Telecom News - מס' פרימיום כפתח להלבנת הון והונאות: משהו שמש' התקשורת לא חשב עליו

מס' פרימיום כפתח להלבנת הון והונאות: משהו שמש' התקשורת לא חשב עליו

דף הבית >> חדשות עולם המרכזיות ומוקדי השירות >> מס' פרימיום כפתח להלבנת הון והונאות: משהו שמש' התקשורת לא חשב עליו
מספרי פרימיום כפתח להלבנת הון והונאות: משהו שמשרד התקשורת לא חשב עליו
מאת: ניר סמיונוביץ, 22.10.15, 07:30ניר מיונוביץ
 
ניתוח: מש' התקשורת, שלא מבין את האפשרויות השונות בתחום ומונע ע"י החלטות פזיזות, שמקורן בתלונות אזרחים ממורמרים, שצרכו שירותים ולא רוצים לשלם, פתח דלת ענקית להלבנת הון והפסד מיסוי, להונאות, בעיות אבטחה ומיני מחלות, שלא יהיה לו שום דרך לטפל בהן. אין לו שום דרך לכפות רגולציה או שליטה על המנגנון. חשיפה ופירוט שיטות ההונאה ותיאור "עקיצה רבתי" להלן.
 
רגולציית מספרי הפרמיום, שמשרד התקשורת כפה על ספקי התקשורת והתכנים, החל מתאריך 11.10.2015, היא לא יותר מיריית הפתיחה הראשונה בתחום זה. משרד התקשורת, שכלל איננו מבין את האפשרויות השונות בתחום ומונע לחלוטין ע"י החלטות פזיזות, שמקורן בתלונות אזרחים ממורמרים (שסביר להניח צרכו שירותים ואינם מעוניינים לשלם), פתח דלת ענקית להונאות ושלל מיני מחלות, שלא יהיה למשרד שום דרך לטפל בהן.
 
אז בעצם, איך אפשר לקבל מספרי טלפון, שיש עליהם Revenue Share (חלוקת רווחים), ללא צורך בעמידה בתנאי הרגולציה? פשוט מאוד, לוקחים מספר International Premium Rate ומתחילים לעבוד.
 
מה זה בכלל IPRN - International Premium Rate Number?
 
בניגוד למספרי פרימיום בהתאם להגדרת החוק, מדובר במספרי טלפון הנראים כמו מספרים רגילים והם חלק בלתי נפרד מתבנית הניתוב הבינלאומית. לדוגמא, להלן חלק מתבנית הניתוב לבריטניה:
 
447XX – מספרי טלפון סלולריים (לכאורה).
44845 – מספרי טלפון נייחים בתבנית .Regional
44871, 44870 – מספרי טלפון נייחים בתבנית .Geographical
 
ישנן עוד קבוצות, אבל בואו נתרכז כרגע באלו. מספרי Regional ו-Geographical הם מספרים נייחים המשמשים לרוב מוקדי שירות באנגליה. עלות החיוג למספרים אלה יכולה לנוע בין 0.01 ליש"ט עד 0.15 ליש"ט בהתאם לרצון החברה. יש לציין, שאין חובת הכרזה במדינות אלו.
 
מוקד השירות יקבל עבור כל דקה נכנסת סכום, שינוע בין 0.005 ליש"ט עד 0.10 ליש"ט. כלומר, יש לנו פה מספר בינלאומי, שמאפשר להעביר אליכם שיחות ולקבל Revenue Share, שאינו תקף מול הרגולציה של משרד התקשורת.
 
יתרה מזאת, כיוון שאין מדובר בטווח מספור פרימיום ואין מדובר בייעדים מחוץ לתבנית המספור הרגילה של המדינות, מספרים אלה פתוחים לחלוטין ולספקי התקשורת אסור לחסום אותם.
 
לדוגמא, מספר השירות של חברת מיקרוסופט עבור לקוחות Enterprise ומעלה הוא מספר אנגלי בתבנית 44845. תוכלו אפילו לראות אותו אם תנסו לבצע הפעלה דרך טלפון של Windows או Office.
 
קלות הפעלה וכיצד מחברים
 
כיוון שתחום ה-IPRN הוא אחד התחומים הרווחיים ביותר בעולם עם סך דקות הנעמד בעשרות מיליוני דקות ברמה הבינלאומית, ברור, שיש ספקי שירותים מסודרים בנושא.
 
אחד הספקים, שיצא לי לעבוד איתו בעבר, מספק באתר שלו לא רק את תנאי התשלום, לא רק את ה-Revenue Share, אלא אפילו את הזמינות מאיזו מדינה. לדוגמא, אותו ספק מפעיל כמעט בכל מדינה בעולם Gateway המאפשר לו לבדוק את הגישה למספרים שלו מכל מדינה.
 
בדיקה זריזה תגלה, שהמדינות המועדפות לעבודה מישראל תהיינה פולין וליבריה. ליבריה תספק Revenue Share בגובה של - שימו לב - 0.16 אירו לדקה. כלומר, כמעט 75 אג' לדקת שיחה.
 
אגב, החלק המעניין פה הוא גם, שתנאי התשלום של ספקי ה-IPRN טובים יותר. עבור יעד כמו ליבריה התשלום הוא כל 48 שעות.
 
החיבור אל ספקי השירות מתבצע דרך אתר האינטרנט שלהם, בצורה פשוטה וזריזה. בחלק ניכר מהמקרים אפילו אין יד אדם מעורבת בתהליך. ניתן לחבר את המספרים ע"י שימוש ב-Call Forward (בעלות לדקה) או בקישור ישיר ב-SIP (ללא עלות).
 
אז איפה ההונאות פה?
 
בואו נתחיל מהדבר הפשוט ביותר: אין ממש דרך לדעת מה יהיה החיוב אצל כל אחד מהלקוחות. אם החיוג מתבצע דרך ספק מזדמן, או ספק קבוע, גם שם זה משתנה. אבל, הסכנה האמיתית פה איננה ללקוחות, אלא לספקי התקשורת.
 
משרד התקשורת הגדיר בצורה ברורה, שתבנית התמחור יכולה להכיל 2 תבניות יעדים: נייח ונייד. לכל תבנית תמחור ברור ואחיד. אבל, זה יוצר מצב מגוחך. נניח, שמצאתי מספר טלפון נייח במדינה מערב אירופאית, שמאפשר לי Revenue Share בגובה של 0.05 אירו. עכשיו, נניח שאותה מדינה יכולה להכלל בתוך תוכניות החינם, שכולנו מכירים היום מגולן טלקום, הוט, פרטנר וכו'. כלומר, הלקוחות הישראלים מקבלים חיוג חינם ליעד פרימיום.
 
מה יקרה בסוף החודש? ספק התקשורת יקבל את החשבון וייאלץ לשלם אותו לספקי התקשורת שלו. אבל, הוא לא יוכל לגבות מהלקוחות שלו חיוב פרימיום, כיוון שמדובר ביעד נייח, כשיש לו חיוב אחיד (Fixed Price). מה הברירה שלו? "לבלוע את הצפרדע" ולחסום את המספר. ומה יקרה בחודש אחרי? יופיע מספר חדש וחוזר חלילה.
 
ההונאה יותר חמורה, כיוון שאין דרך לבקר על המספרים, על החיוב שלהם, על התבניות שלהם ועל הניתובים שלהם - נוצר מצב של International Arbitrage Fraud.
 
מה זה בעצם אומר? לחברות המב"ל השונות, יש הסכמי Flat Rates עם לקוחות Contact Centers. לדוגמא, חברה העוסקת במסחר מטבע חוץ ומבצעת אלפי חיוגים ביום לעולם, לרוב תסגור הסכם Flat Rate לדקה על כל היעדים.
 
לרוב, ההסכם הזה היה בנוי על תחשיב סיכון של הספק ויהיה טוב לכולם, כל עוד השימוש הסביר והאמיתי נשמר. עכשיו, נניח שמנהל התקשורת של אותה חברה רוצה לעזוב או רוצה לתת פה "מכה קטנה", כל מה שהוא צריך לעשות זה להשיג כמה מספרים כאלה, לכוון את החייגנים של החברה אל המספרים האלה ולייצר לעצמו כל חודש כמה אלפי דקות - אפילו 5,000 דקות בחודש תספקנה. למשל, חברה, שעוסקת במסחר מטבע חוץ, יכולה לחייג לייעדים במפרץ הפרסי כל הזמן ולהחביא שם 5,000 דקות ליעד פרימיום. זה יהיה מאוד קל. התוצאה: מנהל התקשורת ישלשל לכיסו סכום של עד 1,500 דולרים כל חודש.
 
דוגמא יותר משעשעת היא מקרה, שחקרנו לפני כשנתיים. לקוח סגר עסקת ניתוב שיחות ליעד במזרח אירופה. עלות הניתוב לייעד עמדה על 0.02 דולר לדקה. הלקוח סגר חוזה מול ספק השירות והתחיל לנתב תנועה. כל תנועת הלקוח היתה מנותבת לייעדים של הלקוח עצמו, שסיפקו ללקוח Revenue Share בגובה של 0.035 אירו  או בגדול 0.05 דולר לדקה. כלומר, הלקוח יצר מצב של רווח נקי העומד על 0.03 דולר. אותו לקוח הצליח להעביר תנועה לספק, ללא כל הפרעה, במשך תקופה של 8 חודשים, בהיקף כולל של כמעט 2.5 מיליון דקות בחודש. כלומר, רווח העומד על כ-600,000 דולרים בתקופה של 8 חודשים. ספק השירות אפילו לא עלה זה, כי התנועה היתה נראית לו תקינה לחלוטין, והוא פשוט לא הבין מה קורה פה. כמו כן, כיוון שהניתוב של הספק יצא לספקים שונים, לא היתה לו דרך להבין, שמדובר "בעקיצה רבתי", כיוון שמערכות ניתוח ההונאות לא עלו על התבניות החוזרות.
 
סיכום
 
משרד התקשורת, בעודו מנסה ליצור סדר בבלאגן, יצר בלאגן יותר גדול, שהסכנות הטמונות בו הרבה יותר גדולות מהרווח היחסי, שהוא יצר. המהלך החד-צדדי, שנכפה על ספקי התקשורת וספקי התכנים, מוביל את כולם לבניית פתרונות חלופיים. ייתכן שהם פחות טובים. אולם, פתרון, שבו מרוויחים פחות אבל תנאי התשלום טובים יותר ואין צורך להכריז בשרות הכרזות מיותרות, הוא הרבה יותר טוב לספקי התכנים, אך יוצר מצב בלתי אפשרי לספקים.
 
משרד התקשורת יצר מצב אפשרי של הלבנת הון, בצורה מאוד פשוטה וקלה. כסף ייצא מכרטיסי האשראי של אנשים ויחזור אליהם בדרך עקיפה – למדינה אחרת לחלוטין. כלומר, גם המיסוי, שמדינת ישראל היתה אמורה לקבל ייעלם, גם כספים ייצאו מהמדינה ויולבנו בדרכים עקיפות, גם הלקוחות עדיין נמצאים באותה חשיפה להונאות, אבל הפעם, למשרד התקשורת אין שום דרך לכפות רגולציה, או שליטה על המנגנון.
 
אני חושב, שמן הראוי, שמשרד התקשורת יתחיל להעסיק יועצים, שבעצם מבינים איך שוק התקשורת בעולם עובד. מרבית היועצים, שמשרד התקשורת עבד או עובד איתם, לרבות עובדי המשרד עצמו, נעולים בשוק הישראלי ואינם חשופים לעולם הפתוח. התוצאה: ניתוח המידע והסקת המסקנות תלושים לחלוטין מהעולם האמיתי, ועי"כ, חושפים את השוק הישראלי לבעיות הרבה יותר חמורות מאלו שהמשרד בא לפתור.

מאתניר סמיונוביץ,  אוקטובר 2015.
מנכ"ל  GreenfieldTech 
www.greenfieldtech.net
nirs@greenfieldtech.net

 
 אבטחה

 



 
 
Bookmark and Share