חשיפת התרגיל השקרי של משרד התקשורת, שנועד להסתיר את העובדה, שלפרטנר ולסלקום אין רישיונות לחיבורי בתים בסיבים, ומהיכן נולד הצורך בהסתרת האמת. תרגיל חדש של שמילה מימון (המנכ"ל בפועל של משרד התקשורת) "יוצא לאור". עדכון חשוב בסוף הכתבה.
מאת:
אבי וייס, 6.1.18, 17:51
בלעדי: כשחשפנו (
כאן,
כאן,
כאן ו
כאן), שהחיבורים החדשים של פרטנר וסלקום בסיבים אופטיים לבתים נעשים ללא כל רישיון, תוך רמיסת העיקרון של Open Access (שכן רק פרטנר וסלקום מספקות אינטרנט + תשתית ביחד, בחיבורים הללו), לא הצלחנו לקבל תגובה, לא ממשרד התקשורת ולא מהחברות עצמן, למה זה נעשה כך, מלבד העובדה הדי ברורה, ששר התקשורת
איוב קרא (בתמונה משמאל) השתתף בהשקת השירות בפרטנר ביחד עם המנכ"ל בפועל
שמילה מימון (
כמפורט עם צילומים כאן).
די ברור היה, שיש רצון לחפות על השתתפותם באירוע של השקת שירות תקשורת ללא רישיון, עבירה פעוטת ערך, שבצידה עונש של עד 3 שנות מאסר...ועוד סנקציות...
אולם, לא היו לנו הוכחות מוצקות מתוך משרד התקשורת עצמו, למה זה התפתח למצב כאוטי כזה.
אזרח עירני, שנכנה אותו כאן בשם AB (השם ידוע למשרד התקשורת), החליט בעקבות החשיפות הללו, לפנות ישירות למשרד התקשורת, בסדרת שאלות, שבמהלכה נחשף השקר הגדול העומד מאחורי ה
הסתרה הזו (שלחברות פרטנר וסלקום
אין רישיון לשירותים החדשים והן, למעשה, קיבלו "חסינות" מהחוק מ
שמילה מימון, בתמונה משמאל).
לאחר שמשרד התקשורת השיבו ל-AB לפני כשנה וחצי, לשאלה הראשונה שלו, מה טיב החיבור של פרטנר ללקוחות בסיבים (ניסוי, שהחל לפני
כשנה וחצי), שזה רק ניסוי וגם בזק עושה ניסוי כזה, חזר AB ושאל ביום
5.8.17 את השאלה הבאה בנוגע לניסוי בסיבים של בזק:
"אשמח לדעת האם התקבלה במשרד התקשורת הודעת מועד סיום הפיילוט / ניסוי המתקיים בחברת בזק.
וכמו כן האם יש אישור מטעם משרד התקשורת בחיבור הסיבים ללקוחות פרטיים מעבר הפיילוט /הניסוי".
תגובת משרד התקשורת ניתנה ב-
4.12.17 (4 חודשים
אחרי שליחת השאלה ע"י AB) כדלהלן:
"בהמשך לפנייתך להלן, אבקש להשיבך כי ניסויי החברות עודם מתקיימים ובמסגרתם המפעילים מחברים לקוחות לתשתיות הסיבים על מנת לבחון את השלכות יישום הטכנולוגיות.
המשרד בוחן את הצורך בקביעת הוראות, או מגבלות שיחולו על שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לפריסת סיבים, כדי להסיר חסמים העלולים להיווצר משימוש בטכנולוגיות השונות.
אנו מתנצלים על העיכוב במתן המענה".
קוראינו בוודאי ישימו לב, שמשרד התקשורת
לא ענה ל-AB על השאלה, שהוא שאל. AB שאל שאלה רק על
בזק (גם כותרת מכתבו למשרד התקשורת הייתה: "מה צפי לסיום הפיילוט /ניסוי אצל חברת בזק") ומשרד התקשורת ענה לו על "
ניסויי החברות" (כלומר: גם חברות אחרות. באותה עת כבר חשפנו שאלו פרטנר וסלקום).
זו כמובן תשובה שקרית לחלוטין, כי בפרטנר זה מזמן לא ניסוי. פרטנר משווקת ומוכרת חיבורים בסיבים תמורת דמי מנוי חודשיים. עד מועד התגובה של משרד התקשורת (4.12.17), פרטנר הצהירה ברבים (כולל בהודעה לבורסה ולכלי התקשורת, לרבות במסיבת עיתונאים), שיש לה
מעל ל-30 אלף לקוחות משלמים (וכ-50 אלף לקוחות לשירות נוסף ללא רישיון:
Partner TV), ובמציאות פרטנר לא מאפשרת ללקוחות הללו לקבל אינטרנט
משום ספק אינטרנט מלבד פרטנר, מה שלא תואם שום סוג של רישיון תקשורת הקיים בישראל.
אגב, לפי מיטב ידיעתנו, שום חברה לא קיבלה רישיון לניסוי חיבור סיבים לבתים (ראה
אתר משרד התקשורת) וגם AB לא שאל את השאלה הזו. כך, שהמילים "
ניסוי חברות" אינן אומרות שאלה "
ניסויים ברישיון".
יודגש, שאי אפשר לספק בישראל שום שירות תקשורת ללא רישיון, או "פטור מרישיון" במספר מקרים מסוימים כמוגדר בחוק. בישראל קיים (מזה שנים רבות) הצורך ב"רישיון לניסוי": יש 2 סוגי רישיונות ל"ניסוי טכנולוגי", כמפורט
כאן ו
כאן. זאת, בשירות ניסיוני המסופק
ללא עלות למשתתפי הניסוי ועד 500 משתתפים לכל היותר. בנוסף, יש "רישיון לניסוי שיווקי"
כמפורט כאן, עם אפשרות לגביית תשלום מהמשתתפים, בניסוי בהיקף מוגבל בהיקפו ובזמן, של כמה אלפי משתתפים, לפי אופי הניסוי.
לכן, AB
חזר ושאל את משרד התקשורת ב-
4.12.17 את השאלה הבאה:
"תודה על תשובתכם המאוחרת.
אשמח לדעת
היכן אותם האישורים לניסוי של חברות התשתיות בפרישת סיבים, כי באתר משרד התקשורת
המידע הזה לא קיים".
ביום
4.1.18 התקבלה
התשובה המדהימה הבאה ממשרד התקשורת:
"בהמשך לפנייתך הנוספת להלן, אבקש להשיבך שרישיונות לניסוי אינם מפורסמים לציבור מטעמים רבים שעיקרם: נושא שבניסוי במרבית המקרים בסטטוס של סודי מסחרי מנימוקים של מבצע הניסוי.
כעקרון, טרם בשלות שירות או טכנולוגיה הם אינם נחלת הכלל ורק ברצון המפתח או מבצע הניסוי יפעל בעצמו לפרסמו (קיימת חובה לאשר ולפרסם שירות במסגרת רישיון בכפוף לחוק התקשורת).
כישלון בניסוי מחוסר בשלות טכנולוגית, או אי כדאיות כלכלית, או סיבות אחרות, יכולים להיתפס אצל מי שאינו שותף לניסוי ככישלון של חברה עסקית או בגורם המפתח ולפגוע בהם.
פרסום של ניסוי בטרם עת יכול לפגוע במוטיבציה לפיתוח טכנולוגיה או שירותים חדשים ולפגוע בכלל הציבור לאורך זמן.
עם זאת, ניתן לעיין במדיניות המשרד בנוגע לרישוי ניסויים באמצעות מסמכים המפורסמים באתר המשרד".
הסבר קצר למי שלא קלט את התרגיל: מדובר בתשובה
ללא כל בסיס חוקי ושקרית לחלוטין. ממתי ניסוי של סלקום או פרטנר בחיבור סיבים לבתים, זה דבר
סודי?? מה סודי בזה? הרי למשל לפרטנר
יש אתר אינטרנט מפורט לפרטי פרטים ו
גלוי לחלוטין ל"ניסוי הסודי" הזה.
מלבד זאת, גם פרטנר וגם סלקום גובות כסף מהלקוחות שלהן, שכביכול נמצאים ב"ניסוי הסודי" הזה, מהיום הראשון של "הניסוי", בזמן ש"רישיון לניסוי טכנולוגי" כולל את הסעיף הברור הבא:
כלומר: אם
פרטנר וסלקום גובות כסף מלא על השירות החדש שלהן מלקוחות הקצה (ולפרטנר יש כבר
עשרות אלפי לקוחות משלמים), או שאין להם \ לא היה להן "רישיון לניסוי", או שהן מפרות את תנאי "הרישיון הסודי" הזה, בגיבוי של
שמילה מימון, שממונה קודם כל על אכיפת חוקי התקשורת במדינת ישראל. זו תשובה פשוט מקוממת החושפת את השקר הגדול של משרד התקשורת.
למה השקר הזה בכלל נולד?
השקר הזה הוא חלק מסדרת שקרים של צמרת משרד התקשורת, שתיארתי בכתבה:
""בסוף זה נגמר בבכי" - היסטוריה של הפרות חוק בחסות משרד התקשורת". באופן ספציפי,
שמילה מימון החליט, שרישיונות של ניסויים טכנולוגיים יהיו
סודיים (למרות שבאתר משרד התקשורת
מפורסם בגלוי רישיון לניסוי טכנולוגי אחד מאוד רגיש, שקיים ובתוקף -
כאן). זאת, ככל הנראה כדי למנוע את הבעיה, שנולדה עם פרסום הניסוי הטכנולוגי, שערכה YES ב-VoD על רשת ה-ADSL של בזק, ניסוי טכנולוגי,
שפורסם כאן, ניסוי, שהוביל למדיניות שר חדשה ולחקיקה בכנסת בתחום העברת שידורי טלוויזיה על הפס הרחב באינטרנט. מאוחר יותר, צמרת משרד התקשורת וצמרת מועצת הכבלים והלוויין
התכחשו לחלוטין,
שהיה בכלל דבר כזה.
מה הבעיה שנולדה מהניסוי הטכנולוגי הזה של YES? למיטב הערכתי וידיעתי, לבעיה החמורה הזו יש שם: "
פרשת אלוביץ'-בזק-YES-פילבר". הפרשה הזו נחקרה רק בעניינים, שנוצרו
בסוף 2016 (
כמפורט כאן), בעוד שכל העניינים, שקדמו לכך,
כלל לא נחקרו, והם חמורים
פי כמה מהפרשה, שכבר נחקרה (הסברים מה יש עוד לחקור יש:
כאן,
כאן,
כאן ו
כאן).
אם תתקיים חקירה כזו, היא תוביל, ככל הנראה, בין היתר, ל
שמילה מימון, שהיה מ"מ יו"ר מועצת הכבלים והלוויין וחבר מועצת הכבלים והלוויין במועדים, שבוצעו המעשים, שיש לחקור, ל
אבי גבאי, שהיה אז מנכ"ל בזק, לד"ר
יפעת בן חי-שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין ול
תמי לשם, שהייתה סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת ופרשה לאחרונה מהמשרד והייתה גם כן חברה במועצת הכבלים והלוויין. כ"כ סביר להניח שיהיה צורך לבדוק את חלקן של היועצות המשפטיות בעבר ובהווה במשרד התקשורת (שהן חלק מ"
קליקת הפרקליטים").
למי שתוהה היכן השם
ביבי נתניהו נעלם מהרשימה הזו, אז כבר ניתחתי זאת בהרחבה
כאן וניתוח טרי ועצמאי נוסף נעשה ע"י העיתונאי
ארז רביב מ"דבר ראשון" (
כאן), ניתוח ששוב מצביע על כך שיש "טעות בהבנת הנקרא" ובניתוח לוחות הזמנים, בעניינו של
ביבי נתניהו בפרשה זו, ולמעשה העניין שלו כבר "
נסגר" מזמן
בהחלטת היועמ"ש, וזו החלטה סופית מבחינה משפטית (שעברה גם את הבג"ץ), אלא אם יצוצו ראיות מדהימות חדשות וחד משמעיות שלא היו ידועות עד כה (כגון: הקלטת שיחות בינו לבין
שאול אולוביץ', שיחות ש"סוגרות עסקה" ביניהם בנוגע ל"עסקאות בזק-YES", מה שממש לא סביר שיש הקלטות כאלו, או איזה תיעוד אחר מהסוג הזה). כך שמה שנכתב בכמה כלי תקשורת ופרשנויות - "אין לו ידיים ורגליים" מבחינה עובדתית ומשפטית.
זו בדיוק הסיבה מדוע
שמילה מימון מחביא (ולא מהיום) כל מסמך בעייתי, או שהוא הופך אותו ל"סודי", כדי שלא נדע בכלל
אם יש או אין מסמך כזה... כדי לנסות ו"להרחיק את עצמו מהאש".
דוגמה מובהקת לעניין זה יש במאמר: "
למה שמילה מימון ואיוב קרא מסתירים את המסמכים עליהם הם חתומים?". התשובה לשאלה הזו
די ברורה: כדי
שלא נחשוף את
אי החוקיות והספינים העומדים מאחורי החלטותיו.
גם
שלמה פילבר נהג כך, אך זה לא כל כך עזר לו...
אלה שדרשו "להפריד את
ביבי מבזק -
אלוביץ'" והצליחו בכך במחצית 2016, למעשה, "הגנו" על
ביבי והעניקו לו "חסינות" וגם
העמיקו את הכאוס והשקיעה בשוק התקשורת הישראלי ואיפשרו בסופו של תהליך לאנשים לא מתאימים דוגמת
שמילה מימון לנהל את שוק התקשורת, בליויי הפרות חוק מתמשכות בקנה מידה מבהיל, כפי שחשפנו כאן (את זה כבר הבנתי ופרסמתי לפני יותר משנה וחצי -
כאן ו
כאן, למי שמתעניין).
אי אפשר לקדם את שוק התקשורת הישראלי כשהכל מבוסס על שקרים, ספינים, הפרות חוק, אפלייה באכיפה, אי שקיפות, התעלמות מהציבור ותרגילים. זו בדיוק הסיבה מדוע מדינת ישראל נפלה שוב במדד Speedtest העולמי שפורסם אמש (
כאן), עם נתוני דצמבר 2017. בתחום ביצועי הפס הרחב הסלולרי ירדנו
למקום 55 בדירוג העולמי ובביצועי הפס הרחב הקווי ירדנו
למקום 33 בדירוג העולמי. לא נראה שיש כרגע מישהו שיכול לעצור את ההדרדרות שלנו, בכל קנה מידה השוואתי עולמי בתחומי התקשורת המרכזיים.
עדכון 8.1.18: כשבמשרד התקשורת הבינו שהם שלחו תשובה לא נכונה לשאלה הראשונה של AB כאן למעלה (הוא שאל על בזק והמשרד ענו לו על כל החברות שפורסות סיבים לבתים), נשלחה
תגובה נוספת ל-AB ממשרד התקשורת: "במענה לפנייתך אבקש להשיבך כדלהלן: כעפ"י המידע שיש בידי המשרד, בזק טרם החלה לשווק תשתיות ע"ב סיבים לבתי לקוחות למעט מספר אתרים במסגרת פיילוט/ניסוי. נכון להיום
אין לחברת בזק חובת פריסה של סיבים אופטיים לבתים פרטיים."
תגובה מדהימה ושקרית בפני עצמה, שדורשת מאמר נפרד.
לאחר תשובה זו שלח AB שאלה נוספת למשרד התקשורת בנוגע לבזק בזו הלשון: "האם
לאחר הניסוי יש חובת פריסה בכל הארץ בסיבים אופטיים?". תגובת משרד התקשורת: "בהמשך לפנייתך הנוספת להלן, אבקש להשיבך שרק לאחר סיום הניסוי,
אם וכאשר תוגש בקשה לרישיון ייבחנו כל תנאיו."
גם תשובה שקרית זו דורשת התייחסות במאמר נפרד.
עדכון 29.1.18: כצפוי, בזק הפסידה בבג"ץ מול "קליקת הפרקליטים" בעניין עבודת קבלני סלקום ופרטנר בתשתיות שלה. במקום לתקוף את אי הסמכות של ההחלטה, בזק טענה טענות שונות ומשונות שבג"ץ (כצפוי) לא קיבל. שר התקשורת,
איוב קרא, מסר בתגובה: "אני מברך על ההחלטה. אנו נמשיך לפעול לקידום התחרות ופרישת תשתיות רחבות פס במדינת ישראל לרווחת הציבור, ונעשה הכול להעלות את ישראל בתשתיות אינטרנטיות לרמה גבוהה וטובה יותר". כמובן שאין כל קשר בין הצהרת השר למציאות.
לסיכום:
משרד התקשורת (לרבות מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו) הצליחו בשנתיים האחרונות בנושא אחד בלבד: לדאוג לכך, ש"דמי הכיס" של אזרח די נחבא אל הכלים בשם שאול אלוביץ', יגדלו בכ-3 מיליארד ש"ח על חשבון הכיס של כולנו. כמיליארד ש"ח עברו במסלול של מנכ"ל המשרד ושות' מול בזק וכ-2 מיליארד ש"ח עברו ועוברים במסלול של מועצת הכבלים והלוויין מול Yes (נושא, שטרם נחקר כראוי).
אספקת שירותים לציבור ללא רישיון, בגיבוי צמרת משרד התקשורת, היא נושא חמור ביותר הראוי לחקירה פרלמנטרית.
מוטב היה, ששר התקשורת יעסוק כעת בדבר הכי חשוב למשרד התקשורת: פיזור מועצת הכבלים והלוויין ואיתור מנכ"ל ראוי, מקצועי והגון ("עובד ציבור" ולא "עובד על הציבור") למשרד התקשורת. זאת, בנוסף להפסקת "שוד משאבי הציבור" וההפקרות הנמשכת של מתן שירותי תקשורת בלי רישיונות, בסיטונות.
לכן, הטיפול הכושל ברגולציית עולם התקשורת בישראל והטיפול הכושל וחסר האחריות של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד בתחום השמירה על האינטרסים הציבורייים וקיום החוק במדינת ישראל (בדגש על חוק התקשורת ותקנותיו), מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק.
