בפעם השנייה תוך חודש, כתב "דבר ראשון", ארז רביב, מפתיע עם חשיפה מדהימה, הפעם של מכתב היועמ"ש של משרד התקשורת (עו"ד דנה נויפלד), שהוסתר היטב מהציבור מסיבה אחת ברורה: הוא תומך ב-100% בגרסת נתניהו, בכל הפרטים הכי קטנים הקיימים במסמך הזה. זה מחזק את הצורך הדחוף להקים ועדת חקירה ממלכתית, לחקור את כשלי החקירה ואת הסימביוזה הבלתי חוקית בין חלק מכלי התקשורת וגורמי האכיפה המעורבים ב"תיק 4000", כדי להטות את דעת הקהל נגד נתניהו, בניגוד לעובדות, שהיו מונחות בידי החוקרים, עם שפע של מסמכים התומכים בגרסת נתניהו. בכתבה להלן ניתוחים מדהימים נוספים, שעולים מהמסמך, שנחשף היום. פרק 18 בסדרת הכתבות על "תפירת תיק 4000 לאיש הלא נכון".
מאת: אבי וייס, 20.2.19, 13:00
בסדרת 17 הכתבות עד כה, (הרשימה מפורטת בתחתית הכתבה), שפרסמתי על "תיק 4000" בהקשר של פרשת "מיזוג" בזק -Yes ("העברת אמצעי שליטה"), ובמיוחד ב- 8 הכתבות האחרונות, שנוגעות ל פרוטוקול ישיבת מועצת הכבלים והלוויין (בתוספת מסמכים רבים נוספים ומשלימים), הראיתי " תפירת תיק".
על סמך הפרוטוקול (בפועל זה תמלול הקלטה) שהוא חיוני להבנת תהליכי קבלת ההחלטות בנושא המכונה "המיזוג", והחלטות הנוגעות גם ל תקנות התקשורת, חשפתי תובנות רבות: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן - כולן מבוססות על מסמכים רשמיים, החלטות רגולטוריות שיפוטיות ופסקי דין חלוטים.
בסדרה, הוכחתי ע"ס מאות מסמכים רשמיים ורגולטוריים, לרבות לא מעט החלטות שיפוטיות חלוטות (סופיות, שלא ניתן לערער עליהן), וגם ע"ס פרטי פרוטוקול ישיבת מועצת הכבלים והלוויין ו מסמך עדליא - שצורף לפרוטוקול הדיון במועצה, מסמכים, שפורסמו לציבור ע"י ארז רביב מ"דבר ראשון" - כאן, מסמכים, שהופצו לציבור באמצעות בקשת "התנועה לאיכות השלטון" במסגרת "חוק חופש המידע", וגם, כאמור, על סמך תקנות התקשורת, שמדובר ממה שנראה מהמסמכים הללו, על פי כל הניתוחים, שקיימים בכל פרקי הסדרה, ב" תיק תפור".
ראוי לציין, שבכתבה מס' 14 בסדרה, שהיוותה כתבת סיכום ביניים, תחת הכותרת " תיק 4000 לא הושלם. האם היועמ"ש קיבל את המידע הנחוץ לחקר האמת", הצגתי, בין היתר, ע"ס הפרוטוקול ומסמכים נלווים, את רשימת הגורמים והעדים הרבים, שיש לחקור בתיק ושלא נחקרו, כמו גם את פרטי הפרוטוקול הרבים, פרטים, שכמובן כלל לא נחקרו, כי הפרוטוקול והמסמכים הנלווים הללו, שתומכים דווקא בגרסת נתניהו, לא נאספו כלל אל תוך "תיק 4000" ולא היוו "חומר חקירה".
בכתבה מס' 15 בסדרה, תחת הכותרת:" תיק 4000: גם תקנות התקשורת התומכות בגרסת נתניהו לא נכללו בחקירה", חשפתי מסמכים חשובים נוספים, שלא נכללו בתיק החקירה, שתומכים בגרסת נתניהו, מסמכים שלא עומתו מול עדים, שהסתמכו על "זיכרונם", מסמכים הקשורים בחוות דעת משפטיות, שנעשו בהתאם לתקנות התקשורת וחוק ההגבלים העסקיים ושמראים, ש נתניהו פעל כשורה ובדיוק לפי החוק והתקנות בתהליך מיזוג בזק-Yes. חשפתי שם מי לא פעל נכון ואת מי חקרו שלא לצורך.
בכתבה מס' 16 בסדרה, תחת הכותרת: " חשיפת שקרים נוספים בתיק 4000: הטעיית הציבור נמשכת ללא הרף", מאחר שקשה להתמודד בכתבה אחת בתיאור וניתוח טונות הספינים והשקרים, שמופצים מזה כמעט שנתיים סביב "תיק 4000" בכלי התקשורת השונים, התמקדתי רק בכמה דוגמאות, שממחזרות את הטענות השקריות הללו, שוב ושוב. הבאתי דוגמאות איך כלי תקשורת הטעו את הציבור והביאו מידע שגוי, תוך בלבול הליכים ותאריכים קריטיים. כ"כ, הצגתי את השגיאות החמורות וחסרות כל בסיס (חוקי ועובדתי) ב הודעת המשטרה על "סיום החקירה" ב"תיק 4000".
דברי גיא פלג, מהווים ניצחון לסדרת הכתבות שלי על "תפירת תיק 4000 ל נתניהו" בחוטים גסים ביותר, כתבות נוקבות שפורסמו באתר Telecom News וניצחון לעשרות הכתבות, שקדמו לסדרה זו.
אם גורמי האכיפה היו מתנהלים תוך ידע בתחום רגולציית התקשורת, ולא מתעלמים מעשרות הכתבות, שפורסמו באתר טלקום ניוז, החקירה הייתה נגמרת סמוך למועד פתיחתה והיו נחסכים מאות מיליוני ש"ח ומסעות הכפשה ללא כל בסיס, כלפי רוה"מ בכלי תקשורת שונים.
בכתבה הקודמת מס' 17 בסדרה, תחת הכותרת: " תיק 4000: נחוצה ועדת חקירה ממלכתית לגבי 'אישום' שר התקשורת - נתניהו",הראיתי, שלאחר דברי גיא פלג, לגבי מפנה בחקירת תיק 4000, כאשר גורמי האכיפה ויתרו על נושא "מיזוג" בזק -Yes ושוחד בעטיו ועברו לשים את יהבם בעד המדינה שלמה פילבר ובחקירת "ניגוד עניינים", נושא שכבר נחקר ע"י היועמ"ש, הבג"ץ ומבקר המדינה ו"נסגר הרמטית", מסתבר, שחלק מכלי התקשורת שיתפו פעולה עם "השקרנים". אם היו מדווחים את האמת, שהייתה ידועה להם, החקירה הייתה מסתיימת כבר בתחילתה, וחשפתי דוגמאות מדהימות נוספות לשקרי התקשורת והעלמת האמת מהציבור.
כ"כ הראיתי, על סמך מסמכים ברורים ביותר, שבשנים 2010 ועד אמצע 2016 (עת נתניהו נוטרל ע"י היועמ"ש מעיסוק בבזק), הוא פעל אקטיבית כנגד בזק, גם בתחום "השוק הסיטונאי" גם בתחום פריסת הסיבים ע"י IBC - אנלימיטד ואף הקצה תקנים, סמכויות ותקציבים - לאבי ברגר, כדי שיילחם בבזק...
ואכן, אבי ברגר ניסה לקדם כמה מהלכים לסיוע ל-IBC (לא בהצלחה יתרה, בלשון המעטה), בהתאם למנדט שהוא קיבל מנתניהו, לעמוד בראש הצוות הבין-משרדי, לקידום פריסת הסיבים של IBC (אנלימיטד).
ממש הפוך מהשקרים, שמספרים לציבור - בסיכום החקירה ובחלק מכלי התקשורת, עד עצם היום הזה.
כעת, ננתח את החשיפה המדהימה של ארז רביב מ"דבר ראשון" מ  הבוקר.
הכתבה נמצאת כאן והמסמך המרכזי שחשף נמצא כאן. זהו מסמך של עו"ד דנה נויפלד (בתמונה משמאל), אז ועדיין היום, היא היועצת המשפטית של משרד התקשורת והיא גם היועצת המשפטית של שר התקשורת, כי לשר אין לשכת ייעוץ משפטי בתחום התקשורת משל עצמו.
הכתבה של ארז רביב מומלצת לקריאה, לפני קריאת מאמר זה, כיוון שאין לי צורך לחזור על כל מה שיש בכתבה הזו של ארז רביב, כי הוא פשוט ביצע ניתוח נכון והוא מתאר ומנתח גם היבטים נוספים בפרשה זו, שכרגע לא אנתח אותם (דוגמת "ניגוד העניינים" של היועצת המשפטית, עו"ד דנה נויפלד), כי טיפלתי בהם כבר מזמן, בכתבות רבות קודמות, למשל כאן, והם כרגע לא במוקד העניין של סדרת הכתבות הנוכחית.
יודגש, שזו חשיפה מדהימה שנייה של ארז רביב תוך חודש. החשיפה הקודמת הייתה ב-23.1.19 - כאן, בה הוא חשף 3 מסמכים מאוד חשובים בפרשה הזו, ובעקבות החשיפה שלו, פרסמתי 4 מאמרים עוקבים, שחושפים מסמכים נוספים והיבטים נוספים בפרשה והראשון שבהם היה כאן, שהוא היה הפרק העשירי בסדרה (כעת אנו בפרק ה-18 בסדרה).
ניתוח היבטים נוספים וחשובים ביותר, מעבר למה שארז רביב חשף וניתח הבוקר:
1. האם נתניהו היה חייב לחתום על האישור שקיבל עם חתימות של הרבה גורמים מאוד רציניים (דוגמת הרשות להגבלים עסקיים, ועדת הריכוזיות, השב"כ ועוד), ובהם חתימות ואישורי היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין והיועצת המשפטית של משרד התקשורת?
לשאלה הזו כבר נתתי תשובות ברורות (למשל כאן ו כאן), הפעם אחדד ואביא אסמכתאות לקביעות שלי - שכן, הוא היה חייב לחתום.
הסעיף הכי חשוב נמצא בתצלום כאן, הלקוח מכאן:
הקביעה הזו נוגעת גם ליועץ המשפטי של כל משרד ממשלתי, שכן אותו יועץ של המשרד הוא נציגו של היועץ המשפטי לממשלה באותו משרד. זה מפורט בתצלומים ובלינקים הבאים.
התצלום הראשון לעיל, לקוח מקטע שלם הדן בסמכויות היועץ המשפטי של כל משרד ממשלתי והנה הקטע במלואו:
כל זאת, בנוסף למה שכתוב במפורש וגם במשתמע מהוראות נש"מ בתקשי"ר, הנחיות, שחלות על כל עובדי  המדינה ( כאן), וגם כמשתמע מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ( כאן).
אם מישהו בשירות המדינה, או בין שרי הממשלה, לא הבין את כל מה שכתוב כאן למעלה, אזי היועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט, (בתמונה משמאל), במו פיו, הסביר זאת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים:
2. למה יש הבדלים ב"סימוכין", בין האישור של נתניהו ל-Yes למכתב של עו"ד דנה נויפלד שנחשף היום?
המכתב של נתניהו, שמאשר את "העברת אמצעי שליטה" (כמו "העברת בעלות על רכב", אבל זה ברישיון של Yes), נמצא - כאן.
אם תשוו אותו למכתב של עו"ד נויפלד, מיד בהתחלה תשימו לב, שיש הבדל משמעותי ב"סימוכין ", כלומר: מה התאריך ש-Yes הגישה את "הבקשה" שלה לשר התקשורת דאז - גלעד ארדן.
הנה התצלום של ראש המסמך בחתימתו של נתניהו:
כאן מועד הגשת " הבקשה" ע"י העו"ד של Yes, עו"ד ליאור פורת, הוא 14.7.14. באישור יש התייחסות למכתב 1 כאל " הבקשה" עם התאריך הזה.
בכל המסמכים' שפורסמו ברבים אחרי כן, כולל הודעות בזק לבורסה, הודעות משרד התקשורת, "מסמך הרשות לניירות ערך" וכך הלאה, מופיע תאריך הגשת "הבקשה" כ- 14.7.14.
אולם, במסמך של עו"ד דנה נויפלד יש דבר אחר לגמרי:
כאן מועד הגשת " הבקשה" הוא 11.8.14.
כמעט חודש אחרי התאריך של הגשת "הבקשה"הרשום במסמך של נתניהו (14.7.14).
האם עו"ד דנה נויפלד טעתה?
אולי עורכי הדין של מועצת הכבלים והלוויין, שהכינו את המסמך הזה לחתימת נתניהו, הטעו את נתניהו?
לא ולא.
2 המסמכים נכונים ו-2 התאריכים הללו נכונים.
פשוט, זו נקודת מבט משפטית אחרת של אותו דבר, וזה החלק החשוב בתאריכים הללו.
עו"ד דנה נויפלד המליצה ואישרה שלב מקדים וחיוני באישור הסופי (עליו חתם נתניהו) והוא: מי מבין 4 החברות בשם יורוקום היא "בעלת השליטה".
מבחינת מועצת הכבלים והלוויין ועל פי "התקנות", מועד הגשת "הבקשה" הוא המועד בו היא הוגשה בפועל בפעם הראשונה לשר התקשורת, וזה היה ב-14.7.14.
מנקודת הראות של היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד נויפלד, שבחנה את כל הסוגיה הזו באופן עצמאי ומנותק לגמרי ממה שנעשה במועצת הכבלים והלוויין, מבחינתה, המועד של "הבקשה" שעסקה בסוגייה של "מי היא בעלת השליטה" הוא המועד, שבו הבקשה הייתה שלמה ומוכנה לבדיקה שלה. כלומר: מהבקשה השנייה של עו"ד ליאור פורת, היועץ המשפטי של Yes.
אז מה קרה בין 14.7.14 ל-11.8.14 ולמה זה בכלל חשוב?
מה שקרה, שהוגשה בקשה, אבל היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין שלח תשובה (לא ברור אם זה בכתב או בע"פ, להערכתי בכתב), שהבקשה שהוגשה על ידם לא שלמה, יש בה חורים משפטיים ויש לתקן בה כמה דברים מהותיים.
ואכן, העו"ד של Yes עבד כחודש לתקן את כל הליקויים הללו וב-11.8.14 שלח שוב את הבקשה עם כל התיקונים, וביקש לאשר את התיקונים הללו, שהם שלב מקדים לאישור העיקרי של בקשת Yes.
מה היו התיקונים?
זה מפורט במסמך של עו"ד נויפלד:
- לרכז את כל המניות של יורוקום, שהיו מבוזרות ב-4 חברות של אלוביץ' תחת השם יורוקום, לחברה אחת בלבד (יורוקום אחזקות -1979), כדי שיהיה ברור איזה "גרעין שליטה" מעבירים לבזק, אחרי מכירת המניות. הבקשה היתה לבצע העברת מניות בין חברות אחיות שכולן היו בשליטת משפחת אלוביץ, כדי לרכז את "גרעין השליטה" במקום אחד, לקראת האישור של מכירת המניות הללו לבזק.
- היות והמניות היו תפוסות בידי מ"מ הממונה על ההגבלים עסקיים, היה צורך לבצע "העברת שליטה" מ-4 החברות תחת השם יורוקום, לחברה הנוספת בקבוצת יורוקום שנבחרה להיות "בעלת השליטה", פעולה, שבוצעה ביום 16.7.14 (יומיים אחרי המועד של הגשת הבקשה הראשונה). לכן, מבחינתה של עו"ד דנה נויפלד, הבקשה הנכונה שהיא החלה (משום מה) לטפל בה, היא השנייה מ-11.8.14, ולא מהמועד הקודם (14.7.14), שבו הוגשה בקשה עם פגמים משפטיים.
- בנוסף, תוקן "היתר השליטה לתאגידים" (כהגדרתו בחוק ניירות הערך), אלו היתרי שליטה שניתנו, ככל הנראה, למניות של בזק עוד בהיותן בידי חיים סבן (טרם רכישת קבוצת בזק ע"ח שאול אלוביץ' מחיים סבן). אלו היו "היתרי שליטה לתאגידים" שלא בוטלו משום מה, עם רכישת קבוצת בזק, של 4 החברות של יורוקום. כך, שההיתר הזה בוטל ל-4 החברות הללו בקבוצת החברות של יורוקום, מה שמאפשר העברת "אמצעי השליטה לבזק" (כלומר: אפשר יהיה בבוא העת - למכור את המניות לבזק, שתקבל את "אמצעי השליטה").
דהיינו: מבחינתה של עו"ד דנה נויפלד, רק כשהוגשה הבקשה השנייה עם כל התיקונים, ש-Yes נדרשה לתקן בבקשתה הראשונה, רק אז זו "בקשה" ברת תוקף חוקי (מנקודת מבטה המשפטי) אותה היא בחנה. זה היה שלב מקדים וחיוני לאשר את המהלך של מכירת המניות של יורוקום לבזק.
כך, שאפשר להתקדם עם תהליכי הבדיקות של בקשת Yes, אחרי שכל ההיבטים המשפטיים הבסיסיים, תוקנו ע"י Yes.
כל אלה הם עניינים משפטיים מאוד סבוכים, שרק עורכי דין, שמתמצאים בתחום, יודעים כיצד לטפל בהם.
מה כל זה אומר?
3 דברים מאוד חשובים:
א. אם השר גלעד ארדן (שהיה ב-2014 ועד סוף 2014) שר התקשורת, התנגד לבקשה של מה שמכונה בטעות "המיזוג", הוא לא היה מאפשר את המו"מ הזה עם Yes, לשלוח אליו פעמיים בקשות לאישורים (בהפרש של חודש), כי הוא היה מיד במקום מחזיר את הבקשה הראשונה ל-Yes, וכותב ל-Yes, ש"תלך ותחפש את החברים שלה", אבל אצלו, כשר התקשורת - אישור לא תקבל.
ב. אם אבי ברגר, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת החל מ-2013, התנגד ל"מיזוג" (יש על זה הרבה כתבות ופרסומים, למשל בדה-מרקר), אזי כשהשר קיבל את הבקשה הראשונה ב-14.7.14 והעביר אותה אליו , היה מכין מיד מכתב לחתימת השר, או חותם בעצמו על מכתב כזה (הוא אהב לחתום על מסמכים במקום השר...), שבו הוא מודיע ל-Yes, "לכו תחפשו את החברים שלכם" והיה כותב ל-Yes, שאצלו הבקשה הזו - מתה. אישור - Yes לא תקבל ממנו -"על גופתו".
ג. מה שקרה במציאות הוא בדיוק להפך!!!
החל מהבקשה הראשונה ב-14.7.14, דרך הבקשה השנייה ב-11.8.14, כבר עובדים היועצים המשפטיים של מועצת הכבלים והלוויין והיועצת המשפטית של משרד התקשורת, על הנושא הזה, מול היועץ המשפטי של Yes!
כלומר: הכל כחוק ובשגרה ואיש לא מונע מהבקשה להיות מטופלת ומעודכנת מבחינה משפטית ולהתקדם בנתיב המשפטי, שהוא הנתיב הכי חשוב בבקשה שכזו.
האישור ל-Yes התעכב כשנה לאחר 2 הבקשות הללו, לא בגלל איזו רשלנות רבתית בהתנהלות משרד התקשורת (הייתה רשלנות מעצם זה, שהשר העביר את הבקשה לאבי ברגר, במקום לד"ר יפעת בן חי שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין), אלא העיכוב נגרם רק בגלל שהמניות של יורוקום-אלוביץ' היו "תפוסות במגירה" של מ"מ הממונה על ההגבלים עסקיים.
איש על פני כדור הארץ, כולל שאול אלוביץ' ו"כתבות מפנקות בוואלה!" שלו, לא היה יכול היה להשפיע ואפילו לא במילימטר, על המועד, שבו הוא (ד"ר אסף אילת) משחרר את המניות הללו מידיו, כדי שניתן יהיה למכור אותן לבזק.
לד"ר אילת היו תנאים, ועד שלא מולאו עד תום, לפי רצונו עד הפסיק האחרון, לא מעניין אותו שם דבר. הוא כפוף רק לחוק ולבית הדין להגבלים עסקיים. זהו.
יודגש, שד"ר אסף אילת החזיק את מניות יורוקום - אלוביץ' במגירה שלו, כלומר במגירה של הנאמן, שמינה בית הדין להגבלים עסקיים על פי המלצתו, מעל ל-5 ורבע שנים!
כלומר: אם היה צריך לשחד מישהו, זה היה רק אותו...
3. האם היו בכלל אי פעם התנגדויות ל"מיזוג"?
כאן יש לנו הצלבה נדירה, חד-ערכית וברורה ביותר, בין 2 מסמכים.
להלן התצלום מהמסמך של נתניהו:
נתניהו מציין, שהוא ראה או שמע ("הובאו בפני") את המלצות הדרג המקצועי במשרד התקשורת (בשונה מהמלצות מועצת הכבלים והלוויין, המופיעות בתחילת סעיף 5), כאן אלו המלצות משרד התקשורת עצמו, שבאות בתוספת להמלצות מועצת הכבלים ולוויין.
כלומר: היה מסמך המלצות של משרד התקשורת, שלא צורף (ייתכן ו שמילה מימון, שהביא את הבקשה לחתימת נתניהו עם כל המסמכים הנלווים, הראה ל נתניהו את ההמלצות הללו, שהיו בידיו בנייר נפרד, או מסר לו זאת בע"פ, זה לא משנה כרגע, מה שחשוב הוא, שהיו המלצות, גם של משרד התקשורת, לא רק של מועצת הכבלים והלוויין).
כלומר: ל א היה איש בדרגים המקצועיים במשרד התקשורת שהתנגד. אם הייתה איזו התנגדות, זה היה נכתב, שלבעל תפקיד כזה או אחר יש הסתייגויות, או שלא היה נכתב שיש המלצות. תזכורת: גם במועצת הכבלים והלוויין לא היה איש שהתנגד.
זה מצטלב היטב למה שעו"ד נויפלד מדווחת ל נתניהו במכתבה:
גם היא אומרת בדיוק אותו דבר: לדרג המקצועי במשרד התקשורת (שזה כולל כ-130 אנשי מקצוע בכירים יותר ובכירים פחות), לאיש מהם לא הייתה איזו הסתייגות או הערה להמלצה לאשר את בקשת Yes.
גם 3 הנציגים הבכירים ביותר והמנוסים ביותר של משרד התקשורת, שהיו בדיון במועצת הכבלים והלוויין, איש מהם לא השמיע אפילו ברמז, או בעקיפין, שיש למישהו התנגדות לאישור הבקשה של Yes.
פרטים נוספים לגבי המשתמע מהמכתב של עו"ד דנה נויפלד ובמיוחד בהקשרים של כתבתו של עמית סגל מופיעים בכתבה הקודמת, פרק די ארוך המתחיל ב: "ד. ההסתרה של העובדות הכי חשובות, מצידו של עמית סגל מ"החדשות". פרק שמחייב חקירה ספציפית וחדשה של להב 433, למה שנחשף בפרק הזה.
כלומר:
סיכום חקירת גורמי אכיפת החוק, שפורסמה כאן, אין בה אפילו שמץ של עובדה אחת ברת תוקף, שניתן לבסס עליה דבר וחצי דבר, שיש בו אולי רק "ריח של פלילי", בכל הנוגע לשר התקשורת דאז - נתניהו.
אין כלום בתיק הזה ("תיק 4000") בנוגע אליו. ממש כלום.
כל הפעילות של נתניהו ואלה שפעלו אז תחתיו, וגם בגופים הרגולטוריים האחרים, בוצעו על פי החוק, בדיוק לפי החוק ולא סטו אפילו לא מילימטר אחד מהחוק ומהתקנות.
לכן, "תפירת התיק" כאן - זועקת לשמים.
יצרו כאן עבירות "יש מאין".
מה שכן יש בתיק 4000, זה עד מדינה שמדבר עם התקשורת ומדליף מידע, למשל כאן, כאן, כאן, כאן וכאן, וגורמי אכיפת החוק מספקים לו משום מה "חסינות מוחלטת", למשל בניגוד לסעיף 4(ח) להנחיות היועמ"ש, האוסר במפורש על עד מדינה לדבר עם כלי תקשורת כלשהו, לא כל שכן, להדליף מסמכים ומידע שיש להם קשר לחקירה.
לכן, קריאתי המבוססת היטב בכתבה הקודמת (כאן), לקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדוק "מי בישל את הדייסה הזו", מקבלת משנה תוקף עם פרסום המאמר של ארז רביב.
מטרת חקירה היא קודם כל להגיע לחקר האמת.
שכחו את העניין הבסיסי הזה, בחקירה של "תיק 4000" בכל הנוגע לשר התקשורת דאז.
לעניות דעתי, הפרשה הזו חמורה פי כמה מ"פרשת לבון - עסק הביש" ומ"פרשת דרייפוס".
זה לא דבר "שיורד בכביסה" ואפשר לשכוח ממנו. ממש לא.
פירוט רשימת הפרקים הקודמים בסדרה החדשה שפורסמה על ידי בעניין "תיק 4000":
כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:
|
|
 |
|
|
