השימוע המוזר בשיטת "מיקרו רגולציה" לתחום התשלומים לחברות הסלולר

עוד שימוע, שהוסתר מהציבור בגלל עבודת מטה לקויה במשרד התקשורת, שעוסק ב"מיקרו רגולציה" של הסלולר, במקום לעסוק בבעיות היסודיות של השוק: פיגור ענק בפיתוח תשתיות מתקדמות, היעלמות חברות הסלולר והיעלמות האנטנות. בנוסף, זה עוד כישלון דיווח של כלי התקשורת.
מאת: אבי וייס, 1.11.15, 12:00

בשבוע שעבר פרסם משרד התקשורת הודעה בדבר שימוע בנושא: "מועד גביית תשלומים חודשיים קבועים על ידי חברות הסלולר בעסקה מתמשכת ובעסקה חד פעמית וכן בנושא חיוב יחסי".

כרגיל, כתבי התקשורת פרסמו את ההודעה הזו כלשונה (למה? הסבר בסוף), בלי להבין על מה מדובר ובלי לבדוק אם בכלל זה נכון.

היות וחוש הריח שלי מריח מרחוק הודעות מפוברקות של משרד התקשורת, שכלי התקשורת נופלים בפח שוב ושוב בהעתקתם, ללא כל בדיקה ובלי כל הבנה של ההודעות הללו, גם הפעם הרגשתי שמשהו "חשוד". 

בהודעה לעיתונות יש הפניה למקור השימוע ומייד מצאתי את מה ש"חשוד" ופניתי מייד למנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר, בתמונה), בשאלות הבאות: 
"שלום רב,
משהו מוזר בשימוע, שהפצתם ב-29.10.15, בנושא הנדון.
בגוף השימוע באתר המשרד מופיע התאריך שבו השימוע הזה הופץ: 24 בספטמבר (ואנחנו היום ב-29 לאוקטובר) כמעט חודש השימוע הזה היה מוסתר מהציבור (?).
בגוף השימוע כתוב המועד האחרון לתגובה הוא 22.10.15 (מועד שכבר חלף עבר לו) ובהודעה שלכם מהיום מופיע תאריך אחרון לתגובה 15.11.15.
מה קורה כאן? יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה?"

תגובת דובר משרד התקשורת:
1. "השימוע הוארך עד ל-15/11 והחברה שמתחזקת את האתר התבקשה להוסיף את המשפט באדום:
המועד האחרון למתן התייחסות הוארך עד ליום 15 בנובמבר 2015 (במקום עד ליום 22 באוקטובר 2015."
2. "ההערה האדומה בנוגע לדחיית השימוע אכן כן הופיעה במדור "שימועים" אך לא במדור "מה חדש".
אחרי שהערת את תשומת ליבנו הוספנו זאת גם במדור "מה חדש". לצערנו טעויות טכניות יכולות לקרות וטוב ששמים לב אליהן".

כפי שניתן לראות מהתשובה המהירה והכנה ותיקון התקלה הקטנה, בנושא פרסום המועד האחרון לתגובה על השימוע, השאלה העיקרית (הראשונה, למה השימוע הוסתר קרוב לחודש מהציבור), לא נענתה. להערכתי, קרה כאן מה שקרה לא אחת אצל שלמה פילבר. למרות שהוא כל הזמן עוסק ב"מיקרו רגולציה", עדיין הוא לא שם לב שגם פקידיו להוטים לעסוק ב"מיקרו רגולציה", אף מבלי לתאם זאת עימו ועם העוסקים בניהול אתר המשרד.

דוגמה בולטת: שימוע בעניין "נתבי הפס הרחב" בשוק הסיטונאי, אותו חשפתי כאן, ורק לאחר החשיפה השימוע הזה פורסם לציבור (בכל מקרה, השימוע הזה נגרס בסופו של תהליך ב"מגרסה של שמילה", בדיוק כפי שניתחתי).

אולם, אלה היו הימים הראשונים של שלמה פילבר בתפקידו, ועוד ניתן היה לסלוח לו על הכאוס בהתנהלות המשרד, שהוא מנכ"ל שלו. אולם, כעת, כשעברו מזמן "100 ימי החסד"? איך הכאוס הזה ממשיך באין מפריע? הוא לא שם לב שנשלח שימוע בעניין ציבורי בלי לפרסם אותו לציבור? תמהני.

בשביל מה שימוע בעניין זה?
מי שיקרא את השימוע המקורי מתחילתו ועד סופו, או מהסוף להתחלה, או מהאמצע לשני הצדדים (כמו שאני עשיתי), אני בטוח, שאחרי קריאה כזו יסודית, עדיין יישאר עם השאלה: בשביל מה השימוע הזה? מה בכלל כתוב בכל העמודים של המלל המבולבל הזה, שנכתב כנראה ע"י קומיקאי? 

יתרה מכך, נניח, שכל המלל המבולבל הזה ייכנס לרישיונות של חברות הסלולר, ולקוח מסוים בחברת סלולר יגלה שלא מילאו כלפיו את אחת מההוראות הללו והוא ירצה להתלונן במשרד התקשורת על כך. האם הוא יוכל? התשובה הברורה היא: לא.  

אם תיגשו למלא טופס תלונה באתר משרד התקשורת בענין כלשהו, שנוגע לחברות הסלולר, מייד יקפוץ לכם דף, שיסביר לכם למה אתם לא יכולים להתלונן. להלן צילום של חלק מהדף - זה דף ארוך עם המון פרטים, שמסביר ללקוחות חברות הסלולר, שאין להם מה לחפש במשרד התקשורת, אם הם רוצים להתלונן כנגד חברת הסלולר שלהם:


מי שילחץ על הלינק של "רשימת הנושאים שאינם בטיפול במשרד התקשורת" יגיע לדף כאן, שבו יש רשימה ארוכה של נושאים, שאינם בטיפול משרד התקשורת ולמי כן צריך לפנות מחוץ למשרד התקשורת.

כך, כל הנושאים הכספיים מול חברות הסלולר הם מחוץ לתחום הטיפול של משרד התקשורת. אז בשביל מה עושים שימוע ליצירת כללים כספיים חדשים, אם את הכללים הללו אמורים לאכוף גופים ציבוריים ושלטוניים במשרדי ממשלה אחרים? 

בקצרה, אם לא הבנתם, התלונות למשרד התקשורת הן רק בסיס לסטטיסטיקות השנתיות הילדותיות של שמילה מימון (סמנכ"ל בכיר פיקוח ואכיפה), ואח"כ התלונות פשוט נגרסות או נגנזות ללא טיפול. הפונה מקבל טופס תשובה סטנדרטי, שמשרד התקשורת לא מטפל בתלונות הציבור ושקודם המתלונן יסתכל באתר המשרד, מה לא מטופל ע"י המשרד (בקצרה: כמעט הכל) ואצל מי כן צריך להתלונן ובאיזו דרך לעשות זאת.

יש גם "נקודת אור" בשימוע המבולבל
 השימוע, שהופץ ב-24.9.15, מוען גם ל-4 גורמים מחוץ לרשימה הרגילה של מכותבים, במכתבי השימועים הרגילים של משרד התקשורת. אני קורא מזה שנים למשרד לשתף בהחלטות ובשימועים את הציבור הרחב, באמצעות נציגי הציבור המוסמכים ו\או הנבחרים.

בשימוע הזה נעשתה פנייה ל-4 הגופים הבאים:

• עו"ד תמר פינקוס, הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
• עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות.
• מר רונן רגב כבירי, מנכ"ל אמון הציבור.
• עו"ד ירון לוינסון, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות.

בהחלט מהלך ראוי לציון חיובי. יש חשיבות גדולה ביותר לשתף בשימועים של עולם התקשורת את הגופים הציבוריים הפועלים בעולם התקשורת ומייצגים חלקים נרחבים מציבור צרכני התקשורת בישראל. 

יש עוד לא מעט גופים המייצגים את הציבור בעולם התקשורת (החל מארגון יועצי התקשורת וכלה באיגוד האינטרנט הישראלי). אני מצפה, שבשימועים הבאים היוצאים ממשרד התקשורת, יכתבו את כולם. 

למה התקשורת יודעת לעשות רק Cut & Paste להודעות משרד התקשורת? 
אך לפני כשבועיים חזרתי מכנס גדול נוסף בעולם (הפעם זה היה בברצלונה), בו השתתפו מעל ל-150 עיתונאים מכל רחבי אירופה. המכנה המשותף לכל העיתונאים, מכל כלי התקשורת מעשרות המדינות שהגיעו לכנס: כולם מבינים על מה מדברים איתם. או שהם מהנדסים בתחום, או בעלי השכלה מתאימה אחרת, או מומחים לשעבר, או עבדו בתחום שנים רבות, או שהתנסו בתחום (בתעשיית ההייטק) שנים רבות וכך הלאה. שום כלי תקשורת באירופה (וגם בשאר העולם) לא נותן את הבמה לעיתונאי, לכתוב על נושאים בעולם ההייטק, בלי שהוא יבין על מה מדובר, בין אם זה מגיע מרמת ההשכלה שלו ובין מהניסיון שהוא צבר בעבודה מעשית בתחום. 

בישראל, מי שכותב על תצוגות אופנה ומסעדות, יכול לכתוב גם על תחומי ההייטק והתקשורת. אנשים שלא ראו מימיהם איך נראה מחשב מבפנים, איך נראה סמארטפון מבפנים, אין להם מושג קלוש איך האינטרנט עובר ממקום למקום, איך עובדות מערכות הרגולציה בתקשורת ובהייטק, ואם נכניס אותם ל-Data Center ונשאל אותם "היכן נמצא הענן"? לא יהיה להם צל של מושג איך לתת תשובה בכיוון הנכון.

אולם, בישראל הם יכולים לכתוב על תקשורת והייטק, בלי להבין מתי "עובדים עליהם בעיניים" ומתי לא.

לכן, הם מבצעים Copy & Paste למה שהם מקבלים מהדוברים השונים. לעיתים, העיתונאים מהסוג הזה מוסיפים לידיעה שקיבלו "פרשנות מקצועית" שבדו מליבם, או שהעתיקו ממישהו אחר, שגם לא הבין מאומה וכתב מהירהורי ליבו, רק בגלל שזה אפשרי וקיים במדינת ישראל. יש בישראל כתבי תקשורת והייטק מקצועיים שמבינים על מה הם כותבים, אבל מדובר בקומץ זעיר, פחות מאצבעות יד אחת. 

ככה נראים כלי התקשורת בישראל, בטיפול הלא מקצועי שלהם בנושאים המקצועיים של עולם ההייטק והתקשורת, בשונה ממה שקורה בעולם.

לכן, לא פלא, שאלה לא מדווחים על כך (מחוסר הבנה בתחום), שהידרדרנו בפס הרחב הנייח והנייד, מתחת לרמה של מדינות ערב, כולל השסועות פוליטית דוגמת: לבנון ולוב. הידרדרנו תוך שנה אחת למקום 38 בהשוואה עולמית של הפס הרחב הקווי ולמקום 58 בפס הרחב הסלולרי, אחרי רוב מדינות ערב. לכן, בישראל יכולות להיעלם תוך שנה אחת 721 אנטנות, בלי שמשרד התקשורת הרגיש בכך או ידע מכך. 

לכן, חברה המוגדרת כמונופול (קבוצת בזק) יכולה להרשות לעצמה להגיש הצעה לרכישת חברה מתחרה שמטרידה אותה, כדי לסלק אותה מהשוק (גולן טלקום), בלי שמנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר) מונע את השטות האנטי צרכנית הזו. 

לתפארת מדינת ישראל. יחי החלטורה והישראבלוף!.