בניגוד לכל החלטות הממשלה, חוק התקשורת ותקנותיו, צמרת משרד התקשורת מסרבת לעבוד בצורה מסודרת, עם תכנית שנתית, יעדים מדידים וניתוח השפעת כל החלטה רגולטורית על הציבור (מה שמכונה בשם RIA). מה חסר כדי לעבוד נכון במשרד התקשורת? ההתעלמות מהציבור וצרכיו הפכה לנורמה. הספינים והשקרים נועדו לחפות על המצב הכיאוטי הזה, שיש לעקור אותו בדחיפות, כמו בניתוח להסרת גידול ממאיר. דוגמה מוחשית וחריפה לכישלון ולכיאוס נמצאת בתחום פריסת הסיבים לבתים.
עדכונים בסוף הכתבה.
מאת:
אבי וייס, 9.5.21, 07:00
בסוף השבוע החולף משרד התקשורת פרסם שימוע נוסף תחת הכותרת: "
מועד סגירת רשתות דור 2 לשירותי M2M – שימוע משני".
למה
שימוע משני? כי השימוע הראשוני
כשל, בדיוק כפי
שניתחנו כאן, בדצמבר 2020.
גם השימוע המשני הזה
ייכשל, כי אין שום תהליכי עבודת מטה מסודרים במשרד התקשורת.
ככה זה שלצמרת המשרד (בראשות המנכ"לית,
לירן אבישר בן-חורין, בתמונה משמאל) אין צל של מושג, השכלה, ניסיון וידע בתחום טכנולוגיות התקשורת, ובמיוחד בתחום רגולציית התקשורת, ובניהול של משרד ממשלתי מורכב, שמבוסס טכנולוגיות מתקדמות, דוגמת משרד התקשורת.
עולם העבודה וצרכי הציבור משתנים במהירות הבזק (ראה למשל
מחקר כאן), אבל ראשי משרד התקשורת בכלל לא מסוגלים להבין את המשמעויות של התהליכים ההיסטוריים והחשובים הללו - על הרגולציה שבאחריותם.
ביום 29.4.21 שלחתי את השאלות הבאות לצמרת משרד התקשורת (כולל למנכ"לית) בזו הלשון:
"הנדון: שאלה בעניין דו"ח RIA.
שלום רב,
1. בהודעת משרד התקשורת (
כאן ו
כאן ובתצלום המצ"ב) עולה, שהמשרד הכין
רק דו"ח RIA אחד בכל שנת 2020, וזה היה ב- 9.8.20.
שם הדו"ח:
דו"ח הפחתת נטל".
2. לא הצלחתי למצוא דו"ח כזה באתר המשרד וגם לא
באתר RIA.
3. היכן הדו"ח הזה נמצא?
4. למה לא הופקו דו"חות
RIA לכל הנושאים המחויבים לדו"ח כזה, לפי החלטות הממשלה?
5. היכן התכנית השנתית של המשרד (2020 ו-2021)?
6. ממתין לתשובתכם.
"
תגובה טרם קיבלתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.
קוראינו כבר יודעים שלא אקבל תגובה. די ברור למה.
כלומר:
משרד התקשורת לא מעוניין לנתח ובחון את השפעת הרגולציה שהוא מוציא, על השוק ועל הציבור. צפצוף ארוך ובוטה, גם על החלטות הממשלה (בתוספת של היעדר "תכנית עבודה שנתית" לשנים 2020-21 ואי מימוש התכניות השנתיות עד 2019 כולל).
זו בעיטת בכל כל נורמה רגולטורית קיימת במדינת ישראל.
תזכורת: בתחילת 2017 היה
שימוע ראשוני בנושא "הפחתת הנטל הרגולטורי", בהמשך להחלטות ממשלה בנושא. אבל מאז - כלום. רק ספינים ושקרים בלי סוף.
גם אין מה לצפות
מהשר החדש -
איתן גינזבורג, שיוכל לתקן את המצב הכיאוטי הזה. הוא מבין בתקשורת כמו שאני מבין בהטסת חלליות למאדים. בנוסף, עד שילמד מה קורה במשרד, הוא, ככל המסתמן, יוחלף.
לכן, אני מצפה ממנו, שיצליח (אולי) להספיק ולתקן רק דבר אחד במשרד התקשורת:
היחס לגמלאים. אם יתקן רק את זה -
דיינו.
למה דו"ח RIA כל כך חשוב?
כי זה ניתוח מחקרי ומקצועי של השפעת כל החלטה רגולטורית על הציבור.
ככה זה עובד בכל משרדי הממשלה, מלבד משרד התקשורת הישראלי.
את
צמרת משרד התקשורת הציבור בכלל לא מעניין (אלא אם זה "ציבור הטייקונים ומנהלי
החברות" הזוכות לצ'ופרים).
במשרד התקשורת הישראלי הוכנו רק 5 דו"חות RIA (ראה
פירוט כאן), מיוני 2016 עד ספטמבר 2019, בעיקר על נושאים שוליים. זהו.
מאז ספטמבר 2019 ועד היום - כלום.
הכאוס של היעדר עבודת מטה מסודרת במשרד התקשורת נחשף על ידי עשרות רבות של פעמים ואביא כאן רק את הכתבות המרכזיות בעניין זה:
מה חסר כדי לעבוד נכון במשרד התקשורת?
- קודם לכל: חסרים אנשים היודעים לעבוד נכון. אנשי מקצוע המבינים בניהול משרד טכנולוגי מורכב דוגמת משרד התקשורת. למעשה, לא צריך משרד תקשורת, צריך רשות תקשורת מקצועית, בלי "משובטים" ו"מוצנחים".
- יש צורך במסמכי מדיניות ממשלה ומדיניות שר, שיוכנו לאחר שימועים ציבוריים, בכל תחום פעילות מרכזי. אין דבר כזה בשנים האחרונות.
- יש צורך בתכנית שנתית ומדדים לתכנון מול ביצוע: רבעוני, חצי שנתי ושנתי. אין דבר כזה בשנים האחרונות. אין סיכום שנתי מסודר, לאור התכנית השנתית.
- משרד התקשורת הוא המשרד הטכנולוגי היחיד, שאין לו "מדען ראשי" וצוות של מדען ראשי (פשוט אין, מזה שנים, גם בגלל קומבינה בתקנים של המשרד), ושיחידת "תכנון המדיניות" הזעירה שלו פשוט מנוטרלת ולא מספקת דבר וחצי דבר לטובת הציבור, לטובת עתיד הרגולציה ועתיד שוק התקשורת, בשנים האחרונות. זאת, למרות שיש במשרד 4 יחידות עם תקנים, שאמורות לעסוק במערכים הטכנולוגיים של העתיד (אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון, אגף בכיר טכנולוגיות דיגיטליות ומידע, מינהל כלכלה, מינהל הנדסה), אבל בפועל הן לא עושות דבר וחצי דבר בתחום המקצועי לקידום שוק התקשורת בצורה נכונה לקראת העתיד. הן שקועות כל הזמן בנסיונות לתקן את עבר - בהחלטות שגויות חדשות.
- אחד הכלים המרכזיים של תכנון מדיניות רגולטורית נכונה ויעילה הוא הפקת מסמך RIA, שנעשה ביחד עם הציבור (מה זה RIA? ראה כאן). זאת, בכל נושא רגולטורי חשוב. אין דבר כזה בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה.
- זה המשרד הטכנולוגי היחיד, שאין בו שום תכנית סדורה ליזמים בעולם התקשורת ושום אקסלרטור או אפילו איזו מערכת לטיפוח יזמות וסטארטאפים, בתוך כתלי המשרד. כלומר, משרד התקשורת הוא משרד טכנולוגי, שעיוור לחלוטין לטכנולוגיה ולעתיד. המשרד עסוק בשנים האחרונות רק בדבר אחד: לשרת את הרצון של בעלי ההון ו"המקורבים לצלחת". קוראים לזה "קשרי הון שלטון".
- אין שום "ועדה מייעצת" ציבורית לצמרת המשרד (הייתה אחת כזו בעבר, היא בוטלה כדי שלא תפריע לצמרת המשרד). כלום מכלום. לכן, צמרת המשרד תמיד עוסקת במה שפחות חשוב: צד ההיצע, שאמור היה להיות נגזר של צד הביקוש. אבל, בהיעדר צד הביקוש, המשרד מתחשב רק בצד ההיצע, כלומר: מה הטייקונים צריכים מבחינה כלכלית ועסקית לטובת בעלי המניות שלהם והכיס האישי שלהם.
- אין שום מסמכים לניהול נכון של המשרד ובכלל זה: 1) מסמך של "אתיקה מקצועית" לעובדי המשרד. 2) מסמך הקובע איך עורכים שימועים במשרד. 3) מסמך הקובע מה רמת השירות, שהמשרד אמור לתת לציבור. אין "אמנת שירות" לעובדי המשרד. כלום. 4) מסמך "נהלי עבודה" ליחידות המשרד, על פי מדיניות ממשלה, שר ומנכ"ל. 5) אין כל מסמך המגדיר את רמת והיקף השקיפות בפעילות עובדי ומנהלי משרד התקשורת.
- אין שום מסמכים מנחים לתכנית אכיפה, מדיניות אכיפה, מדיניות שת"פ עם גופי אכיפה מקבילים ובמיוחד עם המשטרה, וכך הלאה. מסמך השיקולים הקיים במשרד של הטלת קנסות הוא מ-2013 ומזמן היה צריך להתעדכן, לאור התפתחות החקיקה, המדיניות והתקנות. כל מה שמעניין את ראשי המשרד זה "לתקוע" מפעם לפעם קנסות טפשיים בנושאים שוליים לחברות, כדי שהעובדים במינהל פיקוח ואכיפה במשרד יקבלו את "שכר העידוד" החצי שנתי שלהם (מה שמהווה תוספת של כ-20% על שכר העובדים). זאת, במקום לטפל בהפרות החמורות ביותר שיש בשוק התקשורת. דוגמאות למסמכים כאלו (של מדיניות אכיפה) ברשות ניירות הערך - כאן, ברשות התחרות - כאן, ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן - כאן. יתרה מכך. "הוועדה המייעצת לעיצומים כספיים" של משרד התקשורת התכנסה פעם אחרונה לדיון בינואר 2020 (לפני כשנה וחצי!!!). במועצת הכבלים והלוויין (שבה אין כנראה "שכר עידוד" לעובדים על הטלת קנסות), שכחו, לפני שנים, מה זה הטלת קנסות על מפירי חוק, תקנות והוראות הרישיון. חוק התקשורת ותקנותיו בתחומי הפיקוח והאכיפה, הפכו בפועל "לאות מתה".
- איו "תורת הפעלה" ו"נוהל הפעלה" של המשרד כיחידה מבצעית (לרבות הפעלת חפ"ק \ חמ"ל). זאת, בשגרה ובחירום, בפיגועים, אסונות מכל סוג, מבצעים בטחוניים גדולים, מלחמה ואירועים ענקיים. מה שמשרד התקשורת דורש מהחברות (ברישיונות שלהן) - לא קיים פנימה, למשרד עצמו ולעובדיו. תוצאה אומללה של התנהלות מופקרת וחסרת אחריות זו, נחשף אך לאחרונה ב"אסון מירון".
- אין שום תכנית למפגשים מסודרים עם הציבור ונציגיו המוסמכים (יש הרבה גופים המייצגים את הציבור). ראשי המשרד לא מעוניינים לשמוע איש מהם.
דוגמה מוחשית וחריפה לכישלון ולכיאוס, היא התנהלות המשרד בתחום פריסת הסיבים לבתים.
כבר לפני עשור, אני (ולא רק אני) כתבנו והסברנו, שהמודל
הנכון לישראל לפריסת סיבים לבתים הוא
המודל הבריטי (בקצרה: הרשויות המקומיות מפרסמות מכרזים לפריסת סיבים לבתים ולעסקים, על פי מתכונת מכרזים, שקבע הרגולטור לתקשורת. בכל איזור זוכה ספק אחד. הסיבה ברורה: הרשויות יודעות טוב יותר את הצרכים המקומיים ולרשויות הללו יש שפע של תשתיות, שניתן להעביר בהן סיבים לבתים. הרשויות גם יודעות לדאוג לאורך זמן לצרכים של התושבים).
"מתווה הסיבים" של המשרד, שעבר ב-2020 בכנסת, הוא
אובדן דרך מוחלט.
למעשה, "המודל הבריטי"
החל כבר בישראל מלמטה, בלי רגולציה ברורה ובסתירה ל"מתווה הסיבים" שעבר בכנסת בחקיקה ראשית,
בהצלחה רבה, כמפורט בסדרה שפרסמתי. הפרק האחרון והטרי בסדרה זו הוא: "
פריסת הסיבים בפריפריה כולל יו"ש מתקדמת במהירות ללא הכוונה מרכזית!". כותרת המשנה של פרק זה בסדרה: "ללא כל קשר ל"מתווה הסיבים", שעבר בכנסת ונועד רק לצרכי "הקליקה" ו"קבוצת סלקום\IBC", השיטה של רישיונות לספקי סיבים קטנים וזריזים -
עובדת! אולם, אין כל הכוונה מרכזית, והמכרזים, שיוצאים כעת, די מבולבלים וסותרים את הנחיות משרד התקשורת. פעילות פריסת סיבים וגלים מילימטריים לבתים
החלה כבר ביישובים הבאים (רשימה חלקית): נריה, אורנית, בית-אל, גבע בנימין, כפר הורדים, פרדסיה, עומר ולהבים. יישובים רבים
יצטרפו לרשימה בחודשים הקרובים".
אפשר גם לבחון את המודל המקביל הקיים בארה"ב. דוגמה יפה זו
העיר Chattanooga, Tennessee, בת כ-180 אלף תושבים בעיר וכחצי מיליון תושבים בכל הפריפריה של העיר, שהחלה בכך ברעיון, שעלה שם ב-2010 וראשי העיר
סיימו את הפריסה של 1 גיגה
בסיבים לכל הבתים והעסקים
ב-2018.
יש הטוענים, שזה פתרון טוב יותר לצרכי הציבור מהפתרון הבריטי: מי שאמון על מתן שירות לציבור, גם בפס הרחב, הן
הרשויות המקומיות בעצמן. לא חייבים חברות פרטיות, שמחפשות איך להתעשר על חשבון הכיס של הציבור.
מאמר מקיף וטרי אודות "המודל האמריקאי" (שקיים גם בקנדה)
יש כאן (מומלץ לקריאה). כדי להגיע למודל מתקדם ושירותי שכזה, צריך רק לערוף בניתוח כירורגי דחוף כמה תקנים ואנשים במשרד התקשורת,
שחוסמים, מזה שנים, את הרעיון הזה. כל מה שמעניין את ראשי המשרד - זה לדאוג לכיס של כמה טייקונים. לטובת עם ישראל, חייבים למגר את מחלת הסרטן הזו, שפשתה בצמרת משרד התקשורת הישראלי,
משרד ששכח עבור מי הוא קיים.
לסיכום: לירן אבישר בן-חורין, מנכ"לית משרד התקשורת, לא מבינה כנראה בכלל את תפקידה, סמכויותיה, אחריותה והמסגרת הציבורית-רגולטורית, שבה היא פועלת כמנכ"לית.
זו לא סטייה מקרית, אי הבנה מקומית רגעית, או מעידה חד-פעמית. זו דרך החשיבה וההתנהגות שלה, של "אני ואפסי עוד". לכן גם אין תשובות לשאלות שלי (ולא רק שלי). בדיוק כמו חלק מקודמיה, מתחילת העשור ועד היום.
לכן, היא לא יכולה להיות מנכ"לית משרד התקשורת. ככל שהקדנציה שלה תהיה יותר קצרה, כך ייטב לשוק התקשורת ולתושבי מדינת ישראל (וכמובן ייטב לשלטון החוק ולטוהר השירות הציבורי במדינת ישראל).
