על פי מחקר חדש של Rethink Research המודד את "הפער הדיגיטלי בתחום השימוש ב-WiFi ציבורי (WiFi Hotspots)", ביחס לגודל האוכלוסיה מול כמות ה-Hotspots, דרום קוריאה מובילה עם 185 אנשים בממוצע לכל Hotspot. מה בישראל?
מאת:
מערכת Telecom News, 27.3.16, 11:00
.jpg?id=26453753)
חברת המחקר הבריטית Rethink Research
פרסמה את תוצאות המחקר, שהתבקשה לבצע: השוואה עולמית של מה שהיא מכנה בשם: WiFi Gap, דהיינו: כמה אנשים בממוצע בכל מדינה יכולים להשתמש בכמות ה-Hotspots (בסיסי השידור של Wifi ציבורי) הקיימים באותה מדינה.
ככל שיש יותר פריסה של Hotspots, כך כמות האנשים לכל בסיס יורדת וזה מאפשר שימוש טוב יותר ואיכותי יותר, למשתמשים בגלישה ב-WiFi ציבורי. זה גם אינטרס של
חברות הסלולר, להוריד עומסים של גולשים מהאנטנות הסלולריות שלהן, מה שמכונה Offload. לכן, רשתות WiFi של חברות הסלולר הן תופעה נפוצה ההולכת וגדלה בכל העולם. זאת, בנוסף לתופעה בה כמעט כל בית קפה ומסעדה מספקים כיום ברחבי העולם WiFi ציבורי, בד"כ חופשי ללקוחות.
התוצאה מוצגת בגרף הבא (ככל שה
מספר נמוך יותר כך זה יותר טוב ולהיפך):
דרום קוריאה, שמובילה גם בביצועי
הפס הרחב הקווי, מובילה גם בתחום פריסת שירותי ה-WiFi הציבוריים, 185 אנשים בממוצע על כל Hotspot, שהותקן בדרום קוריאה לשירות הציבור.
כמות ה-Hotspot האבסולוטית הגדולה ביותר יש בסין: 4.8 מיליון Hotspots ציבוריים, אבל בסין יש כ-1.3 מיליארד תושבים ולכן היא ממוקמת כאן במקום רביעי, אחרי: דרום קוריאה, בריטניה ויפן. ארה"ב שהיא "
גן עדן של WiFi", נמצאת במקום 11.
ומה מקומה של ישראל?
בדיוק כמו בנושאים מתקדמים אחרים דוגמת
IPv6,
אנו במקום אחרון בעולם. בישראל יש כ-800 Hotspots ועל אוכלוסיה של 8,476,600 תושבים, זה יוצא
10,595 תושבים על כל Hotspot ציבורי.
מחוץ לכל סקלה מדידה בהשוואה עולמית. יש בישראל רשת פרטית נרחבת של
בזק, בנתבים שבזק התקינה ללקוחותיה בבתים, אבל זו
לא רשת ציבורית. התודות למשרד התקשורת הישראלי, שיצר את המצב האומלל הזה, ברגולציה
בלתי הגיונית.
