התכנית החדשה של צמרת משרד התקשורת (שר ומנכ"לית) היא אסון ל-2 שווקים: לשוק העסקי המפעיל IoT (בעיקר סנסורים) של כמיליון נקודות קצה, ללא תקציב להחלפת מיליון המכשירים, ולכ-600 אלף בעלי "מכשירים כשרים", כאשר "ועדת הרבנים" מתנגדת בתוקף למעבר לדור 4 (וכמובן מתנגדת בחריפות למעבר לדור 5). ניתוח שימוע הזוי נוסף של משרד התקשורת, שכנראה יתברר בבג"ץ, כי הוא מבוסס על הנחות יסוד שקריות, על כזבים ועל נתונים "המצוצים מהאצבע".
עדכונים בסוף הכתבה.
מאת:
אבי וייס, 14.12.20, 11:00
ביום 10.12.20
פרסמנו כאן את הודעת משרד התקשורת בדבר שימוע לסגירת רשתות דור 2 ודור 3 בסלולר.
ההסברים של המנכ"לית,
לירן אבישר בן חורין, (בתמונה משמאל), להחלטה להוצאת השימוע הזה, יש באתר המשרד
כאן, פרטי השימוע -
כאן.
מי שיעיין בשימוע יגלה
שאין בשום מקום בעולם רגולציה כמו זו המוצעת כאן ע"י המנכ"לית. בכל מקום בעולם הנאור, הרגולטור לתקשורת כמעט ולא התערב בהחלפת דורות סלולר, או שההתערבות שלו הייתה ממש מינימלית, לא כמו המוצע בשימוע על ידה. למה רגולצייה ייחודית זו אמורה להצליח כאן? זה לא ברור.
כרגיל בקדנציה הנוכחית, משרד התקשורת שכח לחלוטין (או לא יודע), איך מנהלים עבודת מטה בשירות הציבורי - ממשלתי, והמשרד שכח, שהוא משרד ממשלתי לרגולציית התקשורת ועובד
בשליחות הציבור ו
לא בשליחות בעלי ההון והטייקונים.
משרד התקשורת הוא לא האיגוד המקצועי של חברות התקשורת.
לכן, לפני שעוסקים בכלל ברגולציה המוצעת כעת ע"י המנכ"לית,
לירן אבישר בן חורין, היה צורך בהכנת 3 מסמכים חשובים ובסיסיים -
שאינם:
א. מסמך הצעה לקביעת מדיניות שר וממשלה בתחום התדרים בישראל.
בכל מדינה מסודרת בעולם, מסמך כזה הוא באישור הממשלה והפרלמנט (בארה"ב זה גם בחתימת
הנשיא).
בישראל, על מסמך המדיניות האחרון לתחום התדרים חתום השר דאז
אריאל אטיאס. זה היה
ב-2009.
ב. הצגת וניתוח צד הביקוש.
הביקוש הוא
הציבור.
אולם, משרד התקשורת "לא סופר את הציבור ממטר" ולא את נציגיו המוסמכים.
בנוסף, אין שום "ועדה מייעצת" ציבורית לצמרת המשרד. כלום מכלום.
לכן, צמרת המשרד תמיד עוסקת במה שפחות חשוב:
צד ההיצע, שאמור להיות נגזרת של צד הביקוש.
אבל בהיעדר צד הביקוש,
המשרד מתחשב רק בצד ההיצע, כלומר:
מה הטייקונים צריכים מבחינה כלכלית ועסקית לטובת בעלי המניות שלהם.
ג. ניתוח השפעת הרגולציה המוצעת על השוק והצרכנים.
קוראים לזה
מסמך RIA.
מדובר בהליך מאוד מסודר ומובנה, שמוגדר היטב במסגרת
RIA, שכרגיל במשרד התקשורת בקדנציה הנוכחית - לא נעשה ולא קיים.
לא שמעו על RIA.
לכן, מוציאים שימועים הזויים, זה אחר זה, מנותקים מכל מציאות,
שכושלים פעם אחר פעם.
זאת, כי הם נעשים ללא כל עבודת מטה מסודרת. אין אפילו נ"והל שימועים" במשרד, והכל מוצג
מנקודת מבט של איגוד מקצועי הדואג לאינטרסים הכלכליים של הטייקונים.
משרד התקשורת אמור לדאוג, לפי חוק התקשורת ותקנותיו, התקש"יר וכל השאר,
לטובת הציבור. על האינטרסים הכלכליים והאחרים של חברות התקשורת
אמורים לדאוג בעלי המניות של החברות הללו. לא ראשי משרד התקשורת.
כדי להסוות את הפרדוקס הזה בתפקוד משרד התקשורת, ראשי המשרד עוטפים את ההחלטות שלהם בספינים, מליצות ("ציונות", קו המחרשה" וכיו"ב) וסיסמאות שקריות, כדי להסתיר את האמת.
כך נוצר לו מצב, שבמקום לדאוג לציבור, ראשי משרד התקשורת דואגים לאינטרסים הכלכליים והעסקיים, בעיקר של קבוצת סלקום IBC.
1. מה פגום בשימוע החדש לסגירת רשתות דור 2 ודור 3?
הכל.
אעסוק כאן רק
בפגמים העיקריים. המסמך הזה בנוי על הנחות יסוד שקריות לחלוטין ונתונים "מצוצים מהאצבע".
אביא כמה דוגמאות:
א. מהפכת הסלולר לא חסכה מיליארדים למשקי הבית בהוצאות הסלולר.
בשימוע הזה מופיעה הקביעה השקרית, שהמציא אותה השר דאז
משה כחלון, שהרס את תשתיות התקשורת הסלולריות בישראל, כדי לבנות מפלגה כושלת (מזכיר את
יועז הנדל...), טענה, שלפיה "המהפכה הסלולרית"
חסכה מיליארדים למשקי הבית בישראל.
בבסיס הטיעון השקרי הזה עומד הטיעון,
שכל הירידה בהכנסות חברות הסלולר זה רווח נקי למשקי הבית.
זו בדיוק התרמית הסלולרית על התודעה של הציבור.
כשלא בודקים את
ההוצאות של משקי הבית בתחום הסלולר ובודקים רק את
ההכנסות של חברות הסלולר, מגיעים למסקנות מוטעות ושקריות, כמוצג בכתוב בסעיף הבא
בשימוע, שחתומה עליו המנכ"לית:
היות ומשרד התקשורת
לא אוסף נתונים על הוצאות משקי הבית, הוא
עסוק רק בצד ההיצע (הוסבר למעלה), המקור הכי אמין לנתונים כאלה הוא
"סקר הוצאות משקי הבית" של הלמ"ס.
כבר חשפתי וכמה פעמים בעבר (למשל
כאן ו
כאן), שמשקי הבית
לא חסכו מיליארדים ואפילו לא מאות מיליונים ואף לא עשרות מיליונים, עקב "המהפכה הסלולרית".
הייתה ירידה זעירה בהוצאות משקי הבית בממהלך השנים האחרונות, בהוצאות לסלולר במשפחה ממוצעת, אבל כעת היא מתאזנת, בגלל
עליית המחירים של דור 5.
הנתונים האחרונים הנמצאים בסקר הלמ"ס הם (רק נתונים הכי רלבנטים, יש עוד נתונים של הוצאות למשקי הבית בתחום הסלולר, כגון אביזרי סלולר, ביטוח, תחזוקה ותיקונים בסלולר. אולם, הם ממש זניחים מול 2 הפרמטרים העיקריים הקיימים להלן):
שנת 2018:
הוצאות על סלולר: 131.1 ש"ח בממוצע לחודש.
הוצאות על קניות טלפונים סלולריים: 74.2 ש"ח לחודש.
סה"כ הוצאות סלולר עיקריות למשק בית ממוצע בישראל:
205.3 ש"ח לחודש בממוצע.
שנת 2017:
הוצאות על סלולר: 145.2 ש"ח בממוצע לחודש.
הוצאות על קניות טלפונים סלולריים: 64.2 ש"ח לחודש בממוצע.
סה"כ הוצאות סלולר עיקריות למשק בית ממוצע בישראל:
209.4 ש"ח לחודש בממוצע.
אפשר ללכת אחורה עד תחילת העשור הקודם ולראות, שמדובר
בשינויים ממש שוליים, כמוצג כאן בשנתיים הללו (2018 ו-2017) בהוצאות המשפחה על סלולר (ללא עלויות הנלוות של אביזרים, ביטוח, תחזוקה וחלפים).
הסיבה
לשינויים הזעירים הללו (ושלא מדובר
בחיסכון של מיליארדים) היא ברורה:
עלייה בכמות מכשירי הסלולר הממוצעת לכל משפחה ובעקבות זאת
עלייה בכמות הקווים ההמוצעת הקיימת בכל משפחה ממוצעת, וזה מוצג בטבלה מאירת העיניים של הלמ"ס
שיש כאן, למתעניינים.
הדבר העיקרי, שהשתנה בעשור האחרון בגלל המהפכה של
אריאל אטיאס (ולא בגלל
משה כחלון), זה, שבעשורים הקודמים הלקוחות הסלולריים היו קונים את מכשירי הסלולר (כולל ביטוח, חלפים, תחזוקה ותיקונים)
מספק הסלולר שלהם. בעשור האחרון רוב מוחלט של הציבור עבר לרכוש את מכשירי הסלולר, האביזרים, הביטוח, תחזוקה ותיקונים
מספקים עצמאיים, כולל ממאות דוכנים וחנויות לסלולר שיש ברחבי הארץ. כך, שההפרדה של עלות מכשיר הסלולר מעלות שירותי הסלולר, גרמה לנפילה אדירה בהכנסות החברות ואיפשרה את התחרות הפראית במחירי שירותי הסלולר.
מול זה, חלה עלייה בהיקף ובמהירות החלפת המכשירים הסלולריים (כיום מחליפים בממוצע כל שנה וחצי, בעבר - כל שנתיים וחצי) והגדלת כמות המכשירים הממוצעת למשפחה. כיום זה מתקרב ל-2 מכשירי סלולר למשפחה ממוצעת, ובכך, מגדילים את כמות הקווים הממוצעת לכל משפחה.
כך, שסך ההוצאות של משפחה ממוצעת על סלולר - לא קטנה עם השנים. לא היה
שום חיסכון של מיליארדים בהוצאות המשפחות בישראל על הסלולר. הייתה ירידה זעירה. זה הכל. זה לא מפריע לראשי משרד התקשורת
לחזור על השקר הזה שוב ושוב.
ב. אין בישראל 5 מפעילי סלולר בעלי תשתיות.
גם השקר הזה נמצא במסמך,
שחתומה עליו המנכ"לית:
בישראל
יש רק 3 רשתות סלולר של 4 חברות (פלאפון, סלקום, פרטנר, הוט-מובייל). זהו.
ג. אין בישראל שום רשת סלולר המוחזקת ע"י חברה או תאגיד בשם CMG:
גם השקר הזה נמצא במסמך,
שחתומה עליו המנכ"לית:
את הבלוף הזה פוצצתי מזמן עם מסמכים רבים ומלווה בתמונות, שצילמתי בעצמי (למשל
כאן).
CMG זה ייצור פיקטיב- משפטי וירטואלי
שלא קיים במציאות.
יש רק רשת של סלקום, שגולן טלקום ואקספון (We4G) רוכבים עליה בתצורה של MVNO. זה הכל.
אין פטנט כזה בשום מקום בעולם. "ישראבלוף" בניחוח פלילי מובהק, לכאורה.
אם לא די בכל, We4G (אקספון) מזה חודשיים לא משלמת לסלקום עבור השימוש ברשת שלה והיא שוקלת לעבור לרשת פלאפון...
ככה זה כשבונים רגולציה עקומה, שמבוססת על הונאה ושקר. בסוף, הבועה הזו מתפוצצת לכולם בפנים.
כך, אני יכול להמשיך בכל סעיפי השימוע ההזוי הזה בחתימת המנכ"לית, שכולו מורכב מאוסף של שקרים, ספינים והמצאות מצוצות מהאצבע שלה.
2. והכי חמור: המצאת שיטת עדכון רישיונות, שלא קיימת בשום חוק או תקנה.
מייד כשראיתי את השימוע, ביום
10.12.20, שלחתי תגובה ראשונית ודחופה לשימוע, ל
אתי שמואלי המרכזת את התגובות לשימוע וכן לצמרת משרד התקשורת, בזו הלשון:
"הנדון: שימוע - סגירת רשתות רט"ן (רדיו טלפון נייד) הפועלות בטכנולוגיות ישנות.
שלום רב,
בהמשך לשימוע שבנדון, להלן
תגובה ראשונית (בלבד) לשימוע הנ"ל:
מצ"ב צילום טיוטת תיקון הרישיון המוצע לחברות התקשורת (בכל תיקוני הרישיונות לאותו סוג של רישיון
זה אותו נוסח).
כתוב בו בכותרת: .."ולאחר ששקלתי את הטענות שהעלתה חברת
XXX", זה
בנוסח לתיקוני רישיונות רט"ן:
.."ולאחר ששקלנו את הטענות שהעלתה חברת
XXX",
בנוסח לתיקוני רישיונות מסוג "כללי אחוד":
לא ברור למה פעם אחת זה "
שקלתי" ופעם אחת זה "
שקלנו" (מי זה כאן "
שקלנו"? הרי זו סמכות מואצלת מהשר לפי החוק, לא לכל אחד שיש לו מקלדת ביד. ההאצלה של הסמכות הייתה
רק למנכ"לית).
אין דבר כזה בשום חוק, תקנה או נוהל במדינת ישראל או על פני כדור הארץ, או בכלל ביקום כולו.
החוק
אומר במפורש ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים, אילו שיקולים יש לשקול (ע"י השר, או מי שהוא הסמיך לקבל החלטה במקומו בנושא זה
), בעת ביצוע תיקוני רישיון לחברת תקשורת.
בסעיף 4(ה) ל
חוק, שעל בסיסו מבוצע תיקון הרישיון, כתוב במפורש: "השר רשאי לשנות תנאי רשיון, להוסיף עליהם או לגרוע מהם; לענין זה יובאו בחשבון, בין השאר, השיקולים האמורים
בסעיף קטן (ב) וכן השינויים שחלו בטכנולוגיה של בזק".
אין שיקול כזה של "טענותיה של חברה XXX", בשום חוק, בשום מקום, בשום נוהל ובשום תקנה.
לכן, זה ניסוח בלתי חוקי של תיקון הרישיון, המוצע ע"י המנכ"לית.
כנראה, שהחוק לא מעניין אתכם, התקנות לא מעניינות אתכם, מסמכי מדיניות לא מעניינים אתכם,
החלטות הממשלה לא מעניינות אתכם, הציבור לא מעניין אתכם, כלום לא מעניין אתכם, מלבד עצמכם והצרכים של כמה טייקונים בעלי חברות התקשורת הגדולות,
שמבקשים ממכם כל הזמן, החלטות רגולטוריות לטובת האינטרסים הכלכליים הצרים שלהם, אם אתם שוב ושוב חוזרים על אותו נוסח בלתי חוקי של תיקוני רישיונות."
3. מה עושים עם אלה שלא יכולים לעבור לדור 4 ו-5 וזקוקים לדור 2 ודור 3?
השימוע מתעלם לחלוטין מה אמורים לעשות כל אלה הזקוקים כיום (וגם בעתיד הנראה לעין) לדור 2 ו-3.
מדובר בכ-
1.6 מיליון מכשירי קצה, מהם כמיליון מכשירי IoT (בעיקר סנסורים, מצלמות, שערים וכיו"ב), ובכ-600 אלף לקוחות "הקומות הכשרות" של המגזר החרדי.
למגזר העסקי עם בעית ה-IoT כרגע לא אתייחס, כי זו קודם לכל בעיה של כסף.
בעיה הכי חמורה היא "ועדת הרבנים לענייני תקשורת",
שלא מסכימה לעבור למכשירים כשרים לדור 4 ודור 5 שמשמעו: גלישה באינטרנט.
כדי להבין את הסוגיה החמורה הזו, אני ממליץ להאזין לריאיון של אבי וייס ברדיו החרדי הפופולרי והמוביל "הקו החרדי", אודות הספין התורן של משרד התקשורת, בראשות יועז הנדל, בנושא סגירת דור 2 ודור 3 בסלולר, שמטריד מאוד את המגזר החרדי. יש כאן ניתוח חד כתער של השימוע שפורסם ע"י המנכ"לית, שמסעיר את המגזר - ללא כל פתרון זמין, לנוכח האיסור המתוכנן לייבא מכשירים סלולריים "כשרים", החל מעוד חצי שנה.
הריאיון בקובץ כאן: https://bit.ly/RadioHkavHacharedi.
