חשיפה וניתוח של המקור ל-Fake News, שהחל לפני כשנתיים ומאז תפס נפח ומחזור ע"י אנשים, שאין להם צל של מושג כיצד עובדת רגולציית התקשורת, כולל המשטרה והפרקליטות המלווה. ניפוץ השקרים המרכזיים. חשיפה מי שיבש את הרגולציה על YES מה שהוביל למפולת, שטרם הסתיימה. עובדות ומסמכים המוסתרים (בכוונה) מהציבור. פרק שישי בסדרה, שמבוסס כמו כל הפרקים הקודמים, רק על עובדות המגובות במסמכים בהיקפים עצומים. התיאור כיצד נולדו להם שיבושים רגולטוריים חמורים, "מגדל בבל" של כאוס רגולטורי, ש"דופק" את בזק ומיטיב עם מתחרותיה. הפוך לתיאור, שמנסים להעליל על ביבי. ממש "תפירת תיק".
מאת: אבי וייס, 10.1.19, 12:21

כדי לחשוף את העובדות המבוססות רק על מסמכים, מאות מסמכים, שלא ניתן לזייף אותם (כי כמעט כולם הם מסמכים רשמיים, שגיביתי אצלי בענן הפרטי שלי בזמן אמת, בעשור האחרון), הייתי חייב לפרק את שלל החשיפות שלי לפרקים, כשכל פרק עומד בפני עצמו ועוסק בסוגיה אחרת, עם שלל המסמכים הקשורים אליו (עם לינקים וצילומים של המסמכים).

הפרק כאן הוא הפרק השישי בסדרה החדשה בענייני "תיק 4000", או יותר נכון: "תפירת תיק 4000", למי מהקוראים, שאכפת לו לקבל את העובדות, רק את העובדות, ולא להסתמך על פרשנויות מוטות בחלק מכלי התקשורת (מכל הכיוונים), אזי בנספח למטה יש את הלינקים לכל הפרקים הקודמים בסדרה. כל פרק עומד בפני עצמו ומכיל שלל חשיפות ומסמכים משלו. 

תמצית הסדרה: המשטרה והפרקליטות המלווה את החקירה פרסמו, שביבי נתניהו (ועוד חשודים, שכרגע לא נעסוק בהם), נתן "הטבות רגולטוריות" לקבוצת בזק תמורת "עסקת שוחד" עם בעלי קבוצת בזק, שאול אלוביץ', והשוחד הזה מומש בצורת "הטבות" מסוגים שונים (לרבות החלפת כותרות והתערבות במינויים פנימיים), באתר החדשות וואלה! של אלוביץ' (שהיה של אלוביץ'..., כעת לאלוביץ' אין כמעט כלום, אפילו את טבעות הנישואין לקחו ממנו ומאשתו, ובקושי קיבל אותן בחזרה מבית המשפט, אחרי כמה חודשים...). 

תמצית הפרקים הקודמים:

• בפרק הראשון בסדרה חשפנו בחשיפה בלעדית ומדהימה, שביבי נתניהו ואיוב קרא חתמו על הטבות רגולטוריות לקבוצת סלקום, הטבות זהות במהותן הרגולטורית - למה שבזק קיבלה, אבל בכמות ובהיקפים גדולים יותר מבזק. שלל ההטבות הללו הוסתר היטב, עד שחשפתי אותן. ההטבות הללו הן חלק מסדרת הטבות רגולטוריות במיליארדי ש"ח (על הנייר), שנמשכות מאז תחילת העשור הנוכחי ועד עצם היום הזה, שניתנו לכמה חברות תקשורת גדולות ובראשן: הוט וסלקום. 
• בפרק השני חשפתי ופירטתי את עשרות ההטבות הרגולטוריות, שקיבלה סלקום בשנים האחרונות וגם הבאתי אסמכתאות לכך, שביבי וקרא היו חייבים לחתום על המסמכים של ההטבות הרגולטוריות הללו. 
• בפרק השלישי חשפתי, שביבי וקרא לא קיבלו שום תמורה עבור החתימות שלהם לסלקום. כ"כ, חשפתי כיצד המנגנונים, שהובילו לאישורים הללו - פועלים. 
• בפרק הרביעי חשפתי, שמיזוג YES-בזק נידון לא פחות מ-10 פעמים בעשור וחצי החולף ובתהליך האישור השתתפו עשרות רבות של אנשי מקצוע בכירים - כולל שופטים (בדיונים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון) והמיזוג הזה נעשה על פי כל הפרוצדורות לאורך שנים. ביבי נתניהו לא היה שותף או משפיע (אפילו לא בעקיפין) באף לא אחד מ-10 הפעמים הללו בעשור האחרון. כלומר, נראה בעליל, שמדובר ב"תפירת תיק", במיוחד כאשר כל התהליכים הללו בכלל לא נחקרו ע"י המשטרה, לרבות אי גביית עדות מהרשות להגבלים העסקיים, שהייתה הרגולטור המרכזי בתהליכים הללו. התירוצים של המשטרה לעניין זה פשוט הזויים ומנותקים מהמציאות. 
• בפרק החמישי הצגתי, שלא רק שביבי לא עזר לבזק בהיותו שר התקשורת, הוא והמנכ"ל שלמה פילבר (למעט בתקופת זמן קצרה כשביבי כבר לא היה שר התקשורת), פשוט "דפקו" את בזק מכל הכיוונים, כולל בקנסות ענק, והתעמרו בבזק ללא הפסק וללא רחמים ו"שדדו" את הרכוש הפרטי של בזק לטובת מתחרותיה, פשוטו כמשמעו. מי שקיבלה צ'ופרים רגולטוריים באותה עת הייתה סלקום (וקצת גם הוט ופרטנר). לא בזק. 

למרות שכבר בפרק הראשון חשפתי מסמכים מקוריים בפרשת העברת המניות מהחברה הציבורית של אלשטיין (סלקום ו-DCI - דיסקונט השקעות) לחברה הפרטית שלו - כור (כדי לחלק דיבידנדים לאלשטיין, זה ברור כשמש בצהרי היום וכתוב "שחור על גבי לבן" במסמכים שחשפתי), החשיפה הזו לא פורסמה בשום כלי תקשורת ארצי. רק הפרק הרביעי בסדרה, פורסם בכמה כלי תקשורת (כולל ב"חדשות" בטלוויזיה וגם למשל ב"מעריב"), רק משום ששלמה פילבר ("עד המדינה", בתמונה משמאל) סימן Like על הכתבה הזו בטוויטר שלו (ונסוג בו אחרי החשיפה של הלייק הזה, בחדשות הטלוויזיה).

הכותרת של הכתבה הרביעית הייתה "תפירת תיק לאיש הלא נכון". גם הוא (שלמה פילבר) אהב את זה, כפי שצייץ לי ב-6.1.19...  אני הייתי משוכנע שזה יקרה וחזיתי זאת בברור בזמן אמת. כתבתי זאת כמה פעמים, למשל במאמר (כאן) שפורסם תחת הכותרת המדברת בעד עצמה: "האם פילבר "הפיל בפח" (כלומר בספין) את משטרת ישראל ב"תיק 4000"?".

למה הפרקים הראשונים בסדרה לא הועתקו (למעט כלי תקשורת אחד: News1)?
להערכתי, משתי סיבות (ואני פתוח לקבל כל הערכה אחרת לעניין זה):

• השנאה לביבי כל כך גדולה, שרוב כלי התקשורת לא מוכנים להציג שום דבר שסותר את מה ש"האכילו" את הציבור מזה כשנתיים.
• זה לא מסביר למה זה לא פורסם בעיתונות "אוהדת ביבי"... וכאן ההסבר שלי שונה: החשיפות שלי מחייבות (אם מעוניינים להגיע לחקר האמת), לחקור שרים נוספים בליכוד: גלעד ארדן, צחי הנגבי, איוב קרא, ושר אחד שלא מהליכוד דהיום ובזמנו - כשהיה שר התקשורת, היה מהליכוד: משה כחלון. אולי גם את אבי גבאי. כנראה שאיש לא מעוניין ב"מחול שדים" נוסף לליכוד, ולכן גם "תומכי הליכוד" במדיה ובעיתונות, מעדיפים להתעלם מהחשיפות והמסמכים הברורים והמדברים בעד עצמם, בכמויות, שאני "שם על השולחן", בכל פרק. אני כבר כתבתי בתחילת הסדרה וחזרתי על זה כמה פעמים, שאני לא אוהד ביבי, לא מכיר אותו באופן אישי, לא הצבעתי בשבילו ולא אצביע בשבילו והוא בכלל לא מעניין אותי באופן אישי. מה שכן מעניין אותי הוא: "שלטון החוק" במדינה דמוקרטית ואני לא יכול לשתוק, כשאני רואה כיצד "תופרים תיק" בתפרים גסים, לאיש הלא נכון, בתחום שאני מבין בו טוב מאוד מה קורה בו, כי אני מכסה את התחום הזה שנים רבות. 

ייתכן ויש הסברים נוספים, אבל הם כרגע בכלל לא חשובים עבורי, משום שיש לי עוד הרבה חומרים ומסמכים לחשוף ולנתח, שמוכיחים את "תפירת התיק" - "שחור על גבי לבן". זה פרק שישי בסדרה ויש לי "מלאי" לפחות לעוד 3 כתבות, כל אחת עם התמקדות בנושא אחר. 

בכתבה הבאה, ככל הנראה אתמקד בוואלה!, ואנפץ את הבלוף הזה. הפעם, אתרכז כאן בניפוץ כל מה שסיפרו לציבור בשנתיים האחרונות, סביב החתימה שלו באישור המיזוג ל-YES. .

הכל התחיל מוויכוח מאוד סוער, שהתמשך על פני כמה וכמה כתבות ופוסטים, בין אלי ציפורי מגלובס (למשל: כאן כאן, וכאן), לבין כתבי דה-מרקר (למשל כאן, כאן וכאן). יש אתר, שהציג את העימות הזו בשני טורים, זה מול זה, לשיפוט הקוראים (כאן). כמובן, שהקוראים אינם יכולים לשפוט כך, מי צודק ומי משקר שוב ושוב לציבור, רק מקריאת הטורים הללו. 

באופן מפתיע, כתב דה-מרקר העלה בטוויטר בשבוע שעבר את המסמך המקורי (שברור לי מי הדליף אותו לדה-מרקר), מסמך המשמש אותם בשנה וחצי האחרונות, כדי לחזור שוב ושוב על הטענות כנגד ההחלטה של ביבי לאשר את מיזוג של YES בבזק, ולהציג את ביבי שוב ושוב, כחשוד בפלילים בעניין זה.

כלי התקשורת האחרים, שאינם בקיאים בעובדות, העתיקו ומחזרו את הטענות הללו, של הארץ ודה-מרקר, וכך זה התפשט במעגלים הולכים וגדלים לכל כלי התקשורת, שלא אוהבים את ביבי וכמובן לפוליטיקאים, שלא אוהבים אותו (ולא זקוקים להוכחות כדי לתקוף אותו), ומשם זה התפשט גם ברשתות חברתיות לשדרות רחבות של הציבור, שלא מבין בכלל, שממחזרים לו שקרים על גבי שקרים. הכל Fake News. חוזרים על השקרים הללו שוב ושוב (למשל בתאגיד השידור "כאן"), בידיעה ברורה שהציבור לא בקי בפרטים ויחשוב שזה אכן האמת הצרופה, שנובעת מאיזו "חקירה מקצועית".

כעת נחשוף את המקור של השקרים הללו, סעיף אחרי סעיף. 

1. היכן נמצא המסמך הזה, שכתב דה-מרקר העלה בטוויטר, שהוא הבסיס לכל ה-Fake News של השנתיים האחרונות?
אז הוא כאן, למתעניינים. ננתח אותו ואת כל מה שסביבו ונציג כיצד שובשה הרגולציה בתחום זה ועל ידי מי ולמה. רמז: זה ממש לא ביבי ופילבר.

מדובר במסמך מרשות ניירות הערך מ-17.8.15 ושעוסק ב"דיון מקדים" (מכונה Pre-Ruling) בעניינים חשבונאיים הנוגעים למיזוג. זאת, מייד אחרי שביבי חתם על האישור למיזוג ל-YES (הוא חתם על האישור ב-23.6.15) 

אם זה מסמך בעניינים חשבונאיים, איך זה קשור בכלל לרגולציית התקשורת, שביבי חתום עליה בחתימת ידו?
זה בדיוק "לב ה-Fake News".

לוקחים מסמך, שנכתב ע"י מומחים לחשבונאות, אופציות, מניות, תקני דיווח חשבוני בינ"ל, מיסים, וכיו"ב והופכים אותו ל"אורים ותומים" בענייני רגולציה מסובכים בתקשורת, שבכלל לא קשורים לחשבונאות.
הנה רשימת החותמים על המסמך הזה

כולם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה ברשות ניירות הערך, מומחים לחשבונאות מהמעלה הראשונה, אבל ברגולציית תקשורת כנראה הם לא מבינים דבר וחצי דבר. מייד נבין למה המשפט הזה שכתבתי, כל כך חשוב. 

עוד דבר חשוב ביותר אפשר ללמוד מהכותרת של המסמך הזה והנה הכותרת כאן:

.
מה אנו רואים כאן?
שנעשתה ע"י בזק ו-YES עבודה מאוד רצינית. הם הגישו לא פחות מ-4 פניות בכתב וקיימו לא פחות מ-6 פגישות פנים אל פנים מול מומחי הרשות לניירות ערך. 

הפניות הראשונה והשניה של בזק לרשות ניירות ערך נמצאות כאן וכאן - למעניינים.
הגרסה המושחרת של רשות ניירות הערך (בגלל החקירה) נמצאת כאן. 

בכתבה הרביעית סקרתי כיצד התקיימו 10 סבבי החלטות + שימועים, לגבי המיזוג של YES- בזק, ברשות להגבלים עסקיים, בבתי המשפט השונים ובמשרד התקשורת. כאן אנו רואים עוד 10 סבבי דיונים ומסמכים, זאת בנוסף לסבבי דיונים, שקויימו מול רשות המיסים, רשם החברות ומי לא. כלומר: המיזוג הזה לא היה איזה דבר נסתר, חפוז ולא ידוע. רוב המהלכים הרגולטוריים דווחו לבורסה ולתקשורת - בזמן אמת. 

לעומת זאת, המהלכים וכמעט כל ההטבות הרגולטוריות, שניתנו לסלקום, כפי שחשפתי בפרקים 1 עד 3, נעשו בסתר. כמעט כל המסמכים הוסתרו היטב (עד שחשפתי אותם), שום פניה לרשות ניירות ערך, שום פנייה לרשות ההגבלים העסקיים, לא נעשו ע"י קבוצת סלקום ובעליה. שום דיווח לבורסה, שום דיווח לתקשורת ולציבור. כלום מכלום. הכל חסמב"ה (חבורת סוד מוחלט בהחלט).
ואת זה - לא חוקרים. 

2. כעת נגיע לשקר הגדול הראשון ונפוצץ אותו בפשטות:
נטען שוב ושוב בשנה וחצי האחרונות, שהייתה התנגדות למיזוג (מייד נפריך גם את זה), בגלל שהמנכ"ל דאז אבי ברגר ביחד עם סמנכ"ל הכלכלה הבכיר דאז, הרן לבאות, רצו לתת תנאים חדשים למיזוג. ורק אחרי שברגר סולק מכסאו, ביבי חתם על המיזוג ללא תנאים חדשים (מעבר לתנאים, שכבר היו, באישור של הרשות להגבלים עסקיים).

מהיכן השקר הזה צמח?
מכאן. זה מסעיף במסמך של הרשות לניירות ערך, שנכתב ע"י רואי חשבון, כשפי שציינתי, לא מבינים דבר ברגולציית תקשורת:

 
מדובר באי הבנה יסודית כיצד הרגולציה בעולם התקשורת עובדת.

בניגוד לאישורים של כל הגופים האחרים, שהוזכרו כאן (רשות ניירות הערך, רשות ההגבלים העסקיים, משרד התקשורת, רשות המיסים, רשות החברות), שבהם התנאים הרגולטוריים מופיעים בגוף האישור, לא כך לגבי מועצת הכבלים והלוויין.

האישורים והתנאים של מועצת הכבלים והלוויין מופיעים בפרוטוקולים של הדיונים של המועצה (לא בגוף האישורים) והם מחייבים חוקית את בעל הרישיון, שקיבל איזה אישור, גם אם התנאים הללו לא הוכנסו לרישיון וגם אם הם אפילו לא פורסמו בשום מקום. 

ממש לאחרונה, החברות YES והוט קיבלו קנס משמעותי (בענייני "שידורי הספורט" - כאן), בגלל תת-תת סעיף משנה קטן של החלטת המועצה מ-2009 (!). זו החלטת מועצה, שלא פורסמה ולא נכנסה לרישיון של החברות הללו. מספיק, שהחלטת המועצה נשלחת לחברות בעלות הרישיון  וזה מחייב אותן לציית (לעולמים, או עד שבאה החלטה חדשה של המועצה, שמחליפה את ההחלטה הקודמת).

ככה זה החוק ולא מהבוקר, והנה החוק בעניין זה:

 
מהיכן אני יודע שהיו תנאים של המועצה (מועצת הכבלים והלוויין), כחלק מהאישור של ביבי ל-YES?

פשוט מאוד, זה הופיע בהודעה לתקשורת, שפורסמה במשותף ע"י שר התקשורת ויו"ר מועצת הכבלים והלוויין (כאן).

בהודעה הזו מפורטים 6 תנאים ראשיים ועוד 11 תנאי משנה. רוב התנאים חופפים לתנאים של הרשות להגבלים עסקיים וחלק לא וחלק מעדכנים את התנאים של הרשות להגבלים העסקיים, לאור העובדה, שעברה יותר משנה ורבע מאז האישור של הרשות להגבלים עסקיים. בנוסף, המועצה אישרה 6 תנאים למעקב אחרי יישום התנאים של הגבלים עסקיים והמועצה לאורך זמן, אחד מהם נוגע לשוק הסיטונאי,, כפי שהמליצה למועצה חברת אדליא.

תשומת לב שהרשות להגבלים עסקיים נתנה (כאן) 3 תנאים ראשיים עם 7 תנאי משנה, אז ברור שזה לא אותו מספר והרכב של תנאים שנקבעו ע"י מועצת הכבלים והלוויין (6 ראשיים ו-11 תנאי משנה + 6 תנאי מעקב כהמלצת אדליא, שאושרו ונכנסו כחלק מהחלטות המועצה המחייבות בעניין אישור המיזוג). 

בנוסף, זה רשום "שחור על גבי לבן" במסמך, שביבי חתום עליו (כאן). צריך רק לשים לב לניסוח, שתואם את הוראות החוק, חוק הקובע כאמור לעיל, שבמועצת הכבלים והלוויין התנאים הם חלק מהחלטת המועצה שמחייבת, גם אם היא לא מתפרסמת בשום מקום וגם אם היא לא נכנסה לרישיון. כלומר: לא היה כאן שום סוד ושום הפתעה. 

הנה 2 המקומות באישור של ביבי למיזוג, שיש בהם עקבות חד-משמעיים, כתובים "שחור על גבי לבן" לתנאים החדשים הללו, של מועצת הכבלים והלוויין, שהופיעו גם במפורט ב"הודעה לתקשורת":



בנוסף, גם בזק דיווחה לבורסה וכמה פעמים על התנאים הללו, במפורט ובהתאמה למה שקיבלה גם מועצת הכבלים והלוויין וגם מהרשות להגבלים העסקיים (למשל כאן). תשומת לב מיוחדת לפסקה הראשונה בהודעת בזק לבורסה, שתואמת את הפסקה הראשונה בתנאי הרשות להגבלים עסקיים. זה התנאי הראשון בתנאים של הרשות להגבלים עסקיים (קשור ל"הסכם הגיגות"), בעוד שבתנאי מועצת הכבלים והלוויין, התנאי הראשון הזה של הרשות, צנח למקום 5, הלפני אחרון ברשימת התנאים של מועצת הכבלים והלוויין. מייד מסביר למה זה חשוב. מאוד חשוב. 

מכאן, שהטענה שלא הוטלו תנאים חדשים או שונים, באישור של ביבי, היא שקר אחד ענק. 

זה פשוט שקר חסר רגליים, שמשקרים לציבור שוב שוב, כדי להראות, שביבי מיהר לסייע לידידו אלוביץ', בלי שום תנאים ודרישות, בגלל שקיבל ממנו "שוחד". 

3. האם הייתה בכלל התנגדות לאישור המיזוג במשרד התקשורת?

מה פתאום? "לא דובים ולא זבובים". 

יתרה מכך, אבי ברגר, הרן לבאות, עו"ד דנה נויפלד (היועצת המשפטית) וד"ר יפעת בן חי שגב, יו"ר המועצה, הסכימו עקרונית ביום 19.3.15 למיזוג.

לא מאמינים? אז הנה זה כאן:


אגב, בעקבות הדיון כמופיעה בסעיף ד' שהוא סעיף שמפיל את כל הטויעונים של אבי ברגר, שהוא כביכול התנגד למיזוג, בא סעיף נוסף- ה' - שנועד "לסגור את המעגל מבחינה משפטית", לקראת האישור של המיזוג, שהוסכם עליו בסעיף הקודם, ע"י אבי ברגר, ונעשה ע"י היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלויין. כל זה התרחש  כשאבי ברגר היה מנכ"ל. עובדה.

אז למה המיזוג לא אושר כבר במרץ או באפריל 2015? 
הסיבה פשוטה: YES לא הייתה מוכנה לתנאים נוספים, שיוטלו עליה, כמופיע בסעיף ג' בתצלום כאן למעלה. כלומר, YES היא הסיבה לעיכוב, לא מישהו אחר.

הנושא הזה של התנאים הנוספים נדון במשרד התקשורת ביסודיות כמה פעמים, ככתוב כאן "שחור על גבי לבן":


4. האם אבי ברגר סולק מתפקידו ע"י ביבי כדי להוריד את התנאים הנוספים על YES?
לא! כבר הראנו והוכחנו למעלה בסעיף 2, שהיו תנאים נוספים ולא מעטים וגם לא פשוטים וקלים עבור YES ובזק, ואיש לא ויתר עליהם והם נכנסו היישר למסמך של החלטת המועצה, שנמסרה ל-YES, בדיוק ככתוב בחוק התקשורת.

המועצה בכלל לא התחשבה בכך, ש-YES מתנגדת לתנאים שונים או נוספים והיא הכניסה לאישור את התנאים, שנראו לה רגולטורית נכונים וצודקים מבחיינה ציבורית, כנדרש מרגולטור ציבורי כמו מועצת הכבלים והלוויין (בהמשך לאחריות הציבורית של הרשות להגבלים עסקיים). אלו העובדות "היצוקות בבטון".  

אגב, ב-2013 גלעד ארדן התנגד למיזוג YES-בזק (כאן). אולם, זה היה לפני השימוע של הרשות להגבלים עסקיים והחלטת מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים, ששמע וקיבל את כל הטיעונים בעד ונגד. בעת שהחל במשרד התקשורת המו"מ עם YES בבקשת המיזוג, זה היה לאחר יותר משנה וגלעד ארדן כבר היה עמוק בתפקיד שר הפנים. הידע שלו מה היה במשרד התקשורת ב-2015 הוא אפס. אולם, זה לא מפריע לכל יצרני ה-Fake News לטעון, שהוא התנגד למיזוג כשבכלל הוא לא היה שר במשרד התקשורת בשנה זו ובכלל לא היה מעורב במשרד התקשורת, לא השפיע דבר על הנעשה במשרד התקשורת ולא ראה שום נייר בנושא. 

אם גלעד ארדן אכן התנגד למיזוג, וכך גם אבי ברגר, הרי שניהם קיבלו לידם את בקשת המיזוג ביום 14.7.14. שניהם היו במשרד התקשורת ושניהם היו יכולים מייד להחזיר את הבקשה ל-Yes ולהודיע לה שהם מתנגדים. גלעד ארדן היה שר התקשורת עד 5.11.14, ושום החלטה כזו לא התקבלה על ידו, או ע"י אבי ברגר, במהלך החצי שנה הזו. הם גם לא הוציאו שום נייר, שום הצהרה, שום כלום, שהם מתנגדים, בתקופה הספציפית הזו, מאז שהבקשה למיזוג הייתה מונחת לאישור על שולחן משרד התקשורת, ועד עזיבת השר גלעד ארדן את המשרד והמעבר שלו לתפקיד שר הפנים.

מה שהיה בפועל במשרד התקשורת דאז, היה הפוך לחלוטין. משרד התקשורת בראשותם של השר גלעד ארדן ואבי ברגר, החל במו"מ על אישור המיזוג, והם תווכחו עם YES על התנאים. המו"מ הרשמי בין הצדדים החל כבר ב-22.7.14 והפך לאינטנסיבי בדצמבר 2014, בהובלת אבי ברגר ׁׁ(לאחר שארדן סיים וביבי הפך לשר התקשורת). אבי ברגר היה זה שדחף את עצמו אישית לנושא, באופן אינטנסיבי, מדצמבר 2016 ועד פיטוריו ב-17.5.15. אם הוא מתנגד - אז הוא היה יכול להודיע על כך ל-YES וזהו. למה הוא מקיים ישיבות אחרי ישיבות ודיונים על הנושא ומודיע שאין שום מניעה למיזוג, רק צריך "לסגור את התנאים"?

מי שמתנגד למתן אישור, לא דן כמעט שנה על התנאים לאישור המיזוג!!! זה ברור כשמש בצהרי היום. 

יתרה מכך. בריאיון שנתן אבי ברגר לגלובס (כאן), ביום 3.5.15 (!), הוא שפך "אש וגופרית" על בזק, מכל הכיוונים (וגם הודה שיש לו קשיים להטיל קנס על בזק, יותר מאוחר הוא המציא שהוא כן נתן קנס על בזק, אבל שכח את העובדות, שגם מתועדות בריאיון הזה בגלובס), אבל כשנשאל ספציפית ע"י גדי פרץ לגבי אישור המיזוג בזק-יס, הוא לא אמר אפילו לא ברמז, שהוא מתנגד, או שהשר מתנגד, אלא אמר וכמה פעמים: "אנחנו בודקים את זה". כלומר: בזמן אמת הוא די דייק: "המשרד בודק את זה". לא מתנגד לזה (!). מתווכחים על התנאים לאישור - זו הייתה המציאות המתועדת, לא התנגדות. עובדה. 

5. עוד שקר נפוצץ: האם ההחלטות לגבי המיזוג התקבלו במשרד התקשורת בחופזה, רק בגלל הרצון של ביבי לעזור לידידו שאול אלוביץ'?
אם קראתם את הפרק הקודם, הראינו בו, שהטיפול בבקשת המיזוג במשרד התקשורת נמשך שנה. זה מאוד לאט, מול אישורים רגולטוריים אחרים, למשל לסלקום, שלוקחים בין שבוע לחודש וחצי... 

יתרה מכך, במסמך, שצילומו כאן למעלה, מפורטות 4 פגישות, שנעשו בתקופתו של אבי ברגר כמנכ"ל המשרד, והיו אחר כך עוד פגישות עם מנכ"ל YES והצוות המקצועי שלו עם מועצת הכבלים והלוויין, בתקופתו של שלמה פילבר.

כלומר לא היה כאן שום דבר חפוז.

הדבר היחיד החפוז שכן היה, נוגע בכלל לנושא אחר: חוות הדעת הכלכלית - אסטרטגית של חברת "עדליא" - חברה ותיקה מאוד בתחום הייעוץ הכלכלי והאסטרטגי, עם ניסיון רב שנים (מ-2002) בגופים ציבוריים וממשלתיים. המדובר בחוות דעת והמלצות, שהוגשו על ידי החברה הזו למועצה, ממש ערב האישור של המועצה. החברה הזו נבחרה בחופזה, ב"פטור ממכרז" (כאן) והגישה חוות דעת למועצה כעבור כ-5 ימים (כולל שבת) - כאן. זה בהחלט נקרא "בחופזה". 

לדברי מנהלי עדליא (שענו אז על הטענות שהושמעו נגד החופזה בעבודתם), הושקעה עבודה של 4 עובדים במקביל, במשך 5 ימי עבודה, כולל במהלך סוף השבוע, בהיקף של כ-130 שעות. אין סיבה לפקפק בדיווח הזה. כלומר, גם הייעוץ הזה נעשה ביסודיות ע"י חברה לייעוץ ותיקה ומנוסה. 

למה זה עבד כך? באותה תקופה, כמעט כל המכרזים של משרד התקשורת ומועצת הכבלים והלוויין טופלו בתרגילי "פטורים ממכרז". ביבי בכלל לא קשור לזה, כי מכרזים מנוהלים במערכת של משרד האוצר ומפוקחים ע"י "שומרי סף" שונים, בהתאם לחוקי ותקנות המכרזים, שמפוקחים ע"י משרד האוצר ומערכות הייעוץ המשפטי ועוד גורמים עצמאיים מרכזיים הקיימים בכל משרד ממשלתי, כמו חשב המשרד ומבקר המשרד. 

למה היה צריך עוד חוות דעת כלכלית מעדליא? פשוט מאוד. יו"ר מועצת הכבלים והלוויין באותה עת, ד"ר יפעת בן חי-שגב, הייתה תחת מתקפה מרוכזת שלי, שחשפתי פעם אחר פעם החלטות שגויות או לא תקינות שלה, ולכן החליטה (ובצדק, מנקודת ראותה), על כסת"ח ("כיסוי תחת") נוסף, לעצמה ולמועצה, שהיא עומדת בראשה.

היא לא הייתה זקוקה לזה (לעוד כסת"ח), כי הצוותים המקצועיים במועצה (יועץ משפטי, כלכלן וכיו"ב), כבר המליצו לאשר את המיזוג, והייתה כבר הסכמה של כל צמרת משרד התקשורת ב-19.3.15 (3 חודשים קודם לכן), על כך, שאין מניעה לאשר את המיזוג בתנאים, שאכן הותנו.

לעדליא ניתנה משימה מאוד פשוטה - שאכן אפשר היה להשלים אותה בכמה שעות, כמו שביצעה: האם החששות והתנאים של הרשות להגבלים עסקיים, שהוטלו על YES שנה ורבע קודם לכן, עדיין תקפים והאם יש חששות חדשים. הם מצאו מייד (מה שהיה די ברור, גם בלי כל חוות דעת חיצונית), שאין חששות חדשים במיזוג ולכן הגישו חוות דעת חיובית למועצה.

כלומר: ההליך של אישור המועצה היה על פניו תקין ומסודר ובכלל לא חפוז, כי התנהלו דיונים על הנושא קרוב לשנה וכבר הייתה הסכמה של צמרת המשרד במרץ 2015, שאין בעיה לאשר את המיזוג.

יו"ר המועצה התראיינה בקולה וכמה פעמים ואמרה, שביבי בכלל לא השפיע עליה ולא דיבר איתה והיא בכלל לא ידעה שאלוביץ' הוא חבר של ביבי וכל החלטותיה והחלטות המועצה נעשו ממניעים מקצועיים נטו. 

בהערת אגב חשובה נציין, שכמעט כל ההחלטות של אבי ברגר (וגם של שמילה מימון וחלק מהחלטות שלמה פילבר), במיוחד בנוגע לבזק, התקבלו ללא כל סמכות חוקית ולכן דינן להתבטל. הסברים ופירוט - כאן. פנינו ב-11/2/18 (ממש זמן קצר לאחר תחילת החקירה המשטרתית ב"תיק 4000") ליועץ המשפטי לממשלה (כאן), בבקשה שיורה על חקירה ויפעל לביטול כל ההחלטות שהתקבלו ללא סמכות חוקית. אולם, זה לא קרה. כעת - זה די ברור למה... כך, כל מה שיכול לסתור (אולי) את הראיות ב"תיק 4000" - פשוט לא קיים. 
 
6. השיבוש הגדול ומי אחראי לו ולמה זה בכלל קרה?
קוראים חדי עין ומבינים קצת ברגולציית עולם התקשורת ישימו לב, שמנכ"ל YES קיים לא פחות מ-4 פגישות עם מנכ"ל משרד התקשורת (אבי ברגר) והסמנכ"ל הבכיר לכלכלה של המשרד (הרן לבאות).

למה?

למי שלא בקי, חברת YES כפופה על פי חוק התקשורת אך ורק למועצת הכבלים והלוויין ואת 2 הרישיונות שלה קיבלה ממועצת הכבלים והלוויין, בחתימת יו"ר המועצה או השר, לפי סוג הרישיון.

מועצת הכבלים והלווין לא כפופה בשום צורה למנכ"ל משרד התקשורת ולסמנכ"ל הכלכלה של משרד התקשורת.

הנה הגדרת הכפיפות של המועצה, מחוק התקשורת:


כלומר: המועצה היא יישות רגולטורית עצמאית וממונה ע"י הממשלה וכפופה לממשלה. השר המפקח עליה הוא שר התקשורת. הפיקוח שלו נעשה, בין היתר, ע"י כך, שהוא ממנה 3 נציגים (כל הנציגים חייבים לעבור ועדת מינויים של רשות החברות ולהיות מאושרים בממשלה). נציג אחד הוא יו"ר המועצה ועוד שניים ממשרד התקשורת, שהם חלק מ-13 חברי המועצה.

כלומר: למשרד התקשורת יש 3 נציגים במועצה מתוך 13, שזה רחוק מאוד מלהיות רוב, לכן צריך להגיע להסכמות על כל החלטה, עם כל או רוב הנציגים האחרים, שחלקם עצמאיים וחלקם ממשרדי ממשלה אחרים.

לא רק שיו"ר המועצה תמכה במיזוג (וגם דאגה לכסת"ח אישי, עם ייעוץ חיצוני של חברת עדליא), 2 החברי המועצה הנוספים במועצה, שהיו נציגי שר התקשורת וממשרד התקשורת ואושרו בממשלה, 2 סמנכ"לים בכירים וותיקים ומנוסים במשרד: שמילה מימון ושי רטר, תמכו בלי פקפוק במיזוג. בישיבה היה עוד נציג ממשרד התקשורת: איציק ידגר, אחד הוותיקים, הבכירים והמנוסים במשרד, מאגף הנדסה ורישוי. יתרה מכך, כל חברי המועצה הצביעו בעד המיזוג, לא רק נציגי שר התקשורת. 

דהיינו: מנכ"ל משרד התקשורת דאז, אבי ברגר, שיבש את החוק (ולא בפעם הראשונה, זו היתה אחת הסיבות לפיטוריו), וכפה על מנכ"ל YES, שלא שייך אליו בכלל, להיפגש עימו ועם הסמנכ"ל לכלכלה, בזמן שאין לשניהם שום סמכות חוקית או אחרת לעניין זה.

התרשים הארגוני של מבנה וכפיפויות במשרד התקשורת הוא מאוד ברור ולא זקוק לפרשנות שלי והוא כאן. 

אם הם (ברגר ולבאות) רצו לתת תנאים חדשים לבזק, הם היו צריכים להזמין לדיון את ראשי בזק, ולא את ראשי YES. בזק כפופה רגולטורית להם, לא YES.  הם לא יכולים היו להכתיב שום תנאי ל-YES ובכלל אין להם זכות הצבעה במועצה, או יכולת לקבוע איזה דבר בעניין YES. אין להם שום מעמד חוקי או אחר, בעניין YES. ככה החוק ולא מאתמול. 

דהיינו: הם אלה, שיצרו במו ידיהם - כאוס רגולטורי בפעילותם, ללא כל בסיס חוקי. לא ביבי. 

אגב, אבי ברגר ממש באותם ימים של מו"מ שהוא מנהל מול מנכ"ל YES והצוות הבכיר שלו, כן נפגש עם ראשי בזק, ולא תיעד את תכני המפגש. למשל, הוא נפגש ביחידות עם סטלה הנדלר (מנכ"לית בזק דאז), ביום 19.2.15 (בשעה 12.15) לפגישה שהוגדרה פגישה אישית (פ/א) (כמופיע ביומן שלו), להבדיל מפגישת עבודה (פ/ע). איזו סיבה יש למנכ"ל משרד התקשורת להפגש ביחידות לפגישה אישית עם מנכ"לית של גוף מפוקח וענק דוגמת בזק?? הרי הוא "כך כך התנגד" לאישור העסקה שבזק ובעליה רצו לקדם, ממש באותה עת. שאלה טובה. תשאלו אותו... 

אם לא די בכך, תשומת לב כי לפי יומן הפגישות של אבי ברגר, הוא נפגש ביום 19.8.14 עם אלי קמיר, אלא שהפגישה עם הלוביסט המקושר הנ"ל לא נערכה במשרד התקשורת כמקובל, אלא בבית קפה סמוך ל"מגדל שלום". מאחר שבאותה עת אבי ברגר לא צפה שתהיה דרישה לפי "חוק חופש המידע" לחשוף את יומני הפגישות שקיים (ולא צפה שתהיינה חקירות הנוגעות לעניינים הללו), הוא לא רשם את תוכן הפגישה או מטרת הפגישה ביומן שלו, אבל קיים אותה הרחק מעיני סגל המשרד. מעניין במה עסקה הפגישה הזו ולא פחות מעניין מדוע היא נערכה בבית קפה ולא במשרדים? למי שלא יודע, אלי קמיר שימש בעבר כיועץ חיצוני של קבוצת בזק מול משרד התקשורת בענייני רגולציה. הוא נשכר על ידי בעל השליטה בקבוצה, שאול אלוביץ'. משרדו קיבל תשלום קבוע של 40 אלף דולרים בתוספת מע"מ בחודש. שותפו של קמיר בחברת ייעוץ התקשורת והאסטרטגיה "קמיר בכיר" הוא ישראל בכר, המחזיק על פי רשם החברות 35% מהחברה. כלומר: אבי ברגר ידע היטב איך מגיעים למנכ"לית בזק ולמקורבי בזק. למה הוא נפגש איתם באופן פרטי, אם הוא "כל כך התנגד" לעסקת בזק-Yes??

5. האם שר התקשורת דאז ביבי, "כופף" את הדרג המקצועי במשרד התקשורת, כדי לאשר את מיזוג בזק-YES?
עניתי לשאלה זו הרבה פעמים וגם בפסקה הקודמת, אבל היא עדיין חוזרת וצפה בכל מקום, למשל בכתבה כאן. הטענה היא, שהדרגים המקצועיים במשרד התקשורת סירבו להיענות לדרישת ביבי נתניהו (שהפעיל, לפי הנטען, את שלמה פילבר), כדי לממש את המזימה הפלילית הזו (של איחוד בזק-YES כבקשת שאול אלוביץ', תמורת "סיקור אוהד ומלטף" של ביבי ורעייתו בוואלה!).

אולם, הטענה הזו לא מסתדרת בכלל עם העובדות, כפי שחשפתי כאן למעלה.

העובדה הראשונה והכי חשובה לצד המשפטי של האישור, היא: היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, (שעניינה דורש חקירה ואתייחס לזה בנפרד באחת הכתבות הבאות בסדרה), שהיא איננה מינוי של ביבי נתניהו ולא כפופה לו בשום דרך, תמכה במהלך המיזוג בחום.

למה היא בכלל התערבה בעניין ותמכה בו? הרי למועצת הכבלים והלוויין יש יועץ משפטי של המועצה - עו"ד דודי (דוד) קובסניאנו, שמונה ליועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין ב-2011, שתמך במיזוג וגם היועץ המשפטי של רשות ההגבלים העסקיים תמך במיזוג (והתמיכה שלהם, במשטר המשפטי הקיים בישראל, מחייבת את השר לחתום).

הסיבה פשוטה: לשר התקשורת אין לשכת ייעוץ משפטי לענייני תקשורת משלו ולכן השר כמעט תמיד נעזר ביועצת המשפטית של משרד התקשורת (שלא הוא מינה אותה, אלא משרד המשפטים - הפרקליטות והיועמ"ש). זו הסיבה, שהיא (עו"ד דנה נויפלד) נתנה גם כן אישור בחתימתה, למרות שהחוק והתקנות מחייבים רק אישור של היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין - עו"ד דודי (דוד) קובסניאנו (בתוספת החתימה של היועץ המשפטי של הרשות להגבלים עסקיים).

כך, ביבי קיבל חתימות של 3 יועצים משפטיים בלתי תלויים בו ובלתי תלויים זה בזה, אחרי החלטות ברורות של 2 רגולטורים מקצועיים ועצמאיים על פי חוק (הרשות והמועצה) ולכן הוא היה חייב לחתום על האישור למיזוג בזק-Yes. אין שום דרך משפטית אחרת.

יותר "כשר" מזה - אין במדינת ישראל. 

העובדה השנייה נוגעת לסמנכ"ל בכיר לכלכלה דאז, הרן לבאות. נטען במסגרת ה-Fake News, שהוא התנגד למיזוג. יש כאן פשוט טעות בסיסית בהבנת המצב, גם המצב החוקי וגם בהקשר האישי של הרן לבאות עצמו:

• לכלכלן הבכיר דאז של משרד התקשורת, הרן לבאות, לא היה שום מעמד בנושא המיזוג הפיננסי שבין בזק ל-YES, כפי שציינו לעיל. הוא לא היה נציג השר במועצת הכבלים והלוויין ואיש לא מינה אותו לעסוק ב-YES, כי זה נגד החוק. היה מדובר ב"העברת אמצעי שליטה", שברישיון של YES, והרישיון של YES מטופל במלואו ע"י מועצת הכבלים והלויין. למועצת הכבלים והלויין היה באותה עת כלכלן בכיר משל עצמה, כלכלן בשם אבי אזוז (מדובר בכלכלן בכיר ומנוסה ביותר, שהתפטר יותר מאוחר והוחלף ע"י ריקי וייסמן, שהתפטרה אף היא אחרי שנה והוחלפה ע"י הכלכלנית הנוכחית - אלינור כליפזאדה, שגם היא הייתה בזמנו בסכסוך קשה עם יו"ר מועצת הכבלים והלויין, הכל מתועד כאן). אולם, כל התחלופה הזו של כלכלנים בכירים במועצת הכבלים והלוויין, לא היה לה שום קשר ל"תיק 4000". התחלופה של הכלכלנים הללו במועצת הכבלים והלוויין מקורה בפרשות חמורות אחרות לגמרי, שאפשר להכניס אותן תחת הכותרת "תפירת מכרזים". זה נושא, שטופל אצלנו בעשרות חשיפות מרתקות, אבל אין להן כל קשר ישיר כרגע ל"תיק 4000" ובטח לא לביבי. 
• כלומר: חוות דעת כלכלית למיזוג הייתה באותה נקודת זמן באחריותו וסמכותו הבלעדית של אבי אזוז ממועצת הכבלים והלווין, ולא של הרן לבאות. הסיבה, שאבי אזוז (או יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ד"ר יפעת בן חי שגב, בתמונה משמאל) בחרו להיעזר גם בייעוץ כלכלי חיצוני של "עדליא", שנעשה די בחופזה וב"פטור ממכרז", לא מעלה ולא מורידה מהעובדה, שלהרן לבאות לא היה שום מעמד בעניין זה, ובכלל לא חשוב מה הוא אמר או אומר, או ממציא מדמיונו, או מקצה האצבע שלו. הוא בכלל לא רלבנטי. 
• יתרה מכך. להרן לבאות לא היה שום מעמד במועצת הכבלים והלוויין. נציגי משרד התקשורת במועצת הכבלים והלוויין בעלי סמכות ואחריות להביע את דעתם היו שמילה מימון ושי רטר. כפי שכבר כתבנו קודם, שניהם הצביעו (כמו כל יתר חברי המועצה, ובתמיכת היו"ר), בעד המיזוג. אם לא די בכך, שמילה מימון במו ידיו לקח את כל המסמכים וההחלטות ונסע מת"א למשרדו של ביבי נתניהו (בירושלים), כדי להחתים אותו על המיזוג, לאחר שכל המסמכים וכל החתימות המקצועיות (לרבות חתימת הרשות להגבלים עסקיים) היו בידיו. כך, שלטעון שביבי "כיפף את הדרג המקצועי" במשרד, לא מסתדר עם העובדות. שמילה מימון הוא לא "ילד קטן", שאפשר לכופף אותו, גם לא היועצת המשפטית של המשרד, עו"ד דנה נויפלד וגם לא שי רטר. שלא לדבר על שאר חברי המועצה, שהצביעו בעד המיזוג. 
• אם לא די בכך, הרן לבאות עצמו, שעשה אין ספור צרות בתפקידו, הגיע למשרד התקשורת מתפקיד בכיר ביותר בחברת תקשורת (אקספון-018), שהתחרתה די בחריפות ובתקיפות מול בזק וכמעט מול כל שאר החברות בקבוצת בזק. לכן, כשנכנס לתפקידו, הוא חתם על "הסדר ניגוד עניינים" (שנמצא כאן, למתעניינים), שאסר עליו לעסוק בענייני בזק למשך שנה מיום חתימתו על המסמך (מה שנחתם ב-23.9.12). נכון, שהפרשה, שמדובר בה כאן, התרחשה ב-23.6.15, אחרי "תקופת הצינון" שלו, אבל זה בכלל לא אומר, שהרן לבאות שינה את דעתו על קבוצת בזק. להיפך: כל התנהלותו במשרד התקשורת עד מועד התפטרותו, הראתה באופן ברור וגלוי, שהוא היה ונשאר "אנטי בזק". כך, שבכל מקרה, הוא לא "עד נייטרלי", שנותן איזו "חוות דעת נייטרלית", לגבי התנהלות בזק. בכלל אסור לו היה להתקרב לסיפור של YES, גם בגלל עברו ועמדותיו וגם בגלל שהסמכות לעסוק בעניין הייתה של הכלכלן הבכיר אבי אזוז. 

העובדה השלישית נוגעת למנכ"ל, אבי ברגר. הוא היה בכל מקרה, אמור להרחיק את עצמו מ-YES, גם בגלל שהוא יוצא פרטנר (המתחרה בקבוצת בזק) וגם בגלל שגילה בכל הקדנציה שלו (לרבות במאבקים נגד בזק בבג"ץ) עוינות רבה לקבוצת בזק ועשה הכל כדי "לכופף" את בזק לרצונותיו, גם אם הופעלו ללא סמכות וללא בסיס מוצק. כאמור, לא היה לו שום סמכות להזמין את מנכ"ל YES, שלא כפוף אליו רגולטורית, לדיונים ולנהל עימו מו"מ על תנאים. רק למועצת הכבלים והלוויין יש והייתה סמכות לתת תנאים ל-YES והיא אכן נתנה תנאים.

הבעיות (ככל שהיו) בהחלטת מועצת הכבלים והלוויין, נובעות מסיבות אחרות לגמרי. הן פורטו כאן, וכרגע לא נחזור על העניין הזה, כי הוא פשוט לא נחקר, למרות שפניתי בזמנו ודרשתי לחקור זאת. למה זה לא נחקר? כי "מה שלא מוביל לביבי, לא נחקר". זה הכלל שנולד בשנתיים האחרונות בישראל.  

המצב הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים. זה לא רק צפצוף קטן על חוק התקשורת וסמכויות רגולציה בין גופים רגולטוריים, ואת זה נחשוף בסעיף הבא.

6. השיבוש בתנאי המיזוג של YES: למה זה קרה ואת מי זה שירת ומשרת עד עצם היום הזה?
כפי שציינו כבר בסעיף 2 לעיל, היה סעיף אחד מרכזי בתנאים, שהרשות ההגבלים העסקיים הטילה על YES, כשבתנאים של מועצת הכבלים והלוויין למיזוג, התנאי הזה נפל למקום הלפני אחרון.

מה היה התנאי הזה? הנה הוא כאן:


בעברית פשוטה: בתנאי אישור המיזוג של YES נקבע תנאי לבזק והוא נוגע בכלל להסכם הגיגות ולעניין אי הגבלת הגלישה, בין ספקי האינטרנט לבזק. התנאי אומר, שספק מתחרה בבזק, שמספק שירותי טלוויזיה על האינטרנט של בזק, יקבל החזר כספי על מחיר הגיגות, שהוא משלם לבזק, בגובה של 2 מגה לכל מנוי.

בקצרה, הספק המתחרה בבזק יקבל החזר של עד כמה מיליוני ש"ח בודדים לשנה, בתלות בכמות מנויי הטלוויזיה שיש לו ומקבלים שירות כזה, על רשת האינטרנט של בזק.

מה פתאום התנאי הראשון של הרשות להגבלים עסקיים (והוא מנומק כאן), נוגע דווקא לבזק ולהסכם הגיגות, ולא ל-YES עצמה, ועוסק בצורה מאוד בולטת בהסכם הגיגות בין ה-ISP לבין בזק? מה זה בכלל העסק של הרשות להגבלים עסקיים? זה הרי נושא רגולטורי מובהק של משרד התקשורת ולמה הרשות חושבת, שזה הדבר הראשון והכי חשוב בתנאי המיזוג??

התשובה לכך תגיע, רק אם יחקרו לעומק את מ"מ הממונה על הרשות להגבלים עסקיים (שטרם נחקר במשטרה).

למיטב הערכתי, הסעיף הזה הוכנס כאן כנראה בלחץ של סלקום (אולי גם של פרטנר) על הרשות להגבלים עסקיים. זו הנחה הנובעת מהניסיון שלי, איך הרגולציה בתקשורת עובדת.

היה אז חשש ממשי לרשות להגבלים עסקיים, שבזק תנצל את כוחה ועוצמתה ותפריע למתחרים בה וב-YES בשירותי OTT (אז - ב-2014 כבר היו ספקי OTT בשוק על הפס הרחב של בזק, כולל שירות VOD ושירות yesGO של YES, וסלקום הייתה כבר בדרך להשקת השירות, שהושק ממש בסוף 2014). החשש היה אז שבזק תפריע למתחרים בשיטות ותרגילים שונים, שמונופולים בכל העולם וגם בישראל מפעילים כנגד מתחרים, שיטות שמכונות בין היתר במינוח המקצועי: Margin Squeeze, ולכן זה היה חשוב לרשות להגבלים עסקיים, שממונה על פי חוק על מניעת ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי, למנוע אפשרות כזו, ע"י הטלת מגבלות חמורות וברורות על בזק, בתחום הפס הרחב בכלל ובתחום שידורי הטלוויזיה על הפס הרחב שלה (OTT) בפרט. 

כדי שלא יהיה שום ספק, שזה תנאי מאוד חשוב, חוזר מ"מ הממונה על הרשות להגבלים העסקיים ומעדכן (במקביל לאישור המיזוג של YES), גם את התנאים של מיזוג קודם, שכבר אושר ע"י הרשות להגבלים עסקיים במרץ 2010 עם עדכונים, שנעשו למיזוג הזה גם ב-2014. זאת, לגבי המיזוג של 012-סמייל-תקשורת ובי-תקשורת (הנקראת כיום בי-קום) עם בזק (כאן).

הנה התנאים, שעודכנו למיזוג קודם שאושר כ-4 שנים קודם לכן בקבוצת בזק, בין 012-בי-קום ובזק, ללא כל רעש או תלונות:


אם זה נראה לכם אותו דבר, אתם לא טועים. כאן, יש עוד פירוט איך מבוצע הזיכוי הכספי בהסכם הגיגות הלכה למעשה בין החברות, אבל זה בדיוק אותו דבר, כי זה היה חשוב ביותר בעיני הרשות להגבלים עסקיים. לכן, גם תנאי המיזוג, שאושר 4 שנים קודם לכן (בין 012, בי-קום ובזק) עודכנו, כדי שהסעיף החשוב הזה יהיה ראשון ובמרכז תנאי המיזוגים (2 מיזוגים, אחד רוחבי ואחד אנכי) עבור קבוצת בזק. 

מכאן, שמדובר בנושא מרכזי ביותר והראשון בחשיבותו, שהרשות להגבלים עסקיים הטילה על בזק, וזה לא היה בסתר. זה פורסם ברבים, ברשומות ובהודעות לתקשורת.

לרשות ניירות הערך הנושא הזה היה כל כך חשוב, שהיא התנתה את תחילת המיזוג בכך, שבזק בעצמה תודיע לכל ה-ISP המתחרים בה (ובראשם כמובן סלקום, פרטנר, הוט-נט ואקספון), על הסדר הזיכויים בהסכמי הגיגות, כמופיע בתצלום הבא:


כדי שלא יהיה שום ספק כמה זה חשוב, חוזר מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים על העניין הזה ומסביר בכתב, "שחור על גבי לבן", לבזק ול-YES שהמיזוגים הללו (מיזוג אנכי ומיזוג אופקי) תלויים כל כולם בהתקיימות התנאים הללו, והוא גם קובע פרוצדורה מנהלית- חוקית, איך לקיים את התנאים הללו, כמופיע בתצלום הבא:


בזק עשתה זאת, גם בהודעה לבורסה (שזו למעשה הודעה לציבור) וגם בהודעה ישירה למנהלי חברות ה-ISP.

בהמשך הכתבה, נחשוף מה קרה להודעה הזו (רמז: לא קרה כלום... ההסדר הזה הוא "פגר מת", עוד לפני שנולד.. )
מייד נחשוף מי הרג את הדבר החשוב ביותר הזה... 

בהערת אגב אציין, שהמונח "2 מגה לכל מנוי", שמופיע בתנאי הראשון של הרשות להגבלים עסקיים, הוא מושג פיקטיבי, שכל מהנדס תקשורת היה נופל מצחוק מקריאה של הנתון הזה (ולכן אני נפלתי מהכסא מרוב צחוק, כשראיתי בפעם הראשונה את המינוח הזה).

זה נתון, שנולד בכלל בתרגיל רגולטורי, שעשתה בזק על הרן לבאות, בנושא הקרוי Multicast (העברת והפצת שידורי טלוויזיה באיכות על הרשת של בזק), ושנועד באופן די מוזר, "לפגוע בכיס" של סלקום ופרטנר, במסגרת מחירי "השוק הסיטונאי". זה היה הסעיף היחיד, שבזק השיגה משהו עבור עצמה במחירון של "השוק הסיטונאי" "שבישל" לה הרן לבאות. לכן, ה-Multicast מת ביום שנולד בטבלאות של הרן לבאות. הוא היה הסדר רגולטורי וכלכלי בלתי הגיוני בעליל. 

סלקום, ככל הנראה, ניסתה לקבל כבר קודם לכן הנחות במחירי הגיגות דרך התנאי הזה ברשות להגבלים עסקיים, אבל "תקנות התשלומים" שיבשו את הרצון הזה (מייד נבין למה). היות והנושא הזה לא נחקר, אני משער לאור ניסיוני, שזה המצב, שהיה אז מאחורי ההחלטות של הרשות להגבלים עסקיים, שלא יכלה (כמוני) לחזות, שהתנאי הכי חשוב באישור שלה לקבוצת בזק, יטורפד.

בכל אופן, כעבור כשנה ורבע מהיום, שהתנאי הזה נכנס לתנאי המיזוגים של בזק ע"י הרשות לניירות ערך, מועצת הכבלים והלוויין כבר הבינה, שמדובר ב"פגר מת" (בהמשך נסביר למה), ולכן התנאי הראשון של הרשות צנח לו וללא פירוט מעשי של מימוש, למקום חמישי והלפני אחרון, ברשימת התנאים למיזוג, שקבעה מועצת הכבלים והלוויין.

זאת, בזמן שמפיצי ה-Fake news טוענים שוב ושוב את השקר, שביבי חתם על אישור ללא תנאים, בעוד שבמציאות לא רק שהיו תנאים, הם עודכנו ע"י מועצת הכבלים והלוויין בהתפתחויות הרגולטוריות, שהיו בשנה ורבע שחלפה מאז הרשות להגבלים עסקיים אישרה את המיזוג, עד למועד בו המועצה דנה באישור הזה ואישרה אותו גם כן.

לכן השאלה החשובה הנשאלת כאן כרגע: האם התנאי החשוב ביותר הזה (בעיני הרשות להגבלים עסקיים וגם קצת של מועצת הכבלים והלוויין) אכן מומש ובוצע?

התשובה לא! עד היום הוא לא בוצע.

4 שנים אחרי שהתנאי הזה נכתב "שחור על גבי לבן", כתנאי מרכזי והכי חשוב, באישור המיזוג. 

אני הייתי בטוח ב-100% שזה לא יבוצע, וכתבתי זאת כבר ב-2014 - כאן. לא פספסתי בהערכה ובתחזית שלי.

בזמן אמת, בשנים 2014-15 וגם אחרי כן, זיהיתי בברור, שהסדר ה-Multicast ובמיוחד עם "איכות מובטחת" לשידורי טלוויזיה על הפס הרחב של בזק, ימות מהר וייקבר בשקט בלי מודעת אבל, או איזה סידורי הלוויה ו"שבעה", וכתבתי זאת בזמנו וכמה פעמים, עם עשרות מסמכים, בצורה מאוד ברורה, כמפורט להלן: ​

• כאן - באירוניה, 
• כאן על בסיס עובדתי מניתוח המסמכים,
• כאן בתור סטירה סרקסטית הלועגת לסלקום למשרד התקשורת,
• כאן - בציניות, אחרי שהייה ברור כבר שמדובר ב"פגר מת", שרק לא הודיעו לעיריה לבוא ולסלק את הפגר המת והמסריח הזה מהרחוב,
• כאן - תקפתי את כלי התקשורת המהללים את הרפורמה של "השוק הסיטונאי" ואת אבי ברגר ושלמה פילבר, במיוחד יצאתי די בחריפות על כך שהתקשורת מתעלמת מהמציאות ההפוכה והכיאוטית, 
• כאן, דיווחתי על כך, שמשרד התקשורת מסתיר מהציבור את האמת, לגבי הסדרי "השוק הסיטונאי" הכושלים, לרבות בתחום ה-OTT. 
• כאן, דיווחתי על כך, שהמהלכים של שלמה פילבר הם ללא כל בסיס והמשך לכאוס של קודמו (אבי ברגר). 
• כאן, בעקבות הביזיון של הבג"ץ בעניין של הטלפוניה הסיטונאית של בזק. 
• כאן וכאן, באתי בטענות קשות למשרד התקשורת על כך, שבהסדרי השוק הסיטונאי המשרד פגע (ובכוונה) ב-ISP הקטנים והעדיף רק את האינטרסים של ה-ISP הגדולים (סלקום ופרטנר), וזה כולל גם את נושא ה-Multicast והסדרי הגיגות. הבעיה הזו הפכה ממש בימים האחרונים שוב לאקטואלית ואקוטית, בהסדר רגולטורי הנקרא "באנדל הפוך" ברשת בזק, שלא ניכנס לתסבוכת הזו כאן כרגע, כי זה לא שייך לביבי בשום הקשר.
• כאן, כאן וכאן (בחלק התחתון של המאמר), חשפתי את האבסורד והטמטום כשמשרד התקשורת ניסה לכפות את הסדר ה-Multicast של בזק גם על רשת הוט, רשת שונה לגמרי, שבה אין בכלל Multicast בתצורה של בזק וגם טכנולוגיית BSA, כמו שיש בבזק - אין. אחרי כל כך הרבה התקפות שלי, במשרד התקשורת פתאום הבינו שטעו והחליטו, שלפני שכופים Multicast על הוט, יש לערוך ניסוי טכנולוגי ולהציג את הניסוי הזה לשר התקשורת ורק אחרי כן ייקבע אם יש Multicast על רשת הוט. ההחלטה של השר אמרה אז, שהוט תבצע ניסויים, שיימשכו 4 חודשים, שהחלו ב15.6.17--  ולפי תוצאות הניסויים, תתקבל החלטה מעודכנת של השר לגבי מנגנון ה-Multicast על רשת הפס הרחב של הוט. ה-4 חודשים הללו חלפו להם בשקט באוקטובר 2017. למותר לציין, ששום ניסוי כזה לא נערך ולכן ה-Multicats - גם על רשת הוט, מת ללא מודעת פטירה, ללא סידורי הלוויה וללא "שבעה" (וכמובן איש במשרד התקשורת לא הודה בכישלון ולקח על עצמו אחריות לכישלון הענק הזה, וכמובן לא נעשה שום תהליך של "הפקת לקחים" מהכישלון הזה, שהחל בהחלטה חשובה ביותר של הרשות להגבלים עסקיים, בתנאי הראשון של מיזוג YES בבזק, נושא, שכאמור בכלל לא נחקר). 

יש כאן אפילו אפיזודה משעשעת (לפחות אותי היא משעשעת). חברת פרטנר קראה את הסעיף החשוב הזה בתנאי המיזוג, וגם קיבלה בזמנו מבזק הודעה רשמית, שיש סעיף כזה של "הנחת 2 מגה בהסדר הגיגות", כפול מספר מנויי ה-OTT, והחליטה לקזז מהתשלומים, שהיא משלמת לבזק בהסכם הגיגות, לא פחות מ-8 מיליון ש"ח.

זאת, לפי החישוב, שהיא (פרטנר) עשתה (2 מגה כפול מספר המינויים שיש לה ב-OTT לפי חודשים ורבעונים, חלקי מחיר הגיגה לחודש, שעומד כעת סביב ה-6 אלף ש"ח לגיגה לחודש. אגב, המחיר הרשמי של גיגה ב-2014 היה 30 אלף ש"ח לחודש וזה ירד ויורד עם השנים לפי "תקנות התשלומים", למשל ב-2016 זה ירד ל-18 אלף ש"ח לגיגה לחודש. פרטנר, כמו סלקום, מקבלת "הנחה לגודל" מבזק, הנחה "מתחת לשולחן", שלא כתובה בתקנות, כי הן מזמינות הרבה גיגות מבזק ומשלמות הרבה כסף לבזק על הסדר הגיגות ולכן הן קיבלו מבזק הנחה). הנה הסיפור הזה במלואו, כפי שפורסם בגלובס.

בזק כמובן לא הסכימה לקיזוז הזה של פרטנר בגובה 8 מיליון ש"ח על כל השנים שיש לפרנטר שירותי OTT. כי בזק ידעה, שמדובר ב"בדיחה רגולטורית" וב"פגר מת", שמת כבר בידיים של אבי ברגר והרן לבאות, מוות מהיר של רגולציה חשובה, שלא פורסמה ברבים, כמו שציינתי בציניות קודם.

הוויכוח הזה הוכרע ברשות ההגבלים העסקיים ממש בשבוע האחרון - לטובת בזק, בהחלטה שקבעה, שפרטנר כן תשלם את ה-8 מיליון ש"ח הללו לבזק והיא אינה רשאית לקזז את 2 המגה הללו כרצונה מחשבונות הגיגות שהיא משלמת לבזק כל חודש. 

פרטנר יכולה ללכת עם זה לבית משפט מנהלי או לבית הדין להגבלים עסקיים, לערער על החלטת הרשות להגבלים עסקיים, אבל היא תפסיד. למה תפסיד? כפי שכתבנו קודם, בגלל אבי ברגר.

תשומת לב לצילומים בסעיף 3 למעלה, שבו נאמר במפורש, שאבי ברגר הודיע בקולו ובצורה ברורה, שהוא לא מחויב לתנאים של הרשות להגבלים עסקיים. כעת אתם מתחילים להבין, למה הוא אמר את זה. 

אופס. עוד שיבוש של החוק והרגולציה בישראל, מצידו של אבי ברגר.

כדי שהרגולציה בתנאים של הרשות להגבלים עסקיים תעבוד, אבי ברגר היה אמור היה לתקן את הרישיון של בזק ולתקן את הרישיונות של כל ה-ISP, ולפעול לתקן את "תקנות התשלומים", כדי שהסידור הזה של "החזר כספי של 2 מגה" על כל מנוי טלוויזיה - יתממש הלכה למעשה, גם "בשוק הסיטונאי", על כל לקוחות ה-OTT בישראל.

יתרה מכך, הוא גם היה אמור לקבוע את "איכות השידורים על רשת האינטרנט", כדי לאפשר שידורי טלוויזיה "על פי דרישה" - VOD על הפס הרחב של בזק, כמופיע בסעיפי חוק התקשורת, בתצלומים הבאים:




אולם, שום דבר מזה לא קרה. חוק - יוק. תנאי ראשוני ומרכזי של הרשות להגבלים עסקיים - יוק. פשוט כלום מכלום.

כעולה מהמסמכים, אבי ברגר הוא החוק, שיכול לקבוע חוקים משל עצמו. מה שנקבע בצורה בולטת וכמה פעמים ברשות להגבלים העסקיים - לא מעניין אותו. גם חוק התקשורת - לא מעניין אותו. גם חלוקת הסמכויות והכפיפויות בין משרד התקשורת למועצת הכבלים והלויין - לא מעניינת אותו. 

למעשה, כפי שחשפתי כאן, התנאי של זיכוי ה-2 מגה בהסכם הגיגות, נכתב ברשות להגבלים עסקיים עבור חיבורי Multicast, שהם 2 מגה ללקוח, הסדר ש"מת מיתת נשיקה" ביום בו הרעיון הזה בכלל נולד, בניירות התלושים מכל מציאות, של הרן לבאות ושאבי ברגר אישר (כמובן - בלי כל סמכות), כפי שציינתי קודם. 

כל זאת, בהתעלם מכך שיש חוות דעת מקצועית בתוך משרד התקשורת, מהיא אותה "איכות מובטחת" בשידורי OTT - כאן. 

מכאן, שבזק צודקת שלא צריך לממש את הסעיף הזה, ללקוחות הטלוויזיה על האינטרנט (OTT) של פרטנר, כי הם לקוחות המקבלים את השירותים הללו לא ב-Multicast ובלי איכות מובטחת, כמוגדר בחוק התקשורת. למה? כי אבי ברגר לא תיקן את מה שהיה נדרש לתקן ולא קבע מדדי איכות ל-VOD ולא הסדיר בצורה רגולטורית נכונה - את התנאי החשוב הזה, שהיה תנאי מקדים לאישור המיזוג, כבר שנה ורבע קודם לכן, ברשות להגבלים עסקיים.

למה? כי אם הוא היה קובע דברים כאלה, אזי הוא היה גם צריך לדרוש מסלקום (וגם מפרטנר) להוציא רישיונות לשירותים ללא רישיונות שלהן...

אופס. הנה האמת יוצאת כעת לאור.

זה עוד לא נגמר. 

למה אבי ברגר והרן לבאות צפצפו גם על החוק וגם על התנאי הראשון והכי חשוב בתנאים החלים על בזק ואיך ידעתי - שנה קודם לכן, שהם לא יישמו את התנאי החשוב הזה, שקבעה הרשות להגבלים עסקיים?
פשוט מאוד, אני עוסק בנושאים הללו יום וליל הרבה שנים. 3 סיבות מרכזיות:

• כל שינוי ב"תקנות התשלומים" ובהסדרי הגיגות ובקביעת איכות ה-VOD על הפס הרחב, היה חושף את כל מסכת ה"ישראבלוף" של הסדרי הרגולציה, שהם יצרו במו ידיהם בשוק התקשורת ובמיוחד את המחירונים הללו (ב"תקנות התשלומים"), עם נתונים ומספרים, "שנשלפו מהשרוול" ושנועדו לדפוק את בזק. 
• למרות שההסדר החדש הזה (של הנחת 2 מגה על כל לקוח OTT) - גם דופק את בזק בכיס, זה היה חושף אותם לצורך לגלות את שלל הפיברוקים האחרים, שנולדו סביב המחירונים של "השוק הסיטונאי" ולהפסיק את "הישראבלוף" של שירותי OTT ללא רישיונות (כיום יש צורך ב-4 רישיונות, אחד ל-VOD ו-3 להעברת "עידן +" על רשת האינטרנט). כך, אם לא נוגעים במה שכבר אושר, הכל בסדר ואיש לא ירגיש ב"ישראבלופים", שהם המציאו... 
• בנוסף, הם לא רצו לקלקל את ההסדר הקלוקל של סלקום בכך, שהתעלמו משירותי הטלוויזיה ללא רישיון של סלקום, שירות, שנחנך ע"י גלעד ארדן בקדנציה של אבי ברגר (כאן) ממש בתחילת 2015. עלות הוצאת רישיון והחלת תנאי הרגולציה על סלקום היו עולות לסלקום בין 20 ל-50 מיליון ש"ח לשנה (העלות תלויה גם בתצורת השירות ובכמות הלקוחות), מה שהיה ממוטט את כל הרווחים המצ'וקמקים והמידרדרים של סלקום, בגלל התחרות החזקה בשוק הסלולר. הזיכוי הקטן של כמה מיליוני ש"ח בודדים לשנה בהסדר הגיגות מול בזק, היה "בטל בשישים", מול העלויות הכרוכות בהוצאת רישיונות והחלת הרגולציה על שירותי ה-OTT של סלקום. 

לכן, יכולתי להעריך כבר ב-2014, שהסדר הזיכוי של 2 מגה לא ימומש, כי הכרתי היטב את "הנפשות הפועלות" (ברגר ולבאות) ולא היה כל סיכוי, שהם ישנו את דרכם ולא ימשיכו, כמו שנהגו כל הזמן, לצפצף על החוק ועל כל נורמות הרגולציה במדינת ישראל, מה שמשרת רק את סלקום.

מדובר כאן בתרגילים רגולטוריים, שהקדשתי להם עשרות רבות של כתבות ולא אחזור על כל זה כאן, כי זה מסובך למדי לקורא הממוצע. אבל בקצרה: כמו שציינתי לעיל, סלקום מפעילה כמה שירותי תקשורת ללא רישיון (לא רק OTT, יש לה שירותים נוספים ללא רישיון, דוגמת כמה שירותים על חיבורי סיבים לבתים) והיא חוסכת ע"י כך כסף רב ויכולה להתחרות חופשי בבזק (שכן בזק פועלת על פי רישיון ויש לה עלויות כבדות, בגלל הרישיון הזה), והיא (סלקום) פשוט פטורה מכל ההוצאות על רישיונות, ובלי כל מגבלות רגולטוריות משום סוג בשום דבר (כי אין לה רישיונות...).

אבי ברגר, ככל הנראה ועל פי החשיפות שלי, העדיף את המצב של שירותים ללא רישיון של סלקום, מול תיקון "תקנות התשלומים" וקביעת מדד ל-VOD - כחלק מהרישיון ל-VOD, שסלקום אמורה הייתה להוציא. זאת, מול קיזוז תשלומי הגיגות לבזק, שזה "כסף קטן" ודי שולי, בהשוואה לרווחים הנובעים משירותים ללא רישיון, שסלקום מספקת.

כך, נולדו להם כמה שיבושים רגולטוריים חמורים, אחד על גבי השני, "מגדל בבל" של כאוס רגולטורי, ש"דופק" את בזק ומיטיב עם מתחרותיה, לאורך שנים. הפוך לתיאור, שמנסים (ובינתיים די בהצלחה) להעליל על ביבי.

והתודות לחברים הנכבדים, אבי ברגר והרן לבאות.

ועוד באים בטענות לביבי.

מדהים. 

שורה תחתונה
אין דבר כזה "תיק 4000" (למעט החלק של חקירת הרשות לניירות ערך, שהוא התיק הנכון והמבוסס על ראיות וסעיפי חוק ברורים). התיק הזה הוא המצאה של "קליקת הפרקליטים" וכמה בכירים במשטרה, קליקה שחושבת ומאמינה, שהיא החוק והיא יכולה להמציא כל עבירה, גם אם היא לא כתובה בספר החוקים ולא עברה שום מבחן משפטי של ממש (בבית המשפט בהליך חלוט).

מצד שני, אותה "קליקה" קטנה אבל נחושה, נותנת גיבוי וחיפוי מלאים למעשים פליליים, לכאורה, אם הם מובילים אל מי מהחבורה הזו (בקצרה: "שומרים על התחת אחד לשני"). זה בדיוק המצב בפרשה העגומה הזו.

יודגש, שאני מתנגד להכללות ולכן אני חייב להדגיש שוב ושוב, שיש בכל יחידות משרד המשפטים, במשטרה וגם בנש"מ ובמשרד התקשורת, עובדים רבים מסורים, ישרי דרך, שמבצעים מלאכתם בנאמנות מוחלטת לחוק ולהגדרת תפקידם, במקצועיות ולטובת האינטרס הציבורי ולא לטובת שום אינטרס זר או אישי. אולם, קולם לא נשמע בפרשות האחרונות. זה ממש נדיר לשמוע בכיר, שאומר ש"המלך הוא עירום", כמו שסמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת כתב אך לאחרונה למנכ"ל המשרד (כאן). הוא היה בודדבקריאתו, שלא השפיעה מאומה על התנהלות הרגולציה הקלולקלת והכאוטית במשרד בו הוא עובד.

העמדה, שאני מציג כאן, אינה בודדת או יוצאת דופן, בקרב אנשים ישרים ומנוסים, שאינם תלויים בביבי ובחבריו ושנושא "עליונות שלטון החוק" ו"מניעת שחיתות" (אמיתית, לא מפוברקת) במדינה דמוקרטית - חשוב להם. 

עצוב ומקומם את מי שחושב, ש"שלטון החוק" זה ערך עליון ולא כלי ל"תפירת תיקים" בחוטים גסים. 

נספח
רשימת הפרקים הקודמים בסדרה החדשה בעניין "תיק 4000":

• חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק.
• האם השר איוב קרא היה צריך בכלל לחתום על האישור, שנתן לקבוצת סלקום? 
• האם ביבי וקרא קבלו בכלל תמורה עבור ההטבות הרגולטוריות שנתנו לסלקום? 
• רק עובדות (שלא מספרים לכם): כמה פעמים אושר המיזוג בין בזק ל-YES? 
• עובדות ומסמכים המוסתרים מהציבור: האם ביבי כשר תקשורת עזר לקב' בזק?

כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:

• חשיפה וניתוח: למה "תיק 5000" גדול פי כמה מ"תיק 4000"?
• האם המשטרה אכן סיימה את החקירה ב"תיק 4000"? לא ולא!
• עוד פספוס של המשטרה: הודעת YES על ביטול ההסכם עם "חלל תקשורת".
• הבדיחה ששמה: תביעה ייצוגית כנגד אתר "וואלה!" ש"הטעה את קוראיו".

עדכון 17.1.19: כתבה ב"ישראל היום" מוסף השבוע 18.1.19, עמ' 16-17: "המשטרה לא חקרה את האנשים הנכונים בתיק 4000".
נצ"מ בדימוס אבי וייס, בעל האתר "טלקום ניוז", עלה לכותרות כאשר שלמה פילבר עשה "לייק" לידיעה: "מסמכי בזק־YES מוכיחים - תפירת תיק" • בראיון, מספר וייס על האיתות של פילבר ("לא כדאי שיעלה להעיד") √• על החקירה • ועל כך שנתניהו לא עזר לבזק. - כאן.

עדכון 18.1.19: כתבה ב"גלובס": תיק 4000: שלמה פילבר חושב שתופרים תיק לנתניהו
בדיקת הרישיון שניתן ל-yes חושפת: לנתניהו לא הייתה חובת התייעצות עם מנכ"ל המשרד, ולכן עדות אבי ברגר לא רלוונטית ● בינתיים, נראה שעד המדינה פילבר דווקא מגן על נתניהו ● פרשנות
אלי ציפורי 18/01/2019, 08:41 - כאן.

עדכון 23.1.19, 22:30: עלתה לפתע כתבה מדהימה ונוקבת, מבוססת מסמכים מקוריים, בעיתון "דבר ראשון" מהכתב ארז רביב. להלן הכותרת של הכתבה, כותרת המדברת בעד עצמה: "תהליך האישור נחשף חשיפה: פרוטוקול אישור עסקת YES-בזק מראה החלטה לחוצה אך מקצועית. לפי המסמכים שהגיעו לידי 'דבר ראשון', אישרה מועצת הכבלים והלוויין את ההעסקה שבמרכז תיק 4000 בלוחות זמנים לחוצים, אך קיימה דיון מעמיק וענייני בפרטיה | אם במשרד התקשורת הייתה התנגדות, איש לא הביע אותה | איך זה מסתדר עם גרסתו של נתניהו? כל הפרטים בכתבה". 
הכתבה המלאה - כאן. 

עדכון 25.1.19: חברת מועצת הכבלים והלוויין אורלי יחזקאל (שהייתה חברת מועצה בעת קבלת ההחלטות המתוארות בכתבות החשיפה שלי) "פותחת את הפה" ומספרת מפיה את האמת, שתואמת במדויק את החשיפות שלי. הסרטון שלה כאן.