"בסוף זה נגמר בבכי" - היסטוריה של הפרות חוק בחסות משרד התקשורת

תחילת ניסוי השירות ללא רישיון של פרטנר בסיבים לבתים היא חוליה נוספת בשרשרת של הפרות חוק ורישיון בשוק התקשורת הישראלי בשנים האחרונות. בכל המקרים הקודמים זה נגמר רע. תמצית הסיפור הביזארי של: IBC, סלקוםtv וגולן טלקום. 
מאת: אבי וייס, 24.7.16, 15:28

שוק התקשורת הישראלי הפך לכאוטי בעשור האחרון (הסבר למה, מנקודת המבט המשפטית, מצוי בסוף הכתבה), מה שדירדר ומדרדר את ישראל לתהום (לפי כל מדד השוואה עולמי).

כיום, כמעט כל חברות התקשורת מפרות בצורה קלה או לא קלה את החוק, התקנות ותנאי הרישיון שלהן, בעיקר בגלל מה שהן רואות שקורה לגבי הכאוס, ששמו גולן טלקום. 

גם החברות הגדולות דוגמת בזק והוט, מפעם לפעם "מחליקות", אולם בהתייחס אליהן, הן חוטפות מייד "גרזן על הראש" ממשרד התקשורת, שהתמחה ב"אפליה באכיפה"תוך פיברוק עבירות, זיוף פרוטוקולים, שקרים ותחמונים בלי סוף. זאת, רק כדי להטיל קנסות ענק על כלום על בזק (וקצת על הוט).

כדי לנסות לאזן את התמונה העגומה, שחשפתי בסדרת כתבות מזעזעת אודות הנעשה סביב הטלת הקנסות, שמילה מימון הטיל קנס ענק על סלקום. אולם, כפי שניתחנו, גם קנס זה היה בלתי מוצדק. 

ב-5 השנים האחרונות היו אין סוף מקרים של הפרות חוק בעידוד או בייזום משרד התקשורת בעצמו ובכבודו (למה זה אפשרי? הסבר בסוף הכתבה). בסקירה כאן אתמקד רק ב-3 מקרים הכי בולטים, שהתרחשו בשנים האחרונות ושהשפיעו באופן חמור על מצב שוק התקשורת בכללותו ועל התחרות בשוק הישראלי.

החוט המקשר בין 3 סיפורי ההפרות הללו הוא אחד: רצון של ראשי משרד התקשורת (השר ולעיתים גם מנכ"ל) לקדם את עצמם מבחינה פוליטית (ופופלריות בציבור) ע"י יצירת תחרות בפלחי השוק, שנראו בעיניהם הכי חשובים באותה עת. כך, שהם יוכלו "לנכס לעצמם" את הצלחת הרפורמה הצרכנית, שהם יזמו, תוך התעלמות מוחלטת מהפרות החוק הנלוות למהלכים, שהם יזמו.  

א. כניסת IBC (המוכרת בשם Unlimited) לתחרות בשוק הקווי בפריסת סיבים לבתים. 

עד ש-IBC נולדה (בהכלאה מלאכותית בין יזמים פרטיים מהארץ ומשבדיה לחברת החשמל), נעשו אין ספור תרגילים ספק חוקיים, במיוחד ע"י שר התקשורת דאז, משה כחלון (בתמונה משמאל), ומנכ"ל משרדו, עו"ד עדן בר-טל (צמד, שהביא הכי הרבה נזקים לשוק התקשורת הישראלי, מעולם).

כרגע נתעלם ממה שקדם להקמת IBC ונתרכז במה שקרה ביום ש-IBC (בטכס מאוד חגיגי ומתוקשר) קיבלה את הרישיון שלה משר התקשורת (גלעד ארדן). ביום זה חשפתי, ש-IBC קיבלה לא רישיון מפ"א אחד אלא 2 רישיונות מפ"א והרישיון השני היה סודי והוסתר בטקס החגיגי מהציבור. 

משרד התקשורת בתחילה ניסה להתכחש לחשיפה שלי, אולם אחרי לחצים פומביים מתמשכים שלי, המשרד נאלץ לחשוף את הרישיון השני, שהיה חסוי (שמצוי כיום גלוי לכל - כאן).

מה ההבדלים בין 2 הרישיונות? הרישיון הראשון הגלוי נעשה בדיוק לפי חוק התקשורת, שדרש "הפרדה מבנית ו-Open Access" מ-IBC, כלומר: IBC, בדיוק כמו בזק והוט, תספק רק את התשתית הפיזית (החיבור בסיבים) ללקוחות. את שירותי האינטרנט וכל השירותים הנלווים יספקו חברות התקשורת האחרות (למשל ISP). עיקרון Open Access הוא גם העומד מאחורי שיטת "שוק סיטונאי". 

ברישיון השני העיקרון הרגולטורי הזה נעלם והותר ל-IBC לספק גם תשתית וגם שירותים מכל סוג (כולל אינטרנט), ללא הפרדה מבנית ו-Open Access לספקי השירותים השונים שיש בשוק התקשורת הישראלי. זאת, לסוגי לקוחות עסקיים מסדר גודל מסוים, שהוגדר ברישיון. 

הרישיון השני, שהוא ההיפוך של הרישיון הראשון, נולד מסיבה אחת בלבד: לספק ל-IBC "רשת ביטחון" למתן שירות תקשורת רווחי בשוק העסקי, אם היא תיכשל ותפסיד בשוק הפרטי. הבסיס למתן הרישיון השני ל-IBC מצוי בפרשנות עקומה, שניתנה ע"י משה כחלון ואחריו גלעד ארדן, לאיזה תת-סעיף לא ברור בהחלטת הממשלה, שעסקה בהקמת IBC. 

אם לא די בפרשת 2 הרישיונות ההפוכים זה מזה ל-IBC, משרד התקשורת המשיך בחיפוי  וגיבוי למעשים בלתי חוקיים וזה קרה עם השקת פורטל הספקים של IBC, אירוע שגם כן נעשה בטקס רב רושם עם שר התקשורת גלעד ארדן. מייד לאחר הטקס חשפתי, שכמעט כל החברות המופיעות בפורטל של IBC, ושהוצגו בטכס, הן חברות ללא רישיון בכלל, או ללא רשיון מתאים. 

משרד התקשורת התעלם מהעניין והמשיך לתת גיבוי ל-IBC. בסופו של דבר, העניין הזה נגמר בפלופ אחד גדול. רוב החברות, ש"קפצו על העגלה", ששמה IBC, וחתמו איתה על הסכמים (כי חשבו, שמדובר בסיפור הצלחה, כפי שראשי משרד התקשורת הצהירו), אותן חברות הפרו את ההסכמים הללו עם IBC ונטשו את פורטל הספקים של IBC. 

אם לא די בפרשת הפורטל והספקים ללא רישיון, מנכ"ל משרד התקשורת (אבי ברגר) הוציא יום אחד מסמך סודי לבזק והוט, שבו הוא מפקיע למעשה את הצנרת של התקשורת בבתים בישראל. זאת, כדי לאפשר ל-IBC להשחיל בצנרת הזו את החיבורים שלה לבתים.

המשרד בהתחלה ניסה להתכחש לחשיפה שלי, אך בסופו של דבר נאלץ להודות בכך (המסמך היה בידי) וגם נאלץ לחשוף את מסמך השימוע הבלתי חוקי, שמפקיע את הצנרת של התקשורת בבתים בישראל (מהלך הנוגד חוק מפורש קיים ושהוצא ללא כל סמכות). 

למה בכלל מנכ"ל משרד התקשורת התערב בנושא צנרת התקשורת בבתים בישראל? כי IBC גילתה את מה שהזהרתי אותה עוד לפני שיצאה לדרך, שבכ-95% מהבתים המשותפים בישראל צנרת התקשורת כבר תפוסה ע"י החוטים של הוט ושל קבוצת בזק (בזק עצמה ו-YES). לכן, אין מקום להשחיל בצנרת הזו את החיווט של IBC, מה שמאלץ אותה לסלול צנרת חדשה במחירים אסטרונומיים.

זו אחת הסיבות, שכל לקוח של IBC עלה לה עד כה קרוב למיליון ש"ח. לא ברור איך משה כחלון, שר האוצר, שהתרים 150 מיליון ש"ח מכספי הציבור ל-IBC, לא ראה, שאין שום יכולת ל-ROI בשיטה הזו. אפילו הנכדה והנינה של משה כחלון לא תזכה לראות ROI להשקעה המטורפת וחסרת האחריות הזו. 

אגב, פרטנר תגלה את הסעיף הזה (של צנרת תפוסה בבתים) במה שהיא החלה בו, גם כן בלי רישיון. מדובר בבעיה מאוד קשה לכל מי שפורס סיבים לבתים בישראל.

התוצאה האומללה של כל המהלכים הבלתי חוקיים שתיארתי: IBC עומדת היום למכירה והמנכ"ל שלה (דני לאובר) קיבל "בעיטה בתחת". הוא שילם בכסאו על המחדלים, שלא הוא האשם העיקרי בהם. כיום, סלקום (ואולי פרטנר) בוחנים את רכישת המיזם הכושל הזה. 

ב. הסאגה של גולן טלקום
מהיום שגולן טלקום עלתה לאוויר (ביולי 2011) ועד היום היא עשתה כל כך הרבה עבירות, שיש צורך בספר שלם כדי לפרט זאת. זה לא רק עניין אי בניית רשת הסלולר, שקיבל "חסינות" במשרד התקשורת במשך שנים.

במהלך השנים משרד התקשורת קיבל אלפי תלונות כנגד גולן טלקום, וכולן נגרסו "במגרסה של שמילה". בכל התקופה הזו, גולן טלקום קיבלה פעמיים קנס קטן על עניינים שוליים: קנס על אי דיווח תנועה רבעונית וקנס על אי עמידה בשעות פתיחה של מוקד הפניות הטלפוני בחול המועד סוכות. זהו. 

לא רק שגולן טלקום צפצפה על הכל מיומה הראשון, משיחות, שניהלתי עם כמעט כל מי שהיה ספק של גולן טלקום, או עמד איתה בקשרים עסקיים, שמעתי מכולם את אותם סיפורים: גולן טלקום מפרה הסכמים שיטתית, מתכחשת לחובות, לא משלמת חובות וכך הלאה. היו אף שיצאו בנושא זה בפומבי (למשל טלזר-019). לא פלא, שגולן טלקום צברה חוב המתקרב למיליארד ש"ח לסלקום. לא היה דבר כזה אי פעם בשוק התקשורת הישראלי.

את כל הסאגה של גולן טלקום שהיא מאוד מסובכת, סאגה שכוללת תהליך של אי אישור רכישתה ע"י סלקום, קשה לסכם במאמר קצר, לכן אדווח אודות ההתפתחות הכי טרייה: סלקום החליטה לתקוף את גולן טלקום, וקיבלה צו מניעה על ההסכם בין גולן טלקום ולהוט מובייל (שהוקפא בינתיים ע"י מנכ"ל משרד התקשורת).

לכן, פניתי לגולן טלקום ושאלתי: "מה תגובת גולן טלקום לפרסום הזה - כאן" (הוצאת צו מניעה כנגד הסכם גולן טלקום עם הוט מובייל). 
 
תגובת גולן טלקום: "אנו מכבדים את החלטת ביהמ"ש אך יחד עם זאת נפעל להגשת ערעור על צו המניעה להקפאת הליכים אל מול הסכם גולן טלקום והוט מובייל. כמו כן, אנו תקווה כי בסוף התהליך יוסר צו המניעה ושיתוף הפעולה בין החברות הוט מובייל וגולן טלקום יאושר". 

כלומר: צפוי כאן מאבק משפטי לא פשוט ולא קצר. יש גם בג"ץ של פרטנר בדיוק בעניין זה. ברור,שבסוף גם זה "ייגמר בבכי". 

ג. שירותי טלוויזיה על רשת האינטרנט - OTT ושירות סלקוםtv

כמו שכתוב בחוק התקשורת, אסור לספק שירותי תקשורת בישראל ללא רישיון. זה כולל גם את רשת האינטרנט. בניגוד לרושם שנוצר בציבור, רשת האינטרנט אינה "שטח הפקר" בתחום שירותי התקשורת. באופן ספציפי, שר התקשורת אריאל אטיאס (בתמונה משמאל) קבע בזמנו (לאחר עבודת מטה מקיפה וניסויים טכנולוגיים) מדיניות לתחום ה-OTT ואחרי כן כנסת ישראל תיקנה את חוק התקשורת ונקבע סוג חדש של רישיון שידורי טלוויזיה בשם VOD על רשת האינטרנט - "רישיון לשידורים לפי דרישה" (הסברים מפורטים וצילומי החקיקה - כאן). 

אולם, החקיקה והמדיניות הכתובה הברורה לא הזיזו לאיש וההפקרות התעצמה כאשר השר גלעד ארדן החליט למנף את הנושא כדי לקדם את עצמו בתוך הליכוד. כך, סלקום קיבלה חסות של גלעד ארדן וכל צמרת משרד התקשורת והשיקה שירות OTT בלי רישיון, עם ציוד רשת ישן ונתבים ישנים, העיקר במחיר זול.

כשמשרד התקשורת נותן היתר להפרת חוק גלויה, לא פלא, שיש מספיק אנשים בישראל, שאיכות המוצר / השירות ועתיד המוצר / השירות לא מעניין אותם, רק המחיר קובע. לכן, גולן טלקום צברה קרוב ל-800 אלף לקוחות וסלקוםtv צברה קרוב ל-100 אלף לקוחות. כמו שנאמר: "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים". 

סלקום לא הייתה הראשונה או האחרונה בתחום אספקת שירותי OTT בלי רישיון. קדמו לה כמה רשתות OTT רוסיות ושירותי סמסונג (SmartVOD) כשסמסונג טוענת, שיש לה מיליון משתמשים בישראל. בשנה החולפת הצטרפה נטפליקס למפירי החוק בחסות משרד התקשורת. 

מה זה עשה לשוק שירותי הטלוויזיה? כאוס אחד גדול. כדי לנסות ולפתור את הכאוס, רק בשנה וחצי האחרונות הוקמו 2 ועדות ציבוריות כדי לנסות ולפתור את הכאוס:​

• "ועדת שכטר". מסקנותיה והמלצותיה הוכנסו "למגרסה של שמילה".  
• "ועדת פילבר". כרגע מדובר בפגר מהלך, שלא ברור אם יגיע למגרסה, או לקבר.  

זה די ברור, שמדובר במצב חסר תקנה. כשמתחילים בהתעלמות מוחלטת מהחוק, הכל בוער. "אלף כבאים לא יצליחו לכבות את זה". 

למה אפשר להתעלם ולצפצף על חוקי התקשורת בישראל?
התשובה די ברורה, למי שעוקב אחרי החשיפות באתר זה סביב מה שאני מכנה "קליקת הפרקליטים" זה לא גוף אחד מסודר, אלא התארגנות של פרקליטים בשירות המדינה במסייעים זה לזה, כשיש צורך (וכל הזמן יש צורך...).

המפולת של התחום המשפטי במשרד התקשורת החלה כשעו"ד דוידה לחמן-מסר, שהייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, החלה להתערב בחוקי התקשורת ורגולציית התקשורת וניטרלה למעשה את יחידת הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת. ההשתלטות המלאה שלה על המשרד בוצעה כשהשתילה את עו"ד נגה רובינשטיין, שהייתה העוזרת שלה, בתור היועמ"ש של משרד התקשורת. אם לא די בכך, עו"ד עדן בר-טל, שהיה המנכ"ל, השתיל במשרד אדם שאינו עו"ד וחסר כל כישורים, ידע או הכשרה לתפקיד החשוב של סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה (שמילה מימון). כך, שנוצר כאן שילוב קטלני של לשכה משפטית ואגף פיקוח ואכיפה, שביחד מצפצפים על כל חוק ונורמה. 

התהליך הזה המשיך כשהמחליף של עו"ד דוידה לחמן-מסר בתפקיד המשנה ליועמ"ש (עו"ד אבי ליכט), השתיל במשרד התקשורת את העוזרת שלו, עו"ד דנה נויפלד, (בתמונה למעלה משמאל), אחרי שעו"ד נגה רובינשטיין התפטרה. כך, נשאר המצב, עד עצם היום הזה (ואפילו נעשה גרוע יותר, בגלל ניגודי העניינים החמורים שיש לעו"ד דנה נויפלד). 

למי שזכרונו קצר, עו"ד דוידה לחמן-מסר נשואה לעו"ד אורי מסר, מי שהיה העו"ד האישי של עו"ד אהוד אולמרט, שהיה במקרה גם שר התקשורת וגם ראש הממשלה, וכעת הוא לקוח של שב"ס (וממשיך, גם ממקום מגוריו החדש בכלא מעשיהו, לשמור על קשרים הדוקים עם חבריו לקליקה). 

הקליקה הזו סבורה, שהשמש זורחת מהראש של חבריה והם מצויים מעל לכל חוק. יש כאלה שלא הבינו את הקטע ההיתולי הזה, למשל השופטת האמיצה הילה גרסטל, שכנראה בטעות או בתמימות קיבלה על עצמה את התפקיד של נציבת הביקורת על קליקת הפרקליטים (נבת"ם). היא "חוסלה" די במהירות ובאכזריות ע"י הקליקה הזו, והתפטרה.

מכאן אפשר להבין למה יש מזה כמה שנים הפקרות מוחלטת בתחום המשפטי במשרד התקשורת הישראלי.