כיצד מגיעים מניתוחים סטטיסטיים מוטעים של שוק התקשורת לשחיתות

דף הבית >> עולם ה-ICT >> חדשות משרד התקשורת >> כיצד מגיעים מניתוחים סטטיסטיים מוטעים של שוק התקשורת לשחיתות
כיצד מגיעים מניתוחים סטטיסטיים מוטעים של שוק התקשורת הסלולרי והקווי לשחיתות והפרות חוק בקנה מידה מבהיל?
כשבסיס הנתונים של מקבלי ההחלטות אודות שוק התקשורת מוטעה, הציבור מקבל תמונה מעוותת של המציאות, הפוליטיקאים מתגאים בכך, ש"התחרות עובדת לטובת הצרכן" וכך, החגיגה של השחיתות ו"איש הישר בעיניו ייעשה" מתקיימת, עם חברות המנצלות את המצב "לעשות קופה".
מאת: אבי וייס, 23.9.17, 18:35איוב קרא

משרד התקשורת פרסם (כאן, כמדי שנה, תמיד באיחור רב), את הכנסות ענף התקשורת לשנת 2016. ב"ערוץ הבית" של משה כחלוןשמילה מימון, ד"ר יפעת בן חי שגב ועוד ספינולוגים וגורמי נזקים מתמשכים ואדירים לציבור בישראל, פורסמה הידיעה בנושא זה תחת הכותרת [ציטוט]: "הכנסות שוק התקשורת ירדו ב-5%: חיסכון של יותר ממיליארד שקל לצרכנים ב-2016".

הבעיה: שום מילה מכותרת הידיעה שפורסמה וכל מה שנכתב בה - אינם נכונים. גם כל הנתונים של משרד התקשורת אינם נכונים.

ניתחתי זאת כמה פעמים בהרחבה, למשל בידיעה: ""יצרן המספרים" מכה שנית ומפרסם נתוני שוק התקשורת בלי כל קשר למציאות". זה לא חדש, אבל אני לא ארפה מלחזור על האמת שוב ושוב. אני מאמין, שהאמת בסוף מנצחת. 

בעולם המערבי מזמן נקבעו מדדים חדשים כיצד מודדים את שוקי התקשורת (רמז: מודדים את שוקי התקשורת מנקודת ראותו של הצרכן ולא מנקודת ראותם של ספקי התקשורת הגדולים המדווחים על הכנסותיהם לרגולטור).

הדו"חות השנתיים והתקופתיים של ה-ITU ,OECD, ה-EU והמדינות המערביות וגם לא המערביות, מזמן עברו להצגת נתונים בצורה אחרת לגמרי. אבל, אצלנו נתקעו בשיטות מדידה של העשורים הקודמים. זה גם מקרין ישירות על הדו"ח האחרון לגבי חלקה של בזק בשוק הטלפוניה (כאן). בקצרה: בישראל, משרד התקשורת מודד רק את "מה שנמצא מתחת לפנס הרחוב בלילה", ולא את מה שנמצא באמת ברחוב.

התוצאה של המדידה המוטעית הזו היא חמורה ביותר, מפני שהפוליטיקאים, בדיוק כמו העיתונאים, שלא מבינים בנושא, מדברים על כך, ש"התחרות עובדת" (ותחרות הפכה להיות הגורם הכי חשוב בעיני הפוליטיקאים ואחריהם הציבור, בתחום עולם התקשורת). אם המספרים, שמשרד התקשורת מדווח, עונים על הכיוון הזה, "סימן שהתחרות עובדת בהצלחה" והציבור "חוסך כסף".

הבעיה היא, שזו פשוט הונאה. הונאה ענקית. אין בכלל מצב כזה ומציאות כזו. ניתחנו בהרחבה במאמר "המשך חשיפת הבלוף ששמו "מהפכת הסלולר" ואיך מסרסים את הנתונים לציבור" את האמת מאחורי המספרים בשוק הסלולר. לכן, אותם כלי תקשורת ואותם פוליטיקאים מסתירים מהציבור את האמת: בעקבות "מהפכה הסלולר", כל משק בית בישראל מפסיד בממוצע כ-400 ש"ח לחודש.

זה לא עניין תיאורטי, זו המציאות. לכן איש לא מספר לכם, שבחודש שעבר משרד האוצר אישר את התשלום הראשון על חשבון של הוצאה של מעל לחצי מיליארד ש"ח עבור הטעות של משרד התקשורת בנוגע לתדרי הרשתות הניידות של המשטרה וצה"ל, שהיו אמורות להשתדרג ל-LTE-A עפ"י החלטה מתחילת 2014, אבל השדרוג הזה נדחה (לפחות לפי הודעת משטרת ישראל) עד אחרי 2020, ובינתיים צריך לתקן את הרשתות הקיימות, בגלל הפרעות תדרים של ספקיות הסלולר מהמדינות השכנות. הנושא הזה מפורט עם המסמכים הנוגעים בדבר, בחלק התחתון של המאמר כאן. הכסף הזה יוצא מהכיס של כל תושבי ישראל (שמשלמים מיסים ישירים ועקיפים לאוצר) ו"עף באוויר" היישר לכיס של חברה אחת.

ככה זה עובד, ולא מאתמול. רק שלא רוצים שתדעו מכך ומשקרים לכם בלי בושה. לכן, זה לא מקרי, שבדו"ח הטרי האחרון של SpeedTest (כאן), ישראל נמצאת במקום 47 בעולם בגלישה במובייל. זה תואם במדויק את הממצאים של OpenSignal (שדיווחנו אודותם מזמן - כאן), שישראל נפלה למקום 50 בפס הרחב הסלולרי.

אם לא די בכך, ביום 24.9.17 אותו משרד התקשורת הוציא מסמך מעודכן לגבי הנתונים של עצמו מ-13.8.17 ובו הוא מודה שחלק מהנתונים לא היו נכונים או מדויקים, ומפרסם מספרים חדשים, עוד יותר לא מדויקים ולא נכונים. לא מאמינים? הנה זה כאן

בנוסף, בישראל, המציאו שיטות רגולטוריות, שאין בשום מקום בעולם, למשל כמתואר במאמר: "הפטנט הישראלי של חברת סלולר עם ספקטרום ובלי אנטנות - לא מוכר בעולם" ואצלנו יש שתי חברות כאלו. פשוט מדהים. 

כדי להמחיש את הבעיה של אי הצגת הנתונים הנכונים והמלאים לציבור, אבליט כאן כמה דוגמאות - מה אין בדו"חות של משרד התקשורת, בגלל שהוא מציג רק את "מה שנמצא מתחת לפנס" (כלומר: רק מה שחברות התקשורת הגדולות מדווחות למשרד, עפ"י תנאי הרישיון שלהן). הדוגמה הבולטת היא ההתעלמות הנמשכת מהשינויים בהרגלי הצריכה ובהרגלי הרכישה והשימוש של שירותים בשוק הסלולר ובכלל זה:
  • .בעשור הקודם, מכירת מכשירי סלולר בוצעה כמעט כולה בחברות הסלולר, שהיו "לוכדות" את הלקוחות במנגנון של "חיוב זיכוי" במסגרת החבילה הסלולרית, למשך 3 שנים. "מהפכת אטיאס" מסוף העשור הקודם, חיסלה את זה בהדרגה (זה חוסל סופית רק ב-2013). כיום, כ-90% מרכישות מכשירי הסלולר מתבצעות אצל יבואנים פרטיים, או ישירות דרך אתרי רכישות בחו"ל (או שקונים בחו"ל ומביאים לישראל). למשרד התקשורת אין כיום שום נתונים על השוק הזה ולכן בהחלט יש אפשרות, שרוב הירידה בהכנסות חברות הסלולר מקורה בסעיף זה, שכמעט ונכחד מההכנסות של חברות הסלולר, בשנים האחרונות. לא מדובר בסעיף שולי. עפ"י הדו"חות של IDC, ב-2016 נמכרו בישראל מעל ל-3.1 מיליון סמארטפונים, בשווי כולל של מעל ל-2 מיליארד ש"ח. כלומר: בנתונים של משרד התקשורת, בנתונים של הסיכום השנתי ל-2016, חסרים 2 מיליארד ש"ח של רכישת הסמארטפונים, נתונים, שאיש לא מדווח עליהם למשרד התקשורת, כי משרד התקשורת נתקע בעבר ולא התאים את עצמו להתפתחויות, שהתרחשו בשוק התקשורת.
  • יש הוצאות נוספות של משקי הבית (אין על זה נתונים ברורים, אבל הערכות שונות מדברות על היקף של כחצי מיליארד ש"ח שנתי לפחות, אולי זה מגיע למיליארד ש"ח), הוצאות, שבעבר היו הולכות לכיס של חברות הסלולר וכיום צומצמו אצלן עד כמעט לאפס ובכלל זה:
    • ביטוח. כיום, רוב משקי הבית לא רוכשים ביטוח למכשירים, כי הם מקבלים "ביטוח יצרן" לשנה או שנתיים, וממילא אחרי שנה או שנתיים מחליפים למכשיר חדש. אם מישהו בכל זאת רוכש ביטוח, הוא עושה זאת אצל היצרן או היבואן הפרטי. כך, שההוצאה הזו אינה מדווחת כיום למשרד התקשורת.  
    • אביזרים ותוספות. בעבר, רכישת אביזרים ותוספות (דוגמת: נרתיקים, כיסויים, מגיני מסך, אוזניות, מטענים, סוללות גיבוי, מתאמים לכל צורך, משקפי VR, דיבוריות וכיו"ב), הייתה נעשית בחברת הסלולר וזה היה חלק מההכנסות של חברות הסלולר. כיום, הציבור רוכש את כמעט כל המוצרים הללו מהיצרן (לעיתים מקבל אביזרים ותוספות כהטבה ברכישת מכשיר חדש), או רוכש באינטרנט, או בנתב"ג, או בחו"ל, או באחד מאלפי החנויות הפרטיות והדוכנים הפרוסים ברחבי הארץ, שמוכרים אביזרים ותוספות לסלולר. כלומר: סעיף ההוצאה הפרטי הזה לא מדווח כיום למשרד התקשורת. 
    • תיקונים ותחזוקה: בעבר, בגלל שמשקי הבית החזיקו את מכשירי הסלולר 3 שנים ומעלה, כמעט כולם היו תלויים במערכת התיקונים הענפה, שהייתה לכל חברות הסלולר, פרוסה על פני כל חלקי הארץ. כל זה נעלם בשנים האחרונות. אם מישהו זקוק לתיקונים ותחזוקה, הוא פונה לאחד מאלפי חנויות תיקוני הסלולר הפרטיות, שנמצאות כיום בכל פינת רחוב בישראל. ההוצאה על תיקונים בחנויות הקטנות הללו, לא מדווחת למשרד התקשורת. 
    • רכישת תוכנות ואפליקציות. בעבר, רכישת תוכנות ואפליקציות נעשתה מחנויות האפליקציות של ספקיות הסלולר. כיום, כמעט ואיש אינו רוכש אפליקציות ותוכנות, כי הן מגיעות עם המכשיר החדש שנרכש, ואפשר להוסיף תוכנות בחינם מהחנויות של אפל וגוגל. אם בכל זאת אנשים קונים אפליקציות, אז זה מתבצע מהחנויות של גוגל ואפל, שנמצאות אי שם בענן. כלומר: הסעיף הזה לא מדווח כיום למשרד התקשורת. 
כלומר: נתוני משרד התקשורת של היום חסרים נתונים מול מה שנמדד בעבר (רק בתחום מכשירי הסלולר, שהובא כאן רק כדוגמה) בהיקף של לפחות 2.5 מיליארד ש"ח.

בנוסף, חלו שינויים מאד משמעותיים בהרגלי השימוש של המכשיר הסלולרי ובכלל זה:
  • השיחות בבית נעשות כיום ברובן מהסלולר ולא מהמכשיר הקווי. כך, שטושטש הקו המבדיל בין השימוש הקווי לסלולרי בבתים (אין נתונים כמה הקו הזה טושטש, כי משרד התקשורת לא מודד דברים כאלה, בניגוד לנעשה בעולם). בנוסף, יש כבר ספקי תקשורת (הבולטת בעניין זה היא סלקום) המספקים שירותים קוויים וסלולריים בחבילה אחת ובמחיר אחד, כך שכבר אי אפשר להפריד בחבילה הזו בין ההוצאה הקווית להוצאה הסלולרית. המדידות והסטטיסטיקות של משרד התקשורת לא ערוכים לטיפול בהתפתחות הזו, שהתרחשה מזמן בכל העולם. 
  • שיחות לחו"ל, וגם בארץ, בין בני משפחה, ידידים ומכרים, עברו בצורה המונית למערכות חינמיות דוגמת: WhatsApp, סקייפ וכיו"ב. אין נתונים על היקף התופעה הזו והשפעתה על ההכנסות בשוק התקשורת. 
  • במקום מסרונים (SMS), מקור הכנסה די יפה של חברות הסלולר בעשור הקודם, הציבור עבר בהמוניו ל"מסרים מידיים" דוגמת WhatsApp, מסנג'ר וכיו"ב. אין נתונים על היקף התופעה הזו והשפעתה על ההכנסות בשוק התקשורת.
בנוסף, נתוני משרד התקשורת כוללים את ההכנסות מהשוק הפרטי ומהשוק העסקי ביחד. אולם, כמו שהשוק הפרטי השתנה לגמרי בשנים האחרונות (כמתואר לעיל), כך קרה גם בשוק העסקי. כלומר: משרד התקשורת מודד רק "את מה שמתחת לפנס" ולא את מה שיש בפועל בשוק העסקי. ומה שיש הוא, שרוב השוק העסקי עבר לשירותי IP. כלומר: אם המרכזיה של תדיראן טלקום (רק לשם ההמחשה) נמצאת בענן של אמזון- AWS, משרד התקשורת בכלל לא יודע על ההוצאה העסקית הזו, של אלפי הלקוחות העסקיים של תדיראן טלקום.

בתחום העסקי נולדו בישראל "מעצמות" של תקשורת, שהן בכלל מחוץ למעגל הדיווח למשרד התקשורת, דוגמת: בינת עסקים ובינת תקשורת, סקייפ לעסקים (שירות מבית מיקרוסופט, הנמצא בנסיקה עצומה בישראל), תדיראן טלקום, אלקטל-לוסנט-ארגונים, טלדור, מלם-תים, ווויסנטר, אומניטלקום, ווקסיה, קול תקשורת, טיקל רשתות, בלובינט ועוד ועוד. כלומר: רוב הנתונים של הוצאות והכנסות שוק התקשורת במגזר העסקי, יצאו וממזמן ממסגרת הדיווח של משרד התקשורת, ומשרד התקשורת ממשיך (רק לשם ההמחשה) למדוד את חלקה של בזק בשוק העסקי, עפ"י "מספר הצירים הרשומים" (כלומר: לפי מספר קווי ה-ISDN). שום קשר לאיזו מציאות של השוק העסקי בישראל דהיום. פשוט מדהים, איך משרד התקשורת וכל מערכות התקשורת נתקעו במאה הקודמת

כך, שום נתון של משרד התקשורת לא מחובר למצהרן לבאותיאות. אצל הרן לבאות (בתמונה משמאל, סמנכ"ל בכיר לכלכלה שפרש מתפקידו בתחילת 2017, מי שהמציא את הטבלאות, שמשרד התקשורת מציג כל שנה), המציאות בשוק התקשורת קפאה ב-2008 ומאז לא קרה שום דבר בשווקי התקשורת והצרכנים משתמשים באותן טכנולוגיות ושירותים, שהיו בשוק ב-2008. פשוט קשה להאמין, אבל זו המציאות הווירטואלית הנוצרת מידי שנה, בעיני משרד התקשורת הישראל והמוצגת כך מידי שנה לציבור ולממשלה. 
 
היות והתחרות היא "חזות הכל", והמסרים, שמשרד התקשורת מציג לציבור, מוכיחים כביכול ש"התחרות עובדת" והצרכנים מוציאים פחות כסף על תקשורת, אז אפשר להמשיך בקו הזה. זה מוביל בצורה ברורה לשחיתות. כי אם "התחרות עובדת", אז אפשר להוריד את "ההפרדה המבנית" מעל בזק, במקום "לפרק את בזק" (זה מה שהיה שלמה פילבר אמור לעשות, עפ"י "דו"ח ועדת חייק" והחלטות שר התקשורת כחלון ואישורי הממשלה והכנסת בתחום "השוק הסיטונאי"). 

חשוב להבין, שמדובר בכשל עצום ממדים, שמוביל לכך, ששום סעיף בתכנית העבודה השנתית של משרד התקשורת לא מתבצע. גם לגבי התכנית השנתית ל-2017, שום דבר ממה שיש בתכנית לא התבצע ולא יתבצע, כמו כל שנה. התכניות של משרד התקשורת לקידום טכנולוגי של ישראל בתחום הקווי והסלולרי נדחו ל-2019, השר מקים ועדת מכרזים דמיונית לתדרי דור 4 ודור 5, ומהר מאוד שוק התקשורת מגיע לכך, ש"כולם מרמים את כולם", בגישה של "איש הישן בעיניו ייעשה". 

לכן, יש בישראל כל כך הרבה שירותי תקשורת המסופקים ללא רישיון (עפ"י חוק התקשורת, זו עבירה של עד 3 שנות מאסר ועוד קנס ענק וסנקציות נוספות) וזה מתנהל בחסות השרים וראשי משרד התקשורת, כי זה משרת את האג'נדה הפוליטית שלהם. השיטה ברורה: "יד רוחצת יד". לכן, לא פלא, שהגענו למצב בו יש חברות המנצלות את המצב הכאוטי הזה ומנסות לעשו ממנו "קופה".

הדוגמה הכי טרייה היא חברת צ'שמילה מימוןרלטון, שגם היא (לפי דברי יו"ר מועצת הכבלים והלוויין) לא "צדיקה גדולה". צ'רלטון תובעת כמעט את כל ספקי ה-OTT בישראל, כי הם פועלים בלי רישיון ולא משלמים לה תמלוגים. זו בדיוק הסיבה, שהשר איוב קרא יכול "להתגאות", שיש שחקן תקשורת נוסף עם רישיון בישראל: לב אנאטל. הוא רק שכח, שמי שהוביל את המהלך זו צ'רלטון, שהגישה נגד לב אנאטל תביעה בדבר שידורים ללא רישיון ובלי לשלם תמלוגים לצ'רלטון... התיק נמצא בת"א (מחוזי מרכז) 3372-09-15 צ'רלטון בע''מ נ' לב אנאטל בע''מ ואח'. הכל מפורט כאן, למתעניינים.

צ'רלטון צודקת. הבעיה היא, שאת זה אמור היה לעשות שמילה מימון (בתמונה משמאל) ולא צ'רלטון.

שמילה מימון היה (ועודנו) הממונה על אכיפת החוק הישראלי על כל מי שמשדר ללא רישיון ומספק שירותי תקשורת (מכל סוג) לתושבי ישראל בניגוד לחוק ובלי לשלם תגמולים ושאר הוצאות, שמפורטות בחוקים ובתקנות. זה לא התפקיד של צ'רלטון לרדוף אחרי מפירי החוק בסיטונות בישראל.  

הבעיה המרכזית בעשור האחרון: שמילה מימון בתפקידו כסמנכ"ל בכיר, היה אדיש לחלוטין לעוולות שנעשו למיליוני לקוחות (דוגמת העוולה בעניין החזרת סים בסלקום, פתיחת שעות מוקדי השירות ועוד ועוד), ומהפרות החוק הענקיות, של חברות שפועלות ללא רישיון, או ללא רישיון מתאים לשירות שהן מספקות, והוא לא עשה מאומה להפסקת המצבים החמורים הללו ולכאוס שנוצר בשוק התקשורת הישראלי. הוא רק דאג לקידום של עצמו, על הגב של עמיתיו. 

התוצאה: שוק התקשורת בישראל הוא השוק היחיד בעולם, שהיה בנסיגה ודעיכה (כמעט בכל התחומים) ב-2016. ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שבה מספר האנטנות הסלולריות יורד משנה לשנה במספרים מבהילים (במקום לעלות). סה"כ מהשיא, שהיה בינואר 2014, פורקו בישראל 2,192 אנטנות עד יוני 2017. מי הוביל אותנו למצב הזה? איך מתקנים את המצב החמור הזה? לאור המשך הכאוס בניצוחו של שר התקשורת איוב קרא, יש לצפות, שבדו"חות המשווים העולמיים הבאים - מצבנו יהיה עגום הרבה יותר

משרד התקשורת הצליח בשנתיים האחרונות בנושא אחד בלבד: לדאוג לכך, ש"דמי הכיס" של שאול אלוביץ' יגדלו בכ-3 מיליארד ש"ח על חשבון הכיס של כולנו. כמיליארד ש"ח עברו במסלול של מנכ"ל המשרד ושות' מול בזק וכ-2 מיליארד ש"ח עברו במסלול של מועצת הכבלים והלוויין מול Yes (נושא, שטרם נחקר כראוי). 

לכן, המספרים ההזויים של שוק התקשורת הישראלי, וההשלכות הנובעות מקבלת החלטות על בסיס נתונים שגויים, כפי שחשפנו כאן, מחזקים את הצורך הדחוף בהקמת "רשות לתקשורת", רשות עצמאית, שתפעל לטובת הצרכנים ולא נגד הצרכנים ולטובת בעלי ההון וה"מקורבים לצלחת" של מקבלי ההחלטות, בניגוד מוחלט לחוק ולאחריות המוטלת על משרד ממשלתי חשוב ובעל כוח כלכלי עצום, כלפי השחקנים הגדולים בשוק. 
בושה!!



 
 
Bookmark and Share