תכנית העבודה של משרד התקשורת ל-2019 היא במקרה הטוב בדיחה ל-1 באפריל ובמקרה הרע מדובר באבדן דרך מוחלט ואי הבנה ברמה הכי חמורה שיכולה להיות לשר ולמנכ"ל של משרד ממשלתי כה חשוב. התכנית ל-2019 לא תמומש, כמו כל התכניות השנתיות הקודמות בעשור האחרון.
מאת:
אבי וייס, 11.2.19, 07:00
.
ממשלת ישראל פרסמה (
כאן) את תכניות העבודה של משרדי הממשלה ל-2019.
התכנית של משרד התקשורת מצויה בין עמודים
722 ל-740.
אין צורך שתטרחו ותשקיעו מזמנכם לקרוא את זה (אני קראתי, כי זה המקצוע שלי...), אלא אם ממש משעמם לכם, או שאתם אוהבים לקרוא בדיחות ל-1 באפריל, שמעלים אותם על הכתב ב-10 לפברואר.
למה שום דבר ממה שכתוב בנייר הזה
לא יתגשם? זה מפורט בנספח ב' כאן למטה. תוכלו לגזור ולשמור. אם התחזית שלי לא תתממש, אני מבטיח להתנצל ו"לאכול את הכובע".
בנספח א' מצויות כל התחזיות הקודמות שלי בעניין התכניות השנתיות של משרד התקשורת -
תחזיות שהתגשמו בדיוק של 100%. זה אותו סיפור, שחוזר על עצמו כל הזמן, כל שנה, מתחילת העשור. רק החוכמולוגים, שמייצרים ניירות כאלה, מתחלפים (לא כולם, יש כאלה שלא מחלפים, רק מתקדמים לצמרת).
אך לאחרונה
פרסמנו, שמשרד התקשורת הוא
המשרד היחיד, שיש לו רק פרויקט צמיחה אחד ל-2019 (שגם הוא
לא ימומש ב-2019). עצוב, אבל זה מה שיש. לכישלון אין אבות.
בנייר החדש, שפורסם אמש, יש הרבה משימות, שלא תתבצענה.
מזל שלא העבירו את תחומי הסייבר ו"ישראל דיגיטלית" למשרד התקשורת (כמו שהמנכ"ל נתי כהן, בתמונה למעלה משמאל, רצה). זאת, כי הנושאים החשובים ביותר והמוצלחים הללו, היו נופלים היישר לתהום, ביחד עם שאר הנושאים שנפלו לתהום במשרד התקשורת הישראלי
כששר התקשורת
איוב קרא נכנס לתפקידו ביולי 2017, פרסמנו את המאמר: "
שר התקשורת איוב קרא חייב לשנות כיוון ולהציל את שוק התקשורת", אבל הוא לא התעניין בזה וגם סרב לשמוע. כשעובדים עקום,
בסוף נופלים. זה בדיוק מה שקרה לו.
במקום אוסף הבדיחות של תכנית עבודה שנתית ל-2019, מוטב היה שראשי משרד התקשורת היו מציבים לעצמם
רק 2 יעדים:
- להקים "רשות עצמאית לתקשורת" ולחסל את כל הגופים הרגולטוריים המיותרים שיש (מועצת הכבלים והלוויין, רשות השידור, הרשות השנייה ומשרד התקשורת עצמו).
- לחייב את כל השחקנים בשוק התקשורת לפעול על פי חוק, תקנות ורישיונות, ולחייב את כל השחקנים להוציא רישיונות כחוק לכל השירותים, שהם מספקים. אפשר להתחיל למשל עם סלקוםtv ופרטנר-פייבר. כמובן, לחסל את ה"ישראבלוף" של שת"פ אנטנות בסלקום, לאכוף את "חופש הבחירה" בציוד קצה במיוחד בתחום הקווי, ויש עוד "ישראבלופים" בלתי חוקיים "כחול אשר על שפת הים".
היות וזה
לא יקרה,
נישאר עם הכאוס, עד שיגיעו שר ומנכ"ל חדשים ורעננים,
אחרי הקמת הממשלה הבאה, בקיץ הקרוב.
הכאוס, זה מה
שהרס את שוק תשתיות התקשורת בישראל
והוריד אותנו למקום 71-73 בכל המדדים, בהשוואה עולמית.
נספח:א'
מובאות כאן התחזיות העיקריות, שפורסמו באתר זה בעבר, שחזו במדויק, שמשרד התקשורת ייכשל בביצוע כל משימותיו עד ל-2017 (כולל): כמעט כל התחזיות הללו נכתבו לפני ההשעיה של שלמה פילבר. כלומר: התירוץ, שאי ביצוע המשימות במשרד התקשורת נובע "משינויים לא מתוכננים בשדרה הניהולית של המשרד", כמו שנכתב בעבר, הוא תירוץ שקרי וירוד ביותר, מצד שר התקשורת איוב קרא, שניסה להסביר בשנה שעברה, למה משרד התקשורת הישראלי לא מסוגלל לממש ולו משימה אחת בתכנית השנתית של המשרד.
להלן המאמרים והניתוחים המאוד מפורטים וברורים המדברים בעד עצמם מהשנתיים האחרונות:
נספח ב':
למה אני כל כך בטוח שהתכניות של משרד התקשורת ל-2019 לא תממשנה (ברוב המוחלט של המשימות הקיימות בתכנית)?
בעבר חשפתי, שהמונח "תכנית אסטרטגית" במשרד התקשורת מגלם בתוכו תכנית אחת מעשית בלבד: "שדרוג אסטרטגי" של
שמילה מימון, (סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה, שרצה להיות משנה למנכ"ל והצליח בכך), לרבות שדרוג בתקנים, תקציבים וסמכויות (כולל הרשות השנייה, הדואר ומועצת הכבלים והלוויין).
לי יש תחזית די ברורה בעניין "התכנית האסטרטגית" של משרד התקשורת, ומומלץ, שתגזרו ותשמרו את התחזית הזו, למקרה שגוגל תמחוק את כל מאגרי המידע, שנצברו אצלה, כולל הכתבות של אתר זה, ותבדקו את הדיוק של התחזית שלי בעוד כשנתיים-שלוש.
התחזית שלי היא: תוך כשנתיים-שלוש, כמעט כל אלה, שחיברו והגו את "התכנית האסטרטגית" הנ"ל, כבר לא יהיו בתפקידם ו
איש לא יזכור את שמם, וגם איש לא יזכור, שהייתה בכלל תכנית כזו, כי היא תיגנז באותה מגירה
ש"תכנית לוקר" ו"תכנית שכטר" ועוד תכניות - נגנזו.
למה אני כל כך בטוח בתחזית שלי? כי מהניסיון רב השנים שלי בכתיבת תכניות רב-שנתיות ושנתיות, אני מזהה מקילומטרים מתי
יש ל"תכנית אסטרטגית"
סיכויים להתגשם, ומתי
לא. זה תלוי בעיקר ב-2 גורמים שהולכים ביחד:
א. מה היה התהליך של תכנון, חיבור ובניית התכנית האסטרטגית.
ב. מי כתב את התכנית האסטרטגית ומה הניסיון שלו בתחום כתיבת תכניות אסטרטגיות והוצאתן לפועל, בתחומים בהם התכנית האסטרטגית הספציפית עוסקת.
יש עוד כמה גורמים חשובים המשפיעים על
הצלחת תכנית אסטרטגית דוגמת:
1) האם יש מספיק משאבים ותקציבים לממש את התכנית האסטרטגית לאורך חיי התכנית.
2) מה מידת המחויבות והגיבוי של הדרגים הבכירים ביותר (בעולם הפוליטי - ממשלתי, אם זו תכנית ממשלתית, או בדירקטוריון, אם זו תכנית עסקית של ארגון עסקי).
3) מה מידת היכולת להעביר תיקוני חקיקה מתאימים (בתכנית ממשלתית) ושינויי כללים, נהלים ושיטות עבודה, בתכנית עסקית.
כרגע אני מתעלם לחלוטין מעניין התקציבים, שינויי חקיקה והגיבוי הפוליטי, ואעסוק בקצרה
רק בתחומים של:
איך הכינו ומכינים את התכנית האסטרטגית ומי מכין אותה. די ברור, כשתקום ממשלה חדשה בקיץ הקרוב, השר והמנכ"ל החדשים ירצו למחוק את כל מה שהיה קודם ולהטביע את חותמם על שוק התקשורת. כך, שממילא רוב המשימות תיזרקנה לפח כדי לבנות משימות חדשות לשר החדש ולמנכ"ל החדש.
2 הסעיפים הללו (איך הכינו את התכנית ומי הכין אותם) לבדם, מבטיחים, שהתכנית, שהכין משרד התקשורת
תיכשל. זאת משום:
א.
במקום להתייעץ עם הציבור ונציגיו המוסמכים, ולבדוק את
צד "הביקוש" לשירותים העתידיים, משרד התקשורת
התייעץ עם ספקי השירותים עצמם (דהיינו: עם נציגי בעלי ההון, מנהלי חברות התקשורת הגדולות וספקיות שירותי התקשורת הגדולות ביותר הקיימות בישראל, לרבות ספקי הציוד והשירותים לאותן חברות).
ביצוע שימוע ציבורי
אחרי שמגבשים תכנית אסטרטגית, הוא הזמן
הלא מתאים לשאול את הציבור.
משרד התקשורת גם
התייעץ עם רגולטורים לתקשורת מאירופה, אבל אחרי שהם אמרו, שמשרד התקשורת הישראלי
טועה לגמרי בכיוון, ושמשרד התקשורת הישראלי
בכלל לא מבין מה תפקידו, הפסיקו להקשיב גם להם.
גם ל
א הקשיבו לסמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת, שכתב למנכ"ל כמעט אותו דבר כמו הרגולטורים מאירופה, והצביע על כך, ש"המלך הוא עירום". אולם, לשר
איוב קרא ולמנכ"ל
נתי כהן, אין כנראה כל בעיה "להסתובב בלי בגדים"...
בגלל שמשרד התקשורת עושה את הטעות הזו
פעם אחרי פעם, ברור, שהכישלון מובטח.
אני לא צריך להיות נביא גדול כדי לראות ולכתוב את זה.
בעולם הרחב,
עובדים לגמרי אחרת. בכלל
לא שואלים את חברות התקשורת וספקי התקשורת, בשלבי גיבוש "תכנית אסטרטגית" ותכנית שנתית.
שואלים את הציבור ונציגיו המוסמכים, עושים משאלים, מחקרים וסקרים, שואלים אנליסטים, מכוני מחקר, גופי אקדמיה, מנהלים בכירים לשעבר, אנשי מקצוע ,שעסקו בתחום, עמותות ציבוריות, רשויות מקומיות, וכך הלאה.
ספקי השירותים (בעולם התקשורת, כמו בכל שוק עסקי), הם גופים עסקיים, שנולדו למטרה אחת עיקרית: להביא ערך כלכלי לבעלי המניות שלהם. לכן,
אין מקומם בצד "הביקוש", אלא
רק בצד "ההיצע".
דהיינו:
רק כשמגיעים
לשימועים ולשלבי
המימוש של התכניות האסטרטגיות והרב-שנתיות, אפשר לשמוע את דעתם. התפקיד של משרד התקשורת הוא לדאוג קודם לכל
לצד "הביקוש", שזה הציבור, לא לצד "ההיצע", שזה החברות
.
מדיניות משרד התקשורת
כתובה כאן. היא
לא כתובה בתקנון של הדירקטוריונים של איזו חברות התקשורת. במדיניות הזו, של משרד התקשורת, כתוב במפורש: "...ש
טובת האזרח עומדת בראש". מה לא מובן במשפט הזה?
כך, במשרד התקשורת בעשור האחרון,
הופכים את הסדר הזה, ולכן
נכשלים בכל התכניות ארוכות הטווח, וגם קצרות הטווח,
פעם אחרי פעם.
משהו מאוד בסיסי השתבש בדרך ובצורת העבודה של משרד התקשורת. במקום "שיתוף הציבור" בבניית החזון וליווי כל התהליכים של התכנון ויישומו, מתחשבים במה שבעלי האינטרסים והממון אומרים ואת כל השאר - "ממציאים מקצה האצבע". "ככה לא בונים חומה".
ב.
מי שמכין את התכניות האסטרטגיות הללו במשרד התקשורת, אלה, בין היתר, אותם אנשים, שהתמחו בתחמון מסמכים, פיברוק נתונים ו
הכשלת כל דבר שזז. יש ביניהם אנשים, שחיים
ממש בתוך סרט. אז איך אפשר לצפות, שלפתע הם יהיו מומחים לתכניות אסטרטגיות מוצלחות? אין דבר כזה. זה פשוט דבר דמיוני ולא סביר שיתגשם.
אם הייתה מוקמת ועדה ציבורית, שלידה מכון מחקר המתמחה בתכניות אסטרטגיות, אולי היה לזה איזה סיכוי. לא בטוח. אבל, בהכנת תכניות ע"י הצוות
הנוכחי במשרד התקשורת, זה מתכון בטוח
לכישלון.
במשרד התקשורת יש לא מעט אנשים מקצועיים, מסורים, ישרים ונבונים. אולם, בעשור האחרון, "הצניחו" על הראש שלהם (כמעט בכל האגפים), "טייסי חלל", בעלי אינטרסים זרים ומוזרים (חלקם פשוט "חפרפרות"), שהובילו את המשרד הזה ואת שוק התקשורת, היישר אל התהום,
במאות החלטות כושלות.
איך אנשים, שמעולם לא ניהלו חברה עסקית בשוק הפרטי אפילו לא יום אחד, יוכלו
להצעיד את ישראל קדימה, ב"תכנית אסטרטגית" רב-שנתית ותכניות שנתיות לעולם התקשורת? ברור שאין דבר כזה.
זה לא הגיוני. זה לא יקרה.
מי שלא עובד בשקיפות מלאה ומסתיר כל הזמן מסמכים, החלטות ותחומי פעילות שלמים (דוגמת תחום הספקטרום) - אין כל סיכוי שבעולם שיצליח במעשיו.
אוסף פקידים ממשלתיים,
בכירים וזוטרים, שיושבים עם עצמם ב"סיעור מוחות", עם פקידי ממשלה ממשרדים אחרים ועם "
צד ההיצע",
לעולם לא יכולים להצליח בתכניותיהם. הכל
חייב להתחיל "מצד הביקוש".
"חוכמת ההמון" היא החוכמה הכי חזקה שיש על פני כדור הארץ. בכל מדינות המערב גילו את זה מזמן (וגם ברוב משרדי הממשלה בישראל),
רק במשרד התקשורת הישראלי, חושבים ש"הציבור" זה פקידי המשרד, מנהלי חברות התקשורת והלוביסטים וראשי המשרד מאמינים בכל ליבם ש"האינטרס הציבורי" זה האינטרס של פקידי המשרד, הטייקונים והלוביסטים. אין דבר כזה.
זה לא יכול לעבוד בשום מצב.
מדינת ישראל מצטיינת בהשקעה במו"פ, אבל בנושאים האחרים אנו לא כל כך מוצלחים. המזל שלנו, שאת עולם היזמות והסטארטאפים בישראל
לא מנהל משרד התקשורת, אחרת גם בעולם היזמות והמו"פ, היינו נופלים למקום 71-73 בדירוג העולמי.
בנוסף, העולם
רץ מהר קדימה. יש כבר 10 גיגה
לבתים בסיבים במדינות רבות בעולם.
שירותי 5G כבר החלו. זה מתרחש
במדינות רבות,
שמבינות איך לפתח את רשתות התקשורת שלהן. יש מדינות, שזה יעד לאומי -
בדחיפה של הנשיא.
זה
לא קיים במשרד התקשורת הישראלי,
בהרכבו הנוכחי. ככה איבדנו עשור.
א
י אפשר להבין למה בעלי התפקידים לא מוכנים להפיק לקחים מהכשלונות של ההחלטות שלהם. "אלה שלא לומדים מההיסטוריה, נידונו לחיות אותה שוב ושוב." ציטוט מדברי
יגאל אלון ז"ל.
"רשות עצמאית לתקשורת" הייתה יכולה
לפתור חלק מהבעיה הזו. אבל גם כאן -
זה חלום רחוק. ממש רחוק.
