האם שר התקשורת יועז הנדל שואל את עצמו: איך הפקרתי את גמלאי המשרד?

האם שר התקשורת יועז הנדל שואל את עצמו: איך הפקרתי את גמלאי המשרד?
מאת: אבי וייס, 3.7.20, 07:00

בלעדי: בעקבות חשיפות Telecom News, בית הדין לעבודה בת"א אישר לגמלאי משרד התקשורת לצרף לתביעתם נגד צמרת משרד התקשורת ראיות חדשות ומדהימות בנוגע לאי-הטיפול בהם והפקרתם מצד צמרת משרד התקשורת.
הצגה וניתוח של הראיות החדשות.
כעת עם הוספת הראיות החדשות לתיק, צמרת משרד התקשורת רק הולכת ומסתבכת. 
האם יועז הנדל יסתכל במראה וישאל את עצמו: "איך זה, שמכל משרדי הממשלה בישראל ומכל הגופים הציבוריים והעסקיים בישראל, דווקא אני נטשתי את גמלאי המשרד עליו אני ממונה?"          
 
חשיפה בלעדית המגיעה מארגון גמלאי משרד התקשורת (בתמונה למעלה עו"ד יגאל לוי (מימין) ועו"ד חיים גרון, שניהם היו בכירים במשרד, עד יציאתם לגמלאות. שר התקשורת, יועז הנדל, לא מגיב לחשיפה (הוא כנראה יודע למה).
 
זו פעם ראשונה בהיסטוריה של משרד התקשורת, שעובדי משרד התקשורת (הגמלאים) יוצאים כקבוצה כנגד צמרת המשרד בה הם שרתו ועבדו במסירות שנים רבות.

מדובר בתביעה יוצאת דופן, שהוגשה, כאמור לעיל, ע"י עו"ד יגאל לוי ועו"ד ומהנדס חיים גרון, בעצמם סמנכ"לים בכירים לשעבר במשרד התקשורת, בשם 3 גמלאים, שנבחרו כנציגות ע"י כלל הגמלאים :זאב קידר, מירה דאיבוג וישראל (איזי) אלמוג.
 
לאחר שחשפתי באופן בלעדי מסמכים "מרשיעים" לגבי הפקרת גמלאי משרד התקשורת ב-2 הכתבות הקודמות:
 1) "חשיפה: איך מי שאמורים לטפל בגמלאי מש' התקשורת "נרכשו" ע"י חב' הדואר",
 2) "נחשף מנגנון הזיוף וההטעיה שהוביל ל"שוד" כספי הגמלאים במשרד התקשורת",
פנתה נציגות הגמלאים לבית המשפט (בית הדין האזורי לעבודה בת"א), בבקשה לצרף לתביעה את המסמכים החדשים שנחשפו (כתב התביעה המקורי - כאן).

הבקשה החדשה, שנמצאת כאן, אושרה ע"י בית המשפט. מדובר בבקשה להוספת ראיות בתביעה, שהגישו התובעים כנגד משרד התקשורת, נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר. כב' השופטת שגית דרוקר, אישרה את הוספת הראיות.
 
הצגה וניתוח הראיות החדשות המוצגות כעת בפני בית המשפט:
בשבועות האחרונות נחשפו על ידי ב-TelecomNews מסמכים המחזקים את טענות גמלאי משרד התקשורת בנוגע להפקרתם ע"י הנהלת המשרד.

מדובר במסמכים העיקריים הבאים:

1) ראייה ראשונה: פניית הסמנכ"לית הבכירה למינהל ומשאבי אנוש לשעבר במשרד התקשורת, תמי לשם, (בתמונה משמאל, המסמך המלא נמצא בהמשך הפסקה), מיום 21.2.12  לנציבות שירות המדינה, בעניין העברת הטיפול בגמלאי משרד התקשורת מהמשרד לעמותת גמלאי הדואר.

תמי לשם מסרה לנציבות שירות המדינה מידע מטעה לפיו "גמלאי, שמבקש לקבל הטבות מעבר למתוקצב ע"י משרד התקשורת, יכול אם ירצה בכך, לשלם סכום סמלי, ולקבל הטבות יתר..., אך הדבר הוא בגדר רשות".  

בפועל, וכפי שנחשף (כאן) גם מדברי חשבת המשרד לשעבר, רו"ח יפעת ענבר, שצורפו לתביעת הגמלאים לבית הדין לעבודה, המידע הנ"ל אינו נכון: "נוצרה סיטואציה לא נכונה - במסגרתה גמלאי, שלא משלם (אז) 25 ש"ח חודשיים לעמותה, לא מקבל כלום". אגב, כיום, הסכום החודשי הזה גבוה בהרבה. 

המידע הזה, שמסרה תמי לשם לנציבות, פשוט אינו נכון ולא רק שאינו נכון אלא שפרוטוקול הישיבה הנ"ל ודבריה של חשבת המשרד דאז בנוכחות תמי לשם, מוכיחים, שהנהלת משרד התקשורת, לרבות תמי לשם, ידעו היטב, שהדברים אינם נכונים וגמלאי, שלא משלם דמי חבר לעמותת גמלאי הדואר, "לא מקבל כלום"! ולא פחות חמור מכך - הכסף עבור הגמלאים, שאינם מטופלים, לא חוזר למדינה ונשאר בעמותת גמלאי הדואר.

אם כן, התגלה, שנציבות שירות המדינה מקבלת מתמי לשם מידע לא נכון לגבי הגמלאים, לא בודקת אותו ומאמצת אותו כתשובה של הנציבות.

לסיכום, נציבות שירות המדינה "נרדמה בשמירה" ואפשרה לסמנכ"לית למינהל ומשאבי אנוש לשעבר של משרד התקשורת, תמי לשם (וכעת לסמנכ"לית הנוכחית, אביבית מסבנד, (בתמונה משמאל), להציג להם מצג שווא, לגבי הטיפול בגמלאי המשרד, תוך שנש"מ מאמצת את הדברים ללא ערעור והרהור.  

כעת, תצטרך המדינה להתמודד עם כך במסגרת כתב ההגנה שלה.

להלן הפנייה של תמי לשם לנציבות שירות המדינה, שעכשיו היא ראיה במשפט וזו תגובת נש"מ לשאלותיי לנש"מ, שלמעשה העביה לי את תשובת תמי לשם כתשובת הנציבות:

"אבי שלום        
בעקבות שאלתך ביררנו את הנושא עם משרד התקשורת 
להלן תשובת הסמנכ"לית למינהל, אשר מקובלת עלינו:
למשרד התקשורת התקשרות עם עמותת גמלאי חברת הדואר. על-פי התקשרות זו, מחויבת חברת הדואר לתת לגמלאי משרד התקשורת שרות וטיפול שוטף בכל נושא ועניין. משרד התקשורת מעביר לשם כך לעמותת הגמלאים תקצוב שנתי עבור כל גמלאי המשרד, לרבות עבור גמלאים שסיימו עבודתם במשרד עוד בטרם הפך למשרד במתכונתו הנוכחית, ובנוסף מעביר המשרד תקצוב עבור 4 עובדים בחצי משרה לצורך טיפול פרטני, רווחתי וארגון אירועים ופעילויות לגמלאי משרד התקשורת.
 
בעבר, עוד בהיותי מנהלת משאבי אנוש, ניסיתי להוביל מהלך ולהעביר את גמלאי משרד התקשורת כ-2,500 גמלאים לטיפול המשרד. יו"ר וועד הגמלאים וגמלאים ותיקים נוספים של משרד התקשורת (במתכונתו הישנה), דאז, הביעו התנגדות נחרצת בטענה כי הם מעדיפים להיות בטיפול חברת דואר ישראל, שם ישנה עמותה הדואגת לרווחתם באופן מיטבי לרבות ארגון נופשונים, מתן הלוואות וכד', שכן זוהי חברה גדולה עם כוח קנייה גדול (המטפל באלפי גמלאים).
 
ככל הידוע לי, גמלאי שמבקש לקבל הטבות מעבר למתוקצב על-ידי משרד התקשורת, יכול אם ירצה בכך, לשלם סכום סימלי, ולקבל הטבות יתר כגון: הלוואות מכספי העמותה, סיוע לגמלאים עם בעיות כלכליות אישיות ועוד, אך הדבר הוא בגדר רשות.
 
עמותת הדואר מטפלת בגמלאי המשרד מעל 20 שנה ועד לשנה האחרונה בה פנו 3 גמלאים בלבד, שביקשו לעבור לטיפול משרד התקשורת, לא קיבלנו כל פנייה או בקשה או תלונה בנוגע לטיפול העמותה בגמלאים. זאת ועוד אבקש להדגיש כי אנו עורכים מפעם לפעם פגישות עם יו"ר עמותת הגמלאים לצורך פיקוח ובקרה על הפעילויות/בעיות/התרשמות כללית על מצב גמלאי המשרד.
 
בברכה,
תמר לשם
סמנכ"לית בכירה למינהל ומשאבי אנוש".   

 2) ראייה שנייה: סיכום דיון "ועדת הרכישות" במשרד התקשורת, מיום 6.10.08, בנוגע להתקשרות ב"פטור ממכרז" עם עמותת גמלאי הדואר ועם חברת דואר ישראל בע"מ, לצורך הטיפול בגמלאי משרד התקשורת.   

כפי  שניתחתי כבר בהרחבה, המכתב של תמי לשם: חוות הדעת המקצועית כביכול (מצויה כאן, בחתימת ידה), שהגישה ל"ועדת המכרזים" - רצוף שגיאות והטעיות חמורות:     
 
1. מדובר ב"התקשרות המשך". יש התייחסות בסמך למכתב נוסף של תמי לשם מיום 3.1.08 ולפרוטוקול נוסף של הוועדה מיום 16.1.08. הם לא צורפו למכתב.
2. מתברר מהמכתב, שהתשלום לדואר ולעמותת הגמלאים הוא כפול ממה שחשפתי עד כה, ומתבצע במקביל גם לעמותה וגם לחברת הדואר - עבור מימון משרות.
3. ס' 2 - תמי לשם מדווחת לוועדה, שמערכת המחשוב של העמותה עוברת שדרוג, כדי שניתן יהיה לקבל נתונים לגבי הפעילויות השונות. מסתבר, שכבר ב-2008 אין לתמי מושג מה קורה עם הכסף, שהיא מעבירה לעמותה ולדואר.
עד היום לא בוצע השדרוג הזה, שהיא מדווחת עליו בחגיגיות לוועדת המכרזים ב-2008, כנימוק לפטור, שלא מתבסס על שום נתונים (בגלל מערכת מחשוב ישנה כביכול)...
4. ס' 3 - חברת הדואר נפרדה ממשרד התקשורת ב-1986 (עמותת גמלאי הדואר הוקמה ב-1982) ורק ב-2008 תמי לשם (כ-26 שנה אחרי הקמת עמותה גמלאי הדואר) מקבלת, ככתוב במכתבה, את תקנון העמותה, שאמורה לטפל במקומה בגמלאי המשרד. בנוסף, תמי לשם מודיעה לוועדה (שכזכור צריכה לאשר את עמותת גמלאי הדואר כ"ספק יחיד"), שתקנון העמותה ישונה. כך, שנציגי משרד התקשורת יכללו בוועד המנהל ויוכלו להשפיע. פשוט לא נכון. פשוט שקר גס.
5. תמי לשם מודיעה לוועדה, שקיבלה פירוט השתתפות חברת הדואר בפעילות העמותה וזו עומדת על מעל מיליון ₪ ולכן הסכום שהיא רוצה לשלם לדואר הוא נכון. זה פשוט לא נכון. בפרסומים של דו"חות העמותה לפי שנים, רואים שמיליון ₪ זה כולל הכספים, שהגמלאים עצמם משלמים ולא הסכום, שחברת הדואר משלמת לעמותה.
6. בסיכום, תמי לשם מבקשת להכיר בהם כ"ספק יחיד" בגלל המועדוניות (?) ומבקשת אופציה ל-5 שנים. כך, היא "קונה לעצמה" "שקט" בהעברת הכספים "מתחת לשולחן" לדואר ועמותת הגמלאים של הדואר, ל-5 שנים קדימה.  
 
 גם בניתוח פרוטוקול הוועדה (שנמצא כאן, עם חתימות חברי הוועדה ואישור המנכ"ל דאז, מרדכי מרדכי), שהוא, למעשה, סיכום הדברים של תמי לשם בוועדה, חשפתי שגיאות והטעיות רבות:     

7. תמי לשם מעדכנת את הוועדה, שנפגשה עם הנהלת העמותה (עמותת גמלאי הדואר) ו"כל הגישה שלהם השתנתה". כך עולה, שכבר לפני 2008 ידעו, שיש בעיות חמורות עם העמותה. מה זאת אומרת: "כל הגישה שלהם השתנתה"? - זה שקר גס, שנמסר לחברי הוועדה, שבכלל לא מכירים את העובדות המוסתרות מהם (או אולי כן מכירים, אבל מעדיפים להתעלם. ברור, שאחרי חשיפת העובדות על ידי בעשור הקודם, הטענה של "אי ידיעה" - אינה יכולה להתקבל על הדעת).
8. תמי לשם מרגיעה את הוועדה, שהם (לא ברור מי) הלכו לבדוק, שאכן הכספים של המשרד מוצאים על הגמלאים של המשרד. אנו יודעים היום, שזה לא נכון ומסתבר, שראשי משרד התקשורת ידעו היטב כבר ב-2008, שיש בעיה עם הכספים ושצריך לבדוק. באמירה הזו תמי גם מסבכת את עצמה יותר, באחריות אישית לנושא הכספים, שכן היא "בדקה את הנושא" ודיווחה על כך ל"ועדת הרכישות", שאחרי הבדיקה - הכל בסדר...
9. תמי לשם חוזרת על ההבטחה, שיצרפו את נציגי משרד התקשורת לוועד המנהל של העמותה. פשוט לא נכון. הפקירו את הגמלאים בלי רצון אפילו לדעת באמת מה קורה איתם.
10. תמי לשם חוזרת על ההבטחה, שהעמותה משדרגת את התוכנה שלה. כך, שהמשרד יוכל לקבל פירוט לגבי הפעולות בהן משתתפים גמלאי משרד התקשורת. פשוט לא נכון. כבר ב-2008 המשרד לא ידע מה קורה עם הגמלאים שלו וגם היום אין נתונים לגבי גמלאי משרד התקשורת. שום שדרוג תוכנה ושום נעליים. פשוט שקר גס ונקי.
11. תמי לשם מסבירה למה צריך להכיר בהם כ"ספק יחיד": היא קוראת לזה: "מועדוניות" (? מה זה בכלל שייך לנושא?) וש"הגמלאים משלמים דמי חבר לעמותה" (מה זה שייך?). זו סיבה להכיר בהם כ"ספק יחיד"? ושוב - מה זה קשור לגמלאים החדשים של המשרד, שנפרד מהדואר ב-1996?
12. תמי לשם חוזרת על כך, שהתשלום הוא כפול: גם לעמותה (עמותת גמלאי הדואר היושבת בתוך חברת הדואר) וגם לחברה (חברת דואר ישראל). כך, גם ניתן לעקוף קשיים בהעברת כספים לעמותה ואפילו לא צריך להציג השתתפות של גמלאי משרד התקשורת בפעילות.
13. תמי לשם מבקשת לקנות לעצמה שקט ל-5 שנים.
14. מה קרה מאז? המדינה אישרה את ההתקשרות עד היום? לא.
15. בקיצור, הבעייתיות עם עמותת גמלאי הדואר ועם הכספים הייתה ידועה היטב לתמי לשם, לצמרת המשרד ולחברי ועדת המכרזים של המשרד כבר ב-2008 לפחות (זה משתלב ומעצים את חשיפת הפרוטוקול בכתב התביעה בבית הדין לעבודה בת"א) והיא מוכנה להגיד כל דבר לוועדה, העיקר, שישחררו אותה "מהצרה" של טיפול בגמלאים של המשרד בו היא סמנכ"לית בכירה למשאבי אנוש ומנהל.      

כעת המדינה תצטרך להגיב לכך בכתב ההגנה שלה.       
 
3) ראייה שלישית: מכתבו של נציב התלונות על הפרקליטות, כבוד השופט בדימוס דוד רוזן, מיום 26.12.19, שכולל את התייחסות פרקליטות המדינה לסעיף 82.565 בתקשי"ר, שעוסק בשמירת הקשר בין ארגון ממשלתי לגמלאיו.

זה בדיוק מה שנכתב במדריך המפורט שפורסם על ידי נציבות שירות המדינה:"מדריך לטיפול והתקשרות עם העובדים הפורשים לגימלאות בשירות המדינה". 

חשיבותה של ראיה זו טמונה בעובדה, שנציגות גמלאי משרד התקשורת מתבססת על סעיף 82.565 בתקשי"ר, לפיו חלה חובה על משרד ממשלתי להיות בקשר עם גמלאיו ולטפל בהם בהתאם למפורט בתקשי"ר. העובדה, שפרקליטות המדינה, למעשה, מסכימה עם הגמלאים, נותנת להם "רוח גבית" חזקה.         

כפי שניתחתי בהרחבה, ביום 15.11.19 סערה הארץ בעקבות פרסום בתקשורת של הודעת דואר אלקטרוני, שנשלחה ע"י פרקליט המדינה היוצא, עו"ד שי ניצן, (בתמונה משמאל), לרשימת מכותבים, שכללה בכירים, שפרשו מהפרקליטות וביניהם שופטים המכהנים בבית המשפט העליון והמחוזי.  

אותה הודעה עסקה בביקורת המושמעת כלפי הפרקליטות ואותם בכירים נתבקשו להופיע בתקשורת ולהגן עליה.
 
באופן טבעי, הביקורת הציבורית התמקדה בעובדה, שההודעה נשלחה לשופטים מכהנים, דבר המצביע, לכאורה, על קשר פסול בין הפרקליטות לבין שופטים הדנים בתיקים בהם הפרקליטות מייצגת.
 
מיד בסמוך לפרסום, מיהרה הפרקליטות להודות בטעות משלוח ההודעה גם לשופטים מכהנים וכן, הודיעה על גריעת פרטיהם מרשימת הקשר של פורשי הפרקליטות.
 
אי לכך, נשים בצד היבט זה של הפרשה ונחשוף כאן אמירה נוספת וחשובה של הפרקליטות, בזמנו, בנוגע לשמירת הקשר עם הפורשים:
"אין הפרקליטות מוצאת כל פגם בעדכונם ובשיתופם של יוצאי הפרקליטות באתגרים הברורים בימים אלה, כנהוג וכמקובל בארגונים רבים אחרים. כפי שאף מוזכר בסעיף 82.565 לתקשי"ר "שמירת קשר עם גמלאים", על כל ארגון בשירות המדינה לשמר קשר עם פורשיו".    
 
מצ"ב כאן מכתב סיכום הבדיקה של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן. המסמך כולל את הפסקה המעניינת לחשיפה כאן: חובת קיום קשר עם גמלאים:

 
דהיינו, "בזמן אמת" וכאשר הדברים נגעו להתנהלות הפרקליטות עצמה, עמדתה הברורה הייתה, שהוראות בסעיף 82.565 בתקשי"ר מטילות חובה על כל ארגון בשירות הציבורי לשמר קשר עם פורשיו.
 
כעת, אותה פרקליטות בדיוק, נדרשת להגן על נציבות שירות המדינה, משרד התקשורת ומשרד האוצר, בתביעה, שהוגשה ע"י נציגות גמלאי משרד התקשורת, באמצעות עורכי הדין יגאל לוי וחיים גרון, ובמרכזה הטענה, שהמשרד אינו ממלא את חובתו לשמר קשר עם גמלאיו, כמתחייב מאותו סעיף 82.565 בתקשי"ר.
 
ניסיון העבר מלמד, שאין כל קושי לפרקליטות, לנמק ולהצדיק עמדות משפטיות הפוכות, תוך התפלפלות משפטית מדוע מקרה א' שונה ממקרה ב', למרות, שלמעשה, מדובר במקרים זהים לחלוטין מבחינה מהותית ומשפטית.
 
יחד עם זאת נראה, שבמקרה הנוכחי, תתקשה מאוד הפרקליטות להגן על הנהלת משרד התקשורת, שניתקה לחלוטין את הקשר עם גמלאי המשרד והעבירה אותם לטיפול עמותת גמלאי הדואר. זאת, תוך הפרה גסה של הוראות 82.565 בתקשי"ר - אותו הסעיף בתקשי"ר, שלגביו, כאמור, קבעה הפרקליטות, שחל על כל ארגון בשירות הציבורי. 

4) ראייה רביעית: מסמך רשות החברות הממשלתיות ממנו עולה, שהסמנכ"לית הבכירה למינהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת, אביבית מסבנד, שמופקדת ישירות על נושא הגמלאים, מועמדת - במקביל - לתפקיד דירקטורית בחברת דואר ישראל בע"מ (בדומה לקודמתה בתפקיד, תמי לשם).      
   

גם את הראייה הזו ניתחתי בהרחבה: אביבית מסבנד, זו שהייתה אמורה כקודמתה תמי לשם, להיות המטפלת בגמלאים במשרד התקשורת, המשיכה - במקום לטפל בגמלאים במסגרת משרד התקשורת - להעביר כקודמתה את כספי הגמלאים לחברת הדואר, כאשר גמלאי משרד התקשורת בכלל לא מטופלים שם ולא רוצים להיות מטופלים שם, ולכן הכסף, שאביבית מסבנד העבירה ומעבירה לחברת דואר, לא שרת בעבר ולא משרת כעת את גמלאי משרד התקשורת אלא את גמלאי הדואר.

היא קיבלה כבר וכמה צ'ופרים ממנכ"ל המשרד ומהשר, דוגמת "עובדת מצטיינת" (אלפיים ש"ח, פרס המגיע לעובדים מצטיינים, לא למנהלים בכירים ביותר, שהמנכ"ל הפורש נתי כהן החליט סתם כך, בהסכמת השר, שהם "מצטיינים", לא ברור במה) והיא מונתה ע"י השר בהמלצת המנכ"ל כחברה ב"ועדה המייעצת לפריסה אוניברסלית" (זה בלי כסף, רק כבוד). אולם, אלה עניינים, שנראים כרגע "פעוטי ערך", ליד התפקיד הנחשק והמתגמל של דירקטורית בדואר.      

העובדה, שאביבית מסבנד, שאמורה להיות אחראית על הטיפול בגמלאי משרד התקשורת היא מועמדת בעצמה לתפקיד דירקטורית בהנהלת חברת הדואר, מציבה אותה בניגוד עניינים מובהק (בדיוק כמו שהייתה קודמתה - תמי לשם). זאת, כאשר זוכרים, שבמקום לטפל בגמלאים היא זורקת אותם לאותה חברת דואר (ולעמותה שלה), מעבירה לחברה ולעמותה כל שנה מאות אלפי ₪.

כעת המדינה תצטרך להגיב לכך בכתב ההגנה שלה.    

לאור האמור בכתבה זו פניתי ביום 29.6.20 לשר התקשורת יועז הנדל, (בתמונה משמאל), בשאלה הדחופה הבאה:
"הנדון: בקשת תגובה של שר התקשורת.
שלום רב,
1. לאור חשיפת מסמכים מקוריים על ידי של סמנכ"לית בכירה למנהל ומשאבי אנוש במשרד התקשורת ושל ועדת המכרזים של המשרד (כאן), בית המשפט אישר לגמלאים לתקן את כתב התביעה שלהם כנגד צמרת משרד התקשורת.
2. מצ"ב טיוטת מאמר, שתעלה בקרוב לאתר בדיוק בנושא הזה.
3. אודה להתייחסותך".

תגובה לא קיבלתי, לא שלא ניסיתי לקבל. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.
קוראינו כבר יודעים, שתגובה לא אקבל. די ברור למה (זה גם מוסבר בהרחבה בנספח א' כאן). 

לסיכום, מלכתחילה הלכו גמלאי משרד התקשורת בתביעתם על קרקע בטוחה, מכיוון שהוראות התקשי"ר בנוגע לחובת משרד ממשלתי לטפל בגמלאיו, הן חד משמעיות.

כעת עם הוספת הראיות החדשות לתיק, צמרת משרד התקשורת רק הולכת ומסתבכת.

השאלה, שהפניתי כאן מעל, ב-29.6.20 לשר, הופנתה גם למנכ"לית החדשה של משרד התקשורת, (בתמונה משמאל), שהייתה אז ב"חפיפה" עם המנכ"ל היוצא ונכנסה רשמית לתפקיד ב-30.6.20, לירן אבישר בן-חורין.

זאת, בתקווה שאולי היא כן תוכל לשנות את המצב העגום ביותר של התעלמות מוחלטת של צמרת משרד התקשורת מגמלאי המשרד. 

נמתין ונראה כיצד היא תפעל בימים הקרובים.

בינתיים, האחריות למצב המביש והמחפיר הזה רובצת על שולחנו ומצפונו של שר התקשורת.

האם שר התקשורת, יועז הנדל, יסתכל במראה וישאל את עצמו: "איך זה, שמכל משרדי הממשלה בישראל ומכל הגופים הציבוריים והעסקיים הקיימים בישראל (וגם בעולם), דווקא אני נטשתי את גמלאי המשרד עליו אני ממונה?"