בבית המשפט המחוזי בחיפה הסתיימה תביעת ספאם נגד חברת "מידע כנסים" בהחלטה, שתשלם מעל ל-20 מיליון ש"ח לאלה שקיבלו מסרונים ומיילים ממנה, 400 אלף ש "ח לתובעים ומעל ל-2.5 מיליון ש"ח לעורכי הדין התובעים. אולם, בבית המשפט העליון, בערר, הכל נפל. למה?
מאת:
אבי וייס, 6.3.21, 18:18
ב-10.12.19 הסתיים הדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעת ענק נגד חברת "מידע כנסים" על כך, ששלחה בניגוד לחוק התקשורת ("חוק הספאם") כמות עצומה של מה שנטען, שהוא ספאם, לכנסים, שהיא מקדמת.
בתקופה הרלוונטית שלחה הנתבעת, חברת "מידע כנסים", באמצעות חברות ההפצה דוגמת: טלמסר, טלכלל, אינווייז, ActiveTrail, שהייתה המפיץ העיקרי ועוד, 43,583,573 דברי פרסומת בדוא"ל ל-572,744 נמענים (מהם 44,137 נתנו את הסכמתם) וכן 716,360 הודעות מסר קצר (מסרונים - SMS) ל-359,858 נמענים (מהם 58,150 נתנו את הסכמתם). דהיינו, 830,315 נמענים, שכל אחד מהם קיבל בממוצע 47.5 דברי פרסומת ספאם, על פי דברי התובעים.
בפסק הדין
הנמצא כאן במלואו למתעניינים, נקבע, ש"מידע כנסים" שלחה כ- 44 מיליון הודעות לכ- 830 אלף נמענים, וזאת ללא הסכמתם, ובניגוד לדין ("חברי הקבוצה הייצוגית").
הפיצוי למקבלי מסרי הספאם (לחברי "הקבוצה הייצוגית") נקבע כמויפע בתצלום להלן בפסק הדין, מה שיכול להצטבר למעל ל-20 מיליון ש"ח (בהערכה כמה מקבלי ספאם ניתן יהיה לאתר מחברי הקבוצה הזו. מדובר במשימה, שהוטלה על הנתבעת, שאמורה גם להקים מוקד לקבלת תביעות, בגין פסק הדין הזה):
התובעים הייצוגיים (שלושה), על פי פסק הדין במחוזי חיפה, יקבלו גם הם פיצוי נדיב וכך גם עורכי דינם, כמופיע בהחלטה כאן:
אם פסק הדין הזה היה מתממש, זה היה הישג הגדול ביותר של תובעי ספאם בהיסטוריה של תביעות ספאם, במסגרת תביעה ייצוגית, במדינת ישראל.
הוגש ערר ע"י הנתבעים (חברת "מידע כנסים") לבית המשפט העליון, והחלטת בית המשפט העליון ניתנה ביום
4.3.21 וההחלטה של בית המשפט העליון היא מאוד קצרה (
נמצאת במלואה כאן), ללא שום נימוקים:
למה כל הסיפור הזה נגמר בפלופ אחד ענק?
התשובה טמונה במהות הערעור, שהוגש לבית משפט העליון.
התביעה נסמכה על רשימות של מספרי טלפון ורשימות של דוא"ל ללא תוכן ההודעה.
שופטי בית המשפט העליון, ששמעו זאת, אמרו מיד,
שזה לא קביל. אי אפשר לקבוע, שהודעה מסוימת היא ספאם,
ללא הצגת תוכן ההודעה ומי בדיוק הנמען שקיבל אותה.
התובעים הבינו מדברי השופטים, שאם לא יחזרו בהם מתביעתם, הם יחטפו הוצאות כבדות, ולכן הם נסוגו במהירות מהתביעה ובזה הסתיים העניין, בלא כלום.
פלופ אחד ענק לתובעים.
ההחלטה הזו, למרות שאינה מנומקת, משליכה על תביעה אחרת, שבה - ככל הנראה, "ועדת הרבנים לענייני תקשורת" דרך אחד מנאמניה (כך נדמה מאופי התביעה), תבעה את חברת "ימות המשיח" ובבית משפט השלום בי-ם התקבלה התביעה (שכעת נמצאת בערר במחוזי), תביעה שגם היא מבוססת על רשימת מספרי טלפון ללא התוכן של השיחה וללא זיהוי מקבל השיחה ואם אכן השיחה התקבלה.
למתעניינים, כל הסיפור הזה מתואר בכתבה: "
האם נמצאה הדרך המשפטית לעצור את תופעת הצינתוקים במגזר החרדי?".
נעדכן כאן ברגע שתתקבל החלטת בית המשפט המחוזי בערר.
יש בשני המקרים אותה בעיה: התובעים מגישים רשימת מספרים, בלי תוכן, שהובילו ל'היפוך נטל הראיה' בערר בבית המשפט העליון. אלו ההקבלות הברורות בין התיקים. רשימת מספרים אינה אומרת מאומה - כמו שרשימת מסרונים לא אומרת מאומה - אם אין זיהוי של התוכן ושאכן קיבל זאת אדם (ולא למשל מכונה), או שההודעה כלל לא הגיע ליעדה, או שהשיחה התנתקה ללא העברת התוכן לנמען. הוכח כאן, בהחלטה של בית המשפט העליון, שאי אפשר להצליח בתביעות כאלו בתחום הספאם, ב"שיטת מצליח" - ללא ראיות קבילות.
מי אשם בקיומה של תופעת הספאם הטלפוני (בשיחות ובמסרונים) בישראל?
התשובה הברורה היא
משרד התקשורת הישראלי.
זאת, מ-2 סיבות עיקריות:
א. משרד התקשורת
מסרב לטפל בנושא ושולח כל מתלונן אל בית המשפט, שיתבע את שולח הספאם בעצמו.
יתרה מכך. גם אם אותו אזרח זוכה בתביעתו בבית המשפט, משרד התקשורת לא כופה על החברה, שהפסידה, לקיים את פסק הדין ולהפסיק לשלוח ספאם.
הדוגמה הכי בולטת היא בעניין המא
בק של
סיני ליבל, (בתמונה משמאל), נגד סלקום בעניין החיוג לכוכבית 2795, כמתואר בסדרת הכתבות, שהאחרונה בהן פורסמה תחת הכותרת: "
סלקום ממשיכה לצפצף על הרגולטור ובתי המשפט בנושא הפצת ספאם!".
כך, סלקום
מצפצפת על חוק התקשורת ("
חוק הספאם"), עמדת משרד התקשורת, הוראות הרישיון שלה, ועמדות
5 שופטים שפסקו בעניין ספציפי זה.
למה? כי צמרת קבוצת סלקום מוגנת ע"י ה"הקליקה" של משרד התקשורת.
ב. משרד התקשורת
מסרב להחיל את התקנים הנדרשים למניעת ספאם במערכות הטלפוניה הקווית והסלולרית (תקני STIR/SHAKEN), מסיבות לא ידועות.
כל הסיפור הזה מתואר בהרחבה בכתבה: "
מי לא מגן עלינו משטף שיחות הספאם, הצינתוקים והרובוטים המטרידים בטלפון?"
כך, בעידן "העבודה/למידה מרחוק" עלתה באופן דרמטי החשיבות להגנה על מערכות התקשורת מפני הונאות, הצקות, ספאם והטרדות. בארה"ב ובקנדה
כל ספקיות התקשורת, שטרם יישמו את התקנים הללו במערכותיהן, נמצאות במרוץ להתאמת המערכות שלהן בסלולר ובקווי לתקני STIR/SHAKEN, שמונעים ספאם ו-Robocalls, ושלא שמעו עליהם בישראל, כי
משרד התקשורת הישראלי עוסק במרוץ אובססיבי לספק רק את הצרכים של קבוצת סלקום\IBC.
לסיכום:
הטיפול הכושל ברגולציית עולם התקשורת בישראל והטיפול הכושל וחסר האחריות של ראשי משרד התקשורת וגופי הסמך של המשרד בתחום השמירה על האינטרסים הציבוריים ו
קיום החוק במדינת ישראל (בדגש על חוק התקשורת ותקנותיו), מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק.
ראוי, שבנוסף להקמת ''רשות תקשורת לאומית'', תוקם גם ''ועדה קבועה בכנסת לענייני תקשורת''. גם בארה''ב יש ועדה בקונגרס לענייני תקשורת. לעניות דעתי,
יש להוציא את נושא התקשורת מוועדת הכלכלה של הכנסת העמוסה בנושאים כלכליים מגוונים ואינה מסוגלת להתמחות בתחום התקשורת. היקף תחום התקשורת בישראל הוא מעל 20 מיליארד ש''ח והוא טכנולוגי מאד ורווי בנושאי רגולציה המחייבים התמחות מקצועית ייחודית - גם בכנסת ובוועדותיה.
רק החלפת צמרת משרד התקשורת באנשים, שהאינטרס הציבורי עומד מול עיניהם, תציל (אולי) את שוק התקשורת של ישראל, מהתחתית העמוקה שהשוק נפל אליה, בגלל
מנהלים כושלים ומכשילים, כולם
"משובטים" של מפלגת - "דרך ארץ", ורגולציה
מוטעית מיסודה, שבה "איש הישר בעיניו ייעשה".
כולנו משלמים ונשלם את המחדל המיניסטריאלי המתמשך הזה.
