מנכ"ל משרד התקשורת נחשף כמי שמקבל החלטות שאינן מבוססות על נתונים

בג"ץ חדש בעניין קווי המידע לציבור החרדי חושף (שוב) את תרבות השקר והטיוחים של צמרת משרד התקשורת, שמקבלת החלטות ללא כל בסיס, ואת העובדה, שהנתונים, שכבר מצויים בידי המשרד, הם נתונים "מצוצים מהאצבע" וחסרי כל משמעות לקבלת החלטות. קריאה נוספת להרחקה מיידית ודחופה של צמרת משרד התקשורת מתפקידה, כדי להקטין את הנזקים, שהיא יוצרת כל יום לשוק התקשורת, לאור חשיפת מסמך חדש. המילה "ישראבלוף" ממעיטה מהתהום, שמשרד התקשורת נמצא בו, בתחום מדידת הנתונים של שוק התקשורת. עדכונים בסוף הכתבה. 
מאת: אבי וייס, 24.6.19, 11:20

העובדה, שקריאתי (ולא בפעם האשונה), לפטר את צמרת משרד התקשורת טרם מומשה (ראה פירוט במאמר: "קריאה לפיטורי צמרת משרד התקשורת שעובדת בשירות קבוצת סלקום"), לא מעלה ולא מורידה מהצורך הדחוף לחשוף את המחדלים המצטברים בערימות הנאספות אצלי, בקצב גדל והולך מיום ליום, של מעשים והחלטות הזויים של הצמרת הכושלת הזו. 

היום אני חושף מסמך, שלא תמצאו לו כל זכר באתר משרד התקשורת או בכל מקום אחר.

למה? ראה בנספח א' בתחתית המאמר. זה חלק מתרבות החסמב"ה (ר"ת: חבורת סוד מוחלט בהחלט), שיובאה מצה"ל למשרד התקשורת: אפס שקיפות כי הכל סודי וכך הציבור לא יידע על הפשלות. אפשר לפזר חופשי ספינים לציבור, ספינים, שכתבים ברוב כלי התקשורת, שלא מבינים דבר וחצי דבר בעולם רגולציית התקשורת, משכפלים לציבור כאילו זו המציאות. 

המסמך הנחשף היום בחתימת המנכ"ל (נתי כהן, בתמונה למעלה משמאל) נמצא כאן, מסמך מאוד מוזר ואף מטריד:

המסמך הזה מעלה את השאלה: האם למשרד התקשורת אין שום נתונים על שוק התקשורת בכלל ועל שוק הסלולר בפרט? התשובה המלאה תינתן כאן בהמשך (בקצרה: אין).

השאלה הראשונה, שעולה בקריאת מסמך המנכ"ל, שנחשף: למה בכלל הנתונים הללו פתאום נאספים על ידו מחברות הסלולר? 

עד כמה המסמך של המנכ"ל מנותק מהמציאות אפשר לראות ב"לוח התפוצה" של מכתבו, הממוען, בין היתר, ל-3 מנכ"לים של חברות תקשורת שמזמן (2 מהם מזה כמה שנים) לא נמצאים בתפקיד הזה.

כמה פעמים הערתי למשרד התקשורת, שהם שולחים מסמכים רגולטוריים חשובים ביותר לאנשים שלא קיימים בחברות, אבל משרד התקשורת ממשיך לחיות באיזו בועה סגורה, טס על חללית, שמנותקת מכוח הכבידה של כדור הארץ, ואיבד מזמן את הקשר עם מרכז הבקרה של החלליות. הסבר נוסף לתופעה המדהימה הזו יש בנספח א' כאן למטה. 
. 
השאלה הכי חשובה היא: למה בכלל נשלח כעת, מסמך כזה (המוסתר היטב מהציבור) ממנכ"ל משרד התקשורת?

התשובה מסתתרת במאמר קודם שלי, שפורסם תחת הכותרת: "נמשכת חסימת קווים לציבור החרדי בליווי שקרים של מש' התקשורת לציבור הזה". 

משפט המפתח בכתבה הקודמת הזו מובא כאן שוב: "השימוע החדש, שהוציא המשרד (כאן), לא רק שלא ישפר שום דבר, הוא שימוע לא חוקי, שאם יתקבל, יסגור שירותי טלפוניה, שנקבעו כחופשיים וכחיוניים לציבור, על פי חוק ותקנות. מדובר בשימוע הזוי, שנולד בחטא, בעסקה אפלה, שנרקמה, לכאורה, בין ה"עסקנים" חרדיים לבין שר התקשורת איוב קרא (וצמרת משרד התקשורת), כפי שחשפנו כאן. המקום המתאים לברר ולחקור את העסקה הפלילית, לכאורה, הזו, הוא בלהב 433".

הלב של העניין זה שינוי מפתיע של מהלכי שימועים הזויים, שמבצע משרד התקשורת, בתחום שלא מוכר לציבור החילוני, תחום הנקרא "הקומה הכשרה", תחום, שיש מאחוריו תופעות, שבקצרה אפשר לתאר אותן כך: מה שהתרחש בזמנו בסיציליה - זה "גן ילדים" לעומת מה שקורה בישראל. 

השימוע הטרי המדובר כאן, נמצא תחת השם המעט מטעה: "שימוע משני - תיקון רישיונות בעניין שירותי פרימיום" והמסמך המלא נמצא כאן.

במסמך הזה יש פסקה חשובה המסבירה, לכאורה, למה השימוע הזה נולד והנה צילום הפסקה:


כלומר: משרד התקשורת גילה, שיש תופעה של "צריכת יתר" ("אורכות לעיתים שעות רבות") של דקות שיחה בסלולר, שיחות המנוצלת לרעה ע"י ספקי שירותי המידע למגזר החרדי ולכן המשרד החליט לחסל את התופעה הפסולה (כביכול) הזו.

מהיכן המשרד יודע את הנתונים הללו??

טוב, ממכתב המנכ"ל, שחשפתי קודם, כבר אתם מבינים, שהוא לא יודע כלום. כלום. Zero. אפס. 

זו סתם המצאה שקרית של צמרת משרד התקשורת (כרגיל, שולפים נתונים ומספרים המצוצים מקצה האצבע). רק כעת, המנכ"ל מתחיל לאסוף נתונים וזה ייקח לחברות ולמשרד התקשורת חודשים כדי לעבד ולנתח את הנתונים הללו. 

אז למה יצא שימוע אם אין שום נתונים? כדאי שתחזרו לפסקה קודמת, שבה המלצתי שב"להב 433" יבדקו זאת, בכלי החקירה המקובלים בחשד למעשים פליליים (לכאורה, חזקת החפות חלה לגבי כולם). שם זה המקום המתאים לברור השאלה הזו...  

אבל יש סיבה אחרת לגמרי למה יצא כעת המכתב של מנכ"ל משרד התקשורת. הסיבה היא: הוגש בג"ץ חדש (ע"י חברת קרויז תקשורת), בג"ץ, שנעסוק בו בהרחבה בכתבה נפרדת, בג"ץ, שעיקרו: דרישה משר התקשורת וממנכ"ל משרד התקשורת להציג לעותרים, את בסיס הנתונים, ששימש אותם לשימועים, בעניין מה שמכונה "שירותי פרימיום" (כלומר: לסגור את קווי הפרימיום לחרדים).

היות ואין נתונים כאלה, ולשקר לבג"ץ אי אפשר (אפשר, אבל זה קצת מסוכן...), אז מתחילים כעת לאסוף נתונים... לכן יצא בדיוק כעת המסמך של המנכ"ל, שחשפתי קודם.

אגב, אני ממשיך לקבל תלונות על חסימות שרירותיות של קווים ב"קומה הכשרה" שיש בה כחצי מיליון חרדים, כחלק מאותה תופעה בריונית ועבריינית, לכאורה, שתיארתי קודם, ובמסגרת זו הבג"ץ כנגד צמרת משרד התקשורת אינו התביעה היחידה בנושא זה. לכן, ביום 30.5.19 שלחתי לצמרת משרד התקשורת ולצמרת סלקום את השאלה הדחופה באה:
"מה תגובתכם לתביעה המצ"ב בלינק כאן?"

תגובה לא הצלחתי לקבל, די ברור למה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר יודעים שתגובה לא אקבל. 

עדכון 31.7.19: היון בתביעה כנגד סלקום הסתיים בהסתלקות התובע מתביעתו והדיון הזה הסתיים ללא פסיקת הוצאות לתובע. 

עדכון 1.7.19: התקבלה ביום 1.7.19 החלטה בבג"ץ לאחד את 2 הבג"צים שהוגשו בעניין השימוע, כנגד משרד התקשורת (ההחלטה כאן). 

יודגש, למי שלא הבין עד כה, שמשרד התקשורת מנסה כבר כשנתיים לטפל (בגלל אינטרסים הדורשים חקירה דחופה) בבעיה שלא קיימת למעשה.

במה שצריך היה לטפל (אם בכלל) היה "שימוש המופרז" בחבילות ה"ללא הגבלה".

אבל זה כבר טופל ע"י החברות הסלולריות, מזמן, מטעמים כלכליים של עצמן. 

חבילות ה"ללא הגבלה" לא קיימות במציאות כבר משנת 2015, שאז חייבו ברישיון של החברות לפרט את כמות הדקות/sms/ג'יגות בכל חבילה. התיקון הזה "הרג" את "הללא הגבלה" ואילץ את החברות לפרט מהן ההגבלות שיש. 

רק לשם הדוגמה, לפני כחצי שנה סלקום הורידה את החבילה "ללא הגבלה" מ- 5,000 דקות שיחה ל- 2,500 דקות. לפני מספר שבועות גולן טלקום הורידה את החבילות שלה מ-10,000 דקות ל-2,500 דקות.

כך שגם אם הלקוח ב"קומה הכשרה" יאזין את מלא הדקות לקווי מידע קולי באותה "קומה הכשרה", עדיין חברת התקשורת תרוויח כסף. (קש"ג נייח ל-2,500 דקות זה 25 ש"ח, החבילה עולה 30 ש"ח לפחות).

בנוסף, חברות התקשורת חופשיות לקבוע את מחיר החבילות והרכבן, בהתאם לתנאי שוק חופשי, וכך הן עושות בפועל, כדי לשמור על רווחיות מינימלית בשוק תחרותי. כך, שלא ברור איזו בעיה בדיוק משרד התקשורת מנסה לפתור והאם משרד התקשורת בכלל אמור להתערב בשוק חופשי, שיש בו תחרות בריאה וחופשית, שוק המונע מזה כמה שנים טובות ע"י הצרכנים וצרכיהם. 

האם אין למשרד התקשורת שום נתונים על שוק התקשורת הקווי והסלולרי?   
השתובה היא יש: אבל רק בתחום אחד: נתוני הטלפוניה הפרטית והעסקית של בזק.

בכל השאר - אין.

למה אין? כי ראשי משרד התקשורת, בגלל שהם לא מבינים את תפקידם (ראה גם הסבר בנספח א'), שומעים רק את חברות התקשורת ומבצעים מה שראשי חברות התקשורת ובעליהן אומרים או "מבקשים" מהם.

ראשי משרד התקשורת (דוגמת מנכ"ל והמשנה למנכ"ל), לא ניהלו חברה עסקית מימיהם, אפילו לא חנות מכולת שכונתית. הם מעולם לא עסקו ברגולציה, מעולם לא נתנו שירות לציבור, מעולם לא עבדו בעסק או בארגון האמור לפעול בשקיפות ציבורית. כלומר: הם חסרי כל ידע, הכשרה, ניסיון, או השכלה, בתחום בו הם עוסקים במשרד התקשורת.

לא פלא, שכמעט כל החלטותיהם שגויות, לא פלא, שהם נשענים רק על מה ש"הקרובים לצלחת" אומרים להם, מקבלים החלטות ללא כל הבנה של המציאות וללא כל בסיסי נתונים (ראה מכתב המנכ"ל מתחילת הכתבה), ויודעים רק לפזר ספינים לציבור, כי זה הכי קל לבצע, כדי להסתיר את הפשלות.

למה לפעמים יש להם החלטות נכונות? זה פשוט מקרי. גם שעון קיר מקולקל מראה פעמיים ביום את השעה הנכונה. 

בעבר, בתחילת העשור, ראשי משרד התקשורת היו פועלים לפי בקשות הוט, אחרי כן - לפי בקשות בזק ("סיפורי תיק 4000", כך נטען ע"י ההיועמ"ש ב"כתב החשדות") ומאז ששמילה מימון החליף את "עד המדינה" שלמה פילבר כמנכ"ל ואחריו התמנה נתי כהן למנכ"ל (ושמילה מימון חזר להיות משנה למנכ"ל), זה בעיקר לפי בקשת קבוצת סלקום. זאת, במה שמכונה על ידי "תיק 5000", שהחקירה בו טרם החלה.

הנתונים היחידים, שמשרד התקשורת אוסף באופן עקבי במשך שנים, הם נתוני הטלפוניה הפרטית והעסקית של בזק, כדי לבסס את הרגולציה ארוכת השנים (והמוטעית, פירוט בהמשך), שהמשרד הטיל על "המונופול הדורסני", ששמו בזק. 

הנתונים האחרונים, שפורסמו ב-11.6.19 תחת הכותרת: "נתח השוק של חברת "בזק" בתחום הטלפוניה הפנים-ארצית הנייחת בחודשים ספטמבר 2017- מרץ 2019", והטבלה המלאה של הנתונים הללו נמצאת כאן. 

כל אחד יכול לראות, שהנתונים כמעט ולא משתנים לאורך השנים (אפשר לראות את הנתונים בכל העשור הקודם, הם נמצאים באתר, כי כאן יש נתונים מ-2017), אלה אותם נתונים בתנודות של שברי אחוזים עד אחוזים בודדים למעלה או למטה, כל השנים.   

לא מוזר? לא. כי המשרד פשוט לא מודד כלום וזה לא מחובר לשום מציאות.

הסבר:
הטבלה מכילה 2 טבלאות משנה ונסביר כל אחת מהן, מה פגום בה:
א. קווים רגילים (בדידים). כלומר: קווי טלפון רגילים בבתים הפרטיים. מאז תחילת העשור, רוב אזרחי ישראל עברו לשימוש בסלולר - גם בביתם. בנוסף, מזמן כל המתחרות בבזק עברו לשירותי VoIP בתקשורת מבוססת SIP (פרוטוקול באינטרנט), כולל הוט. אגב, גם בזק עברה ל-VoIP במערכותיה (למעט ב-Last Mile), אבל משרד התקשורת עדיין לא גילה את זה. 

אולם, משרד התקשורת לא מודד ולא יודע למדוד שימוש בסלולר בבית (במקום בקו הנייח, שנשאר רק לגיבוי בבית), ולא יודע למדוד ולא מודד קווי SIP (תקשורת VoIP), לא נתחי שוק ולא הכנסות. לכן, הטבלה הזו לא מציגה שום מציאות אלא מודדת מציאות דמיונית, שמשרד התקשורת בנה לעצמו ואילץ את החברות לדווח כך. הן ממשיכות לדווח למשרד מידי חודש, במשך שנים לפי המציאות הדמיונית הזו. 

כך, בזק יכולה לגבות מחירים מלקוחות הקצה לפי דקות שיחה, בזמן שבשירותי VoIP (ומבוססי SIP) אין שום משמעות לדקות שיחה, כי השיחות נעות במנות מידע (Packets of Data), שזה אותו Data הנע על הרשת של ספק התקשורת, כמו כל שירות אינטרנטי \ IP אחר.

שירותי Packets of Data של IP מודדים בבתים (קילו-בתים, מגה-בתים, גיגה-בתים וכיו"ב), ואת רוחבי הפס שלהם מודדים בביטים (קילוביט, מגהביט, גיגהביט וכיו"ב). סליחה על קורס המבוא לתקשורת הקצר, שהבאתי כאן, למי שלא קלט את ההבדלים בין מה שיש במציאות' למה שמשרד התקשורת מודד, מזה שנים. 

ב. צירי קווים. כאן העניין נהיה ממש הזוי וביזארי גם יחד.

מה זה "צירי קווים? זה חיבורי ISDN עסקיים. בלשון מקצועית הם נקראים חיבורי PRI.

מה זה ISDN? אם אתם לא יודעים מה זה ISDN, זה סימן ברור שלא קראתם את רב-המכר (יצאו 3 מהדורות מהספר), שפרסמתי בשם "מדריך ISDN בישראל".

אם אתם חושבים, שאני עושה ממכם צחוק, אתם טועים.

להוכחת דברי, צילמתי את הכריכה הקדמית (כאן) ואת הכריכה האחורית (כאן) של הספר הזה, אחד מסדרת הספרים, שיצאו פרי עטי בתחומי התקשורת. את הספר הזה כתבתי במהלך 1997 והוא יצא לאור ב-1998 וזכה להצלחה עצומה: 3 מהדורות הודפסו ממנו ע"י ההוצאה לאור. כסף לא ראיתי מזה, אבל הבשורה הטכנולוגית של ISDN, שהייתה אז מונח מקצועי רק של מהנדסי תקשורת, הפכה לנחלת הכלל (למי שהתעניין ורכש את הספר או הגיע לאחת מההרצאות, שהעברתי אז בנושא). 

אבל "חיי המדף" של הטכנולוגיה הזו היו קצרים ביותר (במונחי עולם התקשורת) והיא פשוט נעלמה. בזק זנחה אותה לטובת טכנולוגיות תקשורת מתקדמות יותר (הזכרתי קודם את ה-SIP, ועוד טכנולוגיות תקשורת, שתיארתי כאן).

בתחום העסקי, בזק עשתה לפני יותר מעשור "תרגיל" על משרד התקשורת: היא שדרגה את רשת ה-ISDN שלה לעסקים, שנקראה PRI בלשון מקצועית לרשת IP מבוססת SIP. בזק לא רצתה אז שמשרד התקשורת יחשב מחדש את מחירי ה-PRI מבוססי דקות, שהניבו לבזק הכנסות ענק, לחישובים חדשים של חיבורים עסקיים מבוסס תעריפים זולים של תעבורת IP (ראה קורס המבוא לתקשורת הקצר - כמה פסקאות קודם), ובזק המציאה אז מינוח חדש, ששמו IP-PRI, המצאה ייחודית עולמית, שלא קיימת במציאות (זה במציאות SIP). את השם העברי של זה: צירי קווים - היא השאירה ומשרד התקשורת השאיר. 

עם חלוף השנים, כל המתחרות בבזק, שמכרו IP-PRI לעסקים, נעלמו או סגרו את השירות, וכיום רק בזק וסלקום עדיין מוכרות חיבורים כאלה בכמויות זעירות וזניחות. למה? כי בינתיים טכנולוגיית הטלפוניה העסקית זזה מהר קדימה ועברה לטלפוניה בענן - גם מבוססת SIP, אבל בענן.

ברור, שבענן אין שום משמעות לדקות. כל השוק העסקי נמצא בתנועה מהירה לשירותי טלפוניה עסקית בענן, והלקוח העסקי הכי גדול במדינה: הממשלה לרבות כל יחידות הסמך הממשלתיות, נמצא במעבר מהיר לטלפוניה בענן, בפרויקט הנקרא "שירלי", שמנוהל ע"י בינת. גם הטלפוניה של משרד התקשורת עצמו כבר עברה ל"שירלי", כלומר: לענן.

אבל משרד התקשורת לא מודד SIP. לא נתח שוק ולא הכנסות. זאת כבר דיווחנו לכם קודם. 

אז מה משרד התקשורת מודד בעשורים האחרונים בטלפוניה העסקית? "צירי קווים". כלומר: ISDN.

כלומר: משרד התקשורת מודד ומציג לציבור בטבלאות שלו, מזה שנים - דבר שאיננו קיים במציאות.

מדהים. מדהים. 

ככה משרד התקשורת הישראלי בראשותם של נתי כהן ושמילה מימון מקבל החלטות. על בסיס מדידת נתונים של טכנולוגיה טלפונית - שלא קיימת כבר יותר מעשור. 

המילה "ישראבלוף" ממעיטה מהתהום, שמשרד התקשורת נמצא בו, בתחום מדידת הנתונים של שוק התקשורת.

נספח א'
לסיכום המאמר, אביא שוב מה שכתבתי כאן וכאן:

אין שום רגולטור לתקשורת בעולם, שנפגש עם הצמרת הבכירה של הגופים המפוקחים על ידו (וספקי הציוד של אותם חברות תקשורת), כדי "ללמוד מהם", "להכיר אותם" ולנהל עימם דיאלוג מקצועי כזה או אחר באופן חופשי, סתם כדי: "ללמוד ולהתרשם", לקיים "ימי עיון מקצועיים", לקיים, "שולחנות עגולים", לנהל "סיעור מוחות" ו"לתאם ציפיות ולעודד".

זה דבר בלתי מתקבל על הדעת מבחינה אתית, מנהלית, ציבורית, מוסרית וחוקית.

זה נכון גם לגבי רגולטורים אחרים, בעלי סמכויות אכיפה ו"הסדרת שוק" (דוגמת: רשות ההגבלים העסקיים, רשות ניירות הערך, הרשות להגנת הצרכן, הרשות לפיקוח חקלאי, מנהל האכיפה וההסדרה - משרד הכלכלה, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון - משרד האוצר, וכיו"ב, שלא לדבר על גופי האכיפה המרכזיים שקיימים בממשל של כל מדינה בעולם, דוגמת: משטרה, פרקליטות, מערכת בתי המשפט, מס-הכנסה, השב"כ וכיו"ב).

אם מנכ"ל משרד התקשורת או מי מראשי המשרד רוצה "ללמוד את השוק" ו"מה חדש בו" אזי:

• שקודם כל יתכבד וייפגש עם נציגי הציבור המוסמכים ויקבע שיטת היוועצות קבועה ושוטפת עם נציגי הציבור הללו, לאורך כל השנה, ובכל נושא מקצועי - מול נציגי הציבור המתאימים (יש הרבה מאוד גופים כאלו, גופים מאוד רציניים ומקצועיים).
• שיילך לאירועים מקצועיים בתחום התקשורת (בארץ וגם לעיתים, אם נדרש גם בעולם). יש הרבה אירועים כאלה.  
• אחר כך (או במקביל), שייפגש עם העתיד של עולם התקשורת, כלומר: סטארטאפים, אקסלרטורים, חממות. הכי טוב, וכך עשו כבר לא מעט משרדי ממשלה: מקימים אקסלרטור או חממה פנימית של המשרד ומטפחים סטארטאפים ממש בתוך המשרד.
• אחר כך (או במקביל), שייפגש עם החברות המפתחות פתרונות ויישומים לעולם התקשורת, כלומר: חברות ההייטק.
• מומלץ להכיר וללמוד מה רגולטורים אחרים לתקשורת בעולם עשו ועושים.
• רצוי לבקר במעבדות פיתוח עולמיות (וגם מקומיות) ובגופי התקינה העולמיים, בתחומי התקשורת השונים.
• אפשרי (ואף מומלץ) להיפגש עם אנשי סגל (חוקרים ומרצים) מהאקדמיה בארץ ומהעולם, שעוסקים בתחומי התקשורת, המדיה והרגולציה.
• מומלץ להיפגש עם גופי מחקר, חוקרים ואנליסטים, שמכסים את עולם התקשורת, גופי התקשורת וטכנולוגיות התקשורת. מומלץ לקבוע מפגשים תקופתיים כאלה, למשל, אחת לחצי שנה. 
• מומלץ להקים "ועדה מייעצת" לכל אחד מהתחומים מקצועיים (דוגמת הוועדות המקצועיות הקיימות כבר בתחום הפריסה האוניברסלית ובתחום הקנסות של המנכ"ל), כל ועדה כזו אמורה לסייע לצמרת משרד התקשורת בגיבוש מסמכי מדיניות בכל תחום בעולם התקשורת, על פי האינטרסים של הציבור ולפי מדיניות הממשלה והכנסת. 

לכן, פגישות עם מנכ"לים ובעלי תפקידים בכירים בגופים המפוקחים על ידו על פי חוק, אמורים (בעיקרון של "שמירה על טוהר המידות, מניעת לזות שפתיים ושמירה על מעמדו של השירות הציבורי") להיעשות רק לפי מה שהוגדר בחוק התקשורת, למשל בסעיף 37א8, וגם זה לא חובה, אלא רק אפשרות (כי אפשר לקבל מהמנכ"לים המפוקחים את הכל בכתב, ללא פגישה פנים אל פנים).

בסעיף הזה בחוק, מדובר במפגש מאוד ברור ומובנה עם המנכ"ל, סעיף האומר כך: "מפר [כלומר: מי שקיבל קנס - "עיצום כספי" מהמנהל, דהיינו: מהמנכ"ל], שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 37א7, רשאי לטעון את טענותיו לפני המנהל, בכתב או בעל-פה, כפי שיורה המנהל, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה".

כלומר: מפגש בין מנכ"ל המשרד למנכל"י חברות התקשורת או בעליהם, אפשרי לפי החוק רק במצב בו הם מגיעים אליו לטעון את טענותיהם (אם ירצו לטעון, אפשר לבצע זאת גם בכתב או בע"פ בשיחה טלפונית). זאת, רק בתגובה לקנס, שהוטל עליהם ע"י המנכ"ל.

על פי תקנות הפיקוח השונות, המנכ"ל (או סמנכ"ל הפיקוח) יכול לזמן מנהלים בחברות תקשורת אליו לברור בנושאים שהוגדרו באותן תקנות. מדובר בברור (סוג רך של חקירה, מעין "בירור משמעתי" מה שמקדים נקיטת צעדים חמורים יותר, היכולים להגיע עד פלילי ו\או שלילת הרישיון). זה לא מפגש חברתי, לא מפגש מקצועי ולא ביקור חברתי או מקצועי. ממש לא.

כל מפגש אחר בינהם (בין מנכ"ל משרד התקשורת ומי מראשי הגופים המפוקחים על ידו), צריכה להיות לו סיבה יוצאת דופן וחיונית, למה לקיים אותו. זה נגד החוק, התקנות, הפסיקה, התקשי"ר, ומסמך הנחיות להתנהגות של מנכ"לים. 

נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת, לא מבין כנראה בכלל את תפקידו, סמכויותיו, אחריותו והמסגרת הציבורית-רגולטורית, שבה הוא פועל כמנכ"ל. זו לא סטייה מקרית, אי הבנה מקומית רגעית, או מעידה חד-פעמית. זו דרך החשיבה וההתנהגות שלו מהיום בו נכנס לתפקידו ועד עצם היום הזה, של "אני ואפסי עוד".

בדיוק כמו קודמיו, מתחילת העשור ועד היום.

מנכ"ל משרד התקשורת (נתי כהן) נראה בטוח שהקוד האתי לעובדי המדינה (גם כאן) לא חל עליו ועל החלטותיו. גם לא קובץ הכללים הנהלים וההנחיות למנכ"לים בשירות המדינה. הוא מצוי מעל לכל (חוק, תקנות, החלטות ממשלה וכנסת, נהלים, מדיניות שר, תקשי"ר וכיו"ב).  

לכן, הוא לא יכול להיות מנכ"ל משרד התקשורת. ככל שהקדנציה שלו תהיה יותר קצרה, כך ייטב לשוק התקשורת ולתושבי מדינת ישראל (וכמובן ייטב לשלטון החוק ולטוהר השירות הציבורי במדינת ישראל).

זה שהוא עדיין על כסאו, זה פשוט אסון למדינת ישראל בכלל ולשוק התקשורת בפרט. 

עדכון 4.8.19: 2 העותרים בבג"ץ משכו את עתירתם ומחקו אותה (כאן), לאור התחייבות משרד התקשורת במענה לבג"צים, שהשימוע מוקפא ויהיה שימוע חדש, לאור איסוף הנתונים שמשרד התקשורת מבצע. בינתיים, מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, החליט (לא ברור למה), להוציא דרישה נוספת של איסוף נתונים מחברות הסלולר בעניין השימוע.,המכתב החדש של המנכ"ל (שכרגיל מוסתר מהציבור), נמצא כאן. נראה על פניו שמשרד התקשורת "איבד את דרכו" לגמרי בנושא זה. 

עדכון 17.11.20: גם הבג"ץ של חברת קרויז תקשורת כנגד משרד התקשורת (לגבי "שירות תא קולי מתקדם"), נגמר במשיכת העתירה, לאחר שמשרד התקשורת "מרח" גם את הבג"ץ וגם את העותרים בתשובות מעורפלות ולא ברורות.