הבג"ץ הנחית אמש מכה נוספת על מועצת הכבלים והלוויין (ועל ערוץ 20), בכך שקבע, שהדיון בנושא המכרז לערוץ הכנסת יתקיים ב-25.10.17 ועד אז "חדשות ערוץ 2", שהפיק את הערוץ עד היום, ימשיך במלאכה. קריאה לחקירה יסודית של כל מה שהתלווה למכרז המוזר ביותר הזה.
מאת:
אבי וייס, 16.8.17, 11:00
ניתוח: שוב בג"צ
מכה את מועצת הכבלים והלווין בנוגע למכרז לשידורי הכנסת. אחרי שהוציא צו מניעה נגד החלטת המועצה במכרז ואסר על העברת שידורי ערוץ הכנסת לידי ערוץ 20 ("ערוץ מורשת יהודית", למי ששכח), הודיע אתמול בג"ץ, שהדיון בעתירות לא יהיה דחוף, אלא יתקיים רק בסוף אוקטובר. הדיון נקבע ל-25.10.17 בפני כבוד השופטים:
עמית יצחק,
שהם אורי ו
ברק-ארז דפנה.
אמנם, ההלכה היא בד"כ, שהבג"צ לא נוטה להתערב בהחלטת מינהלית של מועצת הכבלים והתערבותו כפופה לכך, שנפל פגם חמור בהחלטה, שיורד לשורשו של עניין, אך בכל החלטותיו עד כה, מצביע הבג"צ על כך, שיש להערכתו דבר של ממש בעתירות של חדשות ערוץ 2 ו-RGE (ערוץ 10), לפיהן "נפל פגם יסודי במכרז".
מדובר בפרשה חמורה, שרק חקירה אמיתית שלה (וראוי להתחיל ביו"ר המועצה ובנציגי משרד התקשורת במועצה), תגלה את כל מה שמסתירים מאתנו, והחקירה הזו יכולה להגיע די רחוק.
קשה למצא מומחים בתעשיית ההפקות, שחושבים, שערוץ מורשת יהודית (ערוץ 20) ראוי לגבור על "חדשות ערוץ 2" או "ערוץ 10" במכרז לשידורי ערוץ הכנסת (הכנסה של 25 מיליון ש"ח לשנה) והעובדה, שחלק מחברי המועצה לא השתתפו בהצבעה, מדברת בעד עצמה (כמו גם העובדה, שחברי מועצה,
שלא היו צריכים להשתתף בהצבעה, כן השתתפו).
ערוץ 20 כבר פנה לבג"ץ בטענה, שהדחייה של ההחלטה
גורמת נזק כלכלי של ממש לערוץ. נדמה לי, שערוץ 20 לא מעריך נכון את "תרגיל כיפה אדומה", שעשו לו כל הצדדים בסיפור הזה, ובמיוחד יו"ר מועצת הכבלים והלוויין.
חקירה בנושא אמורה "להרים את המסך" מעל 2 פרשיות, שקשורות ביניהן, וננתח אותן כאן, כל אחת בנפרד:
1. "תרגיל פילבר עם הקנסות"
יו"ר מועצת הכבלים והלוויין (ד"ר
יפעת בן חי שגב, בתמונה למעלה משמאל) התגאתה ושפכה שבחים בלי סוף לכל כיוון, בדף הפייסבוק שלה, גאווה ב"הצלחת המכרז לערוץ הכנסת", כמופיע בתצלום כאן:
בהודעה בפייסבוק, מפורטת ההחלטה החשובה הזו ואיך
כל משאבי מועצת הכבלים והלויין שוריינו לטובת המאמץ האדיר ("המועצה השקיעה את כל כולה"... "ימים כלילות"), החלטה שנעשה בצורה הכי חוקית ונקייה (לכאורה: כי כתוב בהודעה: "...מהווים דוגמה לעובדי מדינה מסורים, המהווים משרתים נאמנים של הציבור. אני גאה בהם וכך צריכים להיות גם הצופים"), החלטה שהובילה לסילוק מי שהפעיל את ערוץ הכנסת עד כה: חברת החדשות של ערוץ 2, שתפסיד בכך את מקור הפרנסה הזה. בהחלט זה נראה כאן (בפייסבוק) גם כהצלחה יפה לערוץ 20, אחרי שקיבל כבר רשות לשדר חדשות באופן עצמאי (חדשות חיוביות בלבד על השלטון), אך קצת נתקע במימוש ההחלטה (ראה ערך "חפרפרת", בהמשך הכתבה).
זה היה ב-4 במאי 2017. ב-
20 ביוני 2017 החלה החקירה הפומבית של הרשות לניירות ערך כנגד ראשי בזק, YES ו
שאול אלוביץ' ועוד מנהלים בכירים בקבוצת בזק. ב-
12.7 פורסם דו"ח קטלני של מבקר המדינה והחלה החקירה הגלויה של מנכ"ל משרד התקשורת (
שלמה פילבר) ועוד
בכירים ממשרד התקשורת, בדיוק בנושא הזה.
לפתע, "
האדמה החלה בוערת" (הסבר נוסף בסוף הכתבה), במועצת הכבלים והלוויין. במקביל, השחקנים, שלא זכו במכרז ("חדשות ערוץ 2 ו"ערוץ 10") הגישו כל אחד בנפרד בג"ץ כנגד מועצת הכבלים והלוויין על זכיית ערוץ 20 במכרז. 2 הבג"צים אוחדו כעת לדיון אחד, שיתקיים, כאמור לעיל, בסוף אוקטובר 2017.
כפי
שחשפנו כאן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, בפרץ יצירתיות, ביצעה
בדיוק מה ש
שלמה פילבר (מנכ"ל משרד התקשורת, כיום ב"נבצרות")
עשה, כשהרגיש ש"עומדים לעלות עליו" בענייני "המתנות שהוא חילק" לבזק ולבעליה: כשהוא הרגיש ש"האדמה רועדת", הוא לפתע החל בסדרה של הטלות קנסות ענק על בזק, על מעשים,
שנשלפו מהשרוול של המומחה ל-Fake News ול"גריסת תלונות" במשרד התקשורת (שהוא, במקרה, גם חבר במועצת הכבלים והלוויין, שמיד נעסוק בו, גם בגלל מעורבותו במכרז ערוץ הכנסת). הסיפור הזה (של פילבר-בזק) כיכב באתר זה בעשרות כתבות ולא נחזור לזה כאן. לזמן מה,
הספין הזה אכן הצליח והיו שחשבו, ש
פילבר הוא בכלל נגד בזק ולא
בעד בזק. אני לא הייתי ביניהם ודיווחתי לקוראינו
בדיוק את המצב בזמן אמת. זו גם הסיבה,
שקראתי מספר פעמים
לפיטוריו, הרבה לפני שהחלה החקירה הגלויה של הרשות לניירות ערך.
כעת, יו"ר מועצת הכבלים והלויין, מתנפלת ו
פעמיים תוך פחות מחודש, עם מערכות של תהליכי 2 קנסות לא פשוטים ולא קלים, על ערוץ 20: הראשון
בעניין שטותי לגמרי (ראיון בלעדי שהערוץ ערך לרוה"מ -
ביבי נתניהו, עוד לפני שהרישיון לשידור חדשות נמסר לערוץ, עיכוב שנגרם גם בגלל
בג"ץ של RGE (ערוץ 10), כך שיש כאן לכאורה גם סוג של
הפרת החלטת הבג"ץ), והשני
בנושא מאוד רציני שכל כולו נועד
לחסל את תוצאות המכרז ("כיפה אדומה" כיניתי כאן את המהלך הזה): הדרת הרפורמים והקונסרבטיבים מהמסך של ערוץ 20. יודגש, שההחלטה על הקנס השני נפלה בדיוק במועד של "תיקון העתירות" ע"י חדשות ערוץ 2 וערוץ 10 בבג"ץ. הרי כל אחד, הגם שאינו שופט בבג"ץ, יכול לשאול את עצמו, בעקבות המהלכים הללו, של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין: איך "ערוץ פורע חוק" שכזה, מקבל לשדר את ערוץ הכנסת, במימון משלמי המיסים?
יתרה מכך: הרי לפי הפרסום של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין עצמה, ההפרה של ערוץ 20 האחרונה נמדדה במרץ-אפריל 2017. הרבה לפני המועד של קבלת ההחלטה על בחירה בזוכה במכרז הכנסת. בהפרה הקודמת של ערוץ 20 נכתב ע"י יו"ר המועצה [ציטוט]: "מאז הקמתו, בקיץ 2014 ועד היום הערוץ נקנס במאות אלפי שקלים בשל אי עמידה בתנאי הרישיון שלו, בין היתר בגין שידורי חדשות בניגוד להוראות הרישיון". אז איך ערוץ 20 לא
נפסל על הסף במכרז, אם כבר היה ידוע "לבחורינו המצויינים, עובדי הציבור המסורים, שעבדו בהתלהבות ובמצויינות יוצאים מן הכלל, סביב השעון", כבר במרץ-אפריל 2017, שיש
לפסול את הערוץ מלהשתתף במכרז, על פי תנאי המכרז (סעיף 41.3
למכרז)? פתאום כולם
הפכו אז לעיוורים וחרשים?
2. תרגילי "ניגודי העניינים".
אם המכרז המוזר הזה לא ייחקר, והקנסות, שהוטלו על ערוץ 20 (בנוסף לטיעונים על "תפירת מכרז" בניקוד), לא ישכנעו את הבג"ץ לבטל את הזכייה של ערוץ 20 במכרז, הסעיפים הבאים אולי כן יגרמו לכך.
היו כמה תרגילי "ניגוד עניינים" במהלך המכרז בעניין
רועי הורוביץ ו
נעמי שחורי, נושא
שהתקשורת עסקה בו הרבה, אבל אין בו ממש, מלבד נקודת המבט האישית שלהם על שרשרת הספינים שנעשו סביב המכרז.
כאן "מורם את המסך" מעל
שני נציגי משרד התקשורת הבכירים במועצת הכבלים והלוויין (המועצה ישבה כולה
בהרכבה המלא, כוועדת מכרזים לעניין מכרז ערוץ הכנסת): 1) המנכ"ל בפועל של המשרד:
שמילה מימון, ו-2)
תמי לשם, סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש, שנמצאת כיום
בתהליכי פרישה מתפקידה.
למי שסובל מבעיות זיכרון או פספס, אז רק ב-10.8.17
חשפתי כאן כיצד הצמד הזה
הפר (לכאורה) צו של בית משפט בעניינה של
עדי קאהן גונן. לפעמים הנושאים מצטלבים ומחזקים זה את זה.
לכן, עולה כאן השאלה: למה בכלל הצמד הזה השתתף ותמך בבחירה של ערוץ 20 במכרז, כשכבר
בתוך תהליכי המכרז עלו ספקות שמא מדובר ב"
מכרז תפור"? העניין הזה נמצא כעת בבדיקת היועץ המשפטי לממשלה וכדי לא להכשיל חקירה אפשרית בנושא, אביא כאן רק את תמצית הדברים,
שכבר פרסמתי בעבר:
כדי להדגיש את חומרת המצב אציין, שהמחוקק ראה את הנושא של "מניעת ניגוד עניינים" בהחלטות חשובות במועצת הכבלים והלוויין כעניין
קריטי, ומעבר לכל החוקים וההנחיות של נש"מ והתקנות הקיימות בנושא "ניגודי עניינים", המחוקק קבע לעניין זה
סעיף מיוחד בחוק התקשורת, עם ענישה ספציפית, רק לעניין הזה כמופיע בתצלומים כאן:
א. שמילה מימון (כיום המנכ"ל בפועל של משרד
התקשורת, בתמונה משמאל).
שמילה מימון, הוא אחד משני הנציגים של הנהלת משרד התקשורת במועצת הכבלים והלוויין. כמה פעמים התראתי על ניגודי העניינים שיש לו (
למשל כאן, באוקטובר 2016), אך
התעלמו מאזהרותיי. אולם, באופן
חשאי (אחרי ש
שמילה מימון מכהן במועצת הכבלים והלוויין
מינואר 2014),
שמילה מימון כן
חתם על "טופס תצהיר ניגוד עניינים". הוא חתם על התצהיר ב-
30.3.17. הצלחתי לחשוף זאת רק ביולי 2017 (
כאן).
החשיפה הזו (ככל הנראה) הובילה לכך, ש
שמילה מימון לא השתתף בהצבעה החוזרת במועצת הכבלים והלוויין בעניין מכרז ערוץ הכנסת (כמתואר
כאן). בהחלט
החלטה נכונה מצדו.
אולם, נשארה עדיין פתוחה השאלה החשובה הבאה: האם השתתפותו של
שמילה מימון בהצבעה
הראשונה על הזכייה במכרז ערוץ הכנסת, והצבעתו בעד ערוץ 20, כשהוא נתון ב"ניגוד עניינים", בלי שהוא דיווח על כך לחברי ועדת המכרזים (כנדרש בחוק, כפי שהבאתי את תצלומו כאן מעל), בעת ההצבעה בתחילת מאי 2017,
היא חוקית? זו שאלה, שהיועמ"ש אמור להכריע בה.
בתמונה משמאל: שמילה מימון עם עם
אבי בר, מנכ"ל ובעלים-שותף בערוץ 20.
ב. תמי (תמר) לשם (סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת)
תמי לשם נבחרה למועצת הכבלים והלוויין כמינוי אישי של רוה"מ (
ביבי נתניהו) בהיותו בזמנו שר התקשורת, ולאחר שמילאה טפסים הנחזים להיות לא בדיוק מדויקים, בלשון המעטה.
על הנושא הזה כתבתי שני מאמרים מפורטים (
כאן ו
כאן), הגשתי השגות מפורטות בנדון לכבוד השופטת בדימוס
בלהה גילאור המשמשת כיו"ר הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות (
מפורט כאן) וגם הגשתי פנייה מפורטת ליועמ"ש ביום 23.10.16 (סימוכין 54319),
השגות, שלא נבדקו עד תום או בכלל. עד היום, לא קיבלתי שום מענה מה נעשה עם ההשגות הללו.
למיטב הערכתי, "קליקת הפרקליטים" הצליחה לגרוס את הכל...
בנוסף, תמי לשם לא מילאה טופס "תצהיר ניגוד עניינים" (בניגוד לחבר מועצה מקביל אליה ממשרד התקשורת, שמילה מימון, שכן מילא וחתם על "תצהיר ניגוד עניינים" בסוף מרץ 2017). זאת, למרות שבעניין אצלו, היקף "ניגודי העניינים" פחות בהרבה ובאופן משמעותי מזה של תמי לשם
למה שמילה מימון מילא הצהרה שכזו ותמי לשם לא? בעת קיום המכרז, תמי לשם, ככל הידוע לי, לא דיווחה לחברי המועצה על ניגודי העניינים הרבים שיש לה ועל כך, שלא מילאה "טופס תצהיר ניגוד עניינים", מה ששמילה מימון כן מילא וחתם.
לאור ההכרות והידידות העמוקה ורבת השנים בין תמי לשם ליו"ר המועצה (ד"ר יפעת בן חי שגב, כמודגם למשל בכתבות הבאות: כאן, כאן, כאן, כאן וכאן) וגם בכתבות נוספות, לא סביר להניח, שיו"ר מועצת הכבלים והלוויין לא ידעה, שתמי לשם לא חתמה (בניגוד לשמילה מימון) על "תצהיר ניגוד עניינים" ולא ביקשה חוות דעת משפטית מלאה לעניין ספציפי זה, וייתכן שגם היא הייתה לכאורה שותפה בהסתרת הנתונים החשובים הללו, מוועדת המכרזים, בעת שעסקה במכרז ערוץ הכנסת, דבר שיש לחקור.
יש עוד נושא משמעותי בתחום זה, שאפילו ברמז אינני יכול לדווח עליו כאן, כדי לא לפגוע בבדיקה (ככל שתהיה) אצל היועמ"ש, או כל גוף חקירה מוסמך אחר.
אם לא די בכך, התהלכו שמועות, שבמהלך המכרז הייתה "חפרפרת" במהלכים הללו (של המכרז). כדי למנוע אי הבנות, בתצלום למעלה, מודה יו"ר מועצת הכבלים והלוויין לאלברט סחרוביץ', מנכ"ל הכנסת, על עזרתו הרבה במכרז. הוא לא "החפרפרת" בשמועות הללו, משום שהוא מילא תפקיד רשמי במכרז, ככתוב בחוק ובתנאי המכרז. בכל מקרה, למי שלא מכיר,
סחרוביץ' שימש כראש המטה של
יולי אדלשטיין (כיו"ם יו"ר הכנסת) למעלה מ-7 שנים, הן במשרד ההסברה והתפוצות והן בכנסת.
בכל מקרה,
הנושא המטריד הזה נמצא גם כן בידי היועמ"ש, להחלטתו.
איך כל זה מתחבר לסיפורי בזק?
כבר ציינתי לעיל, שני השחקנים המרכזיים במכרז ערוץ הכנסת (בתחום "ניגודי העניינים"), הם
אותם שחקנים בסיפור
הפרת צו בית המשפט. יתרה מכך:
משרד התקשורת הצליח בשנתיים האחרונות בנושא אחד בלבד: לדאוג לכך, ש"דמי הכיס" של שאול אלוביץ' יגדלו בכ-3 מיליארד ש"ח על חשבון הכיס של כולנו. כמיליארד ש"ח עברו במסלול של מנכ"ל המשרד ושות' מול בזק וכ-2 מיליארד ש"ח (ואולי אף יותר), עברו במסלול של מועצת הכבלים והלוויין מול Yes.
רק המסלול של
שלמה פילבר - בזק
נחקר. המסלול המקביל והמשלים של מועצת הכבלים ו-Yes (הרי זו הייתה עסקה של
אלוביץ' בין בזק ל-Yes), לא נבדק,
לא ע"י מבקר המדינה ולא ע"י איזה גוף חוקר מוסמך אחר, וגם זכה
להתעלמות מצד שר התקשורת,
איוב קרא.
זה גם די ברור למה. חקירה בעניין מועצת הכבלים - Yes, הייתה "מפוצצת"
גם את מכרז ערוץ הכנסת. ההנחיות באו
מאותו כיוון ולאותן מטרות. האינטרס של כל המעורבים היא להסתיר את המסלול הזה של ההנחיות, איך לעזור לעסקת בזק-Yes ואיך לעזור במכרז ערוץ הכנסת.
יודגש, שה-2 מיליארד ש"ח, שנעו במסלול האישורים של מועצת הכבלים והלוויין הם
בנוסף ובנפרד מהמיליארד ש"ח, שנעו במסלול של
שלמה פילבר-סטלה הנדלר-שאול אלוביץ' ועוזריהם, מה שנחקר עד כה. המדובר במסכת של מהלכים נפרדים לחלוטין (ש"עזרו" לאותו
שאול אלוביץ').
הרי מיזוג בזק-yes
לא היה יכול לצאת לדרך ללא סדרת החלטות (המון החלטות) של מועצת הכבלים והלוויין.
שלמה פילבר (מנכ"ל משרד התקשורת) היה ממונה
רק על הצד של בזק בעסקאות הללו (שבין בזק ל-Yes).
על הצד של Yes אחראית מועצת הכבלים והלוויין, והחצי השני של המשוואה העסקית והרגולטורית הזו
לא נבדק לעומק, או בכלל. הפרוטוקולים של ההחלטות של מועצת הכבלים והלוויין בעניין חמור זה
מוסתרים עד היום היטב. זה לא מקרי.
אלה בדיוק אותם שחקנים של מכרז ערוץ הכנסת.
לכן, המהלכים הספק חוקיים כפי שחשפנו כאן, מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום כלפי השחקנים הגדולים בשוק.
