על רקע הפיכת משרד התקשורת לסניף של חברות התקשורת במקום להיות משרד ממשלתי רגולטורי של תושבי מדינת ישראל, סיני ליבל ממלא את תפקידי המשרד ומגיש תביעה ענקית כנגד גולן טלקום. משרד התקשורת וגולן טלקום טרם הגיבו על כתב התביעה הנוקב. עדכון בסוף הכתבה.
מאת:
אבי וייס, 27.6.18, 07:30
בלעדי: בהמשך לסדרת החשיפות שלנו כיצד משרד התקשורת הישראלי איבד את הכיוון (ואת עיקר תפקדיו
לקחה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן במשרד הכלכלה), יש אזרחים, שהכאוס הזה מקומם אותם והם "עושים מעשה".
סיני ליבל (בתמונה משמאל), הגיש תביעה רחבת היקף לבית המשפט לשלום בת"א (התביעה במלואה
נמצאת כאן למתעניינים, צילום הדף הראשון של התביעה נמצא כאן למטה בנספח), בבקשה ל"פסק דין הצהרתי" "בעניין עוולות חברת גולן טלקום כלפי כ-900 אלף מנויים", זו הכותרת של התביעה.
יצויין, שחלק ניכר מהחומר עליו מתבססת התביעה של
סיני ליבל, הוא חומר, שסופק ל
סיני ליבל מתוך משרד התקשורת עצמו, לפי בקשותיו. כך, שבמשרד התקשורת
ידעו על הפרות החוק והרישיון המרובות של גולן טלקום במשך שנים ו
לא עשו דבר.
למי שקורא את הכתבות שיש למשל:
כאן,
כאן,
כאן,
כאן,
כאן ו
כאן, ברור לו לחלוטין מה מקור השיתוק הזה שבפעילות משרד התקשורת, שהפך לסניף ביצועי ודאגה כלכלית עבור בעלי המניות והמנהלים הבכירים של חברות התקשורת, במקום לייצג רק את
האינטרס הציבורי ו
הצרכני.
די ברור ש"רוב העקבות" בעניין "החסינות" לכאורה לגולן טלקום הובילו ומובילים ל
שמילה מימון, כמפורט בצורה ברורה בלינקים הללו. הבעיה: כעת יש מנכ"ל (
נתי כהן), וזה, משום מה,
לא השתנה.
זה גם
כישלון של שר התקשורת,
איוב קרא, שהפך להיות "שר החוץ" בפועל של משרד התקשורת ומשנה כיוון במהירות, בהתאם לכיוון הרוח...
התביעה של
סיני ליבל כוללת כמה וכמה נושאים:
א. גולן טלקום מגבילה בפועל הגדרת "נקודת גישה אישית" לגלישה כברירת המחדל במכשירי אייפון (מה שמכונה בלשון מקצועית: Tethering, או "נתב אלחוטי נייד"), בניגוד לחוק ולהנחיות ספציפיות מאוד ברורות של משרד התקשורת.
ללקוחות גולן טלקום, שמעוניינים להפעיל את היכולת הזו, נדרשת פנייה אישית לחברה וקבלת חוברת הסבר בת 5 דפים להסבר טכני להפעלת "הנקודה האישית" - הסברים, שמתאימים למקצוענים בשימוש באייפון, לא לרוב עם ישראל, שכלל לא יודעים מהצורך לקבל חוברת הסבר כזו (כאשר בכל החברות האחרות הפעלת "הנקודה אישית" נעשית באמצעות עדכון הוראות מפעיל, עדכון פשוט השקוף למשתמש ונעשה אוטומטית).
ב. עד לתלונת סיני ליבל בנובמבר 2017, התקליט במענה הקולי של המוקד הטלפוני של החברה הפנה לאתר האינטרנט או לשעות העבודה הרגילות, בניגוד להוראות הרישיון.
ג. לאחר תלונת סיני ליבל בנובמבר 2017, התקליט במענה הקולי של המוקד הטלפוני של גולן טלקום הפנה לנציג אובדן גניבה ונדידה (בלבד). ברוב המקרים לא היה נציג טכני במוקד (למעט מקרים, שבהם הנציג התורן במוקד לאובדן וגניבה ונדידה היה מהמחלקה הטכנית של החברה).
זאת, בניגוד להוראות הרישיון של החברה המחייב שירות טכני 24 שעות ביממה. אין נתונים כמה מלקוחות גולן טלקום זקוקים לסיוע טכני אחרי שעות הפעלת המוקדים, בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע, ושאינם מקבלים כל מענה, בניגוד לרישיון (ובניגוד לקיים בחברות הסלולר האחרות). למיטב הערכתנו, נראה שמדובר בלפחות 50 אלף לקוחות שנפגעים חודשית מהיעדר תמיכה טכנית 24 שעות ביממה, כל ימות השנה (למעט יום כיפור).
ד. התקליט במענה במוקד הטלפוני "מפברק זמני המתנה" - ב"לופ" (מסתובב כל הזמן עם אותם נתונים). אותו תקליט ואותם זמני המתנה בכל התקשרות של הלקוחות למקוד החברה (גם בשבת...).
ה. גולן טלקום מצניעה באותיות זעירות את מספר הפקס' (והמייל), בחשבונות החודשיים אותם היא שולחת ללקוחותיה, חרף התקן הקובע כי ימספר הפקס' יופיע בראש החשבונית (בפרטי בעל הרישיון). כך, גולן טלקום מסתירה מלקוחותיה את הפקס והמייל שלה (המשמשים בד"כ כדי להתנתק...).
ביום 19.6.18 שלחנו את השאלה הדחופה הבאה לצמרת משרד התקשורת:
"על פי החומר המצ"ב (תיק בבית משפט השלום בת"א) גולן טלקום מפירה (בידיעת משרד התקשורת) מזה זמן לא מועט כמה וכמה סעיפי חוק והוראות ברורות ברישיונה.
השאלות:
1. מה עשה (אם בכלל) משרד התקשורת כדי לטפל בהפרות הללו?
2. אם לא נעשה עד היום מאומה, מדוע יש לגולן טלקום "חסינות" ומי החליט על "החסינות" הזו?"
תגובה לא הצלחנו לקבל, לא שלא ניסינו. די ברור למה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.
לגולן טלקום ולבעליה שלחנו ביום 19.6.18 את השאלה הבאה: "מה תגובתכם \ עמדתכם בעניין התביעה
המצ"ב?". טרם קיבלתנו תגובה. ככל שנקבל, נעדכן בהתאם.
עדכון 16.7.18: נקבע מועד
לדיון (דהיינו: השופט לא קיבל טענה לדחיית התביעה על הסף, אם אכן נטענה טענה כזו):
עדכון 1.6.19: ביום 10 מרץ ניתן פסק דין המוחק את התביעה (במובחן מדוחה את התביעה) והמחייב את התובע (
סיני ליבל), בהוצאות.
סיני ליבל הגיב לפסק הדין בבקשה לעיון מחדש בפסק ההוצאות (שנדחתה) ובבקשה להעביר לכבוד נשיא בית משפט השלום את עמדתו לגבי פסק הדין (שהתקבלה).
ראה פסק הדין כאן
סיני ליבל: "מדובר בהליך שכותרתו
: "בקשה לפסק דין הצהרתי – בעניין עוולות חברת גולן טלקום כלפי כ-900,000 מנויים" – ובפסק דין המוחק את התביעה והמחייב אותי בהוצאות של 5,300 ₪ לגולן טלקום – מבלי שהיה דיון, מבלי שבכלל הייתה בקשה למחיקת ההליך (גולן הגישה תגובה להליך) – ובזמן שהמתנתי לדיון הגיע פסק הדין בדואר.
לכבוד השופט גיא הימן (בית משפט שלום תל אביב) היו שני נימוקים למחיקת התביעה על הסף:
"שני קשיים נתגלו, להשקפתי, בכתב-הבקשה כפי שהוגש ואין הם מאפשרים להוסיף ולהידרש לו." (סעיף 3)
האחד:
" ראשית
, הסעד ההצהרתי שנתבקש - אין לו שווי כספי מוגדר וככזה מצוי הוא, כנדמה, בסמכות השיורית של בית המשפט המחוזי..." (סעיף 3 בפסק הדין).
האחר: "
המבקש שם עצמו לפה, בלא שהוסמך לכך, למאות אלפי לקוחותיה של המשיבה, כך לפי הגדרתו."
לאור הנימוק האחר:
"
המבקש שם עצמו לפה, בלא שהוסמך לכך, למאות אלפי לקוחותיה של המשיבה, כך לפי הגדרתו."
פניתי בבקשה בכתב, כי כבוד השופט
גיא הימן יעביר את השגתי על פסק ההוצאות, לעיון כבוד נשיא בית המשפט הנכבד (כבוד הנשיא
אביחי דורון), בנימוק:
"עסקינן באמון הציבור בבית המשפט הנכבד, שלהבנת הח"מ אפשר ומתאדה – לפחות אצל הח"מ - ועניין, עורכי הדין הצוחקים עם כספי מרשתם לבנק – אחרי שהצליחו לסכל עוד הליך צודק עם פגמים פרוצדוראליים....- ונטרלו, בפועל, בירור עוולות מרשתם – בהליך שבו כלל לא הגישו בקשה למחיקה על הסף (במובחן מכתב תשובה בו הטענה
) – וההליך נמחק בפסק דין – לשיטת הח"מ מתלהם ומשתלח בעותר ציבורי - בזמן שהתובע המתין לדיון שנקבע בהליך."
ביום 28/04/2019 קיבל כבוד השופט
גיא הימן את ההחלטה הבאה: "מזכירות, נא להביא לפניו של כבוד הנשיא
דורון."
ראה עמדתי כפי שהובא לפני כבוד נשיא בית משפט השלום (
כאן).
רוצה לומר: ישנם שלושה קטגוריות לפסקי דין בים ההליכים שפתחתי כנגד עוולים - כנגד ציבור הצרכנים:
האחד: פסק דין שהביא לשינוי דרמטי (לדוגמה פסק הדין של
כבוד הרשם הבכיר אריה דורני-דורון כנגד סלקום, שהביא להפסקת תעלול הדרישה להחזיר קרטון סים משומש אחרי שהמנוי התנייד לחברה אחרת).
האחר: פסק דין המבייש אותי – כ
סיני (אין לי דוגמה. מעולם לא פתחתי הליך כנגד נתבע שעוולתו לא הצדיקה הליך כנגדו. ומכאן לסוג הנוסף):
הנוסף: פסק דין שאני מתבייש בו. (לדוגמה גישה של שופט שלום לפיה: "
המבקש שם עצמו לפה, בלא שהוסמך לכך, למאות אלפי לקוחותיה של המשיבה, כך לפי הגדרתו."
והנימוק למה אני מתבייש כאזרח המדינה בפסק הדין מצוטט כאן, מהבקשה שהועברה לעיון נשיא בית משפט השלום:
"אזעק: יש עותר ציבורי - פרטי שמישהו שם אותו לפה? – לבד מערכיו/מצפונו – שמביאים אותו להקדיש ים של משאבים (ראה כתב הטענות וים הראיות לכאורה שבו - התומכות בסעד) - להפסקת עוולות צרכניות מקוממות.
בשים לב שהעתירה לפסק דין הצהרתי שמטרתו להפסיק עוולה – בנסיבות בהן מוצתה הדרך של הפנייה למאסדר (הרגולטור).
"
נספח:
הדף הראשון של תביעת
סיני ליבל (לחיצה על התצלום מגדילה אותו):
