב הנייח והנייד, אלא גם
אחרונה בעולם באימוץ טכנולוגיות IPv6. ישראל היא
המדינה היחידה בעולם שלא משתתפת באופן פעיל ולא חברה בפורומים הבינלאומיים לקידום IPv6 דוגמת
IPv6 Forum. בסעודיה (יש מדינה כזו במזרח התיכון, שכנה שלנו מדרום), למשל, יש "
כוח משימה לאומי" בחסות המלוכה ומשרדי הממשלה שמטפל בקידום IPv6 בממלכה הסעודית.
למה אין כלום בישראל? תשאלו את משרד התקשורת הישראלי, שעוסק בטכנולוגיות העבר במקום לדאוג לעתיד. למשל: התרגיל של קיום המו"מ להורדת "ההפרדה המבנית" מעל בזק, תמורת הכנסת הטלפוניה הישנה של בזק ל"שוק הסיטונאי" - שני מעשי איוולת רגולטוריים במהלך אחד.
באתר זה בלבד יש 39 מאמרים המסבירים למה חשוב היה להיערך (וממזמן) למעבר ל-IPv6. זה ממש לא מהלך מהיר, זול או פשוט. אולם, "הכל נכתב על הקרח".
יש כאלה שיטענו:
מה אכפת לי? האינטרנט עובד, אז הכל בסדר.
זו גישת "בת היענה". כל משתמשי האינטרנט בישראל
כבר משלמים על
המחדל האדיר הזה ובכמה אופנים במקביל:
א. לחברות האינטרנט הקטנות אין מלאי של מספרי IP (הן לא יכלו לצבור מלאי כזה), ולכן דווקא ה-ISP הקטנים
והזולים יותר ללקוחות, מספקים ביצועי גלישה באינטרנט
גרועים יותר.
הנפילה בביצועים היא
מדהימה. למשל: לרוב הספקים הקטנים אין מספיק מלאי מספרים כדי לחבר לקוחות על רשת הוט ללא חייגן. הנפילה בביצועים מחיבור ללא חייגן (שדורש מלאי גדול של מספרי IP) לחיבור עם חייגן, הוא למעלה מ-50%. דהיינו: הביצועים של החיבורים לאינטרנט של הלקוחות נופלים לחצי ואף פחות,
רק בגלל המחסור הזה במספרי IPv4.
ב. ביצועי הפס הרחב הסלולרי בישראל הם מן הגרועים בעולם. זאת, לא רק בגלל
פירוק האנטנות, היעדר Offload ואי שימוש בתדרים. יש
עלייה אדירה בעומס על כל אנטנת סלולר, כתוצאה מעליית היקף האיתותים, שמכשירי הסלולר החדשים יוצרים. למשל באייפון, כל דגם חדש כמעט מכפיל את כמות האיתותים, שהוא מפעיל ברשת, מול הדור הקודם של מכשירי אייפון. במכשירי אנדרואיד תופעה זו גם קיימת, אבל לא באותה עוצמה כמו במכשירי אפל. בנוסף, מערכת ההפעלה iOS 9 החדשה (בדומה למערכת ההפעלה אנדרואיד) עברה אופטימיזציה ל-IPv6 ומכבידה את העומס ברשתות IPv4.
היות ורשתות הסלולר בישראל הן כולן IPv4, תודות לאדישות ומחדלי משרד התקשורת, שלא מקדם את המעבר של רשתות התקשורת בישראל ל-IPv6, רק בשדרוג גרסת התוכנה הזו של אפל בסמארטפונים ל-iOS 9, העומס על כל אנטנת סלולר בישראל יותר ממוכפל.
בכלל, פרוטוקול IPv4 לא נבנה עבור רשתות סלולר (בעוד ש-IPv6 כן הותאם לצרכים של רשתות סלולר).
כך, במצב שבו אין Offload ברשתות הסלולר בישראל (בשונה מהנעשה בכל העולם), רק בגלל הרגולציה העקומה של משרד התקשורת, כשרשת האנטנות הקטנות בישראל מתפרקת ונעלמת במהירות, כל העומס ההולך וגובר מהמכשירים החדשים ומערכות ההפעלה החדשות נופל על האנטנות הגדולות (שגם הן מתמעטות).
אם לא די בכך, בגלל המחסור במספרי IP,
כל ספקי הסלולר בישראל קנו והפעילו
מכונות NAT גדולות (
Larg Scale NAT) ומשתמשים ב"תרגום כתובות". לכן, יש כמה תופעות
שכל אזרחי ישראל סובלים מהן ברשתות הסלולר:
1. מהירות ה
גלישה בישראל
איטית יותר (בגלל שיש באמצע התעבורה הסלולרית מכונה ל"תרגום כתובות" -
NAT, הלוך ושוב). הירידה היא בין 15% ל-20% בביצועים (תלוי בעומסים על הרשת).
2. יישומי VoIP דוגמת סקייפ, ווטסאפ, מסנג'ר וכיו"ב, סובלים מ
נפילות ו
חווית שימוש גרועה אצל משתמשי הסלולר בישראל, בגלל שיישומים כאלה סובלים מ-NAT ומהתרגילים לעקיפת ה-NAT המופעלים ברשת הסלולרית עבור יישומים אלה.
3. רמת
אבטחה ירודה של התעבורה (בגלל המעבר ב-NAT) ויישומים מאובטחים סובלים מכך קשות ברמת הביצועים ורמת האבטחה.
ג. שימוש ב-NAT
פוגע בביצועי רשתות של ספקי תקשורת (גם כלפי פנים הרשת ובין חלקי הרשת), וזה בולט אצל ספקי תקשורת שמעוניינים להתקדם לכיוון של SDN/NFV. דהיינו: מדובר במכשול שמעכב את התפתחות רשתות התקשורת בישראל ומתן שירות טוב יותר ומתקדם יותר ללקוחות. לכן, אין עד רגע זה שום ספק תקשורת בישראל (בשונה מהנעשה
בעולם), שהצהיר שהוא משדרג או ישדרג את הרשת שלו ל-SDN/NFV.
ד. החלה
ספסרות במספרי IP ומי שמשלם את המחיר על כך הם לקוחות הקצה (שבכלל לא יודעים שיש ספסרות כזו "מאחורי הקלעים").
ה. החלה ה
רמאות וה"עבודה בעיניים" על לקוחות. יש ספקי אינטרנט, שלא ננקוב כאן בשמם, שהלקוחות (בעיקר העסקיים) פונים אליהם כדי לרכוש מספרי IP קבועים, מה שהספקים הללו עשו, בגלל המחסור במספרי IPv4: רכשו מכונות NAT המחלקות כל מספר IP קבוע ל-64 מספרים וירטואליים. כך, ה-ISP גובים עבור כל מספר מדומה כזה את המחיר המלא, כאילו זה מספר IP אמיתי (5 עד 10 ש"ח לחודש, עבור כל מספר, תלוי בכמות המספרים המוזמנת ויכולת המיקוח של המזמין מול ספק האינטרנט).
התוצאה: הלקוחות לא יודעים, שהם קיבלו מספרים וירטואליים ולא מבינים מדוע יישומים דוגמת יישומי VoIP, יישומי הצפנה ואבטחה ויישומים קריטיים אחרים נופלים כל הזמן ופועלים ברמת ביצועים גרועה. ככה זה כשעובדים תחת מכונות NAT.
פשוט, "עם ישראל חי", ועוד טוענים, שאנו "אור לגויים". 
