קטע מהספר "בשבי המצרי"/אבי וייס עורך טלקום ניוז לזכר סרן מאיר אלפרט ז"ל

דף הבית >> מאגר כתבות ראשיות >> קטע מהספר "בשבי המצרי"/אבי וייס עורך טלקום ניוז לזכר סרן מאיר אלפרט ז"ל
קטע מהספר "בשבי המצרי" מאת אבי וייס עורך Telecom News לזכר סרן מאיר אלפרט ז"ל
מאת: אבי וייס, 23.9.20 ,08:30סרן מאיר אלפרט ז"ל

הפרק הפותח את ספרו של אבי וייס עורך Telecom News - "בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים – יומנו של שריונר", שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון ב-1998 ב-2 מהדורות, הובא ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ה - כאן.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ו, הובא קטע מתוך פרק ג' בספר - כאן, לתיאור נפילתו ולזכרו של מפקד הטנק סגןניסן כץ   ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, (בן 25 בנופלו), מגדוד 410 חטיבה 600, שהבת שלו נולדה בתזמון מדהים באותן הדקות בהן נהרג בקרב.

ביום הכיפורים תשע"ז, הובא קטע מתוך פרק ד' בספר - כאן, שמתאר את רגעי הקרב האחרונים עד לנפילה בשבי ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", קרב של חטיבה 600, בו נהרג (בן 25 בנופלו) הסמ"פ סרן מנדי פלד (פייביש) ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, שקטע את טיולו בארה"ב כדי לחזור לארץ ולהילחם.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ז, הובא  כאן קטע  מתוך פרק ה' בספר, שמתאר חלק מהיום הראשון בשבי המצרי, לזכר סמל מאיר טובול ז"ל, נהג טנק מגדוד 410, שנפל בשבי המצרי בקרב של חטיבה 600  ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", והלך לעולמו (בן 26 בנופלו) בשבי המצרי. 


לרגל יום הכיפורים תשע"ח ו-44 שנים למלחמת יום הכיפורים, הובא - כאןקטע מתוך פרק ה' בספר, שמתאר את תלאות השבי, לכבוד פדויי השבי הגיבורים, ששרדו את התופת וממשיכים לשאת בגופם ובנפשם את צלקות העינויים שעברו.
 
לכבוד 70 שנות עצמאות ולרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ח, הובא - כאן, קטע מתוך פרק ז' בספר, שמתאר את תלאות השבי.


לרגל יום הכיפורים תשע"ט ו-45 שנים למלחמת יום הכיפורים הובא - כאןקטע מתוך פרק ט' בספר, שמתאר חלק משגרת היום השני של המעבר לכלא עבסייה מהכלא הקודם, לזכר סמ"ר דורון גרינוולד ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, מפקד טנק מגדוד 410, שנהרג (בן 23 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 בגזרה המרכזית, מדרום-מזרח לאיסמעיליה ומצפון-מזרח לאגם המר הגדול, ליד "החווה הסינית".

לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תשע"ט הובא  - כאןקטע מתוך פרק י"א בספר, שמתאר חלק מחוויית החזרה הביתה מהשבי המצרי, לזכר סמ"ר חיים אביטל, סטודנט בטכניון בחיפה, מפקד טנק מגדוד 410, שנהרג (בן 23 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 סמוך ל"מכשיר".

לרגל 
 יום הכיפורים תש"פ ו-46 שנים למלחמת יום הכיפורים הובא - כאןקטע מתוך פרק ח' בספר, שמתאר את תלאות השבי, לזכר סמ"ר שמעון ועקנין ז"ל, סטודנט בטכניון בחיפה, טען-קשר מגדוד 409, שנהרג (בן 23 בנופלו) בקרב של חטיבה 600 במתחם "טלוויזיה" לבלימת האויב בגזרה המרכזית בסיני.

לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל תש"פ, הובא - כאןקטע מתוך פרק ד' בספר, שמתאר חלק קצר מסיום יום הקרב ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית", לזכר סמל יגאל הללי ז"ל, נהג טנק מגדוד 410, שנפל בקרב זה של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" (בן 23 בנופלו).

כעת, לרגל יום הכיפורים תשפ"א ו-47 שנים למלחמת יום הכיפורים, מובא קטע מתוך פרק ט' בספר, שמתאר חלק משגרת הימים השלישי, השישי והשמיני בכלא עבסייה, לזכר סרן מאיר אלפרט ז"ל, מ"מ בגדוד 410, שנפל בקרב של חטיבה 600 ב"מתחם מיסורי" ב"חווה הסינית" (בן 25 בנופלו).

הספר "בשבי המצרי", שכולל 108 עמודים, נכתב בביתן 30 בבית החולים תל-השומר במהלך החודש הראשון לאחר החזרה מהשבי המצרי (במהלך דצמבר 1973), כאשר כל הפרטים היו עדיין טריים וזכורים היטב, ופורסם ב-1998, לאחר שכתב-היד היה מונח 25 שנה במגירה.

הספר הוא יומן מפורט המהווה תעודה אנושית מזעזעת, על קורותיו של תותחן טנק בקרבות מלחמת יום הכיפורים בסיני ולאחר נפילתו בשבי המצרי ב"חווה הסינית" במתחם "מיסורי". בספר תיאור אמיתי של מה שהתרחש בכלא המצרי: עינויים, מעללים נפשעים של הסוהרים, חקירות אכזריות, ואפילו הרג שבויים. זאת, מול מאמציהם של השבויים לשמור על צלם אנוש. תוך כך מתוארות גם דמויותיהם של חיילים וסוהרים מצרים וזוטות-ההווי, המחרידות והמגוחכות כאחד, של בתי הכלא המצריים.

4 בנובמבר 1973
"... עם שחר הוציאו אותנו לטיול הקבוע בחצר. ביד אחת החזיק כל אחד מאיתנו בכנף בגדו של האחר, וביד השנייה החזקנו את דלי הגומי. הובלנו למקום שבו שפכנו את תוכן הדלי לתוך בור מיוחד. לאחר מכן נלקחנו לשירותים, שם ניתן לנו זמן קצר לשטיפת הדלי. באותו הבוקר לא היו חיילים מצרים בסביבת השירותים והאסירים בסרבלים הכחולים התירו לנו לשתות מברז המים כאוות נפשנו, ואף לשטוף את הפנים והידיים.

האסירים התנהגו אלינו יפה. היה לנו משהו משותף - שנאה לסוהרים המצרים. האסירים היו המשרתים של הסוהרים. הם גיהצו את בגדיהם, צחצחו את נעליהם, הגישו להם אוכל, עסקו בכל עבודות הניקיון. לעיתים קרובות הם ספגו מכות מהסוהרים ללא כל סיבה.
בשעות הצהריים הוצאו כל השבויים לחצר. היינו כמאה וארבעים שבויים. רופא מצרי עבר משבוי לשבוי, והחליף עימנו הלצות תוך כדי עריכת בדיקה רפואית שטחית. הוא קבע, שיש לטפל בפצעי המזוהמים, והתפקיד הוטל על החובש ג', שהיה אסיר מצרי, שנידון למאסר באשמת נפקדות.

הוא היה אדם משכיל, ומכיוון שהיה היחידי שידע קרוא וכתוב, היה עליו לקרוא במפקדים את שמות השבויים. ג' היה בחור טוב לב, והיה קרן האור היחידה בבית הסוהר. הוא נכנס לתאי, בירך אותי בברכת בוקר טוב ולחץ את ידי. הוא התעניין בשלומי ושוחח איתי באנגלית.

הידע של ג' בחובשות היה מינימלי, ולמעשה היה עלי לטפל בעצמי בפצעים. ג' ממש נגעל למראה פצעי הפעורים. מבעד לפצע הפעור ברגלי השמאלית, שנגרם עקב המכות שספגתי מן המצרים, ראיתי את העצמות משום שהבשר נמק.

ג' כיסה את פצעי בתחבושת, הזריק לי זריקה ונתן לי תרופות שלא ידעתי את טיבן. זמן מה לאחר שבלעתי את הכדורים הרגשתי לא טוב וחומי עלה. לקראת ערב הוא נתן לי זריקה נוספת. אולם את הכדורים זרקתי לדלי השתן במקום לבלוע אותם. הרגשתי השתפרה וחומי ירד, והחלטתי לא לבלוע יותר את הכדורים. בסוף היום נשרו הכפתורים האחרונים מחולצתי וממכנסי, וכרכתי חבל סביב מותני, כדי להחזיק את המכנסיים...

7 בנובמבר 1973
...לחובש ג' היה עוזר, שנלווה אליו, ונשא את חומרי החבישה בסל, שהיה דומה לשובך יונים. לפעמים הוא מילא את מקומו של ג' בהעדרו. גם העוזר היה טוב לב. מוקדם בבוקר נכנסו לפתע לתאי ג' ועוזרו וסגרו את הדלת מאחוריהם. הם ביקשו שאשמור על הצוהר ואזהיר אותם אם יופיע סוהר מצרי.

ג' שלף מכיסו סיגריית 'קליאופטרה' מצרית ארוכה, שסחב מאחד הסוהרים. הוא התכונן לעשן אותה בתאי, מכיוון שהעישון היה אסור עליו, והבהיר לי, שהוא מצפה ממני 'לא לראות, לא לשמוע ולא לדבר'. עניתי לו, שלא אלשין עליו בתנאי שייתן לי לעשן שליש מן הסיגרייה. לחצנו ידיים וההסכם בוצע. לאחר סיום העישון הוא ביקש שאחביא את הבדלים בכיסי ואשליך אותם בשירותים בעת טיול הבוקר. בתמורה הוא הבטיח לי, שייתן לי עשר פיתות. לא האמנתי, שהוא יעשה זאת, אך החילטתי להסתכן והשלכתי את הבדלים בשירותים.

בלילה, לאחר המפקד המגוחך והשגרתי של האסירים ולאחר שהם הלכו לישון, דפק מישהו על דלת תאי. מבעד לחריץ שמתחת לדלת נדחפו  בזו אחר זו עשר פיתות. ג' קיים את ההסכם. לא הייתי מסוגל לאכול כמות גדולה כזאת של פיתות. את השאריות החבאתי בבגדי, כדי להיפטר מהן בטיול הבוקר. פחדתי שהסוהרים ימצאו אותן בתאי...

9 בנובמבר 1973
...שעות היום היו שגרתיות ולא היה בהן רמז למה שעתיד היה להתרחש בתאי בלילה. לאחר שהאסירים הלכו לישון, נפתחה דלת התא. כהרגלי קפצתי לדום, ומולי עמד העוזר של ג'. הוא שאל אותי מהי דרגתי ובאיזה חיל אני. עניתי לו, ולא הבנתי מה פשר השאלות האלה בשעה הזאת של הלילה.

הוא אמר: "אתה חייל גיבור", הצדיע לי, לחץ את ידי, הסתובב ונעלם כלעומת שבא. עמדתי נדהם ונרעש. לא ציפיתי שחייל-אסיר מצרי יצדיע לשבוי מוזנח ומושפל כמוני. התרגשתי מאוד ולא יכולתי להירדם. יתכן שהסיבה לכך היתה, שהוא העריך אותי משום שלא הוצאתי הגה מפי בעת הטיפול המכאיב בפצעי...".

אחרית דבר: בקרב ב"מתחם מיסורי" הטנק של מאיר אלפרט ז"ל נפגע מטיל, שירו המצרים, ושהבעיר אותו והוא נהרג. תחילה נחשב לנעדר, אך משזוהתה גופתו הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו אישה, אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

סרטון של אהובה לוברטובסקי לזכר אחיה סרן מאיר אלפרט ז"ל - כאן.
כתבה על 
מכתביהם האישיים של צפי סיימונס ובעלה, סרן מאיר אלפרט ז"ל, (הם נישאו 6 שבועות לפני המלחמה) - כאן.

הספר בשבי המצרי



 
 
Bookmark and Share