למה צריך לשלם 150,000 ש"ח על מסמך ישן שניתן להורידו בחינם מהאינטרנט?

דף הבית >> חדשות >> חדשות השוק הקווי >> למה צריך לשלם 150,000 ש"ח על מסמך ישן שניתן להורידו בחינם מהאינטרנט?
אחד "הפטורים ממכרז" הכי ביזאריים, שהוציא משרד התקשורת, הוא "הכנת תקן SIP Interconnect", תקן מ-2002, שנמצא בחינם באינטרנט. איך מכון התקנים קשור לעניין? זה לא ברור. חשיפת התרגיל החדש מבית היוצר של משרד התקשורת הישראלי.
מאת: אבי וייס, 21.12.16, 18:46שלמה פילבר

אתמול חשפנו (כאן) את "התרגיל המבריק" להפרטת מערכת הפיקוח, החקירה ובדיקת התלונות במשרד התקשורת ע"י שכירת כ-10 משרדי יועצי תקשורת למשימה הזו. אך מתברר, שזה לא היה התרגיל היחיד בנושא.

לכן, שלחתי ביום 18.12.16 את השאלה הדחופה הבאה למשרד התקשורת:
"מדוע משרד התקשורת הוציא פטור ממכרז ב-150 אלף ₪ - כאןמכון התקנים]
בעוד שייתכן, שאם המשרד היה מקיים מכרז קטן בין יועצי התקשורת המוסמכים (למשל דרך ארגון יועצי התקשורת) ייתכן והמשרד היה מקבל את התקן הזה מאנשי המקצוע בתחום התקשורת, בעשירית או אולי אף פחות מהמחיר הזה".

תגובה לא הצלחנו לקבל, לא שלא ניסינו. ככל שתתקבל תגובה, נעדכן בהתאם.

למי שלא הבין את השאלה או לא נכנס ללינק, הפטור ממכרז בסך 150 אלף ש"ח הוא עבור [ציטוט]: "התקשרות עם מכון התקנים להכנת תקן SIP INTERCONNECT".

הבעיות בפטור הזה ממכרז:
  • תקן SIP Interconnect הוא תקן תקשורת בינלאומי מאוד ישן (הסבר כאן בוויקיפדיה), שנכתב ונחתם ב-2002 ואפשר להוריד אותו בחינם מהאינטרנט (אם אנשי משרד התקשורת לא יודעים איך לחפש בגוגל, או שאין להם אינטרנט - זה די הגיוני למי שעדיין חי בעידן הפקס, אזי הנה לינק אחד להורדה בחינם של התקן מהאינטרנט, והנה עוד אחד ועוד אחד - זה התקן המקורי מ-2002). 
  • אם הבקשה בפטור כאן באה כדי שמכון התקנים יתרגם את התקן הבינלאומי הזה לעברית ולעולם המונחים בישראל, אזי המכון לא מתמחה בנושא תקני האינטרנט ותרגומם וזה לא הכתובת הנכונה לבצע תרגום של מסמך מקצועי כזה, מה גם שתרגום מסמך מקצועי ככל שלא יהיה, לא עולה 150 אלף ש"ח.
  • אם הכוונה, שמכון התקנים יהפוך את התקן הבינלאומי הזה לתקן ישראלי מחייב, אזי יש כאן כמה בעיות חמורות וממש בלתי פתירות: 1) זו לא הדרך להזמנת תקן ישראלי חדש (הדרך מוגדרת בחוק ובתקנות). אין בכלל מנגנון כזה של הזמנת תקן ישראלי דרך "פטור ממכרז" ממשרד ממשלתי. 2) המכון הוא גוף ממשלתי ומקבל תקציבים לפיתוח תקנים מהאוצר (ויש לו גם הכנסות אחרות בעיקר מהיבואנים) ולא קיימת שום שיטה חוקית, שהוא יקבל את הכסף לכיסוי עלויות הפיתוח של תקן ישראלי חדש ממשרד ממשלתי אחר, ועוד בצורת "פטור ממכרז". 3) זה לא הגיוני להפוך תקן אחד מיושן ביותר של עולם התקשורת לתקן ישראלי, בזמן שכל מאות אם לא אלפי התקנים האחרים הקיימים בעולם התקשורת (שמופעלים גם בארץ), לא עברו מעולם "גיור" לתקן ישראלי, כי עולם התקשורת עובד בעיקר לפי תקנים בינלאומיים ואזוריים (למשל EU, אליה אנו שייכים ברוב הנושאים בתקשורת), ולא לפי תקנים פרטיים מדינתיים
  • אם בסוף 2016 משרד התקשורת נזכר "לגייר" תקן תקשורת מ-2002, מתי הוא ייזכר ל"גייר" את התקנים החדשים הקיימים כיום בעולם התקשורת ושכבר מופעלים בכל רחבי העולם וגם בישראל (כמו בחשיפה שלנו כאן)? האם זה יקרה ב-2040?
מכאן, שאי מתן תשובה לשאלתי מוביל אותי למסקנה, שיש כנראה קשר בין המכרז שחשפנו ליועצי תקשורת, ל"פטור ממכרז" המוזר כאן למכון התקנים. זה סוג התרגילים שמשרד התקשורת התמחה בהם.

ההסבר האפשרי הוא פשוט מאוד: עד ש"מכרז היועצים" יתממש וייצא לדרך, זה יכול לקחת חצי שנה עד שנה ואולי אף שנים, אם יהיו עררים על תוצאות המכרז (מה שקורה לא פעם במכרזים ממשלתיים). בינתיים, משרד התקשורת יוכל לשכור "בפטור ממכרז" הזה את אנשי המקצוע הקיימים במכון התקנים, למשל את אלה העובדים במכון התקנים ב"מעבדה לאלקטרוניקה ומחשוב" במדור "ציוד לתקשורת", או שהמכון ישכור מיידית אנשי מקצוע בעולם התקשורת עבור משרד התקשורת והכסף לתשלום עבורם יעשה "סיבוב", הרחק מחוץ למסגרת המכרז המתנהל כעת לפי חוק המכרזים, בקצב האיטי שלו. 

נראה שמשרד התקשורת נלחץ מסדרת הכתבות שלי בעניין "ההרדמות" של התנהלות המשרד ואי יכולתו המקצועית לעקב אחרי ההתפתחויות של עולם התקשורת, כמפורט (בין היתר) כאן:  במאמר על רשת האיתותים של ישראל התייחסתי במפורש לכך, שמשרד התקשורת הישראלי לא התקדם בתקנים, בהנחיות, בנהלים ובידע שלו מעבר ל-SS7 (מערכת האיתותים ברשתות התקשורת של המאה שעברה) לכיוון SIP Interconnect ולכן גם המשרד נתקע במדידת דקות שיחה במגזר העסקי והפרטי על בסיס SS7 בלבד.

כך הגענו למצב האומלל, שבגלל הכאוס (ואי היכולת להתקדם טכנולוגית) במשרד התקשורת, רשת האיתותים של ישראל המבוססת SS7 נשארה בבזק ללא כל פיקוח (בניגוד לנעשה בעולם, שהרשת הזו נמצאת בידי המדינה, או בידי גוף נייטרלי ברישיון מטעם המדינה, די בדומה לרעיון של מחלף IIX לאינטרנט, שמוחזק בידי איגוד האינטרנט הישראלי). התקן לרשת האיתותים של ישראל נכתב במשרד התקשורת ופורסם כתקן מחייב בשנת 1990 ומאז לא קרה מאומה (אנחנו בסוף 2016, אם לא שמתם לב). 

אם לא די בכך, ללא כל הכוונה, שליטה ופיקוח, החל להתפשט בישראל השימוש בפרוטוקול SIGTRAN. הפרוטוקול הזה הוא למעשה SS7 מעל IP, ואמור היה לשחרר את ספקי התקשורת מהתלות בבזק. אולם, אין לו בכלל "אבא ואמא" ויש לו אין ספור צרות של תאימות (למשל: הוא לא תואם את מתגי ה-LTE ומעלה). כך הגענו למצב של "איש הישר בעיניו ייעשה", בכל תחום, גם בתחום פרוטוקולי התקשורת הכי מרכזיים של רשתות התקשורת בישראל. אין הנחיות ל: שרידות, תאימות, אבטחה, שמירה על פרטיות, הגנת סייבר, איכות השירות וכיו"ב. הכל הפקר. גם אין מי שמודד ואוכף את האיכות של רשתות התקשורת מכל סוג שיש בישראל, מקודת המבט של המשתמשים הפרטיים והעסקיים. זו גם הסיבה שאין בישראל IPv6 ו"רישום דומיינים" (שמות מתחם) נפל בידיים של "מונופול דורסני בלתי מוכרז" שעושה כרצונו, כי גם לזה אין "אבא ואמא". פשוט "נשארנו יתומים"... 

ייתכן והמרוץ להשיג יועצי תקשורת מומחים "מכל הבא ליד", בסדרת התרגילים, שנחשפו כאן, נועד לסייע למשרד התקשורת לגשר על פערי הידע העצומים הללו של עובדי ומנהלי משרד התקשורת. לא צריך להיות נביא כדי לחזות שכל התרגילים הללו לא יקדמו את שוק התקשורת הישראלי אפילו במילימטר... 
 
מכרז



 
 
Bookmark and Share