מחקר ישראלי: יש חשיבות לאמון בין מטופל לרובוט Assistive robot Socially
מאת:
מערכת Telecom News, 22.8.18, 15:21
בעתיד הנראה לעין ישולבו רובוטים דמויי אנוש SAR בתהליכי שיקום של חולים. במחקר חדש נטען, שבניית אמון באינטראקציה בין אדם למכונה היא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול ומוסבר כיצד ניתן לעשות זאת.
עיצוב רובוט חברתי, שמסייע בשיקום מטופלים, הוא תחום חדש הדורש מחקר מעמיק וניסויים רבים כדי לקבוע מהם התנאים האופטימאליים למטופל הנעזר בו.
מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת
Science Robotics, מדגיש את החשיבות, שביצירת יחסי אמון בין מטופל לרובוט להצלחת תהליך השיקום. לטענת החוקרים, בעת תכנון ועיצוב רובוטים עתידיים יש לתת את הדעת בראש ובראשונה לפיתוח מנגנונים בוני אמון בין האדם למכונה.
בעתיד הקרוב יגבר הצורך בשילוב של
רובוטים חברתיים דמויי אנוש -
Socially Assistive robots בהאצת תהליכי שיקום של חולים, שכן שיעור ההישרדות של חולים במחלות, שבהן יש ליקויים תפקודיים חמורים, דוגמת שבץ מוחי, עולה. חולים אלה זקוקים לאימון בבית בשל מחסור בשעות טיפול עם פיזיותרפיסטים.
אינטראקציות עם רובוטים, שישמשו כבני לוויה ושותפים בתרגול, עשויות לעודד אות
ם להתאמן, מאפשרות לעקוב אחר התקדמותם ולתת משוב למטופל ולפיזיותרפיסט
.
המחקר הרב תחומי נערך בהובלת ד"ר
שלי לוי-צדק, (בתמונה משמאל, צילם: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון), ראשת המעבדה לחקר הזקנה, הקוגניציה והשיקום במחלקה לפיזיותרפיה וחברת מרכז זלוטובסקי למדעי המוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם ד"ר
פיליפ קלמאייר, נוירולוג מאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה, פרופ'
אוליבר מולר, פילוסוף ואתיקאי מאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה, והדוקטורנטית
רונית פיינגולד-פולק, מהמעבדה לחקר הזקנה, הקוגניציה והשיקום באוניברסיטת בן-גוריון ופיזיותרפיסטית מומחית בשיקום לאחר שבץ.
ד"ר
שלי לוי-צדק: "חולים בתהליכי שיקום, למשל, לאחר שבץ מוחי, נמצאים במצב פגיע ורגיש. הם נסמכים במידה רבה על יחסי האמון, שרקמו עם המטפלים שלהם. מסיבה זו, עלינו לשקול היטב מה הם היתרונות והחסרונות של שילוב רובוטיים דמויי אנוש בתהליך של שיקום לאחר שבץ.
לצד תרומתם החלוצית של רובוטים לשיקום החולים, השימוש בהם מעלה שאלות אתיות וחברתיות חשובות. אנו טוענים, שיצירת אמון היא תנאי הכרחי להצלחת אינטראקציה זו, בד בבד להתקדמות טכנולוגית גרידא.
רובוטים דמויי אנוש יכולים לסייע בתרגול שעל חולים לבצע, אך יש לשקול את הקשיים, שעלולים לעלות בקשר בין האדם המשתקם
לרובוט. למשל, מרובוט, שנראה ומתנהג כמו בן אדם עלולות להיות ציפיות, שהרובוט לא יכול לממש.
זה עלול להוביל לאכזבה, לשבירת האמון, ולהימנעות מתרגול בשל כך. כ"כ, רובוט, שנתקע או מתנהל באופן בלתי צפוי, יקשה על המטופל לבטוח בכך, שהוא שותף מוצלח לתהליך השיקום".
החוקרים מציינים במאמר מספר דרכים להגברת האמון בין מטופל לרובוט:
- על המטופל להיות סמוך ובטוח, שהאינטראקציה עם הרובוט בטיחותית ושהוא מבצע תנועות המקדמות את הטיפול בו.
- מטופלים צריכים להיות מסוגלים לזהות ולחזות את כוונותיו של הרובוט בטיפול.
- על הרובוט להיות מודע למצב הנפשי והפיזי של המטופל.
- על הרובוט להיות מסוגל לתקשר עם אנשים, שחווים קושי בתקשורת, הן בהבנה של שפה מדוברת והן בדיבור.
המאמר -
כאן.
