ד"ר מנדלבליט ועו"ד ניצן עברו בעצמם על החוק בביקורת על השר אוחנה

דף הבית >> עולם ה-ICT >> חדשות משרד התקשורת >> ד"ר מנדלבליט ועו"ד ניצן עברו בעצמם על החוק בביקורת על השר אוחנה
החקירה הרשלנית בתיק 4000 התפור מידרדרת מיום ליום, כשהיא אפופה גלי הדף של עבירות על החוק מטעם גורמי האכיפה עצמם. כעת, המתקפה הביקורתית החריפה של היועמ"ש ופרקליט המדינה על שר המשפטים מצביעה על אובדן עשתונות מול התהליך המתבקש של קריסת התיק ההזוי הזה, עד כדי ביצוע עבירה על החוק מצדם, חוק ותקנות האוסרים פרסום מתיחת ביקורת על שר ע"י עובדי מדינה, ללא יוצא מן הכלל. מן הדין שנציב שירות המדינה יפתח בחקירה כנגד היועמ"ש ופרקליט המדינה וינקוט צעדים מתאימים לרבות השעייתם מתפקידם.
הביקורת "המשותפת" (והבלתי חוקית) על השר חשפה גם ליקוי תפקודי של היועמ"ש - נקיטת דרך שאינה עצמאית ואי שמירת מרחק ראוי מהפרקליטות, כנדרש מהגדרת תפקידיו העצמאיים מול פרקליטות מכוונת המטרה. זאת, בנוסף לליקוי מרכזי של אי קריאת מסמכים מזמן אמת הקשורים לתיק 4000 ואימותם/עימותם מול עדויות עכשוויות ש"ניגבו", מה שהוביל לחתימתו על כתב חשדות דמיוני, על הטבות שנתניהו נתן לבזק, כאשר הוא לא נתן שום הטבות ופעל כחוק.

עדכונים בסוף הכתבה
מאת: אבי וייס, 7.11.19, 18:10ד"ר אביחי מנדלבליט

היועמ"ש - עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (בתמונה משמאל), ביחד עם פרקליט המדינה - עו"ד שי ניצן, הגיבו לנאום שר המשפטים אמיר אוחנה בכנסת, בהודעה משותפת, שיצאה תחת שמם (פורסם תחת שמם ביחד וציטוט ישיר בשמם), הודעה התוקפת את השר הממונה על משרד המשפטים, שר המשפטים אמיר אוחנה. הודעתם פורסמה תחת שמם ברבים (למשל כאן, כאן וכאן). 

בכך, הם בעצמם הפכו (לכאורה, חזקת החפות חלה על כולם, למרות שכאן אין שום ספק, כי הם מצוטטים בכלי התקשורת בשמם ומפיהם), לעבריינים.

העבירות הכי ברורות, שהם עברו בהודעתם זו, הן בתחום המשמעתי (יוסבר מיד למה), ולכן נציב שירות המדינה אמור להורות על פתיחת חקירה מיידית ע"י גופי החקירה והמשמעת בנציבות שירות המדינה ולנקוט נגד השניים הללו בצעדים הנדרשים כעולה מהסמכויות שיש בידו, לרבות השעייתם מתפקידם עד סיום הברור.

החוק הקיים בישראל קובע, שעובד מדינה יכול למתוח ביקורת על השר (ו\או הממשלה), רק אחרי שהוא מתפטר והוא אזרח מן השורה.

לכן, אני מציע שהיועמ"ש ופרקליט המדינה יתפטרו, אם דברי השר לא מוצאים חן בעיניהם.

לשר, לעומת זאת, מותר למתוח עליהם ועל מעשיהם ביקורת וגם בפומבי וגם מעל בימת הכנסת. השר מקבל את כוחו מהעם דרך הכנסת והשר רשאי להביע את דעתו כשר הממונה על מה שמתרחש אצלו במשרד, גם אם דבריו עשויים לגרור פיטורי עובדים במשרד עליו הוא ממונה.

לשר אמיר אוחנה,אמיר אוחנה (בתמונה משמאל), יש חסינות, לא רק מ"קליקת הפרקליטים", אלא מהחוק עצמו, שמגן על התבטאויות של שרים וחברי כנסת (הוא גם ח"כ...), במסגרת מילוי תפקידם.

השר הביע את דעתו הגלויה (ולעניות דעתי, די בנימוס ובעדינות יתרה, וזה לא מקרה ראשון בהקשרים הללו), על תיפקוד המערכת המשפטית
, במסגרת דיוני הכנסת וועדותיה ובציבור, בדיוק במסגרת מילוי תפקידו וכמצופה מאיש ציבור, שנבחר ע"י הציבור לכנסת, למלא שליחות ציבורית. 

העובדים, שעליהם נמתחה ביקורת, יכולים או לקבל את הביקורת, או להתפטר ואז למתוח את הביקורת כאזרחים, במסגרת המגבלות החוקיות הקיימות בישראל בתחום שמירת הסודיות, שאר הדינים החלים במקרה, שבו הם מותחים ביקורת, וכמובן חוק לשון הרע. 

יתרה מכך. אם היועמ"ש ופרקליט המדינה סבורים, שהחוקים והתקנות הקיימים אינם טובים ואינם ראויים, היה להם מספיק זמן לנסות ולשנות את הכללים הללו (שיש אגב בכל מדינות העולם. בארה"ב - למשל, על פי החוק, פקיד מדינה, שמותח ביקורת פומבית על הנשיא, או על השר הממונה עליו, יכול להיות מפוטר מהיום למחר). עו"ד שי ניצן נמצא בפרקליטות מ-1989. כך, שהיה לו מספיק זמן לנסות ולשנות את החוק והתקנות, אם הוא היה סבור, שזה לא ראוי, שיהיו תקנות כאלו בישראל, שאוסרות על עובד מדינה למתוח ביקורת על הממשלה והשר הממונה עליו. הוא לא עשה זאת. לכן הוא לא יכול להחליט, שהחוק והכללים הללו לא תקפים. 

מה שהם (היועמ"ש ופרקליט המדינה) כן עשו בהצהרותיהם, זה לצפצף על כל חוק, תקנה ונורמה. רק בגלל שהם יכולים

יתרה מכך. היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט עשה טעות כפולה:
  1. פירסם התקפה על השר ביחד עם פרקליט המדינה, במקום לבדל את עצמאותו מול הפרקליטות. זה מהלך שגוי וזה חושף אותו ,שהוא לא רק מפר חוק (וכזבן סדרתי, כפי שחשפנו כאן), אלא "שבוי" באופן מוחלט בידי פרקליט המדינה.
  2. היה יכול לתת לאחרים "לעשות את המלאכה" של התקפה על השר אמיר אוחנה, כפי שאותם אחרים עושים כל הזמן. למשל: ע"י הכתבים בכלי התקשורת השונים, שמשמשים "שופר של הפרקליטות" (יש לא מעט כאלה, לא רוצה לקפח איש בתחום הזה ולכן לא אזכיר שמות...), ע"י חברי הכנסת, שהמילה "ביבי" מעוררת בהם צמרמורת וחלחלה, פרשנים למיניהם (המון) ש"סובלים" מאותן תופעות פיזיולוגיות, פוליטיקאים מהעבר (למשל אהוד אולמרט, אהוד ברק), ועוד ועוד. צבא שלם של "תומכי הפוטש", שמתקיפים בהתנדבות ובהתלהבות יתרה את נתניהו ו"עושה דברו" (כלשונם), אמיר אוחנה, כל יום, כל שעה.  
למה לעובדי מדינה אסור למתוח על השר והממשלה?
נתחיל בחוק העונשין, בו הם עברו, לכאורה, על סעיף 117(א) (בפרק "גילוי בהפרת חובה", כלומר: "הדלפה לעיתונות"), עבירה, שדינה 3 שנות מאסר, ואולי גם עברה על סעיפים 267, 286 וייתכן בהחלט שגם על סעיף 284 ("הפרת אמונים", גם כן 3 שנות מאסר...). זה רק כמבוא. 

העיקר ממשיך בחוק שירות המדינה משמעת סעיף 17 על רוב תת-סעיפיו ,שהוא מאוד ברור וחד משמעי. ויש עוד, למשל ב"חוק שירות המדינה" סעיף 1(5), הסעיף הזה כולל איסור מוחלט לבעלי התפקידים הבכירים בשירות המדינה "לבקר את המדיניות של משרדיהם, של משרדים אחרים או של הממשלה, במסיבת עתונאים, בראיון עתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעתון או בספר":
אסור לבקר

כ"כ, הם (היועמ"ש ופרקליט המדינה) עברו במפורש על סעיף ברור בתקשי"ר:
תקשי"ר

ההנחיות הללו חלות גם על שופטים, לא רק על היועמ"ש ופרקליט המדינה, כמפורט בתצלום כאן

אם לא די בכך, ד"ר אביחי מנדלבליט ועו"ד שי ניצן עברו, ,לכאורה, על כמה סעיפים בהוראות האתיקה של עובדי המדינה (שזה אמור להוביל אותם ישירות לדין משמעתי, גם בהמשך לאמור בתקש"יר בסעיף הקודם), הוראות המפורטות במספר מסמכים (למשל כאןכאן וכאן), ובמיוחד אני מביא סעיף אחד מאוד ברור, שלא זקוק לפרשנות בהוראות הללו: 
איוסר פרסום
 
ההפקרות בהשתלחות של היועמ"ש ופרקליט המדינה בשר אמיר אוחנה, היא חלק מהכאוס הקיים בסביב תיק 4000, שמכוסה בעשרות רבות של כתבות באתר זה. 

רשויות אכיפת החוק התעלמו לחלוטין ובצורה מכוונת ממאות רבות ואולי אלפי מסמכים מזמן אמת (ומעדים מהימנים וישרי דרך), המראים את חפותו של נתניהו בתיק 4000 והסתמכו על עדי שקר, שאומרים הפוך ממה שכתוב במסמכים "שחור על גבי לבן", ולנוכח הפרסומים על שיטות השגת העדויות, זה בכלל לא מפליא.

הם גם לא חקרו את העדים הנכונים הקשורים לתיק. 
את האמת כולה על הפייק תיק הזה חשפתי ע"ס מאות מסמכים מזמן אמת (שמנדלבליט, מסתבר, לא טרח לקרוא) במהלך השנתיים האחרונות, בסדרת 33 הכתבות על תהליך תפירת תיק 4000, והפרק האחרון בסדרה להלן - כאן.

לעניות דעתי, חייבים להפנים, שיש מנצח ברור בבחירות לכנסת ה-22: "הקליקה". כלומר: היועמ"ש, המפכ"ל לשעבר, הפרקליטות, דובריה וגרורותיה. הם שכנעו חלקים נרחבים מהציבור, שנתניהו הוא "עבריין סדרתי". זה קודם כל הפסד של כל אזרח במדינה, שנשאר חשוף ל"תפירת תיקים" - ללא כל מעצורים. 

כך, הציבור - נשאר חשוף, ללא כל מעטפת הגנה משפטית וציבורית מינימלית. זה לא דבר דמיוני, זה קרה וקורה ממש כעת ויקרה גם בעתיד, כל עוד "שלטון החוק" הוא צחוק וקלס. 

הכי חמור: מדובר ב"פוטש" (הפיכה) שלטוני במסווה כביכול משפטי: כרגע, ממה שאני רואה, ה"פוטש" הצליח (בינתיים, עדיין הכל פתוח וגם תלוי בתוצאות "השימועים"). מאמר חריף המנתח את ה"ניצחון" הזה נמצא כאן

הסיפור של "התיקים התפורים" והפרשנים השקרנים בחלק מכלי התקשורת, שמזינים ספינים אינסופיים לציבור - ממש לא נגמר ולא ייגמר. הם ממחזרים שוב ושוב כזבים כדי לטמטם את הציבור ולשכנעו, שמדובר כאן ב"עבריין סדרתי", שיש לסלקו מכיסאו באמצעים משפטיים, במקום בקלפי. עקרונות ההדלפות הללו מפורטים במספח א' כאן למטה. 

ה"קליקה" עדיין קיימת, לא לומדת שום לקח - כי היא כפופה רק לבורא עולם, וביחד עם כמה וכמה תומכים וחסידים שוטים בפוליטיקה ובתקשורת, ממשיכה ותמשיך לטמטם לעם ישראל את המוח בשבועות ובחודשים הקרובים ב"תיקים התפורים". שום חשיפות על מחדלי חקירה לא משפיעות על הקבוצה הזו, שנמצאת מעל לכל חוק ונורמה (מה שלא ניתן לשינוי, במצב המשפטי הקיים בישראל).
 
אגב, כבר חשפתי ב"תיק 4000" למה בכלל הוא נולד (מדהים, ממש לא מה שחושבים. זה קשור למי שמכונה "עד מדינה", ספינולוג כרוני ולשלטון "הקליקה" המשפטית, שיכול ליפול בגללו. זו קליקה, שאני מכנה במאות מאמרים: "קליקת הפרקליטים"). הסברים מצוינים לרקע, שתופעה כזו נולדת וצומחת, ככל הנראה גם בישראל, יש כאן

הסבר (אחד מני רבים, במאמר, שפרסמתי כבר מלפני כ-3 שנים. מאז כתבתי עשרות רבות של מאמרים על ה"קליקה" הזו ותעלוליה הבלתי חוקיים), לרבות תיאור מדויק מי זו "קליקת הפרקליטים" (שאפשר לכנות אותה גם בשם שיש לזה בארה"ב: Deep State, או "שלטון הפקידים"), איך היא נולדה ואת מי היא הייתה כוללת, בעת שהמאמר הזה פורסם בזמנו (כי ההרכב שלה משתנה, עם תזוזת בעלי התפקידים) - יש כאן. למה "תיק 4000" נולד יש כאן

למה "הקליקה" נמצאת מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל? הסבר תמציתי כאן.

אני מאמין, ולא אפסיק להאמין, שאת האמת, במדינה דמוקרטית וחפצת חיים - אי אפשר לחסום.

אי אפשר להמשיך ולאפשר ל"שלטון הפקידים", שחושבים שהם מעל לכל חוק ונורמה - להמשיך בתפקידם ולעשות ככל העולה על רוחם, במנותק מכל חוק, תקנה ונורמה. 


נספח א':
עקרונות ההדלפות ל"תקשורת המגויסת" על ידי "הקליקה"
:
ההדלפות (בשונה מההודעות הרגילות לתקשורת), שמגיעות בקצב שלא נפסק, מהפרקליטות, מדוברות משרד המשפטים ומלשכת היועמ"ש, הן כמעט כולן מיחזור חוזר ונשנה של הדלפות קודמות, תמיד לאותם כתבים, כל פעם בתוספות אחרות ודגשים אחרים, וכוללות 3 סוגים של הדלפות:
  • הדלפות של קטעים קצרים ונבחרים מהעדויות של עדי השקר (2 "עדי מדינה" ו-2 עדים, שמשום מה אינם "עדי מדינה", אבל בפועל הם "עדי מדינה": אילן ישועה ואבי ברגר), כדי להראות לציבור (שממילא לא מבין בתחום), כאילו יש ראיות מוצקות ביותר ב"תיק 4000".
  • הדלפות של רכילויות ושטויות, שאין להן כל קשר ל"תיק 4000". חלק מההדלפות שייכות בכלל ל"תיק בזק", שבו נתניהו לא נמצא. מה ההבדלים בין 2 התיקים הללו? פירוט כאן. אולם, ההדלפות הללו יוצרות רושם של "עבריין סדרתי". זו גם הסיבה, שהפרקליטות והיועמ"ש חיברו ביחד את תיקי 1000, 2000 ו-4000 ב"כתב חשדות" אחד, למרות שאין קשר מעשי בין התיקים. זאת, רק כדי להציג תמונה של: "נתניהו הוא עבריין סדרתי". ההדלפות הללו מהמדליפים, ממשיכות בדיוק באותו קו, בלי שהציבור קולט, שבכלל אין שום עבירות, או חשד לעבירות, שנוגעות לנתניהו, במה שמודלף, וזו רק רכילות חסרת כל משמעות פלילית, שמתאימה למדורי הרכילות בעיתונות, ולא לתיק פלילי רציני. 
  • הדלפות של רכילויות ושטויות, של תיקים שנסגרו (בעיקר הכוונה לסגירת התיקים כנגד שרה נתניה ויאיר נתניהו, במסגרת ההחלטות של היועמ"ש ב"תיק 4000"), כדי ליצור "דעת קהל", שתלחץ על היועמ"ש, שאולי ישקול כן לפתוח את התיקים הסגורים הללו (דבר שלא אפשרי מבחינה מעשית, ללא ראיות חדשות לגמרי ומוצקות, שלא היו ידועות קודם). את הקו ההזוי הזה "דוחפים לציבור" בעיקר "אוהדי שי ניצן וליאת בן ארי שווקי". 
ספינים וכזבים הם מוצר פטור ממס. לכן, אפשר לייצר אותם בלי כל מגבלה. זה מה שמתרחש ב"זירה", שאני עוסק בה בשנים האחרונות ובמיוחד בשנתיים האחרונות. אני לא עוסק בספינים - אלא בעובדות. מאות מסמכים מקוריים ועשרות עדויות המפורטים ב-33 פרקי הסדרה ובעשרות הפרקים המשלימים.

כך, ה"קליקה" מתאמת ופועלת ומדליפה כל הזמן, כחלק מרכזי מניסיון "הפוטש". זאת, כדי להמציא לציבור בשטף מתמיד, "ראיות זהב" כביכול, לגבי ה"עבריין הסדרתי נתניהו" ובמיוחד ב"תיק 4000". ההשפעה על דעת הקהל היא מאוד חזקה, ולכן אין מנוס אלא להקים ועדת חקירה ממלכתית, לבדיקת הנושא החמור הזה (של "פוטש" במסווה משפטי, כדי לשנות את סדרי השלטון בישראל. יש לתופעה הזו גם שם מדעי בתחום מדעי החברה: Deep State - "שלטון הפקידים"). פירוט נוסף בעניין חמור זה יש בנספח ד' כאן ובכתבה "הקליקה הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה בישראל (מפרק 27)!" ותת הפרק: "סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים" - כאן

עדכון 14.11.19: פרופ' דניאל פרידמן: "מוסד היועמ"ש פוגע בדמוקרטיה". שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, הסביר ב"כנס חיפה למשפט" (כאן), את התפקידים הסותרים של היועמ"ש וקבל על כוחו הבלתי מוגבל, הלא הגיוני והלא חוקי, של היועמ"ש במדינת ישראל.

עדכון 15.11.19:
א. העיתונאי קלמן ליבסקינד חשף (כאן) מהלך מסוג Deep State של עו"ד שי ניצן וכך נכתב ע"י קלמן ליבסקינד בחשיפה: "כזה דבר עוד לא ראיתם. אתמול - פרקליט המדינה, שי ניצן, מגייס את אנשיו (ביניהם שופטים מכהנים!) לטובת התמודדות תקשורתית עם מבקרי הפרקליטות. היום - המכותבת הקרויה נשיאת ביהמ"ש העליון לשעבר, דורית בייניש, מבצעת.
שלטון החוק". המכתב של פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן במלואו נמצא כאן

ב. אלי ציפורי כותב על כך פוסט מאוד נוקב (כאן) וכותרתו: "שי ניצן - אתה עבריין, נוכל ושקרן: לך הביתה ומיד - הרסת לחלוטין את האמון הציבורי במערכת המשפט"..לאחר מכן אלי ציפורי מעלה פוסט נזעם נוסף הדורש חקירה על כל מה שעולה מהמכתב של שי ניצן - כאן

ג. נשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת אסתר חיות, מזדרזת ומוציאה מכתב נזעם (הנמצא כאן) לעו"ד שי ניצן על "התקלה" כפי ששי ניצן קורא לתופעה הזו (בסיציליה יש לזה שם מתאים יותר מהמילה "תקלה"). אין ספק שמדובר באחד מרגעי השפל הכי חמורים של שלטון החוק (שנרמס ברגל גסה ע"י הקליקה") במדינת ישראל. 

עדכון 16.11.19: נשלח מכתב התראה לעו"ד יעקב ברדוגו המשמש גם ככתב בגלי צה"ל, בו הוא מואשם ע"י עורכי דינו של ניר חפץ בהפרת צו איסור הפרסום של בית המשפט - כאן

עדכון 26.11.19: הקלטות ד"ר מנדלבליט מפרשת הרפז פורסמו ע"י אתר 0404 - כאן וכאן (נחסמו בצו איסור פרסום). זה שד"ר מנדבליט נוהג באופן קבוע לשקר, כבר חשפנו מזמן וכמה פעמים, למשל כאן. אבל לא רצו להאמין לי.
ד"ר מנדלבליט וחברים
לא ברור כיצד עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט מונה ליועץ משפטי לממשלה אחרי שהיה ברור מי הם חבריו (כמופיע בתמונה משמאל). 

קשרי הידידות בין ד"ר אביחי מנדלבליט למשל לחברי כנסת דהיום ממפלגת "כחול לבן" (החבר''ה מ"פרשת הרפז"...) ו"שונאי נתניהו" מובהקים, לא הייתה סוד. ממש לא.  

בנוסף, ההחלטה של היועמ"ש הקודם עו"ד יהודה וינשטין לגבי "תיק פרשת הרפז" (המסמך המלא נמצא כאן), הייתה ידועה לצמרת הממשלה ולצמרת המשפטית ולנש"מ, הצמרת שהחליטה על מינויו למזכיר הממשלה ואח"כ ליועמ"ש.

עוד קודם למינויו של ד"ר מנדלבליט ליועמ"ש, כבר בשלב שהועלתה ההצעה למנותו ליועץ המשפטי לממשלה, כתב עו"ד וינשטיין מכתב מאוד נוקב וחד-משמעי לנתניהו, ראש הממשלה, מכתב (שנמצא כאן, למתעניינים). זה מכתב שנועד היה למנוע את מינויו של ד"ר מנדלבליט ליועמ"ש, אבל זה משום מה לא קרה. אלו שאישרו את מינויו, סרבו, משום מה בזמנו, לקבל את העובדות הנכונות לגביו אופיו ומידותיו, מה שברור כיום לרבים וטובים, וכעולה מניתוח המסמכים עליהם הוא חתום ומדבריו שלו עצמו. 

עדכון 29.11.19: יועצי נתניהו ערערו לעליון: "המשטרה רומסת את החוק ברגל גסה". - כאןיונתן אוריך ועופר גולן, יועציו של ראש הממשלה נתניהו, הגישו ערעור לבית המשפט העליון נגד החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר למשטרה לחדור לטלפונים הניידים שלהם ולבצע בהם חיפוש: "המשטרה, באופן שיטתי ומתמשך, פועלת בניגוד לחוק; אסור 'להלבין' את פעולותיה".

עדכון 1.12.19: התפרסם מאמר מצוין של קלמן ליבסקינד ב"מעריב" (כאן) תחת הכותרת: "הפרקליטות היא צומת מסוכן של עוצמה בלתי מוגבלת והיעדר בקרה". מומלץ מאוד לקריאה.

עדכון 21.12.19אלי ציפורי העלה פוסט נוקב (כאן) שבו הוא מצביע במפורש מי עומד בראש ההדלפות מהפרקליטות (עבורי ועבור קוראי Telecom News אין בזה כמובן כל חדש...): "המדליף מס' 1: מנדלבליט נפגש 71 פעמים (!) עם אנשי תקשורת עד להגשת כתב החשדות נגד נתניהו. תלונה לפרקליטות על היחסים הפליליים לכאורה שבין מנדלבליט לבין דנה וייס הוגשה בסוף השבוע בדרישה לחקור את מנדלבליט באזהרה בחשד לעבירות של הדלפה והטיה לסיקור אוהד מחדשות ערוץ 12". 

עדכון 4.3.20: פורסמו כאןכאן וכאן כמה אמרות מפי היועמ"ש, כנגד שר המשפטים אמיר אוחנה. כך, ד"ר אביחי מנדלבליט עבר ועובר שוב ושוב בעצמו על החוק בביקורת על השר אמיר אוחנה. המציאות הרשלנית בתיק 4000 התפור - מידרדרת מיום ליום, כשהיא אפופה גלי הדף של עבירות על החוק מטעם גורמי האכיפה עצמם, בראשותו

עדכון 2.5.20:
א. תזכורת למי שהספיק לכוח: גם נשיאת בית המשפט העליון, השופכבוד השופטת אסתר חיותטת אסתר חיות (בתמונה משמאל), עברה גם היא על כל הככליים בביקורתה על שר המשפטים אמיר אוחנה. זה פורסם על ידי כאן בפוסט ב-14.6.19.

בהמשך ניחתי את הסיטואציה הזו בזו הלשון:

"חסר בטוקבקים של ספינולוגים, תשובה לשאלה אחת פשוטה וחד-ערכית, שיש לה תשובה כן או לאו: האם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (וגם היועמ"ש ופרקליט המדינה לשעבר ופרקליטים בכירים ושופטים נוספים), עברה בדבריה כנגד שר המשפטים (לכאורה, חזקת החפות) על החוק, כללי האתיקה לשופטים והתקשי"ר? 
פרטים כאן: https://www.facebook.com/avi.weissmsc/posts/10157593443145312.

מהתשובה לשאלה החשובה הזו - אפשר להתקדם בדיון. 
מי שמנסה למרוח את התשובה לשאלה הבסיסית הזו, פשוט "טומן את ראשו בחול". העיקר לא רוצה לדעת את העובדות... 
אני עוסק רק בעובדות. רק במסמכים. 

אם נסכים על העובדות - אפשר לדון על הפרשנויות. לא להפך. 
עוד עובדות שמסתירים מהציבור (בכוונה) - כאן: http://bit.ly/Tik4000No25

דעתי האישית לא חשובה. אני עוסק בעובדות ובחוק. הנקודה המרכזית היא שאמיר אוחנה רשאי להביע את דעתו במסגרת תפקידו כחבר כנסת וכשר. 
ממילא כל חבר כנסת ושר מוגן בחסינות מהותית על דבריו, על פי סעיף 1 (א) לחוק חסינות חברי הכנסת.
זה בכלל לא חדש כי החוק הוא מ-1959 והתקשי"ר מ-1960 (עם עדכונים קלים שחידדו את האיסור הזה של מתיחת ביקורת ע"י פקידים בכירים על נבחרי ציבור), הקוד האתי לשופטים הוא מ-2004. 
מותר לו - לאוחנה להביע את דעתו, גם אם היא לא מקובלת על מערכת המשפט, היועמ"ש והפרקליטות. 

בעוד שלנשיאת בית המשפט העליון וליועמ"ש (וכמובן גם לפרקליט המדינה) - אסור לעשות כך ואסור להם לתקוף את דבריו של אוחנה. פשוט אסור. 
ככה כתוב בחוק, בתקשי"ר ובקוד האתי לשופטים
יש להם דרכים לעשות זאת, לא בפומבי. 

זה ההבדל שמבדיל בין מדינת אנרכיה למדינת חוק, בדיוק כמו שאמרה הנשיאה, היא בעצמה בהתנהגותה ובדבריה עוברת (לכאורה, חזקת החפות חלה על כולם) על החוק התקשי"ר והקוד האתי - לא אמיר אוחנה

הם הפרו את החוק, התקשי"ר והקוד האתי לשופטים, בלי למצמץ. 

הם לא יכולים להחליט אילו חוקים מוצאים חן בעיניהם ואיזה לא. הם האנרכיה. 

הוא, השר אוחנה, לא עבר בדבריו, שנובעים מהשקפת עולם שלו בתפקידו, לא עבר שום עבירה ושום קוד אתי ושום תקש"יר. כלום. 
הוא נבחר ציבור ומייצג דיעה פוליטית, כמו כל פוליטיקאי. ככה בנויה דמוקרטיה. מאז שהדמוקרטיה הומצאה ביוון העתיקה. 

מה שקרה בתקופה האחרונה זועק לשמים. זה ניסיון נוסף לפוטש משפטי אנרכיסטי, שדוגל בצפצוף ארוך על חוקים קיימים, על התקשי"ר ועל הקוד האתי לשופטים. 

זה לא דבר עתידי או השקפה פוליטית עתידית, על חוקים שטרם נחקקו וכל מיני ספינים של תקופת בחירות, אלא זה קורה כאן והיום, בדיוק כמו תופעת "תפירת התיקים" שנתפרים באין מפריע, למי שעשוי "להפריע למנוחת הצמרת" של הפרקליטות. 

זו תופעה חמורה ביותר במדינה דמוקרטית וחפצת חיים ושמירה על עליונות שלטון החוק (שלטון החוק ולא שלטון מפרי החוק וממציאי חוקים שלא קיימים), תופעה שיש לעקור אותו מהשורש, בוועדת חקירה ממלכתית! 

אגב, זה לא עניין של ימין ושמאל. בכירים במפלגת העבודה, דוגמת חיים רמון ופרופ' פרידמן חשבו וחושבים בדיוק כך, וגם פרסמו זאת (כל אחד בנפרד) במאמרים ובספרים שכתבו על הנושא הזה. 

את נושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת תופעת "תפירת תיקים" לא אני המצאתי. זו הייתה דרישה ברורה של שר המשפטים פרופ' פרידמן ב- 2007-8 ודרישה של השר חיים רמון, די במקביל אליו, ב-2008. שניהם נבלמו ע"י "קליקת הפרקליטים". קודם לכן השר טומי לפיד ז"ל ביקש אותו דבר ונבלם אף הוא. 

לא התקדמנו מילימטר אחד מאז. אותן תופעות נשארו - כי הן לא מוגרו ולא נעשו שום צעדים ליצירת מנגנון משפטי לנטרול יכולות "תפירת תיקים" ע"י הצמרת המשפטית והחקירתית בישראל, דוגמת מנגנונים משפטיים שיש בכל מדינות בעולם המערבי והדמוקרטי. פרטים נוספים כאן: http://bit.ly/Tik4000No32

פרטים נוספים אודות איסור מתיחת ביקורת על הממשלה ושריה ע"י עובדי המדינה (כולל שופטים, כולל נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות) יש כאן למעלה". 

ב. בנוסף, פרסמתי את הפוסט הבא, בנוגע לשופט מני מזוז (בתמונה משמאל): כבוד השופט מני מזוז (לקוח מוויקיפדיה)
"שופט בית משפט עליון מני (מנחם) מזוז, בדבריו ב"כנס חיפה למשפט" של אוניברסיטת חיפה ולשכת עורכי הדין ב-14.11.19, עבר (לכאורה, חזקת החפות חלה על כולם, גם עליו) על כמה וכמה סעיפים והיה צורך להעמיד אותו לדין (בנוסף לצורך למנוע ממנו לעסוק בעניינים הקשורים בשר המשפטים - אמיר אוחנה, אותו הוא תקף ישירות בדבריו בחיפה).
ואלו הם הסעיפים הנוגעים ישירות לדבריו כנגד השר:
א. סעיף 1(5) בחוק שירות המדינה.
ב. סעיף 17 בתת סעיפיו בחוק שירות המדינה משמעת.
ג. סעיף 42.537 בתת סעיפיו בתקשי"ר.
ד. סעיף 8.01 בפרק ח' בהוראות האתיקה לעובדי המדינה.
כל ההגבלות החוקיות הללו (לגבי איסור מתיחת ביקורת על שר בממשלה מצד עובד ציבור) חלים במפורש גם על שופטים, כאמור בסעיף 42.231 (ג) לתקשי"ר, מה שגם פורסם ברשומות על פי חוק שירות המדינה (פורסם כמה פעמים, למשל: י"פ 2301 התשל"ז עמ' 938).
ארגון "בצלמו" הגיש ב-22.12.19 (לנציב קבילות שופטים) תלונה חריפה כנגד השופט מני מזוז בגין התבטאויותיו, על פי סעיף 18 לכללי אתיקה לשופטים. התלונה (כצפוי) נמרחה ונגנזה. מה שאפשר לשופט מזוז לחזור על מעשיו (זה לא רק התבטאות בע"פ, אלו צווים של ממש), כנגד שר המשפטים.
אולם, תלונות כנגד השופט מני מזוז בגין העבירות שביצע (לכאורה) לפי הסעיפים א' עד ד' המנויות לעיל - טרם הוגשו.
עדיין אין התיישנות על העבירות הללו (תזכורת: התיישנות בנושאי משמעת היא שנתיים).
אז מי מרים את הכפפה?
פרטים נוספים על סעיפי החוק והמשמעת הללו ומי עוד הפר ומפר אותם בגלוי, כי הוא מרגיש את עצמו כמי שנמצא מעל לכל חוק, תקנה ונורמה במדינת ישראל, יש כאן למעלה". 
 
RULES FREE
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס