תיק 4000: היועמ"ש לממשלה אישר "מיזוג" בזק-יס. צריך ועדת חקירה ממלכתית

דף הבית >> עולם ה-ICT >> חדשות משרד התקשורת >> תיק 4000: היועמ"ש לממשלה אישר "מיזוג" בזק-יס. צריך ועדת חקירה ממלכתית
מהמסמך הנחשף כאן, היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין נתן אישורו לאפשרות, שבזק תמזג לתוכה את Yes ותוציא רישיון להספקת שירותי טלוויזיה בלוויין במקום Yes ובכך הכשיר והעניק לבזק אפשרות להטבות רגולטוריות בקנה מידה של מיליארדי ש"ח. החשיפה החדשה אמורה לסיים את הפארסה, ששמה "תיק 4000", שכן, 3 יועצים משפטיים וביניהם היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו אישרו את מה שמכונה "המיזוג" והכל נעשה כחוק ובצורה מסודרת. אישור היועץ המשפטי לממשלה הועלם והושחר בפרוטוקול המתומלל של ישיבת מועצת הכבלים והלוויין, שנמסר ל"תנועה לאיכות השלטון" במסגרת חוק חופש המידע, כדי להסתירו. פרק 19 בסדרת הכתבות על תפירת תיק 4000 לאיש הלא נכון. עדכון בגוף הכתבה ובסוף הכתבה. INVESTIGATION FREE
מאת: אבי וייס, 25.2.19, 17:00

בסדרת 18 הכתבות עד כה, (הרשימה מפורטת בתחתית הכתבה בנספח ג'), שפרסמתי על "תיק 4000" בהקשר של פרשת "מיזוג" בזק-Yes ("העברת אמצעי שליטה"), שהתבססו על מאות מסמכים רשמיים ורגולטוריים, החלטות רגולטוריות שיפוטיות ופסקי דין חלוטים, הראיתי "תפירת תיק". תקציר הכתבות האחרונות מצוי גם כן בתחתית הכתבה בנספח ב'. בנספח א' נמצא הניתוח המלא של מכתבה של היועמ"שית של משרד התקשורת עו"ד דנה נויפלד.

כעת, אני חושף את "ראיית הזהב", שאמורה לסיים את הפארסה, ששמה "תיק 4000", בכל הנוגע לשר התקשורת דאז, בנימין נתניהו.

המדובר בחשיפת פרטי פרוטוקול 8/2015 - החלטות המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין מישיבתה מיום 23.6.15 וגם פרוטוקול 3/2015 של אישור העברת מניות בתוך קבוצת יורוקום (מה ששימש כביכול בסיס למכתב יועמ"שית משרד התקשורת).

היועץ המשפטי באותה עת, עו"ד יהודה וינשטיין, (בתמונה משמאל), לא רק שאישר את מה שמכונה "המיזוג", הוא אפילו אישר, שבזק יכולה לבלוע את Yes לתוכה ולבקש רישיון לשירותי לוויין - במקום Yes!
עו"ד יהודה וינשטיין ויקיפדיה

המשמעויות המידיות של ההחלטה של היועמ"ש לממשלה הן הטבות לקבוצת בזק בגובה של מיליארדי ש"ח (!). זאת, אם וכאשר ההחלטה הזו שלו הייתה יוצאת לפועל במלואה:
  • אישור רכישת מניות יורוקום ע"י בזק במעל למיליארד ש"ח.
  • ניצול "נכס מס" עבור בזק מהפסדי Yes, שבאותה עת נאמד בכ-5.5 מיליארד ש"ח (יותר מאוחר, בהסכם עם רשות המיסים המספר הזה השתנה, אבל באותה עת זה מה שהוצג).
  • חיסכון כלכלי (לפי חישובים של עדליא) בהוצאות המימון של כ-30 מיליון ש"ח לשנה ל-5 עד 10 שנים בהחזר החובות (הלוואות, אג"ח וכיו"ב) של Yes, שזה רווח של עוד כמה מאות מיליוני ש"ח. 
  • עלייה ברווחים ובאיתנות הפיננסית של החברות הממוזגות (עלייה של לפחות 13% לפי עדליא), עשרות מיליוני ש"ח לשנה לפחות, לכל שנה. 
  • חיסכון כלכלי במיזוג תפעולי בין Yes לבזק (איחוד מטות, איחוד מערכי שיווק, איחוד מערכים טכנולוגיים, איחוד מבנים, איחוד מוקדי שירות וכיו"ב), של עשרות מיליוני ש"ח לפחות, לכל שנה, מרגע המיזוג בפועל.  
חשיפת האישור של היועץ המשפטי לממשלה מצויה כאן בפרוטוקול 8/2015 ומופיעה בעוד מסמכים, שמיד אנתח אותם:
אישור היועמ"ש

רקע, כיצד הגעתי לזה:
א. בעיות ב"חופש המידע" במענה לפנייה של "התנועה לאיכות השלטון", במסמכים שחשף ארז רביב מ"דבר ראשון".
התנועה ביקשה (כאן) את "פרוטוקול הדיון" במועצה מיום 23.6.15 והיא קיבלה את התמלול של הישיבה, שהוא הבסיס לפרוטוקול הרשמי.

התמלול בד"כ מכיל שגיאות תמלול (כי המתמלל אינו איש מקצוע ברגולציה) ואחרי התמלול יש עובדים מהמועצה, שזה תפקידם (באישור סופי של היועמ"ש של המועצה), להפוך את התמלול לפרוטוקול ולהחלטות ברורות ומעוגנות מבחינה חוקית.
 
מעולם לא מפרסמים את התמליל של הדיונים, כי זה רק בסיס לפרוטוקול הרשמי - שיש לו מספר עוקב שנתי, למשל 3/2015, ואם יש תנאים, לרוב הם מפורסמים בנפרד, בהתאם לסעיף ספציפי של החוק בנוגע למועצה, שאין חובה לפרסם הכל, העיקר שמקבל התנאים אכן קיבל אותם וזה מחייב אותו כאילו זה פורסם בפומבי (ההסתרה הזו באה, למשל, בגלל שהתנאים הללו מכילים בד"כ סודות מסחריים, או תנאים מסחריים, שלא מעוניינים לחשוף בפני המתחרים של מבקש האישור). 
 
"התנועה לאיכות השלטון" לא קיבלה את הפרוטוקול המאושר סופית 8/2015 (שנמצא כאן וכאן), מהסיבה הפשוטה: רצו להסתיר את החלטת היועמ"ש. אז פשוט השחירו אותה בגרסה המתומללת, אבל שכחו למחוק את הכל.

הנה הקישור להחלטת היועמ"ש בפרוטוקול, שקיבלה "התנועה לאיכות השלטון" (והעבירה לארז רביב):
אישור מושחר

מה אנו רואים כאן? שצריך אישור יועמ"ש אם רוצים להעביר הרישיון של Yes לבזק, אם לבזק יש הרשעות, ויש לבזק הרשעות (בדוגמת קנסות, שקיבלה, למשל, ממשרד התקשורת).

הסמכות הזו מעוגנת בחוק התקשורת.

הנה הסמכות של היועמ"ש בעניין זה בדיוק (לחיצה על התמונה מגדילה אותה):
חוק התקשורת
 
בנוסף, העוזרת הראשית ליועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין מזכירה למשתתפי הישיבה אודות דיון קודם, שנוגע להעברת בעלות בתוך קבוצת יורוקום, דיון שמיד נגיע אליו. זה הפרוטוקול 3/2015 שמיד נעסוק בו.

אולם, כל הקטע שאחר כך - מושחר. למה? כי בקטע הזה יש את האישור של היועמ"ש, שהבאתי קודם.

הקטע המלא עם ההשחרה נמצא כאן, למתעניינים. זה מה שקיבלה "התנועה לאיכות השלטון" ופורסם ע"י ארז רביב ב"דבר ראשון".

העיקר:
העובדה, שפרוטוקול 8/2015 נמצא כעת ברשת האינטרנט (כאן וכאן) מצביעה, שגם הפרוטוקול הזה לא היה בגדר "חומר חקירה", בדיוק כמו התמלול הנקרא "פרוטוקול", במענה לפניית "התנועה לאיכות השלטון".
 
ג. "פנינים" מדהימים בפרוטוקול 8/2015 הנחשף כאן לראשונה.
 
1. פחות חשוב אבל מתאים לכל שאר המסמכים: יש לנו תאריכים המצטלבים היטב עם מסמך הרשות לניירות ערך (כאן) ולכל שאר מאות המסמכים, שחשפתי בכל פרקי הסדרה:
14.07.14: הגשת הבקשה ע"י Yes לשר התקשורת (ל"העברת אמצעי שליטה" מיורוקום לבזק).
25.3.15: בזק מממשת אופציות ועולה ל-58.4% מ-Yes.
26.3.15: המניות יוצאות מהנאמנות אצל מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים.
מכאן אפשר להתחיל לספור את ה-90 יום לטפל בבקשה (המכתב הגיע למשרד התקשורת רק כעבור יום או יומיים. כך, שהספירה של ה-90 יום מתחילה יום או יומיים מאוחר יותר).
28.4.15: מכתב מ-Yes ליועץ המשפטי של המועצה (זה תואם את מה שיש במסמך רשות ניירות ערך סעיף 9ה עמוד 3 - בו נאמר, ש-Yes השיבה ליועמ"ש המועצה, שפנה אלYes  ב-22.4.15 להשלים מסמכים והם ענו לו די מהר.    
 
2. יש כאן אלמנט חדש (עמוד 3 סעיף ד): הסכם עם חלל תקשורת מ-2003. למה הביאו כאן את ההסכם מ-2003 - כשהיה לחברת חלל הסכם מאוחר יותר עם Yes?? לא ברור לי כרגע, אבל כרגע זה לא הכי חשוב.
 
3. הכי חשוב:
היועץ המשפטי לממשלה (היה אז עו"ד יהודה וינשטיין) בדק את כל מסמכי הבקשה של Yes ואישר אותם, לגבי סעיף מאוד חשוב: היכולת החוקית של בזק להחזיק במקום Yes ברישיון לשידורי לוויין.

הפנייה ליועמ"ש נעשתה לפי חוק התקשורת (ראה הצילום כמה פסקאות קודם).
 
יש כאן רק בעיה אחת ענקית: הבקשה למועצה לא הייתה לכך, שבזק תקבל אישור להחזיק ברישיון לשידורי לוויין. הבקשה הייתה רק ל"העברת אמצעי שליטה" ותו לאו.

אפשר לראות זאת גם מהדיון שהיה במועצה:

דיון במועצה

כלומר: לא הייתה כל בקשה כזו (ש-Yes תיעלם ובזק תקבל את הרישיון שלה) לפני משרד התקשורת בעת ההיא וזה גם מוסבר באריכות בפרוטוקול (כלומר: בתמלול).

זאת, כי בקשה כזו דורשת קודם כל להוריד את חומות ההפרדה המבנית בין בזק ל-Yes, מה שלא התבקש באותה עת
זה התבקש שנה וחצי מאוחר יותר, בתרגיל המפורסם של פילבר (עם הורדת "ההפרדה התאגידית" לפני "הפרדה מבנית").
כידוע, עד היום הרישיון של שידורי לוויין מצוי בידי Yes ולבזק אין רישיון כזה.

גם לא ידוע אם בזק תוכל לקבל רישיון כזה בטווח הזמן הנראה לעין (בינתיים, קבוצת בזק מנסה תרגיל אחר, של מיזוג בין החברות הבנות בקבוצה: פלאפון, בזק בינלאומי ו-Yes, וגם במקביל הגישה בג"ץ, לאשר לה לקבל הורדת "ההפרדה המבנית", אבל אלו תהליכים ארוכים ולא פשוטים ולא בטוח, שבזק תצליח בהם).
 
לכן, נשאלת השאלה: למה המועצה לכבלים והלוויין פנתה ליועץ המשפטי לממשלה לאשר, שאין לבזק כל "בעיית כשירות" להחזיק רישיון לשידורי לוויין?
 
להערכתי - זה היה פשוט כסת"ח .
כלומר: "הכינו את הקרקע" כבר לשלב הבא - שלא היה ידוע מתי יקרה: לכל מקרה, שבזק תגיע למועצה עם בקשה לקבל אישור לרישיון לשידורי לוויין במקום Yes, שתיבלע ב"מיזוג" בתוך בזק, אזי האישור של היועמ"ש כבר מוכן...
 
כך או כך, היועמ"ש בדק את כל המסמכים ואמר ש"אין בעיית כשירות", שבזק תקבל במקום Yes את הרישיון ללוויין...
 
כלומר: היועמ"ש נתן אישור הרבה יותר קדימה וחזק יותר מבחינת ההטבות לקבוצת בזק, בעיקר מבחינת הרווח לבזק, כי במיזוג מלא - בזק מרוויחה את "נכס המס" ועוד פרמטרים כלכליים שפורטו בתחילת הכתבה ומפורטים בניתוח של עדליא.
 
4. הצלבות של עניין זה באופן מלא עם ההחלטה מ-29.1.15, שגם היא גלויה ולא מהווה חלק מחומרי החקירה.

פרוטוקול 3/2015 – כאן וכאן.

 
בהחלטה של פרוטוקול 3/2015 עמוד ראשון סעיף 2 בהחלטה (מצ"ב צילום הסעיף), נאמר, שבבקשה מ-11.8.14 (זה "הסימוכין" של מכתבה של דנה נויפלד), נאמר, שהמידע הקיים במסמכי הבקשה, שיש הרשעות לחברת בזק, זה מחייב פנייה ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 6מז המופיע במסמך השני, שיש כאן ממש מעל), וכתוב, שזה ייבחן בנפרד מהבקשה הזו.

פרוטוקול 03/2015
 
כלומר: כבר ב-29.1.15 המועצה אומרת ל-Yes שהיא תפנה ליועמ"ש לקבל את אישורו לפי סעיף 6מז לחוק התקשורת, שצילומו מצוי למעלה, כדי שבזק תוכל לקבל רישיון ללוויין במקום Yes.
 
למה ב-29.1.15 המועצה אומרת בצורה ברורה ל-Yes, בהחלטת האישור שלה להעברת מניות פנימית בתוך יורוקום, שהיא (המועצה) פונה בקרוב ליועמ"ש, בזמן שהבקשה שמונחת בפני המועצה היא רק העברת מניות "מיד ליד" בתוך קבוצת יורוקום??
 
התשובה פשוטה מאוד:
המועצה רואה בבקשה הזו, של העברת המניות "מיד ליד" בתוך יורוקום, חלק מהתהליך של אישור מה שמכונה "המיזוג", 
ולכן מכינים כאן את הקרקע בהחלטה הזו - לכל התהליך על כל שלביו עד סופו: כלומר עד הרגע שבו Yes  נעלמת ובזק מקבלת רישיון ללוויין במקום Yes

אלמנט חדש בהחלטה מ-29.1.15:
עמוד 2 סעיף 3 ב – יש כאן מכתב שלא היה ידוע בין YES למועצה מיום 9.11.14.
 
לאחר עיון בלוח הזמנים שמופיע בניירות ערך, במכתב עו"ד דנה נויפלד במיוחד סעיף 11 שכתוב בו שנעשה עוד שינוי חשוב: הסרת "היתר שליטה בתאגידים" ל-4 החברות בקבוצת יורוקום, להערכתי כרגע, שכנראה זה דיווח על סיום הליך "הסרת היתר שליטה לתאגידים" לחברות הללו. כלומר: זה רק מכתב טכני.
 
סיכום עד כאן:
בשני הפרוטוקולים: 3/2015 ו-8/2015 יש הצלבה לגבי הצורך בבדיקת היועמ"ש, מה שנעשה, כדי שבזק תוכל לבקש רישיון ללוויין (במקום YES, שתיבלע בבזק ואז בזק תרוויח את "נכס המס" שאגב סוכם הרבה יותר מאוחר עם שלטונות מס הכנסה. באותה עת דיברו כולם וגם בהודעות לבורסה, על כ-5.5 מיליארד ש"ח "נכס מס").
 
כלומר: מי שטיפל בנושא זה במועצה (ברור שזה היועמ"ש של המועצה, כי הוא "מככב במסמכים" ורק הוא מוסמך לפנות ליועמ"ש, על פי ההנחיות היועמ"ש לגבי תפקוד יועצים משפטיים), הוא ראה מנקודת מבטו את כל הפניות לשר התקשורת (העברת מניות בין החברות ביורוקום, מכירת מניות יורוקום לבזק והעברת "אמצעי שליטה לבזק") כרצף אחד שמוביל עד למיזוג, מלא, שבו נפלו חומות ההפרדה המבנית ובזק מבקשת רישיון ללוויין ואז לפי החוק, היועמ"ש אמור לאשר את בזק, כדי שתוכל להיות כשירה לקבל רישיון לוויין, כי היו לה הרשעות. זו הסיבה שביקש את האישור הזה שנדרש רק שלב אחד קדימה (שלב שלמעשה טרם קרה).
 
שאלה ענקית שנשארה פתוחה:

למה ההחלטה מ-29.1.15 לא הובאה לאחר קבלתה - לאישור שר התקשורת??
 
למה עו"ד דנה נויפלד מתעסקת בזה ויוצא מכתב בנושא זה ממנה ב- 23.6.15?
 
מה קרה בכמעט חצי השנה הזו?

פניתי למשרד התקשורת בשאלה הבאה: 

"כעת שמתי לב שאתר משרד התקשורת – מועצת הכבלים והלוויין עודכן, אולי בעקבות הכתבה שלי כאן, על כך שהאתר של המועצה לא מעודכן ולפתע אני רואה שם מסמך מאוד מעניין:
כאן וכאן אודות אישור המועצה להעברת אחזקות בתוך קבוצת יורוקום. זאת, בתאריך 29.1.15.
האישור היה אישור גמור, שאחריו רק חתימת השר, כאמור בחוק, שום דבר מעבר לזה.
משום מה לא מצאתי את אישור השר (שר התקשורת) בעקבות ההחלטה הזו, אבל כן מצאתי את מכתבה של היועמ"ש למשרד (עו"ד דנה נויפלד) שעוסקת בדיוק בנושא הזה, אבל המסמך שלה עם תאריך של 23.6.15
מה קרה בחצי השנה הזו?
מי עיכב את שליחת הבקשה לאישור השר - חצי שנה? אם בכלל נדרשה אישור השר לזה אחרי שהפעולה של העברת המניות בקבוצת יורוקום כבר בוצעה והושלמה שנה קודם, ב-16.7.14, לכן ועל הפרק ב-2015 בכלל עמדה סוגיית של מכירת כל המניות של יורוקום (אחרי שחרור שלהן מהנאמן) לבזק, כך שממילא אין צורך לאשר את השינוי הזה מ-2014, שכבר בוצע בפועל, ואין צורך לאשר את זה במחצית 2015, זאת, כי כל המניות עוברות לבזק". 

תגובה לא קיבלתי. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם. קוראינו כבר יודעים שלא אקבל תשובה. 
 
להערכתי כרגע, אבי ברגר עיכב את האישור הזה חצי שנה. הוא כנראה רצה להשתמש בזה כ"קלף" כלפי בזק. זה גם מובן מהמסמך של רשות ניירות ערך. הוא עשה זאת בלי כל סמכות והסמכה, אבל ככה ברגר נהג בכל תחום, לא רק בזה.
 
למה ב-30.3.15 אבי ברגר קרא לדנה וביקש שתטפל בזה?
כי הגיע המכתב של העו"ד של YES שהתאריך עליו 26.3.15, אודות ההחלטה החשובה: הוא מודיע שהמניות שוחררו מהנאמן של מ"מ הרשות להגבלים עסקיים, ואז לברגר אין ברירה, כי מתחילה הספירה של ה-90 יום והוא כבר לא יכול להמשיך בתרגילים שלו על בזק - בלי סמכות.
 
למה דנה נענית לבקשה שלו?
שאלה טובה. לא רק שאין לה סמכות, היא (כפי שכבר נותח ע"י ארז רביב) ככל הנראה בניגוד עניינים ובנוסף הייתה כבר החלטה של המועצה ב-29.1.15...

מה היא נדחפת לזה, אחרי חצי שנה מההחלטה למעשה שכבר בוצע שנה קודם לכן?

 
העיקר: למה היא בכלל פנתה במכתבה לשב"כ (סעיף 7), לגורמים המקצועיים במשרד (סעיף 7), לרשות להגבלים עסקיים (סעיף 9) ודרך הרשות נעשתה פנייה לוועדת הריכוזיות – סעיף 9)?

הלא כל אלו לא נחוצים בכלל כדי לאשר את העברת המניות בתוך קבוצת יורוקום, כי כבר התקבל אישור המועצה לזה ב-29.1.15 וממילא המניות הועברו בפועל שנה קודם לכן.

הסיבה פשוטה: כל אלו אישורים שנדרשים להמשך התהליך!! לא לאישור העברת המניות בתוך יורוקום שלא דורש שום אישור חיצוני מלבד המועצה, מה שכבר ניתן בינואר 2015. 

כלומר: עו"ד דנה עצמה ראתה את הכל כתהליך ברצף, בדיוק כמו היועמ"ש של המועצה, ולכן פנתה לבקש אישורים שנדרשים רק להמשך התהליך ("מיזוג" בזק יס).

 
יתרה מכך: בסעיף 12 היא מציינת: המלצתנו לאשר את הבקשה.... בהתאם לנוסח טיוטת האישור המצורפת למסמך זה".
 
על איזה טיוטת אישור היא מדברת, במכתב שמופנה לביבי, שהוא שביבי צריך לחתום עליו ב-23.6.15?
 
הרי את האישור לשינויים של המניות בתוך קבוצת יורוקום - זה כבר אושר ב-29.1.15 וסביר להניח שהיועמ"ש של המועצה הכין אז (בינואר 2015) את מסמך לאישור שר התקשורת, מיד לאחר ההחלטה של המועצה ומשום מה האישור לא נחתם.
 
אולם, האישור הזה נהיה מיותר (!!!), כי המועצה כבר אישרה במועד זה (23.6.15) את שלב 2 בתהליך: מכירת כל המניות מיורוקום לבזק והעברת "אמצעי השליטה" מיורוקום לבזק,

כך שממילא האישור של ינואר 2015 חסר כל משמעות!!, ולכן המועצה התעלמה ממנו לחלוטין (למעט אזכור שלו בהקשר של היועמ"ש, ראה בתצלום למעלה), כי אם מאשרים את שלב 2 שמכיל בתוכו את 1, ממילא 1 מאושר.

 
מכאן, המסקנה שלי שדנה בדבריה בסעיף 12 התכוונה למסמך שביבי חתם עליו. זה הכל.
 
כך שגם המסמך של היועצת המשפטית של משרד התקשורת - הוא אישור למה שביבי חתם (!).
 
זה גם מתאים גם לכל הבדיקות שעו"ד דנה עשתה (שב"כ, כל עובדי המשרד המקצועיים, מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים וועדת הריכוזיות), בדיקות שנדרשות רק להמשך התהליך, לא להעברת "מניות מיד ליד", שאושרו בקלילות וללא כל בעיה ע"י המועצה, כבר בינואר 2015.
 
נקודה נוספת לחיזוק שמכתבה של דנה זה אישור "מיזוג" ולא רק שינוי אחזקות בתוך יורוקום:
בסעיף 5 היא מציינת במכתבה ששינוי האחזקות בקבוצה כבר בוצע ביום  16.7.14 והיא מציינת שהבקשה הוגשה רק ב-11.8.14 (סוג של תרעומת). 

למועצה העניין הזה בכלל לא הפריע, בדיון ב-29.1.15 שהמניות כבר הועברו מיד ליד ב-16.7.14 וזה רק אישור בדיעבד
 
כלומר: לעו"ד דנה נויפלד הדבר היחיד שהייתה אמורה לעשות, אחרי שקיבלה את המשימה מהמנכ"ל:
לפנות ליועמ"ש של המועצה שישלח לשר התקשורת את הנייר לאישור העבר המניות (שכבר בוצעה בפועל ב-16.7.14) או שתשלח בעצמה את הנייר הזה ללשכת השר, כדי שהוא יחתום עליו.

זה לא קרה.

למה? די ברור. העניין הזה הפך למיותר. 


לאחר החלטת המועצה לא היה צורך בשום מעשה ושום אישור מצד איש.

ככה החוק בעניין הזה והמועצה מציינת את סעיף החוק בהחלטתה (החלטה סעיף 1).

 
היא – דנה לא עשתה דבר והמתינה עד 23.6.15, כלומר: כמעט שנה אחרי שהמניות עברו כבר בפועל "מיד ליד" ביורוקום.
 
מה ההסבר לכך?
כי אין שום טעם אחרי שנה לאשר בדיעבד העברת מניות שכבר הועברו בפועל ב-16.7.14 - אם ממילא על סדר היום - מונחת הבקשה לאישור של מכירת כל המניות והעברת השליטה לבזק, שזה דורש טיפול לא רק לפי החוק אלא לפי "התקנות", כי השליטה עוברת לחברה אחרת (בזק), כחלק ממהלך ראשון של "מיזוג".
 
דנה ידעה שהמועצה קיבלה ב-1.4.15 את הבקשה של YES  מאבי ברגר, אחרי שהגיע המכתב שהמניות משוחררות מהנאמן והיא יודעת את הנושא של "התקנות", שיש "שעון חול" ל-90 יום (עם אופציה להארכה, אבל איש לא חשב אז לבקש הארכה, לבקשה שכבר שוכבת במגירות שלושת רבעי שנה, עם מעט טיפול די איטי ודי כאוטי בגלל שהבקשה לא נמצאת במקום הנכון).
 
שורה תחתונה בעניין זה:
גם סעיף 5 במכתבה של עו"ד שנה מחזק את העניין שהכותרת של המסמך של עו"ד דנה לא מדויק (בלשון המעטה),
היא החלה לעסוק בעברת מניות ביורוקום, מה שכבר נגמר מזמן ואושר מזמן (בינואר 2015) במועצה, מה שלא דרש שום פרוצדורה מסובכת של: בדיקות שב"כ, אישור יועמ"ש, הגבלים עסקיים, ועדת הריכוזיות, גורמים מקצועיים במשרד, עבודה כלכלית, עבודה משפטית,
 
והיא, תוך כדי תנועה, החלה לעסוק בעצמה בשלב הבא של "המיזוג", מה שכן דורש (לדעתה המקצועית) את כל הדברים הללו, גם על פי "התקנות" ולכן פנתה לשב"כ, לממונה על ההגבלים עסקיים, לסגל המקצועי במשרד וכיו"ב, הכל בשביל השלב הבא, שלב המיזוג, במקביל למועצה.

היא רק לא תיקנה את הכותרת של מכתבה, כי כנראה לא הספיקה, כי המתמחה שלה חתמה על המסמך במקומה וכנראה המתמחה הזו לא הייתה ערה לדקויות הללו - באותה עת.
 
עדכון 24.9.19: מתברר שאישור היועמ"ש (עו"ד וינשטיין) או שלא נמצא בחומר החקירה, או שכן נמצא אך לא הועבר לעורכי דינו של נתניהו. בהחלט דבר חריג ומדאיג ומחזק את ההוכחות על "תפירת תיק". 

עדכון 10.11.19אלי ציפורי פרסם פוסט בפייסבוק (כאן) על קטע מעדותה של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ד"ר יפעת בן חי-שגב התומכת בגרסת נתניהו

יודגש שבאותו יום של האישור של העסקה במועצת הכבלים והלוויין (23.5.15), מועצת הכבלים והלוויין אישרה 2 שינויים ברישום של בעלי המניות: אישור אחד ל-YES ואישור שני ל-HOT. אותו סוג של אישורים בדיוק לשתי החברות. לדיון האישור של הוט הגיעה היועצת המשפטית של הוט שהשתתפה בתחילת הדיון (הציגה למשתתפים את הבקשה לשינוי הרישום והנימוקים המשפטיים והאחרים לכך) ונכנסה לדיון אחרי שהתקבלה החלטת האישור והתעדכנה בהחלטה. ככה מקובל בנושאים כאלו. אם העו"ד של YES היה מגיע לדיון של בקשת YES, גם הוא היה מציג את בקשת YES בתחילת הדיון, יוצא, ונכנס בחזרה לקבל עדכון על ההחלטה אחרי הדיון. היות ולא הגיע עו"ד של YES (לא מצאו צורך להזמינו, כי כל החומר בעניין כבר עובד והוכן טרם הישיבה ונשלח בזימון למשתתפי הישיבה ולא היה צורך שהוא יציג את הנושא למשתתפי הדיון, בשונה מהאישור שהתבקש להוט שלגביו לא נשלח חומר הסבר מקדים לחברי המועצה), אזי זה בהחלט בסדר שעדכנו את המנכ"ל של YES רון איילון בטלפון לפני ואחרי הדיון, בדיוק כמו שנהגו במקרה של הוט (שבו לא היה צורך בעדכון טלפוני למנכ"לית הוט, כי העו"ד של הוט הייתה נוכחת פיזית במשרדי מועצת הכבלים והלוויין והשתתפה בדיון בתחילתו ובסופו). זה מופיע בכתבות שפרסמתי אודות "תיק 4000" התפור, והפרוטוקול של הדיונים הללו גלויים לגמרי לציבור (רק המשטרה והפרקליטות לא יודעים לחפש בגוגל ולא מצאו את זה, או לא רצו למצא את זה, כדי לא "לקלקל את התיק"): כאן

נספח א':
ניתוח מכתבה של היועצת המשפטית של משרד הקשורת עו"ד דנה נויפלד לשר התקשורת דאז בנימין נתניהו:

הסיפור של המכתב הזה החל ההסתרה של העובדות הכי חשובות, מצידו של עמית סגל מ"החדשות".
עו"ד דנה נויפלד

בעיצומה של החקירה (ב-11.7.18) פרסם עמית סגל חשיפה של מסמך מאוד חשוב, האישור של היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד (בתמונה משמאל), שמוען לנתניהו, בו היא מאשרת את העסקה ("העברת אמצעי שליטה" ברישיון של Yes) לאחר בדיקות, שהיא וכל הצוות שלה ערכו כ-3 חודשים, בהנחיית אבי ברגר (הרבה לפני שפילבר נכנס לתמונה).

זאת, החל מ-30.3.15 (המועד בו אבי ברגר הטיל על עו"ד דנה לטפל בנושא, במקביל למועצת הכבלים והלוויין).

החשיפה שלו (של עמית סגל) נעשתה בו זמנית בפוסט אישי ובשידור חי (היו הבדלים קטנים בין 2 הגרסאות, אבל העיקר הוא דומה) - כאן וכאן

מומחי רגולציה ואלה שקראו את כל הכתבות בסדרה ב-Telecom News, מייד יבחינו כיצד עמית סגל "מוכר" את המקור שלו בשידור חי. זו אותה תופעה, שציינו בסעיף הקודם, בנוגע לגיא פלג.

אני כיניתי את התופעה הזו: "טרנספורמציה של הזמן" או "מסע במנהרת הזמן". הסבר פשוט למי שלא הבין: לוקחים עובדות ומעשים, שנעשו שלא בתקופתו של נתניהו כשר התקשורת ומזיזים את העובדות הללו ב"מכונת הזמן" כך, שיפלו לתוך התקופה של נתניהו כשר התקשורת. זאת, כדי להראות ש"תפסנו על חם את מקבל השוחד", בזמן שבמציאות לנתניהו לא היה שום קשר, לא ישיר ולא עקיף, לעובדות הללו, שהתרחשו בזמנים אחרים לגמרי. 

המסמך הזה במלואו היה בידיו של עמית סגל (כי הוא צייץ עליו בצורה מפורשת כאן), ואם להב 433 היו חוקרים מהיכן הגיע המסמך הזה אליו (אל עמית סגל), הם היו נופלים פשוט מהכיסא.

אם היו בודקים, זה היה יוצר מייד "מפולת שלגים" מדהימה. קצה המפולת נמצא בראש הפירמידה המפוברקת שנבנתה עבור "סרט הבורקס" הזה, שנקרא "תיק 4000"..

להב 433 היו גם אמורים לחקור את הכתבה "המלטפת והמפנקת", מלווה בפרסומת עצמית ענקית בחינם, לעסק החדש של המרואיין, כתבה ארוכה, שקיבל "עד המדינה" מעמית סגל, עוד לפני סיום החקירה - כאן וכאן. בריאיון הכפול (בטלוויזיה ובאינטרנט), שלמה פילבר מתייחס לעדותו, ונדמה לי שזה לא בדיוק מסתדר עם "הסכם עד המדינה" שלו ועם עוד כל מיני סעיפים בחוקי המדינה. תקנו אותי אם אני טועה. 

עוד לא הגעתי לעיקר.

העיקר הוא תאריך.

בכתבה של יואב יצחק (כאן) יש סעיף מאוד מעניין עם תאריך (שגוי כאן בשנה, זה היה ב-2015) והנה הוא:
יואב יצחק

את מעורבות השב"כ בפרשה הזו כבר חשפתי כמה פעמים (ראו למשל כאן) ורבים לא הבינו מה החשיבות של "התגלית הזו".
ערוץ 20 ייחס את החשיבות ב"תגלית" הזו, למי שכנראה חתום על המסמך של אישור השב"כ (אולי רוני אלשיך, או מי מאלו שהיו כפופים לו באותה עת). זה בהחלט פרט פיקנטי, אבל זה לא החשיבות שאני ייחסתי למסמך הזה

החשיבות היא לא בעצם הבדיקה (שהיא מעשה שגרתי, אך מיותר במקרה הזה: אבי ברגר ביקש עוד כסת"ח - לעצמו), אלא החשיבות נעוצה בתאריכים. 

במסמך של עו"ד דנה נויפלד לנתניהו, שבו מופיע התאריך הזה, יש לא פחות מ-6 אישורים רגולטוריים שונים המוזכרים בו, רק אחד עם תאריך חד וברור (26.5.15, אישור השב"כ).

אלה 6 האישורים המוזכרים במכתבה של עו"ד דנה נויפלד, שעמית סגל החזיק בידו ובוודאי עוד אנשים ראו זאת באולפן, בעת הכנת הכתבה שלו ב"החדשות", כתבה מאוד קצרה וחזקה, שכללה גם אנימציה צבעונית מתוך המסמך שהחזיק בידו (זה בתצלום מהמסך שנמצא כאן): זו למעשה תמונה חזקה וצבעונית עם רקע שחור (עניין סימבולי - הרקע השחור), מה שנועד להדגיש את "התגלית" שבכתבה של עמית סגל, כשהעיקר הוסתר על ידו מהצופים בכתבה:
  • חוות דעת משפטית (של היועץ המשפטי של YES, או עו"ד חיצוני ל-YES, זה לא ברור כרגע ממי, אבל זה לא כל כך חשוב - העיקר שיש אישור). זאת, בהתאם ל"תקנות התקשורת" שאין בהעברת המניות של אלוביץ' ביורוקום כדי להפר את תנאי "הכשירות" שבתקנות (פרק ג' בתקנות).  
  • חוות דעת של הדרג המקצועי של משרד התקשורת (כלומר: של כל האגפים המקצועיים במשרד), ש"אין להם כל הערות לגבי הבקשה של Yes". "אין הערות" בלשון רגולטורית זה: "הכל בסדר, המפתחות בפנים, אפשר לנסוע ישר ליעד". 
  • אישור השב"כ (מופיע "גורם ביטחון" במכתב) שהתקבל ב--26.5.15. מייד נסביר כמה זה מעניין וחשוב.
  • התייעצות עם מועצת הכבלים והלוויין, שבסוף מהלכי הבדיקות, אחרי דיון יסודי, אישרה את הבקשה של YES ל"שינוי רישום אמצעי שליטה" ברישיונותיה, ללא כל מתנגדים
  • התייעצות וקבלת מסמך ממ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים (ד"ר אסף אילת), לגבי הצורך בהתייעצות עם "הוועדה לצמצום הריכוזיות" (לפי "חוק הריכוזיות").
  • החלטה של "הוועדה לצמצום הריכוזיות", שאין צורך בחוות דעת נוספת של הוועדה (מעבר למה שכבר הוועדה הזו נתנה למ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים - שנה ורבע קודם לכן). 
אם הכתב עמית סגל מ"החדשות", שלדבריו החזיק את המסמך בידיו, היה מדווח, שיש 6 אישורים שונים, מרגולטורים שונים ובלתי תלויים זה בזה, שכולם טיפלו במה שהם התבקשו לטפל, החל מתחילת אפריל 2015, כשפילבר לא היה אפילו בחלום הבלהות של אבי ברגר, כי הוא פוטר ב-17.5.15, אזי החקירה הייתה מסתיימת בו ביום, או אחרי כמה ימים.

למה? 
כי כל התיאוריה, שאבי ברגר פוטר בגלל ההתנגדות שלו ל"מיזוג" נופלת "היישר לתהום", כשרואים כל כך הרבה רגולטורים העובדים במרץבמקביל, כדי לקדם את המיזוגבזמן שהוא (אבי ברגר) מנכ"ל...

כלומר:
1. שלמה פילבר בכלל לא השפיע על התהליכים הללו, כי הוא הגיע אחרי שכמעט הכל היה גמור (הוא מונה ב-7.6.15), ועד שהבין "מי נגד מי" כמנכ"ל חדש במשרד, אדם שלא הכיר את תחום רגולציית התקשורת - מעולם קודם לכן ונכנס לתחום שלא היה לו כל נסיון רלוונטי קודם, הכל נגמר ואושרבהליכים, שהחלו 3 חודשים קודם לכן, ורובם הסתיימו כבר בתקופתו של אבי ברגר כמנכ"ל, או בתקופתו של שמילה מימון כמ"מ מנכ"ל (מ-20.5.15 עד 7.6.15).

כלומר, אם לא הבנתם מאומה עד רגע זה: השב"כ קיבל דרישה לאישור, מעו"ד דנה נויפלד (בשם ברגר), או ישירות מברגר (מה שיותר סביר), כנראה בתחילת אפריל 2015.

בדיקה הזו (של השב"כ) די מורכבת, כי גם בבזק וגם ב"פירמידה" וגם ב-
Yes יש לא מעט אנשים בעלי גישה למידע סודי וסודי ביותר (תשתיות בזק בחלקן הן סודיות וסודיות ביותר, כי הן משרתות את כל זרועות הביטחון של ישראל, לרבות: צה"ל, השב"כ, הוועדה לאנרגיה אטומית, המכון הביולוגי והמוסד, משרדי ממשלה רגישים כמו משרד רוה"מ, משרד הפנים - מאגר ביומטרי, משרד הביטחון, ועוד כך גם חלק מתשתיות הלוויין שהיו אז בידי אלוביץ', שמשרתות חלק מהגופים הרגישים הללו), ולכן זו בדיקה, שלא לוקחת יום או יומיים. בד"כ זה שבועות עד חודשים.
 
אז אנשי השב"כ עובדים על זה, לפי לוח הזמנים שלהם, בלי לחץ, ושולחים את האישור למשרד התקשורת ביום 26.5.15.

כאן יש תאריך ברור ביותר. הכל מתחיל ונגמר עם התאריך

 
מה התאריך הזה אומר?

זה אומר שאבי ברגר פוטר ב-17.5.15, זה אומר ששמילה מימון נכנס לתפקיד מ"מ המנכ"ל ב-20.5.15,
כלומר: שמילה מימון קיבל את התשובה של הבדיקה של השב"כ.

 
מה זה עוד אומר? 
שאנשי השב"כ עבדו על האישור בשקט, לפי סדר היום שלהם, בנחת, גמרו לבדוק, שלחו את האישור ב-26.5.15ובכלל לא עניין אותם שביום 17.5.15 אבי ברגר פוטר בהפתעה ע"י ביבי.

הם התבקשו לבצע עבודה מקצועית, עשו אותה ושלחו אישור.
הכל כרגיל, בלי לחצים ובלי להתחשב בכלום. עבודה מקצועית נטו. 

זו החשיבות הכל כך קריטית - של התאריכים על מסמכים.

 
אם עמית סגל היה מפרסם בפוסט או בשידור שלו, שהשב"כ אישר את המיזוג ב-26.5.15, כל "מגדל הקלפים" של "עדי השקר" היה מתמוטט ב"רעש אטומי". 

זאת, כי היו צריכים לעמת את "עדי השקר" מול התאריכים הללו (לא רק של השב"כ, אלא של כל 6 המסמכים הרשמיים, שציינתי למעלה), מסמכים המוכיחים "שחור על גבי לבן", שכל תהליך האישורים עבד כרגיל, בלי שום לחציםאצל 6 רגולטורים שונים, בלתי תלויים זה בזה ורובם בלתי תלויים בנתניהו בשום צורה וגם אם היו תלויים בו, הם מעידים בקולם (ושוחחתי עם רבים מהם), שאיש לא דיבר איתם בנושא זה ולא ניסה להשפיע עליהם - בכלל. איש מהם לא שמע על איזו התנגדות, לא מאבי ברגר ולא משום אדם אחר על פני כדור הארץ, במהלך 2015.

לוח הזמנים לאישור הבקשה נקבע בחוק (בתקנות), וזה בכלל לא היה תלוי לא בנתניהו, לא באלוביץ', לא במועצת המנהלים או האסיפה הכללית של בזק, או של YES, ולא תלוי בשלמה פילבר ולא בשום מתווך, או אדם אחר על פני כדור הארץ. זאת, כי ככה החוק קובע, את מסגרות הזמן לטיפול בבקשת "לאישור שינוי באחזקות בעלי שליטה ברישיון". זהו.

כולם "התיישרו" לפי הלו"ז שיש בחוק. לא הייתה כאן שום הפתעה, או לחץ, או חיפזון. הכל לפי החוק. 

להזכיר: אלה הם 6 הגורמים הרגולטוריים, שעבדו במקביל 3 חודשים, בדיוק לפי לוח הזמנים האמור בתקנות, כדי לספק את כל האישורים הנדרשים, שהיו ברקע של עבודת המועצה והבדיקה של עו"ד דנה נויפלד, שפעלה וביצעה בדיקות במקביל, לפי הוראת אבי ברגר והוראות החוק והתקנות:
1) היועמ"ש של המועצה והעוזרת הבכירה שלו,
2) עובדי מינהלת המועצה לכבלים ולוויין, בתוספת ייעוץ חיצוני. 
3) הרשות להגבלים עסקיים, במקרה שכאן - מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים שהוא גם הכלכלן הראשי של הרשות,
4) משרד התקשורת בדגש של יחידת הייעוץ המשפטי של המשרד, שריכזה את הפעילות הזו, עדכון 1.3.19: עו"ד דנה נויפלד כן נחקרה, בסתר, במועד לא ידוע. 
5) "ועדת הריכוזיות" (שנמצאת במסגרת הארגונית של משרד האוצר, בתיאום עם משרד המשפטים, וכפופה לחוק הריכוזיות, והוועדה הזו פועלת בתיאום מלא עם הרשות להגבלים עסקיים, כשהממונה על ההגבלים העסקיים הוא יו"ר הוועדה), 
6) השב"כ.

זאת, במשך התקופה בה אבי ברגר מנכ"ל ועו"ד דנה העובדת מטעמו במרץ, החל מ-30.3.15 - על כל המסמכים הללו.

 
לא רק היא עבדה על המסמכים הללו, כל הלשכה שלה עסקה בזה ביחד עם כל האגפים של משרד התקשורת, כמו שכתוב שם: "לאחר שבחנו את הבקשה, לדרג המקצועי במשרד התקשורת לא היו הערות" (!!!).

לכן, גם עדותו של הרן לבאות (סמנכ"ל הכלכלה דאז של משרד התקשורת) שהוא, ככל הנראה מהפרסומים בדה-מרקר, התנגד, לא שווה את הנייר עליה היא נכתבה. הוא חלק בלתי נפרד מ"הדרג המקצועי במשרד התקשורת". 

אפשר לעשות מהעדות הזו שלו, בלהב 433, אוריגמי, או טיארות (עפיפונים בערבית).

בכל מקרה, לא הוא (לבאות) ולא ברגר, לא קיבלו מהשר הסמכה של "בודק", ככתוב ב"תקנות", כך שדעתם לא טובה יותר בעניין זה מדעתו של טוקבקיסט...

 
הדבר היותר מדהים ומזעזע (לפחות אותי): המסמך של עו"ד דנה היה בידי החוקרים והפרקליטות. נתניהו הציג זאת בחקירותיו (בחקירה שנעשתה יום לפני שידור הכתבה של סגל מ"החדשות"). 

אבל גם הם התעלמו מ-6 המסמכים הללושתומכים חד-ערכית, כל אחד בפני עצמו וביחד במצטבר, בגרסה של נתניהו, שהוא לא פיטר את ברגר בגלל איזו התנגדות (כי כאמור כל האישורים הללו נעשו וטופלו תוך כדי כך שהוא מנכ"לושהכול נעשה לפי החוק ע"י כל הרגולטורים, מה שעולה מכל המסמכים (לא רק 6 אלה, שהבאתי כאן). 
 
הם (החוקרים והפרקליטים המלווים), לא עימתו את המסמכים הללו מול "עדי השקר" (או שכן, ו"עדי השקר" המציאו עוד שקרים, כדי להסביר את הסתירות התהומיות בין דבריהם, ל-6 מסמכים הללו ולשאר המסמכים, שציינתי כאן למעלה, שתואמים זה לזה בצורה מוחלטת, 1:1, לכל אורך מאות המסמכים, שהצגתי בסדרת הכתבות שלי). 

ננתח כעת את החשיפה המדהימה של ארז רביב מ"דבר ראשון" מ-20.2.19.

הכתבה נמצאת כאן והמסמך המרכזי שחשף נמצא כאן. זהו מסמך של עו"ד דנה נויפלד, אז ועדיין היום, היא היועצת המשפטית של משרד התקשורת והיא גם היועצת המשפטית של שר התקשורת, כי לשר אין לשכת ייעוץ משפטי בתחום התקשורת משל עצמו.

הכתבה של ארז רביב מומלצת לקריאהלפני קריאת מאמר זה, כיוון שאין לי צורך לחזור על כל מה שיש בכתבה הזו של ארז רביב, כי הוא פשוט ביצע ניתוח נכון והוא מתאר ומנתח גם היבטים נוספים בפרשה זו, שכרגע לא אנתח אותם (דוגמת "ניגוד העניינים" של היועצת המשפטית, עו"ד דנה נויפלד), כי טיפלתי בהם כבר מזמן, בכתבות רבות קודמות, למשל כאן, והם כרגע לא במוקד העניין של סדרת הכתבות הנוכחית.

יודגש, שזו חשיפה מדהימה שנייה של ארז רביב תוך חודש. החשיפה הקודמת הייתה ב-23.1.19 - כאן, בה הוא חשף 3 מסמכים מאוד חשובים בפרשה הזו, ובעקבות החשיפה שלו, פרסמתי 4 מאמרים עוקבים, שחושפים מסמכים נוספים והיבטים נוספים בפרשה והראשון שבהם היה כאן, שהוא היה הפרק העשירי בסדרה (כעת אנו בפרק ה-18 בסדרה).

ניתוח היבטים נוספים וחשובים ביותר, מעבר למה שארז רביב חשף וניתח ב-20.2.19:
2. למה יש הבדלים ב"סימוכין", בין האישור של נתניהו ל-Yes למכתב של עו"ד דנה נויפלד שנחשף?

המכתב של נתניהו, שמאשר את "העברת אמצעי שליטה" (כמו "העברת בעלות על רכב", אבל זה ברישיון של Yes), נמצא - כאן.

אם תשוו אותו למכתב של עו"ד נויפלד, מיד בהתחלה תשימו לב, שיש הבדל משמעותי ב"סימוכין", כלומר: מה התאריך ש-Yes הגישה את "הבקשה" שלה לשר התקשורת דאז - גלעד ארדן

הנה התצלום של ראש המסמך בחתימתו של נתניהו:
מכתב נתניהו

כאן מועד הגשת "הבקשה" ע"י העו"ד של Yes, עו"ד ליאור פורת, הוא 14.7.14. באישור יש התייחסות למכתב 1 כאל "הבקשה" עם התאריך הזה.

בכל המסמכים' שפורסמו ברבים אחרי כן, כולל הודעות בזק לבורסה, הודעות משרד התקשורת, "מסמך הרשות לניירות ערך" וכך הלאה, מופיע תאריך הגשת "הבקשה" כ-14.7.14.

אולם, במסמך של עו"ד דנה נויפלד יש דבר אחר לגמרי:
מכתב דנה

כאן מועד הגשת "הבקשה" הוא 11.8.14.

כמעט חודש אחרי התאריך של הגשת "הבקשה"הרשום במסמך של נתניהו (14.7.14). 


האם עו"ד דנה נויפלד טעתה?

אולי עורכי הדין של מועצת הכבלים והלוויין, שהכינו את המסמך הזה לחתימת נתניהו, הטעו את נתניהו?


לא ולא. 

2 המסמכים נכונים ו-2 התאריכים הללו נכונים.

פשוט, זו נקודת מבט משפטית אחרת של אותו דברוזה החלק החשוב בתאריכים הללו

עו"ד דנה נויפלד טיפלה לכאורה ואישרה כביכול שלב מקדים וחיוני באישור הסופי (עליו חתם נתניהו) והוא: מי מבין 4 החברות בשם יורוקום היא "בעלת השליטה".

אולם, האישור הזה כבר לא היה נחוץ לאיש, כי האישור נעשה ע"י המועצה בינואר 2015 (חצי שנה קודם למכתב של עו"ד דנה), לעניין העברת מניות בתוך יורוקום שבוצעה בפועל שנה קודם לכן (מנותח באמצע הכתבה).

עדכון 24.9.19: מתברר שהיו 2 מכתבים של עו"ד דנה נויפלד לנתניהו באותו יום (23.6.15), בשניהם יש המלצה שלה לנתניהו לאשר את העסקה. 


מבחינת מועצת הכבלים והלוויין ועל פי "התקנות", מועד הגשת "הבקשה" הוא המועד בו היא הוגשה בפועל בפעם הראשונה לשר התקשורת, וזה היה ב-14.7.14.

אז מה קרה בין 14.7.14 ל-11.8.14 ולמה זה בכלל חשוב?
מה שקרה, שהוגשה בקשה, אבל היועץ המשפטי של מועצת הכבלים והלוויין שלח תשובה (לא ברור אם זה בכתב או בע"פ, להערכתי בכתב), שהבקשה שהוגשה על ידם לא שלמה, יש בה חורים משפטיים ויש לתקן בה כמה דברים מהותיים.

ואכן, העו"ד של Yes עבד כחודש לתקן את כל הליקויים הללו וב-11.8.14 שלח שוב את הבקשה עם כל התיקונים, וביקש לאשר את התיקונים הללו, שהם שלב מקדים לאישור העיקרי של בקשת Yes.

מה היו התיקונים? 

זה מפורט במסמך של עו"ד נויפלד: 
  • לרכז את כל המניות של יורוקום, שהיו מבוזרות ב-4 חברות של אלוביץ' תחת השם יורוקום, לחברה אחת בלבד (יורוקום אחזקות -1979), כדי שיהיה ברור איזה "גרעין שליטה" מעבירים לבזק, אחרי מכירת המניות. הבקשה היתה לבצע העברת מניות בין חברות אחיות שכולן היו בשליטת משפחת אלוביץ, כדי לרכז את "גרעין השליטה" במקום אחד, לקראת האישור של מכירת המניות הללו לבזק.
  • היות והמניות היו תפוסות בידי מ"מ הממונה על ההגבלים עסקיים, היה צורך לבצע "העברת שליטה" מ-4 החברות תחת השם יורוקום, לחברה הנוספת בקבוצת יורוקום שנבחרה להיות "בעלת השליטה", פעולה, שבוצעה בפועל כבר ביום 16.7.14 (יומיים אחרי המועד של הגשת הבקשה הראשונה). 
  • בנוסף, תוקן "היתר השליטה לתאגידים" (כהגדרתו בחוק ניירות הערך), אלו היתרי שליטה שניתנו, ככל הנראה, למניות של בזק עוד בזמן רכישת קבוצת בזק ע"ח שאול אלוביץ' מחיים סבן. אלו היו "היתרי שליטה לתאגידים" שלא בוטלו משום מה, עם רכישת קבוצת בזק, של 4 החברות של יורוקום. כך, שההיתר הזה בוטל ל-4 החברות הללו בקבוצת החברות של יורוקום, מה שמאפשר העברת "אמצעי השליטה לבזק" (כלומר: אפשר יהיה בבוא העת - למכור את המניות לבזק, שתקבל את "אמצעי השליטה").
דהיינו: מבחינתה של עו"ד דנה נויפלד, רק כשהוגשה הבקשה השנייה עם כל התיקונים, ש-Yes נדרשה לתקן בבקשתה הראשונה, רק אז זו "בקשה" ברת תוקף חוקי (מנקודת מבטה המשפטי) אותה היא בחנה. זה היה שלב מקדים וחיוני לאשר את המהלך של מכירת המניות של יורוקום לבזק, בו החלה לעסוק במרץ, במקביל למועצה.

כך, שאפשר להתקדם עם תהליכי הבדיקות של בקשת Yes, אחרי שכל ההיבטים המשפטיים הבסיסיים הללו, תוקנו ע"י Yes


כל אלה הם עניינים משפטיים מאוד סבוכים, שרק עורכי דין, שמתמצאים בתחום, יודעים כיצד לטפל בהם.

מה כל זה אומר?

3 דברים מאוד חשובים:

א. אם השר גלעד ארדן (שהיה ב-2014 ועד סוף 2014) שר התקשורת, התנגד לבקשה של מה שמכונה בטעות "המיזוג", הוא לא היה מאפשר את המו"מ הזה עם Yes, לשלוח אליו פעמיים בקשות לאישורים (בהפרש של חודש), כי הוא היה מיד במקום מחזיר את הבקשה הראשונה ל-Yes, וכותב ל-Yes, ש"תלך ותחפש את החברים שלה", אבל אצלו, כשר התקשורת - אישור לא תקבל.

ב. אם אבי ברגר, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת החל מ-2013, התנגד ל"מיזוג" (יש על זה הרבה כתבות ופרסומים, למשל בדה-מרקר), אזי כשהשר קיבל את הבקשה הראשונה ב-14.7.14 והעביר אותה אליו, היה מכין מיד מכתב לחתימת השר, או חותם בעצמו על מכתב כזה (אבי ברגר אהב לחתום על מסמכים במקום השר...), שבו הוא מודיע ל-Yes, "לכו תחפשו את החברים שלכם" והיה כותב ל-Yes, שאצלו הבקשה הזו - מתה. אישור - Yes לא תקבל ממנו -"על גופתו".

ג. מה שקרה במציאות הוא בדיוק להפך!!! 
החל מהבקשה הראשונה ב-14.7.14, דרך הבקשה השנייה ב-11.8.14, כבר עובדים היועצים המשפטיים של מועצת הכבלים והלוויין והיועצת המשפטית של משרד התקשורת, על הנושא הזה, מול היועץ המשפטי של Yes ומול שאר הגורמים שקשורים בעניין "המיזוג" ("העברת אמצעי שליטה, זה המינוח הנכון)!

כלומר: הכל כחוק ובשגרה ואיש לא מונע מהבקשה להיות מטופלת ומעודכנת מבחינה משפטית ולהתקדם בנתיב המשפטי, שהוא הנתיב הכי חשוב בבקשה שכזו.

האישור ל-Yes התעכב כשנה לאחר 2 הבקשות הללו, לא בגלל איזו רשלנות רבתית בהתנהלות משרד התקשורת (הייתה רשלנות מעצם זה, שהשר העביר את הבקשה לאבי ברגר, במקום לד"ר יפעת בן חי שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין), אלא העיכוב נגרם רק בגלל שהמניות של יורוקום-אלוביץ' היו "תפוסות במגירה" של מ"מ הממונה על ההגבלים עסקיים.

איש על פני כדור הארץ, כולל שאול אלוביץ' ו"כתבות מפנקות בוואלה!" שלו, לא היה יכול היה להשפיע ואפילו לא במילימטר, על המועד, שבו הוא (ד"ר אסף אילת) משחרר את המניות הללו מידיו, כדי שניתן יהיה למכור אותן לבזק.

לד"ר אילת היו תנאים, ועד שלא מולאו כולם עד תום, לפי רצונו עד הפסיק האחרון, לא מעניין אותו שם דבר. הוא כפוף רק לחוק ולבית הדין להגבלים עסקיים. זהו. 

יודגש, שד"ר אסף אילת החזיק את מניות יורוקום - אלוביץ' במגירה שלו, כלומר במגירה של הנאמן, שמינה בית הדין להגבלים עסקיים על פי המלצתו, מעל ל-5 ורבע שנים


כלומר: אם היה צריך לשחד מישהו, זה היה רק אותו...

3. האם היו בכלל אי פעם התנגדויות ל"מיזוג"?
כאן יש לנו הצלבה נדירה, חד-ערכית  וברורה ביותר, בין 2 מסמכים.

להלן התצלום מהמסמך של נתניהו:
נתניהו צילום

נתניהו מציין, שהוא ראה או שמע ("הובאו בפני") את המלצות הדרג המקצועי במשרד התקשורת (בשונה מהמלצות מועצת הכבלים והלוויין, המופיעות בתחילת סעיף 5), כאן אלו המלצות משרד התקשורת עצמו, שבאות בתוספת להמלצות מועצת הכבלים ולוויין.

כלומר: היה מסמך המלצות של משרד התקשורת, שלא צורף (ייתכן ושמילה מימון, שהביא את הבקשה לחתימת נתניהו עם כל המסמכים הנלווים, הראה לנתניהו את ההמלצות הללו, שהיו בידיו בנייר נפרד, או מסר לו זאת בע"פ, זה לא משנה כרגע, מה שחשוב הוא, שהיו המלצות, גם של משרד התקשורת, לא רק של מועצת הכבלים והלוויין).

כלומר: לא היה איש בדרגים המקצועיים במשרד התקשורת שהתנגד. אם הייתה איזו התנגדות, זה היה נכתב, שלבעל תפקיד כזה או אחר יש הסתייגויות, או שלא היה נכתב שיש המלצות. תזכורת: גם במועצת הכבלים והלוויין לא היה איש שהתנגד. 

זה מצטלב היטב למה שעו"ד נויפלד מדווחת לנתניהו במכתבה:
דנה נויפלד מכתב

גם היא אומרת בדיוק אותו דבר: לדרג המקצועי במשרד התקשורת (שזה כולל כ-130 אנשי מקצוע בכירים יותר ובכירים פחות), לאיש מהם לא הייתה איזו הסתייגות או הערה להמלצה לאשר את בקשת Yes.

גם 3 הנציגים הבכירים ביותר והמנוסים ביותר של משרד התקשורת, שהיו בדיון במועצת הכבלים והלוויין, איש מהם לא השמיע אפילו ברמז, או בעקיפין, שיש למישהו התנגדות לאישור הבקשה של Yes.  

כלומר:
סיכום חקירת גורמי אכיפת החוק, שפורסמה כאן, אין בה אפילו שמץ של עובדה אחת ברת תוקף, שניתן לבסס עליה דבר וחצי דבר, שיש בו אולי רק "ריח של פלילי", בכל הנוגע לשר התקשורת דאז - נתניהו.

אין כלום בתיק הזה ("תיק 4000") בנוגע אליו. ממש כלום. 

לא היו שום הטבות רגולטוריות של נתניהו לקבוצת בזק בשום נושא אחר (דוגמת "הטלפוניה הסיטונאית" ו"השוק הסיטונאי") ובכלל נתניהו כשר התקשורת היה נגד בזק וזה כבר תואר בכתבות הקודמות (למשל כאן - בחצי התחתון של הכתבה), כולל כל המסמכים מזמן אמת, המוכיחים זאת "שחור על גבי לבן".   

כל הפעילות של נתניהו ואלה שפעלו אז תחתיו, וגם בגופים הרגולטוריים האחרים, בוצעו על פי החוק, בדיוק לפי החוק ולא סטו אפילו לא מילימטר אחד מהחוק ומהתקנות.

לכן, "תפירת התיק" כאן - זועקת לשמים. 

יצרו כאן עבירות "יש מאין".

מה שכן יש בתיק 4000, זה עד מדינה שמדבר עם התקשורת ומדליף מידע, למשל כאןכאןכאןכאן וכאן, וגורמי אכיפת החוק מספקים לו משום מה "חסינות מוחלטת", למשל בניגוד לסעיף 4(ח) להנחיות היועמ"ש, האוסר במפורש על עד מדינה לדבר עם כלי תקשורת כלשהו, לא כל שכן, להדליף מסמכים ומידע שיש להם קשר לחקירה. 

לכן, קריאתי המבוססת היטב בכתבה הקודמת (כאן), לקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדוק "מי בישל את הדייסה הזו", מקבלת משנה תוקף עם פרסום המאמר של ארז רביב. 


מטרת חקירה היא קודם כל להגיע לחקר האמת.

שכחו את העניין הבסיסי הזה, בחקירה של "תיק 4000" בכל הנוגע לשר התקשורת דאז.  

לעניות דעתי, הפרשה הזו חמורה פי כמה מ"
פרשת לבון - עסק הביש" ומ"פרשת דרייפוס".

זה לא דבר "שיורד בכביסה" ואפשר לשכוח ממנו. ממש לא. 
 

עדכון 6.9.19: חברת בזק הודיעה לבורסה (כאן, המסמך המלא כאן וגם כאן), על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדוחות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת הרשות לניירות ערך (כאן). 

המחיקה הזו באה במקביל למחיקת \ ירידת ערך של חברת פלאפון (כאן) ב-0.951 מיליארד ש"ח (הפחתה בשווי הפעילות של פלאפון לכ-1,214 מיליוני ש"ח, שהביאה למחיקה בשווי הפנקסני של פלאפון בספרי החברה בסך של כ-951 מיליון ש"ח, ובהתאמה לקיטון ברווח הנקי ובהון העצמי של החברה) ולמחיקה קודמת של הערך של חברת YES (כאן), בהיקף של כ-1.5 מיליארד ש"ח, במרץ 2019.

ניתוח המשמעויות הכלכליות של המהלכים הללו בבזק ובנותיה, כפי שנותח ע"י הכתב ארז רביב - מומלץ לקריאה כאן.

מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן), 

כך שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך של YES, בזק ופלאפון, בעקבות כל המהלכים השגויים הללו של צמרת בזק, בעליה ומנכ"לי משרד התקשורת דאז (ברגר ופילבר). 

מה שמוכיח שנתניהו לא רק שלא עזר לבזק, הוא סייע (ישירות ובעקיפין) בהחלטותיו ובהסכמותיו, להתמוטטות הערך של בזק ובנותיהלפשיטת הרגל של "פירמידת בזק" והעמדתה למכירה אצל "כונס הנכסים" בבית המשפט המחוזי בת"א ולהפסד של כל האחזקות של משפחת אלוביץ' ב"פירמידת בזק". כך, שכל הטיעונים שנתניהו "עזר לאלוביץ' ולבזק", מתנפצים מול המציאות ההפוכה לחלוטין.

נספח ב'
בכתבה מס' 14 בסדרה, שהיוותה כתבת סיכום ביניים, תחת הכותרת "תיק 4000 לא הושלם. האם היועמ"ש קיבל את המידע הנחוץ לחקר האמת", הצגתי, בין היתר, ע"ס פרוטוקול ישיבת מועצת הכבלים והלווין (תמלול הישיבה) ומסמכים נלווים, את רשימת הגורמים והעדים הרבים, שיש לחקור בתיק ושלא נחקרו, כמו גם את פרטי הפרוטוקול (המתומלל) הרבים, שכלל לא נחקרו, כי הפרוטוקול והמסמכים הנלווים הללו, שתומכים דווקא בגרסת נתניהו, לא נאספו כלל אל תוך "תיק 4000" ולא היוו "חומר חקירה".

בכתבה מס' 15 בסדרה, תחת הכותרת:"תיק 4000: גם תקנות התקשורת התומכות בגרסת נתניהו לא נכללו בחקירה", חשפתי מסמכים נוספים, שלא נכללו בתיק החקירה, שתומכים בגרסת נתניהו, ושלא עומתו מול עדים, שהסתמכו על "זיכרונם", מסמכים הקשורים בחוות דעת משפטיות, שנעשו בהתאם לתקנות התקשורת וחוק ההגבלים העסקיים ושמראים, שנתניהו פעל כשורה ובדיוק לפי החוק והתקנות בתהליך מיזוג בזק-Yes. חשפתי שם מי לא פעל נכון ואת מי חקרו שלא לצורך.

בכתבה מס' 16 בסדרה, תחת הכותרת: "חשיפת שקרים נוספים בתיק 4000: הטעיית הציבור נמשכת ללא הרף", מאחר שקשה להתמודד בכתבה אחת בתיאור וניתוח טונות הספינים והשקרים, שמופצים מזה כמעט שנתיים סביב "תיק 4000" בכלי התקשורת השונים, התמקדתי רק בכמה דוגמאות, שממחזרות את הטענות השקריות הללו, שוב ושוב. הבאתי דוגמאות איך כלי תקשורת הטעו את הציבור והביאו מידע שגוי, תוך בלבול הליכים ותאריכים קריטיים. כ"כ, הצגתי את השגיאות החמורות וחסרות כל בסיס (חוקי ועובדתי) בהודעת המשטרה על "סיום החקירה" ב"תיק 4000". 

דברי גיא פלג, היו ניצחון לסדרת הכתבות שלי על "תפירת תיק 4000 לנתניהו" בחוטים גסים ביותר, כתבות נוקבות, שפורסמו באתר Telecom News וניצחון לעשרות הכתבות, שקדמו לסדרה זו.

בכתבה מס' 17 בסדרה, תחת הכותרת: "תיק 4000: נחוצה ועדת חקירה ממלכתית לגבי 'אישום' שר התקשורת - נתניהו",הראיתי, שלאחר דברי גיא פלג, לגבי מפנה בחקירת תיק 4000, כאשר גורמי האכיפה ויתרו על נושא "מיזוג" בזק-Yes ושוחד בעטיו ועברו לשים את יהבם בעד המדינה שלמה פילבר ובחקירת "ניגוד עניינים", נושא שכבר נחקר ע"י היועמ"ש, הבג"ץ ומבקר המדינה ו"נסגר הרמטית", הסתבר, שחלק מכלי התקשורת שיתפו פעולה עם "השקרנים". אם היו מדווחים את האמת, שהייתה ידועה להם, החקירה הייתה מסתיימת כבר בתחילתה, וחשפתי דוגמאות נוספות לשקרי התקשורת והעלמת האמת מהציבור. כ"כ הראיתי, על סמך מסמכים, שבשנים 2010 ועד אמצע 2016 (עת נתניהו נוטרל ע"י היועמ"ש מעיסוק בבזק), הוא פעל אקטיבית כנגד בזק גם בתחום "השוק הסיטונאי" וגם בתחום פריסת הסיבים ע"י IBC - אנלימיטד ואף הקצה תקנים, סמכויות ותקציבים - לאבי ברגר, כדי שיילחם בבזק...ואכן, אבי ברגר ניסה לקדם כמה מהלכים לסיוע ל-IBC (לא בהצלחה יתרה, בלשון המעטה), בהתאם למנדט, שהוא קיבל מנתניהולעמוד בראש הצוות הבין-משרדי, לקידום פריסת הסיבים של IBC (אנלימיטד). ממש הפוך מהשקרים, שמספרים לציבור - בסיכום החקירה ובחלק מכלי התקשורת, עד עצם היום הזה. 

בכתבה מס' 18 בסדרה, תחת הכותרת "תיק 4000: חשיפת 'דבר ראשון' בעניין היועמ"ש - היבטים חמורים חדשים", הבאתי ניתוח של מסמך היועמ"שית של משרד התקשורת עו"ד דנה נויפלד, שהוסתר מהציבור מסיבה אחת ברורה: הוא תומך ב-100% בגרסת נתניהו בכל הפרטים הכי קטנים הקיימים במסמך זה. מידע נוסף בנספח א' המובא לעיל.

נספח ג'
פירוט רשימת הפרקים הקודמים בסדרה החדשה שפורסמה על ידי בעניין "תיק 4000": כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:
SEWING MACHINE FREE
BAG FREE


 

 



 
 
Bookmark and Share