הבנתם? פרוטוקול "מיזוג" בזק-YES לא שימש כחומר חקירה בתיק 4000

הבנתם? פרוטוקול "מיזוג" בזק-YES לא שימש כחומר חקירה בתיק 4000
מאת: אבי וייס, 28.1.19, 21:53

פגם מהותי בחקירת מערכת אכיפת החוק את תיק 4000 - "מיזוג" בזק-יס, שהופך את התיק לערימת גרוטאות (בתמונות משמאל ולמטה). מסמך "תמים" ממשרד התקשורת, שנלווה לפרסום הפרוטוקול המרכזי והחשוב בעניין "מיזוג" בזק -יס, מבליט את קיום הבעיה. אם יש בעיה בטיפול בחומרי חקירה רלוונטיים ביותר, אמינות מערכת אכיפת החוק עלולה להיפגע, ואסור שזה יקרה.

נראה שיש כשל לוגי בחקירת תיק 4000. מטרת חקירה היא גילוי האמת ולא חיפוש עדים, שעדויותיהם סותרות כתובים בזמן-אמת. מעצם הגשת תיק 4000 ליועמ"ש, וע"ס מסמכים ממשרד התקשורת ומרשות ניירות הערך, שהם בעלי חשיבות עליונה והמנותחים לראשונה כאן, עולה, שנותר "חור" חמור שלא טופל בחקירה, ונראה, שיש בעייתיות ממשית בזהות חומרי החקירה, שנאספו אל תוך תיק 4000.

מהמסמך הנלווה לפרסום פרוטוקול ישיבת "מיזוג" בזק-Yes במועצת הכבלים והלוויין - לב פרשת "המיזוג", (זה פרוטוקול שלא מוביל לכיוון של אישום של רוה"מ במתן הטבות רגולטוריות לבזק-יס, אלא תומך דווקא בגרסתו, שהוא פעל כחוק), יכולות לעלות 2 אפשרויות גרועות: המשטרה / הפרקליטות / היועמ"ש החליטו מלכתחילה לא להשתמש כ"חומר חקירה" בפרוטוקול הדיון במועצה בתהליך חקירת המיזוג הנגוע ב"שוחד" והתירו את פירסומו. לחילופין, המשטרה / הפרקליטות / היועמ"ש כן בחנו את הפרוטוקול, אך כנראה חלה התרשלות בהבנתו ובמהות פעולות החקירה, שראוי היה לבצע ע"ס הפרטים שבו, (פעולות חקירה, שכנראה לא בוצעו) וזה הוביל לאי התייחסות אליו כ"חומר חקירה" חשוב בתיק והותר פרסומו לציבור במהלך חקירת תיק 4000. 

פניתי בדחיפות ליועמ"ש, שמתבסס על חומרי החקירה שאספה המשטרה, ולמשרד התקשורת, אך לא קבלתי מענה.

כתבה מס' 13 בסדרה.
 
בסדרת 12 הכתבות עד כה, (הרשימה מפורטת בתחתית הכתבה), שפרסמתי על תיק 4000 בהקשר של פרשת "מיזוג" בזק-Yes ("העברת אמצעי שליטה"), ובמיוחד ב-3 הכתבות האחרונות, שנוגעות לפרוטוקול ישיבת מועצת הכבלים והלוויין (בתוספת מסמכים נוספים ומשלימים), פרוטוקול חיוני ביותר להבנת תהליכי קבלת ההחלטות בנושא המיזוג, חשפתי תובנות רבות חדשות (כאן, כאן וכאן), שהן רקע מקדים לפרק הנוכחי ה-13 בסדרה.
 
בסדרה, הוכחתי ע"ס מאות מסמכים רשמיים ורגולטוריים, ולאחרונה, כאמור, גם ע"ס פרטי פרוטוקול "המיזוג" ומסמך עדליא, שפורסמו לראשונה ע"י ארז רביב מ"דבר ראשון" - כאן, מסמכים שהופצו לציבור במסגרת "חוק חופש המידע" אחרי עתירה של "התנועה לאיכות השלטון", וברור מהמסמכים הללו שמדובר בתיק תפור.

בכתבה של ארז רביב על בסיס ניתוח עצמאי, שערך למסמכים, שהועברו אליו מ"התנועה לאיכות השלטון", נמצא, שראש הממשלה פעל כשורה בתהליך אישור המיזוג, ואם נפלו פגמים הם שוליים, או שלא היו בשליטת בזק או Yes, והם אינם עולים כדי פגם מהותי בהליך ובהחלטות.
 
כידוע, במסגרת "חוק חופש המידע" אין לפרסם מסמכים, שחיוניים לחקירות ושהם במסגרת זכותו של אדם למשפט הוגן, גם כמפורט בהנחיות פרקליט המדינה - כאן. זאת, כמופיע ב-2 הצילומים להלן:


 
כלומר: אי אפשר לבקש לפרסום חומר חקירה מיחידות החקירה של משטרת ישראל ורשות ניירות הערך. הן לא כפופות לחוק חופש המידע. מכאן, שאם מתקבל מסמך ממשלתי מרשות או ממשרד כלשהו לפי חוק חופש המידע, הוא לא חומר חקירה.

ובמילים אחרות: אם מסמך כלשהוא בנושא חקירה מצוי בידי המשטרה, אין אפשרות לקבל אותו במסגרת חוק חופש המידע ממנה או ממשרד ממשלתי הקשור בנושא החקירה, כמו למשל, ממשרד התקשורת.

אני עובד תמיד רק עם מסמכים וקורא את כל האותיות הקטנות שלהם עד תום. קראתי בדקדקנות את המסמך הנלווה לפרוטוקול ישיבת המיזוג, תחת הכותרת: "הודעה מטעם משרד התקשורת", מיום 19.11.18 - כאן. המסמך מנמק את החלטת משרד התקשורת למסור ל"התנועה לאיכות השלטון" (וכנראה הרבה קודם לכן לגורמים אחרים, כיום ידוע על אחד לפחות: דה-מרקר), בהסכמת המשטרה והפרקליטות, את פרוטוקול המיזוג ומסמך חברת עדליא ולפרסמם ברבים.
 
הנה צילום סעיפים מתוך מכתב "הודעת משרד התקשורת", שהוא למעשה החלטת בית משפט מחוזי בי-ם:
 
 
 
בקיצור: מהצילומים עולה, שמאחר "...שמתנהלת בנושאים לסוגיית המיזוג הנ"ל חקירת משטרה שטרם באה לסיומה - נערכה בדיקה לסוגיית מסירת המידע....בדיקות אלו נעשו באמצעות יחידת הפרקליטות המלווה את החקירה (פרקליטות מחוז ת"א, א. ו.) ומול היחידה החוקרת (המשטרה - להב 433, א. ו.). בין היתר, נבחן במהלך הזמן שחלף אילו מהמסמכים והמידע שביקשה העותרת הינו בגדר חומר חקירה שנתפס, והאם קיימים מסמכים שאין מניעה מבחינת גורמי החקירה לפרסומם. הליכים אלו באו לסיומם".

תשומת לב, שהצילום התחתון הוא הודעה לבית המשפט המחוזי בי-ם של עו"ד מורן בראון, מפרקליטות מחוז ירושלים - אזרחי. השופטת שאישרה את ההחלטה שמה: כבוד השופטת דנה כהן-לקח. ההחלטה שלה חלוטה, כי היא מ-19.11.18 ואיש לא ערער על החלטה זו. 
 
כלומר, הפרוטוקול נמסר ע"י משרד התקשורת ל"התנועה לאיכות השלטון" וכנראה הרבה קודם גם לאחרים (ידוע על אחד: דה-מרקר), עפ"י חוק חופש המידע, לאחר שלא סווג כ"חומר חקירה", וסווג כמסמך שאין מניעה מבחינת גורמי החקירה לפרסמו.
 
המסמכים נמסרו למבקש - "התנועה לאיכות השלטון" ביום 19.11.18, החקירה הסתיימה בהודעה רשמית ב-2.12.18. דהיינו המסמכים נמסרו למבקש הנ"ל, כשבועיים לפני מועד סיום החקירה.
 
"התנועה לאיכות השלטון" קיבלה 2 מסמכים (הפרוטוקול ו-מסמך עדליא) וכן מידע חשוב נוסף: לו"ז המפגשים של עדליא עם צמרת המועצה, מידע שאינו במסמכים (מידע זה הופיע בגוף מכתבו של מוניר קזמל, הממונה על חופש המידע במשרד התקשורת). כ"כ, מוניר קזמל הפנה את המבקש, למסמך האישור של רוה"מ, בלינק, שהופנה לאתר דה-מרקר.
 
אולם, על פי המאמר מדה-מרקר שפורסם ביום 28.02.18, (תצלום כותרת המאמר נמצא בנספח ב' כאן למטה) עולה, שגם דה-מרקר קיבל הרבה לפני "התנועה לאיכות השלטון" את אחד מהמסמכים הללו: תמלול הישיבה במועצת הכבלים והלוויין, וגם דה-מרקר מדווח, שהוא קיבל את הפרוטוקול על פי חוק חופש המידע (דהיינו: ממשרד התקשורת). דה מרקר דיווח, שהוא לא הצליח לקבל את המסמך של עדליא, מה ש"התנועה לאיכות השלטון" כן הצליחה לקבל ב-19.11.18. אבל זה לא פורסם על ידם אז. די ברור למה. 

אגב, גם היומנים של אבי ברגר מאותה תקופה (כאן וכאן) לא שימשו "חומר חקירה", כי הם גלויים באינטרנט (כאן). היומנים הללו תואמים במדויק לכל מסמכים האחרים, שלא הפכו ל"חומרי חקירה", כי, ככל המסתמן, החוקרים לא חיפשו בחקירה את העובדות המוצקות, המצויות במסמכים הללו.
 
החקירה הגלויה של המשטרה (ביחד עם הרשות לניירות ערך) החלה ביום 18.2.18 וב-20.2.18 שלמה פילבר נהיה "עד מדינה". כך, שפרסום הפרוטוקול ע"י דה-מרקר מצביע, שפרוטוקול המיזוג לא היה חלק מתיק החקירה, שכבר נפתחה קודם לכן. הצילומים כאן, שבהם דה-מרקר מדווח, שהוא קיבל את המסמך (הפרוטוקול) על פי חוק חופש המידע, אבל לא הצליח לקבל את מסמך עדליא לפי חוק חופש המידע):


 
בנוסף, דה-מרקר פרסם ביום 1.3.18 מאמר, שפורסם כאן. במאמר זה נחשפו 2 מסמכים, שלא ידוע כרגע כיצד הגיעו לידי דה-מרקר, אבל סביר להניח, שלא הגיעו מהמשטרה, כי בתאריך הזה החקירה הייתה בעיצומה ולא נראה סביר שהם יגיעו מהמשטרה:

1) המסמך שנתניהו חתם עליו (כאן) ב-23.6.15, אך ללא כל המסמכים הנלווים למסמך הזה (שתומכים בגרסת נתניהו). די ברור, שמסמך זה היה ועודנו בגדר "חומר חקירה". כך, שהדרך היחידה לקבל אותו הוא ממישהו, שהחזיק את המסמך הזה קודם החקירה, מוכן "ליום פקודה".
 
2) יש במסמך קטעים הלקוחים ממסמך רשות ניירות הערך (כאן), מ-17.8.15. דהיינו ,כמעט חודשיים אחרי המסמך בחתימת נתניהו. המסמך עצמו לא צורף לכתבה זו או לכתבות המשך של דה-מרקר, בהן נעשה שימוש בחלקים מהמסמך של רשות ניירות הערך. אך במהלך ינואר 2019 דה-מרקר חשפו את המסמך במלואו בטוויטר לבקשת הקוראים ולכן הוא הפך לגלוי.

בהמשך, דה-מרקר חשפו מסמכים נוספים, שהיו מקדימים וכרקע מכין למסמך הסופי. כך, שחשיבותם פחותה. זאת, כי המסמך הסופי מסכם ומאגד את כל מה שנעשה לפניו (4 מסמכים של Yes ו-6 מפגשים פנים אל פנים בין ראשי ניירות הערך ל-Yes), שסביר להניח, שנרשמו במפגשים הללו פרוטוקולים או שהם הוקלטו, כמו שנעשה במועצת הכבלים והלוויין. נראה על פניו, שהמסמך הזה לא היה בגדר "חומר חקירה", אחרת דה-מרקר לא היו מעלים אותו לטוויטר, לעיון כל עם ישראל. 

סיכום ביניים:
אם במהלך החקירה, כאשר ב-2 מועדים, שיש ביניהם מרחק זמן של כ-9 חודשים, שוחררו לפי חוק חופש המידע מסמכים הכי מרכזיים של מיזוג בזק-Yes לדה מרקר ול"התנועה לאיכות השלטון", יכול לעלות מכך, שהמסמכים הללו לא היו חומר חקירה. 

לא קבלתי מענה לשאלותיי הדחופות מהיועמ"ש וממשרד התקשורת, שנשלחו לאור העולה מהפרוטוקול ומהמסמכים, שיש בהם עקביות מוחלטת מבחינת תאריכים, החלטות ועובדות מצטברות, שמצביעים על כך, שהגרסה של נתניהו נכונה לחלוטין בנקודות המרכזיות שלה:

1) "לא פיטרתי את אבי ברגר בגלל המיזוג".
2) "לא נתתי כל הטבה רגולטורית לאלוביץ'. על מה שחתמתי הייתי חייב לחתום, כי זו החלטה של גופים מקצועיים רבים, שעסקו בנושא זמן רב בלי קשר אלי".
 
לכן, לאור אי המענה לשאלותיי מהיועמ"ש וממשרד התקשורת, אני יכול רק כאזרח, שרואה את אישורי שחרור המסמכים הקריטיים לפרסום עפ"י חוק חופש המידע, לחשוב על 2 אפשרויות גרועות:

אפשרות מס' 1:

פרוטוקול מיזוג בזק-Yes, שהסתמך על ההקלטה של הדיון, שהוא המסמך המרכזי והעיקרי של התהליך הרגולטורי של מיזוג בזק-Yes, שמצוי בלב ליבו של תיק 4000 (לגבי שאר ההטבות הרגולטוריות, לכאורה, שבזק קיבלה, היזמתי אותן בכתבות הקודמות בסדרה), פרוטוקול זה היה מותר להעברה לדה-מרקר ול"התנועה לאיכות השלטון", רק אם המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש לא היו רואים בפרוטוקול חומר חשוב לראיות בתיק פלילי. כלומר, האפשרות הראשונה היא, שניתן אישור פרסום כי מלכתחילה הוחלט לא "להתעסק" איתו כחומר חשוב ולא לכלול אותו כחומר לחקירה בתיק.
 
כשל אפשרי, שיכול לנבוע ממצב כזה: יתכן שבמשטרה / בפרקליטות הוחלט להסתפק בגביית עדות מעדים, כמו למשל, "עד המדינה" שלמה פילבר ("הצחקתם אותי..."), שצייץ ב-6.1.19 Like לכתבה שלי בכותרת: "המסמכים בנושא בזק-Yes מוכיחים 'תפירת תיק' לאיש הלא נכון" - המצויה כאן, (תמונת צילום ה-Like משמאל), וממנכ"ל משרד התקשורת לשעבר אבי ברגר, ללא רצון להשתמש בפרוטוקול, (שבו, כאמור, יש תכנים של זמן-אמת, שתומכים במהלך התקין של רוה"מ), בעימות של עובדות הכתובות בפרוטוקול "שחור על גבי לבן" אל מול עדויות של עדים כעת, על תהליכים, שהתרחשו בעבר.

אפשרות כזו יכולה להסביר גם 2 נקודות חשובות:

א. אי גילוי של עבירה פלילית, לכאורה, שמצויה בשורה אחת בתוך הפרוטוקול הארוך מאוד הזה. כל חוקר מתחיל היה מגלה מיד וחוקר את הנקודה הזו, ואז הייתה מוכנסת הערת תיקון לשורה הזו בפרוטוקול לפני מתן היתר לפרסומו. אי גילוי "גלולת הרעל הפלילית" בפרוטוקול, יכול להצביע על כך, שבמשטרה ובפרקליטות לא קראו בעיון ולעומק את הפרוטוקול וגם לא שמעו את ההקלטה המקורית, שהפרוטוקול הכתוב נגזר ממנה, דבר שעלול להצביע על אי אכפתיות מול עבירה פלילית חמורה המונחת ממש מול העיניים.

אגב, אני ניהלתי חקירה מהירה משלי בנושא ונמצא שזו פשוט טעות של המתמלל או המתמללת, שלא הבין או הבינה את חומרת מה שהוא או היא מכניס או מכניסה לתמלול בטעות. אם המשטרה הייתה מאזינה למקור, כלומר להקלטת הדיון, היו עולים על הטעות הנוראה הזו ומבקשים לתקן את הטעות הקשה הזו במסמך, ואם הם לא עלו על הטעות, זה סימן מובהק - שהם לא האזינו להקלטת הדיון לאישור המיזוג ולא הישוו אותו לכתוב בתמלול. 
 
ב. התעלמות / חוסר התחשבות בכל מה שכתוב במסמך קריטי, בפרוטוקול המרכזי, החשוב ביותר והארוך הזה לגבי תהליך המיזוג, שמוכיח "שחור על גבי לבן", שהכול בתהליך היה כשר, נוהל לפי סדרי הרגולציה המקובלים, ובתוספת 4 אלמנטים, שאף לא היו נדרשים כלל לצורך ההחלטה, ונעשו אך ורק כדי לחזק את ההחלטה:

1) עבודה חיצונית של חברה לייעוץ כלכלי, עדליא.
2) אישור השב"כ (כמו של ראש השב"כ, סגנו וכד') שניתן ביום 26.5.15 לגבי ההליך, שאושר במועצה (השב"כ מעורב בחברות בעלות תשתיות חיוניות למדינה, על פי חוק התקשורת). במקרה כאן לא נדרשה בדיקה של השב"כ, כי לא היה מדובר כאן בהחלפת בעלים (שאז נדרש אישור השב"כ), אלא במכירת מניות בין 2 חברות הנמצאות בשליטת אותם בעלים: שאול אלוביץ, שכבר קיבל "אישור שב"כ", בעת שרכש את קבוצת בזק מקבוצת סבן. למרות שלא היה צורך לחדש את האישור הזה, משרד התקשורת, מחמת עודף זהירות, החליט לבצע בדיקה כזו וקיבל אישור של השב"כ, שאין מניעה לאשר את המיזוג.
3) בדיקה עצמאית של היועמ"ש למועצה שבוצעה לפני הישיבה של אישור המיזוג, שלפיה אין בהעברת אמצעי השליטה כדי להפר את תנאי הכשירות לפי תקנות התקשורת. 
4) בדיקה עצמאית של היועמ"ש של משרד התקשורת עצמו (שאינה חברה במועצת הכבלים והלוויין, שכן למועצה יש מערכת ייעוץ משפטית עצמאית ומקצועית משל עצמה), כשכל הבדיקות הנוספות מעבר לנדרש, מצביעות על תקינות מלאה של התהליך ושראש הממשלה בנימין נתניהו פעל כחוק.
 
אפשרות מס' 2:

המשטרה / הפרקליטות כן בחנו לעומק את הפרוטוקול, אך הוחלט לאחר מכן לא להגדירו כחומר חקירה, ולכן ניתן היה להעביר אותו לפרסום בציבור דרך מערכת "חוק חופש המידע" לדה-מרקר ול"התנועה לאיכות השלטון". מקרה אפשרי כזה, יכול להצביע על התרשלות בהבנת המסמך ועל אי פעולה בצורה הולמת:
 
א. לחקור את רשימת האנשים הארוכה, (האנשים הנכונים, שהיה עליה לחקור), שהשתתפו בישיבה, כי הם ה"חשודים" העיקריים לגבי נושא התקינות של מיזוג בזק-Yes, והיא חקרה, למעשה, את האנשים הלא נכונים.
 
ב. לבחון את פרטי הפרטים של פרוטוקול המיזוג כדי לגלות, שהשתלשלות העניינים והתאריכים לא תואמים כלל את ההאשמות של עדים כנגד ראש הממשלה לגבי תהליך המיזוג. 
 
ג. לעקוב אחרי התהליכים הרגולטוריים כפי שמופיעים בפרוטוקול ושמוכיחים, בין היתר, שלא הייתה שום התנגדות למיזוג מאף אדם, (גם כאלה הטוענים כעת שהתנגדו) וראש הממשלה פעל כחוק.

את המועד המדויק בו אבי ברגר (המנכ"ל שכביכול התנגד למיזוג אבל דווקא פעל לקדמו), החליט להעביר את הבקשה של YES למועצה (מועצת הכבלים והלוויין) ולהטיל על המחלקה המשפטית (עו"ד דנה נויפלד וצוותה) לבצע בדיקה מקבילה של הבקשה (מקבילה למה שעשתה המועצה), אנו יכולים ללמוד מהיומן של אבי ברגר, בדיון הקצר המופיע כאן בתצלום על התאריך 30.3.15. תאריך הזה ממתאים בדיוק לדיווח בתמלול של הדיון במועצה, בה דווח למועצה שהבקשה התקבלה במועצה בתחילת אפריל 2015, כחודש וחצי לפני שאבי ברגר פוטר, והמשמעות היא שהוא קידם את תהליכי האישור באופן אקטיבי, גם במועצה וגם במחלקה המשפטית של משרד התקשורת:

 
בנוסף, נושא המפגש הקצר הזה: "העברת שליטה ביס".
כלומר: העברת השליטה בתוך Yes (לא "העברת השליטה מ-Yes לבזק").
זה שלב מקדים וחשוב ביותר מבחינה משפטית וזה מוכיח שברגר רצה לקדם את מה שמכנים "המיזוג", כלומר: קודם לאשר את השינויים בתוך האחזקות של יורוקום ב-Yes ואז נפתחת הדרך לאשר את המכירה שמניות יורוקום לבזק. 

ד. לקרוא את כל האותיות הקטנות של הפרוטוקול המרכזי הזה, שתומלל בזמן אמת, ולנתחם, כדי להבין, שלהאשמה של מתן הטבות רגולטוריות, אין בסיס בכתובים וכמובן לעמת את פרטי הפרוטוקול הזה עם עדויות העדים, שטוענים לפתע כעת דברים הפוכים לחלוטין למה שמופיע בפרוטוקול.
 
ה. לגלות את "גלולת הרעל הפלילית" הנמצאת, כאמור לעיל, בפרוטוקול, לאמת זאת מול ההקלטה, ולבצע חקירה בנושא, או לחילופין: לתקן את הטעות החמורה הזו במסמך הכל כך חשוב הזה, מסמך המספק, לכאורה, בסיס די מוצק להוכחת טיעוניו של שר התקשורת דאז, ביבי נתניהו. אולם, זה לא קרה. 
 
ו. לבדוק את המסמך של עו"ד עופר ויסוקר (היועץ המשפטי של Yes) מ-26.3.15, שבו הוא מודיע, שב-25.3.15 הממונה על ההגבלים העסקיים שחרר את מניות יורוקום מהנאמן (עו"ד דוד אפרתי) ומכאן, שהעיכובים והלחצים וההתרוצצויות, לא נבעו מאיזו "עסקת שוחד", אלא פשוט, מאחר שאי אפשר היה למכור את מניות יורוקום ב- Yes לבזק, וממילא אי אפשר היה לתת אישור למיזוג ע"י משרד התקשורת, אלא אחרי שחרורן של המניות מהנאמן, מה שנתקע כשנה לאחר האישור של הרשות לניירות ערך, רק בגלל תנאי הרשות לניירות ערך, בתהליך, שבספק רב אם נתניהו ידע עליו בזמן אמת או בכלל. כל זה מצביע שנתניהו בכלל לא השפיע על התהליך הרגולטורי ולא יכול היה להשפיע עליו, אלא המשפיע הראשי על התהליך הרגולטורי הזה הוא הממונה על ההגבלים העסקיים, שמעורבותו האקטיבית בנושא זה נמשכה עד 25.3.15 ואף לאחר מכן, כמתואר בפרוטוקול הדיון.
 
אני לא יודע אילו מ-2 האפשרויות, שציינתי לעיל, התרחשו או לא, ואולי קיימות גם אפשרויות נוספות, כי לא קבלתי מענה מהיועמ"ש וממשרד התקשורת.
 
אבל בכל מקרה, מתוך החומרים הנמצאים לפני, 2 האפשרויות הגרועות הללו ביחד וכל אחת לחוד, יכולות להצביע על כך, שאם היה נעשה שימוש בפרוטוקול (ובמסמכים האחרים התואמים את האמור בפרוטוקול), כחומר חקירה, והיו נעשות בדיקות תוך ידע מעמיק בתחום רגולציית התקשורת, היה ניתן להשוות את נתוני הפרוטוקול "היצוקים בבטון" מול העדויות העכשוויות בדיעבד של העדים השונים, (תזכורת: שלמה פילבר עשה לי לייק למאמר "תפירת תיק לאיש הלא נכון") ולסיים את החקירה בנושא תהליך אישור מיזוג בזק-Yes בזמן קצר ובעלות נמוכה.

אם לא די בכך, לא בוצעה כל חקירה של האנשים, שהיו במעגל הקרוב של המנכ"ל דאז אבי ברגר, שהיו שותפים לרוב או לחלק מהישיבות אותן ניהל, האם הם אי פעם הם שמעו מפיו באופן מפורש וברור, שהוא מתנגד למיזוג (למיטב הערכתי, בכל הקדנציה שלו, הוא לא השמיע בכל הישיבות דבר כזה, וזה מאומת בפרוטוקול הדיון במועצה, שאיש לא העלה טענה כזו, גם לא נציגי משרד התקשורת, שהיו בישיבה וגם לא ד"ר יפעת, שעבדה איתו באותה עת בשת"פ מלא. כך, שסביר להניח, שהיא אמורה הייתה לשמוע ממנו דבר כזה, כי הטיפול ברישיון YES הוא בתחום אחריותה. גם לא נבדק עם אותו מעגל של עובדים, שהיו סביב המנכ"ל דאז, במהלך הקדנציה שלו, שכל מה שאמר בחודשים הרבים, שהחזיק בבקשה למיזוג, שקיבל מהשר ארדן בטעות רגולטורית, שהוא מעוניין להציב תנאים חדשים למיזוג (מעבר לתנאי הגבלים עסקיים), אבל שהוא מסכים עקרונית למיזוג, וזה (תנאים חדשים) נושא שבכלל לא מצוי בתחום סמכויותיו, ולכן כשהגיע רגע הטיפול המעשי בבקשת המיזוג (אחרי שחרור המניות של אלוביץ' - יורוקום מהנאמן, שהחזיק במניות, בפיקוח של מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים), הטיפול בבקשת המיזוג הועבר ממנו ממש ביום האחרון של מרץ 2015, או ממש בתחילת אפריל 2015, למקום הנכון שלו - מועצת הכבלים והלוויין, כדי להתחיל בהליך של בדיקה וקביעת תנאים של המועצה, הליך המתועד היטב בפרוטוקול. .
 
בנוסף, אי חקירה של 17 המשתתפים בישיבה (נחקרו, למיטב ידיעתי 2),
אי חקירה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עדכון 1.3.19: מתברר שהיא כן נחקרה, בסתר, במועד לא ידוע. 
אי חקירה של ראש השב"כ (סגנו או מי מראשי השב"כ ,שחתמו על האישור למשרד התקשורת),
אי חקירה של ראשי הרשות להגבלים עסקים ובמיוחד של ד"ר אסף אילת.
אי חקירה של ראשי הרשות לניירות ערך, שחתמו על המסמך מ-17.8.15,
מובילות לאפשרות, שהחקירה עדיין לא הושלמה. וזו נקודה חשובה, כי אם יש בעיה בטיפול בחומרי חקירה רלוונטיים ביותר, אמינות מערכת אכיפת החוק עלולה להיפגע, ואסור שזה יקרה.

נספח א'
רשימת הפרקים בסדרה החדשה בעניין "תיק 4000":

• חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק.
• האם השר איוב קרא היה צריך בכלל לחתום על האישור, שנתן לקבוצת סלקום? 
• האם ביבי וקרא קבלו בכלל תמורה עבור ההטבות הרגולטוריות שנתנו לסלקום? 
• המסמכים בנושא בזק-YES (תיק 4000) מוכיחים "תפירת תיק" לאיש הלא נכון! 
• עובדות ומסמכים המוסתרים מהציבור: האם ביבי כשר תקשורת עזר לקב' בזק?
• מהו מקור ה-Fake News שהביא לתפירת תיק לביבי והעלמת החשודים הנכונים. 
• אחת הרגליים של "תיק 4000 התפור" התמוטטה היום בניצחון (כפול) של בזק.
• איך "כתבות מפנקות" הפכו לפתע לטובת הנאה שהיא מיסודות עבירת השוחד?
• שערוריית הקנס הענק על בזק וחשיפת "תעודת הביטוח" של נתניהו בתיק 4000.
• התבלבלתם: גיא פלג הפך את כחלון, גבאי ואילת לחשודים המרכזיים בתיק 4000.
• ​פצצות בתיק 4000: האם היו בכלל התנגדויות ל"מיזוג" בזק-יס?
• נמצא מסמר נוסף בארון הקבורה של תיק 4000 התפור.
• נחשפה עוד עובדה חשובה בדרך אל ההלוויה של תיק 4000.

כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:

• חשיפה וניתוח: למה "תיק 5000" גדול פי כמה מ"תיק 4000"?
• האם המשטרה אכן סיימה את החקירה ב"תיק 4000"? לא ולא!
• עוד פספוס של המשטרה: הודעת YES על ביטול ההסכם עם "חלל תקשורת".
• הבדיחה ששמה: תביעה ייצוגית כנגד אתר "וואלה!" ש"הטעה את קוראיו"

נספח ב'
המאמר של דה-מרקר בו פורסם לראשונה הפרוטוקול של הדיון במועצה:


עדכון 8.2.18: "הפרקליטות צפויה לסגור שני תיקים נגד שרה נתניהו" - כאן. המפולת של "התיקים התפורים" - החלה. 

עדכון 20.1.21: מעיון במסמך (כאן) בשם "תשובה לאישום מטעם הנאשם 1 [נתניהו]" שזה מסמך תגובת פרקליטי נתניהו לבית המשפט המחוזי בי-ם, נמצא שהטיפול בבקשת אישור "העסקה" (עסקת בזק-YES) החל לפני ה-30.3.15 כפי שסברתי קודם. היא החלה במכתב שר התקשורת ורוה"מ באותה עת (נתניהו) אל יו"ר מועצת הכבלים והלוויין (ד"ר יפעת בן-חי שגב), מכתב מ-24.3.15 שהוכן ע"י עו"ד דנה נויפלד באישור המנכ"ל דאז אבי ברגר, המאשר לה ולמועצת הכבלים והלוויין להתחיל לטפל בבקשה. הנושא הזה נמצא בסעיפים 257 עד 260 במסמך (מצ"ב כאן וכאן צילומי הסעיפים הללו).