ישראל המשיכה להידרדר ב-2017 על פי מדדי ITU (ארגון התקשורת העולמי)

דף הבית >> דעות ומחקרים >> מחקרים, מצגות מסמכים >> Israel ICT >> ישראל המשיכה להידרדר ב-2017 על פי מדדי ITU (ארגון התקשורת העולמי)
כל מאמצי הרגולציה בישראל לא הצליחו לשפר את מעמדה של ישראל במיוחד בתחומי התקשורת הסלולרית והקווית בהשוואה עולמית במדד העולמי הנקרא Global ICT data and ICT Development Index, שפורסם אמש ע"י ITU (ארגון התקשורת של האו"מ) לשנת 2017. חשיפה: למה זה קרה?
מאת: אבי וייס, 18.12.17, 09:00איוב קרא

מחקרים בינלאומיים משווים, שאנו מפרסמים כל הזמן לגבי מעמדה של ישראל בכל תחומי ה-ICT, מצביעים על ההידרדרות החמורה, שחלה בעשור האחרון במצבה של ישראל (יחסית לעולם), במיוחד בתחומי התקשורת הקווית והסלולרית.

למרות כל ההצהרות של ראשי משרד התקשורת (כולל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמתהדר ובצדק ומעל לכל במה אודות היותנו Startup Nation ומובילים בתחומים טכנולוגיים רבים בעולם, ושר התקשורת הנוכחי - איוב קרא, בתמונה משמאל, שמתהדר בהישגים הקיימים בינתיים רק בדימיונו העשיר), ישראל לא מצליחה להתאושש (יחסית לעולם) בתוכה, ברמת שירותי ה-ICT לתושביה. מ"אור לגויים", שהיינו בעשור הקודם, בעשור הנוכחי אנו מידרדרים כל שנה, יחסית לעולם המערבי והערבי.

הדו"ח הטרי ל-2017 של ITU (ארגון התקשורת הבינלאומי בחסות של האו"ם) פורסם אך אמש תחת הכותרת: "Measuring the Information Society Report". הוא כולל במרכזו מדד מאוד מעמיק ומפורט המשווה בין המדינות ברחבי העולם, ומבוסס על נתונים טריים המחושבים ומנותחים כל שנה מחדש ע"י טובי המומחים של ITU, במדד בשם IDI (ר"ת: ICT Development Index), שמודד עשרות פרטמטרים בכל מדינה בתחומי ה-ICT, ובראשם תשתיות התקשורת (ניידות ונייחות), האינטרנט ומערכות המחשוב.

הדו"ח לסיכום 2017 פורסם אמש (ההשוואות והמדדים - כאן, הפירוט המלא של בסיסי הנתונים והחישובים עפ"י מדינות - כאן. מדובר ב-2 מסמכים עבים הכוללים טבלאות השוואה מאוד מפורטות.

טבלאות מאירות עיניים (למי שלא מעוניין לצלול בים של הנתונים, שפורסמו ורוצה לראות רק את "השורה התחתונה"), פורסמו אף הן, וכל אחד יכול לראות את הדירוג עולמי של כל המדינות שנמדדו, עם התייחסות מה קרה לכל מדינה ב-2017 מול 2016, בטבלאות מקוונות וקלות להבנה הנמצאות - כאן).

אפשר לראות, שדרום קוריאה, שהייתה שנתיים במקום ראשון בדירוג ה-ICT העולמי, נדחקה למקום שני ע"י איסלנד, שהגיעה השנה למקום הראשון במדד ה-IDI, שוויץ במקום שלישי, דנמרק במקום רביעי, בריטניה במקום חמישי. ישראל נמצאת במקום 23, ירידה ממקום 22 שבו היינו ב-2016. 

זה לא מקרה, שאנו במקום הזה, בהשוואה עולמית. מזה כ-7 שנים, מאז תחילת העשור (מיד נסביר למה), מאז ועד היום, אנו ממשיכים לפגר אחרי ההתפתחות העולמית, נושא המנותח באתר זה במאות כתבות. ברוב התחומים הספציפיים (דוגמת תשתיות סלולר ותשתיות פס רחב) אנו נמצאים אחרי רוב מדינות ערב המובילות (דוגמת מדינות המפרץ)

גם בעתיד הנראה לעין, אין שום סיכוי לשיפור. מיד נסביר למה. את הרגולטורים לתקשורת בעולם (בעולם אין "משרדי תקשורת"), מעסיקים נושאים לגמרי אחרים מאלה המעסיקים את הרגולטור לתקשורת הישראלי. אפשר לקרוא על כך במאמר (אחד מני רבים), שפרסמתי תחת הכותרת: "מה מעסיק כיום את הרגולטורים לתקשורת וחברות התקשורת בעולם הרחב?".

בתחתית המאמר כאן, יש עוד כמה מחקרים וסקירות, לאן עולך העולם המערבי בכל תחומי ה-ICT ובדגש על עולם ה-TV. אין דברים כאלה בישראל ובספק אם יהיו, בטווח הזמן הנראה לעין. 

למה זה קרה?
התשובה פשוטה מאוד: מנכ"ל משרד התקשורת האחרון, שהיה "עובד ציבור" במשמעות של: "עובד עבור הציבור", ולא "עובד על הציבור למען עצמו ולמען הקרובים לצלחת שלו", היה מרדכי מרדכי (הוא היה מנכ"ל משרד התקשורת מ-2006 ועד 2009). לפניו היו לא מעט מנכ"לים טובים וטובים מאוד דוגמת: דני רוזן ואורי אולניק ז"ל, שסקרנו בהרחבה כאן את פעילותו והישגיו לטובת הציבור ושוק התקשורת.

שר התקשורת האחרון, שהיה "עובד ציבור" במשמעות של: "עובד עבור הציבור" ולא "עובד על הציבור למען עצמו, למען המפלגה שלו, למען חיזוק מעמדו בתוך המפלגה שלו, למען הקריירה הבאה שלו ולמען הקרובים לצלחת שלו", היה השר אריאל אטיאס.

היו לפניו כמה שרי תקשורת גרועים ואף גרועים מאוד (דוגמת: אהוד אולמרט, דליה איציקפואד בן-אליעזר ז"ל, אברהם הירשזון), אבל הדרג המקצועי במשרד (מרמת מנכ"ל ומטה) איזן את המצב והוביל את שוק התקשורת קדימה. כך, שהיינו בתחילת עשור הקודם "מובילים עולמיים" ברוב תחומי ה-ICT.

למה זה התהפך בעשור הנוכחי? מפני שהתפתח תהליך, שבו כמעט כל התפקידים הבכירים במשרד התקשורת, בנוסף לשרים הגרועים (ממשה כחלון והלאה), אוישו ע"י אנשים, שלא מתאימים לתפקידם ולמעשה, מתנהגים בגישה של "לא סופרים איש ממטר", מלבד את עצמם ואת האינטרסים הזרים והמוזרים, שהם מייצגים.

זה החל במנכ"ל, שלא בדיוק התאים לתפקיד (עדן בר-טלעדן בר טל, בתמונה משמאל) שהחל מ-2009 ועד הסוף האומלל של הקדנציה שלו ב-2013, אחרי שהרס "כל מה שזז". מי שדאג, בין היתר, ל"השתיל" ולמלא את השורות במשרד התקשורת בדמויות "ססגוניות", כמו סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה שמילה מימון וסמנכ"ל בכיר לספקטרום ורישוי תדרים - נתי שוברט.

גם את ניצן חן, אחרון "עובדי הציבור", שעבד כ"עובד למען הציבור" בתפקיד יו"ר מועצת הכבלים והלוויין החליפו "טייסי חלל" זמניים (דוגמת שמילה ושוברט), לרבות היו"ר הנוכחית, ד"ר יפעת בן חי שגב, שמזמן היה צורך לסיים את כהונתה ואת כהונת המועצה בכללותה.

במקביל, "קליקת הפרקליטים", שנולדה והתגבשה סביב אהוד אולמרט  וכל שלוחיו, "השתילה" במשרד התקשורת יועצות משפטיות, ששייכות ל"קליקה" הזו, שדאגו להסתיר את מי הן מייצגות בפועל.

אם תוסיפו לדייסה הזו את מי שהסתפחה ל"קליקת הפרקליטים" והפכה די מהר למנהיגה הלא מוכרזת שלה, סמנכ"לית בכירה למינהל ומשאבי אנוש (תמי לשם), אפשר להבין מה קרה.

פשוט: שלטון החוק התמוטט וכך גם הרגולציה וטובת האזרח במדינת ישראל. הכאוס ו"קשרי הון שלטון" הפכו לנורמה החדשה במשרד התקשורת הישראלי

באופן די אירוני, עו"ד עדן בר טל, שהיה אמור להיות מס' 2 במפלגה, שבנה משה כחלון על חורבן שוק הסלולר וחלקים נרחבים אחרים בשוק התקשורת וקיבל על זה 10 מנדטים מהציבור (ונהיה שר האוצר...), הסתבך בתעלולים של אותה "קליקת פרקליטים" ומנהיגתה, בפרשה מאוד מכוערת וירודה, שכיניתי בשם "הפרשה הסודית", והוא נחלץ ממנה רק אחרי כמה שנים, ב"שן ועין".

המנכ"ל שבא אחריו, אבי ברגר, סיים את הקדנציה שלו לא פחות רע (ובהפתעה, למי שלא הכיר את "הישגיו"), והמנכ"ל שבא אחריו, שלמה פילבר, סיים את הקריירה שלו כמנכ"ל עוד יותר רע מכל קודמיו. כעת קיבלנו עוד "הצלחה", את שמילה מימון כמנכ"ל בפועל.

אז פלא שאנו רק יורדים כל שנה, מאז תחילת העשור, בכל מדד השוואה עולמי? 
   



 
 
Bookmark and Share