לקרוא ל-e-Scooter קורקינט בעברית זה קצת מעליב. ניתוח והתנסות בהתפתחות המהירה והחשובה ביותר בעולם "התחבורה החכמה", שהחלה את דרכה סביב עמק הסיליקון בארה"ב (בדגש על LA, סן פרנסיסקו והערים סביבן), תופעה חדשנית, מבוססת אפליקציות סלולר מדליקות, שלא הרסה מודלים קיימים, אלא בנתה מודלים חדשים לגמרי, שלא היו קודם, מודלים העונים על הצרכים המידיים של אוכלוסיות גדולות. החזר השקעה על כל e-Scooter בארה"ב הוא כ-10 ימים. מי "יקטוף את כל הקופה" בישראל?
מאת:
אבי וייס, 29.7.18, 06:20
בשנה החולפת הייתי מספר פעמים ב-LA (לוס אנג'לס) ובסביבתה (לרבות בסיליקון ואלי ובערים המרכזיות בקליפורניה), וההתפתחויות הן פשוט
מדהימות. במיוחד בכל הקשור במה שאפשר לראות בעיניים, וזו "התחבורה החכמה".
בקליפורניה, יש עוד התפתחויות טכנולוגיות חשובות, למשל
רשתות 5G - כבר מ-2 חברות סלולר,
רשתות IoT בהיקפים עצומים מכמה חברות מתחרות, רשתות
אלחוט רחב פס ב-60 ו-70 גיגהרץ, ו
עוד ועוד. אבל מה שאפשר לחוש באוויר ולראות בחיי היום יום של רוב התושבים, זה תחום "התחבורה החכמה והשיתופית". הכל, כמובן, מבוסס על אפליקציות סלולריות מדליקות.
יתרה מכך, בקליפורניה בכלל וב-LA בפרט, מתחילה ממש כעת
המהפכה הבאה (שתהיה קצת יותר איטית בהתפתחותה, בגלל המורכבות הטכנולוגית והרגולטורית שלה) וזו מהפכת "
הרכבים האוטונומיים". ערי קליפורניה הן כר נרחב לניסויי שטח של "מכוניות אוטונומיות", ממגוון רחב של יצרנים. הלהיט הכי הטרי זו המכונית האוטונומית יוצאת הדופן של חברת ההזנק האמריקאית
Zoox, חברה, שהחלה
להפעיל כמה רכבים בניסוי שטח באזור סן פרנסיסקו וסביבתה. המיזם הזה גייס עד כה
800 מיליון דולרים ומעסיק כבר מעל ל-500 עובדים והוא מתכוון לייצר מכוניות באופן עצמאי, מכוניות, שתתחרנה בכל יצרני המכוניות הגדולים בעולם, שכבר נכנסו לתחום המלהיב הזה.
למי שחושב, שעדיין ישראל היא מובילה עולמית מבחינה יזמית וטכנולוגית, ונמצאת במקום שני בעולם אחרי הסיליקון ואלי, יש לי חדשות עצובות עבורו. ב-5 השנים האחרונות אנו אי של הצלחה בכמה תחומים חשובים וצרים (דוגמת הסייבר ועוד 2-3 תחומים), אבל בקנה מידה השוואתי עולמי,
נפלנו ממקום שני, שהיינו בו רק לפני כ-4 שנים, לאמצע הטבלה, בין מקום 12 למקום 15, אחרי הסיליקון ואלי ואחרי הערים הסיניות (שנחאי ובייג'ין), שעתידות
להוביל בשנים הקרובות. כנראה, שבייג'ין "תעקוף בסיבוב" את הסיליקון ואלי, תוך שנתיים-שלוש, בכל הפרמטרים בהם בוחנים את עולם היזמות העולמי (פרטים מלאים
אפשר לקרוא בדו"ח כאן).
למה ההתרחש המהפך האדיר הזה ולמה נפלנו כל כך מהר, בכל קנה מידה השוואתי עולמי? הסברים מפורטים יש בסדרת
הכתבות שהסתיימה כאן. זה די ברור, ש
בשיטת החשיבה הישראלית,
אין כל סיכוי, שנוכל לחזור לצמרת העולמית של עולם היזמות והטכנולוגיה בה היינו החל משנות ה-70 ובמשך כמה עשורים טובים. בכל אופן, כאן נתרכז במה שרואים בעיניים סביב העולם: "מהפכת התחבורה החכמה והשיתופית".
עד לפני כ-3 חודשים, עיקר הדיונים והוויכוחים במדיה ואצל פרשנים בקליפורניה בכלל וב-LA בפרט, היה "הקרב" בין Uber ל-Lyft, שנאבקו זו בזו בקליפורניה ובכל שאר ערי ארה"ב. ל"קרב" הזה היו (עד כה) כמה תוצאות מרתקות:
- הושמדה בפרק זמן די קצר (תוך פחות מ-3 שנים) תעשייה ענקית של מוניות וכל מה שהיה סביב המוניות (למשל יבואני ויצרני רכבים המיועדים לשמש כמוניות, תחזוקת מוניות, תחנות שילוח של מוניות, ציוד ייעודי למוניות דוגמת: מכשירי קשר ורשתות קשר, מונים, גשרים עם שילוט על גג הרכב, וכיו"ב).
- הציבור החל להשתמש ב-2 האפליקציות גם יחד והמשתמשים בחרו בנהג, שהיה הכי קרוב אליהם בסביבה, בלי נאמנות מיוחדת לחברה מסוימת. כך, שמה שקובע מי הנהג, שייבחר ע"י משתמש הקצה, הן זמינות ופריסת הרכבים של כל חברה, מול הצרכים והמיקום של המשתמשים הזקוקים להסעה לעצמם.
- הנהגים עצמם לא גילו נאמנות לחברה מסוימת וחלק ניכר מהנהגים משמשים כנהגים גם אצל Uber וגם אצל Lyft ועל הסמארטפון שלהם יש את 2 האפליקציות במקביל. זה נועד למכסם את יכולת עשיית הכסף בעבודתם כנהגים, ב-2 החברות (כשלכל חברה יש כללים אחרים ושיטת תגמול שונה, מול הנהגים, שיודעים לתמרן בין החברות).
במבט מסכם, אפשר היום לומר ש-
Uber ניצחה בתחרות הזו. זאת, גם בקנה מידה השוואתי עולמי, בו Uber מתחרה מול החברה הסינית הענקית Didi Chuxing. על פי הנתונים העולמיים הטריים,
Uber מובילה, כפי שאפשר לראות מטבלת ההשוואה העולמית הבאה. זה קצת עצוב למי שהמציאה את השוק הזה: גט-טקסי הישראלית (כיום קרויה Gett), שנדחקה לשוליים וכנראה איבדה את השוק הראשוני שלה: ארה"ב. ניתוח מקיף של הנתונים המצויים בגרף הבא - מחברת המחקר ABI,
ניתן לקרוא כאן:
כל זה היה עד לפני 3 חודשים.
עד לפני 3 חודשים איש לא צפה את המהפכה, שכרגע משתוללת בעולם "התחבורה החכמה".
ב-3 החודשים האחרונים,
החלה מהפכה תחבורתית נוספת במשבצת של "תחבורה שיתופית" משולבת IoT ובהיקף אדיר, שהחלה בקליפורניה (בסיליקון ואלי) והתפשטה לרחבי ארה"ב והעולם. מדובר במהפכת הקורקינטים (או "הקורקינטים החשמליים"), שבגלל שזה קצת שם עברי לא מתאים לדעתי ודי ילדותי, אשאר כאן במאמר עם המונח האנגלי הפשוט: Scooter, או e-Scooter. אשמח לקבל הצעות לשם יותר מתאים לתופעה הזו.
עד לפני 3 חודשים,
לא היה דבר כזה ברחובות LA, סן-פרנסיסקו והערים סביבן בקליפורניה. היו מעט שקנו Scooters בחנויות וזהו. לא הרגישו בהם בכלל ברחובות. כיום, רוכבי ה-Scooters
מציפים כמעט כל שעות היום את הכבישים, המדרכות ושבילי האופניים (היכן שיש), בכל מקום ובכמויות ענק. ה-Scooters זרוקים בכל פינה, תחת "כל עץ רענן", בחצרות, במדרכות, בכניסות לבניינים, רק צריך לאסוף אותם, לנסוע ליעד ולזרוק אותם ביעד. ככה פשוט.
כרגע, בארה"ב יש 2 מתחרות חזקות וגדולות:
Bird ו-
Lime. יש עוד ח
ברות מתחרות, אבל הן קטנות עדיין ולא נראות בכלל ברחבי LA ושאר ערי הסיליקון ואלי בקליפורניה.
חברות דוגמת
Segway, שהמציאה את הסגווי (מוצר מתקדם על 2 גלגלים, שהצליח באופן די מוגבל), נכנסה אף היא לתחום הזה, בתקווה לתפוס בו חלק. חברת Uber כרגע משקיעה ב-Lime ולא נתפלא אם היא תשתלט בקרוב על חברה זו...
בינתיים, ממש לאחרונה, Uber רכשה את Jump Bikes (לתחום האופניים) ו-Lyft רכשה את Motivate (לתחום האופניים). כך, שנראה, שזירת ההתמודדות בין החברות הללו נעה ממש כעת מ"כלי הרכב" אל המשבצת של "אופניים ו-Scooters". יש שמועות, ש-2 החברות הללו מתכוונות
לייצר בעצמן Scooters, כדי להוזיל את עלויות הרכישה של ה-Scooters ולשפר את ה-ROI.
כפי שאפשר לראות בתצלום משמאל, ה-Scooters של Bird, שנזרקו לאחר שימוש תחת עץ בשכונת מגורים בלוס אנג'לס, הם די פשוטים, שחורים ודי מכוערים. אולם, הם עושים בדיוק את מה שמצופה מהם. ה-Sccoters של Lime צבעוניים והרבה יותר משוכללים (בתמונות בתחתית הכתבה). אולי בגלל המוצא הסיני של היזמים, שהקימו את החברה. בניגוד ל-Bird, שנולדה כחברת Scooters מיומה הראשון, חברת Lime נולדה כחברת השכרת אופניים חשמליים ומשם עברה לספק שירות גם ל-Scooters.
בארה"ב בכלל ובחלקים מקליפורניה בפרט, אין עדיין חובת לבישת קסדה לרוכבים. כך, שזה נראה מהצד מאוד מסוכן לרוכבים על ה-Scooters, שרובם ככולם הם צעירים (או צעירים ברוחם, כמו כותב שורות אלו, כמופיע בתצלום למעלה משמאל). גם בערים, שבהן יש חובת חבישת קסדות על הראש, לא נראה, שזה חילחל למשתמשים הצעירים, במיוחד כשאין אכיפה.
כרגע, השלטונות (ברמת העיר, המדינה והממשל הפדרלי), עדיין לא יודעים מה לעשות עם התופעה החדשה הזו,
שהשתלטה על המרחב הציבורי, בלי לשאול איש. ה-Scooters זרוקים בכל מקום והרוכבים נוסעים בכל מקום. אין כרגע שום כללים ברורים.
למנכ"ל Bird יש כמה הצעות מעניינות והוא מכריז עליהן בפומבי תחת הכותרת
S.O.S (כלומר: "הצילו"). את פנייתו והצעותיו אפשר
לקרוא כאן. בהחלט חומר למחשבה למשרד התחבורה הישראלי ולראשי הערים בישראל, לפני שהתופעה הזו תתפשט גם בישראל.
בישראל, יש דיבורים (בינתיים רק דיבורים), על שירות כזה, שיחל בתל-אביב. מדובר, למשל, ביוזמה של
Inokim (יבואנית של Scooters), כשהמודל בישראל יהיה מעט שונה: האיסוף של ה-Scooters אחרי השימוש (לצרכי טעינה ותחזוקה) יהיה של חנויות ובעלי עסקים קטנים ברחבי העיר. אין כרגע נתונים מספקים על היקף הגניבות של Scooters בקליפורניה, אבל מדווחים לא רשמיים נאמר,
שאין תופעה כזו שם.
בישראל, לא צריך להיות נביא, כדי לחזות,
שכן תהיה במידה מסוימת תופעה כזו... הרעיון של Inokim נראה על פניו די פשוט: בדומה למיזם השכרת האופניים
תל-אופן, ניתן יהיה להשכיר Scooter במחיר של 75 אג' לדקת שימוש. אלא, שבמקום "תחנות עגינה", ניתן יהיה להשאיר אותם ברחבי העיר, או להחזיר אותם לבתי עסק קטנים. את ההטענה יבצעו במהלך הלילה עסקים קטנים כמו חנויות, מספרות ופיצוציות, שיקבלו תגמול על כל הטענה, וגם ייהנו מתנועת הלקוחות בבתי העסק. Inokim פועלת בימים אלה לגייס 500 בתי עסק לרשת שלה, שתהיה שונה לגמרי מהמודל האמריקאי.
מבחינת משתמשי הקצה, השימוש מופעל באמצעות אפליקציה ולאחר שמצלמים את ה-Scooter ומקבלים קוד שחרור ל-Scooter, אפשר לרכב עליו עד שמסיימים את השימוש ב-Scooter והחיוב נעשה דרך האפליקציה. האפליקציה קודם כל מציגה מפה, שעליה מופיעים ה-Scooters הפנויים והמיפוי שלהם ברחבי העיר, כשבסך הכול צפויים להיות פזורים כאלף Scooters ברחבי העיר תל אביב, בשלב ראשון של השירות הזה. נאחל ליזמים הצלחה וגם מציאת פתרון למניעת גניבות של הרכוש שלהם.
מהפכת ה-Scooters
שונה לגמרי ממהפכת "הרכב החכם והשיתופי", אותה מובילה Uber. אגב, Uber כפי שכבר ציינו, נכנסה גם לעולם ה-Scooters, כדי לא לפספס את השוק הזה. המהפכה הזו
שונה מהמהפכה הקודמת בתחום "התחבורה החכמה" בפרמטרים הבאים:
- אין כאן "השמדה" של תעשייה קודמת. כלומר: זו יזמות, שאינה Disruptive (משבשת) ולמרות זאת היא מצליחה בצורה יוצאת מן הכלל. למעשה, לא היה קודם כלום (קצת רוכבי Scooters שרכשו את ה-Scooter לשימוש אישי שלהם. לא ראו אותם ברחובות).
- נולדה כאן קטגוריה חדשה של נסיעה, נסיעה לגמרי אישית, שמבחינה אישית קלה יותר לתפעול מאשר אופניים חשמליים. כלומר, כעת נוצרת תחרות סמויה ואולי אף גלויה בין ה-Scooters לבין האופניים החשמליים להשכרה, שהם ממוסדים עם "תחנות עגינה" קבועות, כשהעיריות הקצו מקום ל"תחנות העגינה" הללו (והעיריות הן המספקות את הזיכיון ל"תחנות העגינה", לחברות של משכירי האופניים). לגבי ה- Scooters - אין "תחנות עגינה" ואין לעיריות שום שליטה (כרגע) על התופעה הזו. בסן-פרנסיסקו (שם התופעה הזו החלה), העירייה כבר הודיעה, שתדרוש מהחברות המפעילות - "רישיון הפעלה" והעירייה תתנה להן "תנאי הפעלה" שטרם ברורים עד הסוף. לא ברור כרגע כיצד העירייה תאכוף את הכללים הללו (שטרם סוכמו עד הסוף). למשל, אחד הכללים מגביל את כמות ה-Scooters לכל חברה בעלת רישיון ל-500 Scooters בלבד ברחבי העיר. זאת, בזמן שלחברות הגדולות יש כבר אלפי Scooters ברחבי העיר.
- התעשייה החדשה הזו יצרה כמה שווקים לגמרי חדשים וכמה תופעות חדשות ומרתקות:
- שוק חדש של חברות הקשורות בתעשיית ה-Scooters (החל מיצרנים, ספקי חלפים, דרך ספקיות השירות עצמן וכלה במפתחי האפליקציות ובמערכות הגבייה של הכסף והתשלומים לכל השותפים בתעשייה הזו - ראה בסעיף הבא).
- שוק חדש לגמרי של מטעיני ה-Scooters. בארה"ב, השיטה היא, שאזרחים נרשמים לעבוד אצל החברה המפעילה, והעבודה שלהם היא לאסוף בערב או בלילה את ה-Scooters מהרחובות ליד הבית שלהם, להטעין את ה-Scooters אצלם בבית (ישירות משקע החשמל), לבצע פעולות תחזוקה פשוטות (או להביא את הכלי למרכז תיקונים), ובבוקר לפזר את ה-Scooters במקומות ציבוריים סביב ביתם, היכן שנצבר ניסיון, שיש שם ביקוש באותם מקומות ל-Scooters. האזרחים הללו יכולים לקבל על כל הטענה של Scooter לפחות 5 דולרים (תלוי במצב ה-Scooter והדחיפות של הצורך בטעינה שלו). כך, שיש כאן מקור פרנסה צדדי וחדש לתושבי ארה"ב.
- החברות המפעילות בונות סביב האזרחים המטעינים הללו קהילות הנקראות: Charger community ובהן ניתן להחליף מידע. למשל, כיצד ניתן לעשות יותר כסף מהתפקיד החדש הזה, כיצד להתגבר על תקלות ב-Scooters ולהרוויח גם על תיקון תקלות. אפשר לקבל בין 12 עד 20 דולרים על כל פעולת תיקון (חלפים מקבלים ממרכז התיקונים של החברה), להחליף מידע וטיפים היכן יש מקומות שיש בהם יותר ביקוש בבוקר ל-Scooters וכיו"ב.
- החברות מעודדות תחרות בין המטעינים בטריק מאוד פשוט: כל מטעין רואה על המפה של אפליקציית המטעינים בסמארטפון שלו, היכן יש Scooters ברחבי השכונה בקרבתו ומה מצב הטעינה שלהם, שמסומן על המפה בצבעים בין ירוק לאדום. התשלום על ההטענה של ה-Scooter הוא הכי גבוה אם המצב של ה-Scooter הוא בצבע אדום. דהיינו: כשנדרשת טעינה מיידית. כך, המטעינים מחפשים Scooters עם סימון אדום סביב מקום מגוריהם והם ממהרים לאסוף אותם ראשונים, כי כך מובטח להם תשלום הרבה יותר גבוה. כך, החברה מבטיחה מול לקוחותיה, שלא יהיו זרוקים ברחובות Scooters לא טעונים - שאינם יכולים לייצר לחברה הכנסה מהשכרתם.
- החברות, שנכנסו לתחום הזה, הפכו ל"חד קרן" (Unicorn - כלומר: בעלות שווי שוק של יותר ממיליארד דולרים) במהירות הגדולה ביותר שהייתה אי פעם בשוק היזמות העולמי. זה קרה גם ל-Lime וגם ל-Bird. כל אחת מהן גייסה כבר כ-400 מיליון דולרים, תוך פחות משנה מתחילת פעילותן בתחום ה-Scooters. שתיהן נחשבות ל"חד קרן". חברת Bird הייתה הראשונה שהפכה ל"חד קרן", כחודש לאחר שהחלה לפעול ברחובות סן-פרנסיסקו, וזה התרחש 8 חודשים בדיוק לאחר שהחברה נולדה בסנטה מוניקה ("עיר" הסטארטאפים של LA), מיוזמתו של יוצא Uber בשם Travis VanderZanden. זה קרה לפני פחות מ-4 חודשים. במחצית יוני 2018, תוך פחות מחודשיים מאז ש-Bird נהייתה "חד קרן", החברה כבר שווה מעל ל-2 מיליארד דולרים, לפי סבב הגיוס האחרון שלה (שעמד על 200 מיליון דולרים). מעולם לפניה לא הייתה חברת סטארטאפ, שצמחה כל כך מהר. על פי אתר CBINSIGHTS (כאן), סך הגיוסים בתחום האופניים החשמליים השיתופיים וה-Scooters בשנת 2017 הגיע לכ-2.797 מיליארד דולרים ובשנת 2018 עד 10.7.18 גוייסו לא פחות מ-3.535 מיליארד דולרים במשבצת היזמות החדשה (יחסית) הזו (ב-2018 גוייס הרבה יותר כסף אבל בפחות דילים, כי אנו נמצאים כעת רק במחצית 2018 ויהיו עוד לא מעט דילים של גיוס עד סוף 2018. המספרים המסכמים של שנת 2018 "יזנקו לשמיים"). אגב, רוב ההשקעות הטריות הן בסין. את התופעה המופלאה הזו ניתן לראות בגרף הבא:
- ה-ROI של שוק השכרת ה-Scooters הוא פשוט פנטסטי (בהנחה שלא גונבים לך את ה-Scooters...). לטענת החברות, הן מחזירות את ההשקעה על כל Scooter, שהן רוכשות, בתוך 10-14 יום - החזר השקעה מהיר ביותר בכל קנה מידה, בהתחשב בצורך לרכוש ולתחזק ציוד חשמלי לא זול ודי מתבלה, ציוד הדורש טעינה ותחזוקה - כל הזמן.
- לחברות ה-Scooters אין שום פטנט או רעיון בר-הגנה מקורי, אלא רק מודל עסקי גאוני, אך קל מאוד לשיכפול. לכן, מי שפורס יותר מהר ומגלה נוכחות פיזית בשטח יותר מהר (עם פרסום מסיבי לקהלי היעד, כדי שיורידו את האפליקציה לסמארטפון שלהם), "קוטף את כל הקופה" אצל הלקוחות הפוטנציאליים. ברגע ששטח עירוני מסוים כוסה ב-Scooters בכמות מסיבית של חברה אחת, קשה מאוד לחברה מתחרה אחרת, להיכנס לשטח הזה ולהצליח (אלא אם היא מציעה מחירים הרבה יותר זולים, ואז תהיה לה בעיה קשה של ROI).
עדכון 1.8.18: השיגעון ששמו Bird מגיע גם לישראל. פרטים
כאן.
תמונות של ה-Scooters של חברת Lime בלוס אנג'לס (קרדיט צילום התמונות בכתבה: אבי וייס):
