האינטרנט של הדברים: איום או הזדמנות עבור ספקיות שירותי התקשורת?
מאת: צ'ארלי אשטון, 26.7.15, 14:45

תעבורת IoT מציבה אתגרים ייחודיים עבור תשתית הרשת ברגע שהיא מגיעה לרשת של ספק שירות. הצגת חלק מההשלכות של האינטרנט של הדברים על ספקי שירותים ושרטוט היתרונות והחסרונות האפשריים.

כאשר אנו מדברים עם ספקי שירותי תקשורת לגבי התוכניות שלהם להפעלת וירטואליזציה של יכולות רשת (NFV), לא ניתן להתחמק מנושא אחר, שעולה תמיד. האינטרנט של הדברים - IoT, שמייצר תעבורה אוטומטית בין מכשירים לבין עצמם דרך האינטרנט, מייצר עבור ספקיות שירותי התקשורת עומס על משאבי הרשת, שמוביל לעלויות, שאינן מחזירות את עצמן, או מצד שני הזדמנות לגידול הכנסות באמצעות שירותים חדשים ולעיתים השניים יחדיו.

מאמר זה יציג חלק מההשלכות של האינטרנט של הדברים על ספקי שירותים, וישרטט יתרונות וחסרונות אפשריים. זו נושא חם בתעשייה ונשמח לשמוע את המחשבות שלכם לגבי הדרך בה ספקי שירותים יכולים לנצל בצורה הטובה ביותר את ההזדמנות.

תחזיות המצוטטות לעיתים קרובות מדברות על מספר מכשירי האינטרנט של הדברים, שיהיו פעילים ב-2020 בטווח שבין 25 מיליארד (גרטנר) ל-75 מיליארד (מורגן סטנלי) מכשירים, כשסיסקו בוחרת את דרך האמצע עם 50 מיליארד. לא משנה מה המספר הנכון ביותר, אין ספק, שמספר המכשירים המקושרים לרשתות של ספקי שירות בעוד 5 שנים יהיה גבוה בהרבה לעומת היום.
 
אז מהן ההשלכות של כל המכשירים המקושרים האלה על הרשת עצמה?
קודם כל חשוב להבין, שרוב המכשירים "תומכי IoT" למעשה אינם זקוקים לקישוריות אינטרנטית כלל, על אף שכל אחד מהם יכול לייצר נתונים, שעלולים לתפוס נפח רשת נוסף. חיישנים, שמשמשים אפליקציות כגון אבטחה ביתית, בקרה תעשייתית, מכוניות מקושרות ומערכות ניטור בריאות, בדרך כלל מתחברות באופן מקומי עם מכשירים נלווים או עם שערי גישה (Gateways). בדרך כלל, רק מערכות הבקרה דורשות קישוריות אינטרנט להעברת נתונים אל הענן (גם חלק מאפליקציות הרכב הן יוצאות דופן בכך). הדבר מפחית משמעותית את התחזית של מספר המכשירים המקושרים לרשתות של ספקי שירות, למרות שאנו עדיין מדברים על מיליארדים של קישורים חדשים עד 2020.

תעבורת IoT מציבה אתגרים ייחודיים עבור תשתית הרשת ברגע שהיא מגיעה לרשת של ספק שירות. בשונה מתעבורת אינטרנט רגילה, האינטרנט של הדברים תומך בכל כך הרבה תרחישי שימוש, שספק השירות יצטרך לתמוך בטווח רחב של תרחישים הכולל, קישוריות פטפטנית (Chatty), רוחב פס נמוך, ואף קישוריות פס רחב קבועה. הגמישות של NFV מהווה מפתח לאספקת הגמישות הנדרשת כדי לענות על דרישות הרשת המגוונות האלה.

מומחי תעשייה מסכימים באופן כללי לגבי ההשפעה על רוחב הפס, שתהיה לאינטרנט של הדברים. בצד השמרני, חלק צופים כי סך תעבורת IoT תהיה זניחה ביחס לרוחב הפס של האינטרנט כיום, שנשלט ע"י וידאו וצמיחה אקספוננציאלית. אחרים נוקטים בעמדה אגרסיבית יותר ומצביעים על כך, שברגע שה-IoT יהפוך לנפוץ יצוצו תרחישי שימוש חדשים והתעבורה תזנק.

הבעיות המרכזיות: אבטחה, פרטיות, זמינות וזמן השהייה
מלבד רוחב פס גולמי, הבעיות המרכזיות ביותר ברשת עבור האינטרנט של הדברים הן אבטחה, פרטיות, זמינות וזמן השהייה (latency). אבטחה ופרטיות כנראה תזכנה לתשומת הלב הגדולה ביותר, לפחות בתקשורת. ככל שמכשירי האינטרנט של הדברים משתלטים יותר על חיינו, השימוש בהם עבור אפליקציות כגון בריאות, אנרגיה וניהול הבית, מחייב מודעות גדולה יותר לרגישות הקשורה למידע האישי, או לפחות למידע, שיאורגן ויישלח חזרה אליך ברגע שיעבור ניתוח כ"ביג דאטה" בענן. ספקי שירותים יצטרכו להטמיע מערכות אבטחה מתוחכמות, שיעמדו בציפיות של לקוחות פרטיים וארגוניים כאחד.

זמינות הרשת תהיה קריטית עבור אפליקציות IoT רבות. אם מערכות תשתית חיוניות כגון בקרה תעשייתית, מערכות חירום או בריאות ואבטחה, עומדות לשלוח תעבורה עם רגישות לזמן על גבי רשת ספק השירות, הן צריכות לפעול ברמת ביטחון גבוהה מאוד שהרשת תפעל וכל שירותי הרשת יעבדו. זמינות ברמה ארגונית של 3 תשיעיות (או 99.9%) לא תהיה מספקת: שירותים אלה ידרשו אמינות של 6 תשיעיות (99.9999%) המושגת כיום רק ברשתות הטלקום. אציין שוב, יהיו מגוון רחב של דרישות לרמות זמינות ואמינות של הרשת: חלק מאפליקציות ה-IoT תסבולנה אובדן Packets בעוד אחרות תידרושנה עמידות מרבית לכשלים.

להשהיה (וגם ל-jitter - השינוייים בהשהייה) של רשתות ספקי תקשורת תהיה השפעה חזקה על היעילות של אפליקציות עתידיות של האינטרנט של הדברים. אם אתה נוהג במכונית מקושרת מתוך ציפייה, שרמזורים או חיישנים עומדים להגיב לנוכחות שלך, עיכוב של שניה אחת ב-100 קמ"ש מיתרגם ל-27 מטרים. הרבה יכול להשתבש בזמן ובמרחק כזה. סגמנטציה של איכות שירות (QoS) תאפשר לספקי שירותים למצב (ולתמחר) רמות שירות שונות לצורך תרחישי שימוש שונים.
 
צורך בפלטפורמות תשתית אמינות ביותר
כל הנושאים האלה מצביעים על צורך בפלטפורמות תשתית אמינות ביותר עם זמן השהיה נמוך, עבור רשת ספק שירות המותאמת לאינטרנט של הדברים.

אז כיצד רשת יכולה להיות יותר מאשר "צינור טיפש" ולהוסיף ערך אמיתי עבור ארגונים הצורכים את כל הנתונים האלה, שמיוצרים במכשירי האינטרנט של הדברים? דרך אחת היא באמצעות קביעה חכמה אילו נתונים מועברים ברשת ומתי הדבר מתרחש. שערי גישה חכמים יחלקו את תעבורת ה-IoT למידע, שצריך להיות משודר אל הענן בזמן אמת ולמידע, שניתן לאחסן ולשדר כאשר רוחב פס זול יהיה זמין  לצורך ניתוח מאוחר יותר. הדבר מאפשר לשערי הגישה החכמים להימנע מדחיפה רציפה של כמויות עצומות של נתונים, כשהם מעמיסים על הרשת ועל תשתית האחסון. הדבר גם מאפשר לספק QoS שונה לעומסים שונים.

טכנולוגיות "רשת מוגדרת תוכנה" (SDN) תשתמשנה ב-QoS כדי לנהל זרמי תעבורה בהתבסס על מודעות לאפליקציה ולשירות וכן לסוג התעבורה. מודעות זו תצטרך להגיע משימוש בסריקה עמוקה של Packets DPI ובדיקת תוכן בתוך סביבת ה-SDN. בעיקרו של דבר, ה-SDN מנהל את רוחב האפיק בעוד ה-NFV מספק הרחבה דינמית של תהליכים ומשאבי רשת.

אחת מההזדמנויות ליצירת הכנסות, שספקי שירותים דנים בה, היא השימוש באנליטיקה לניטור וחיזוי התנהגות צרכנים, תוך הערכה של מצב הרשת. הדבר יכול להוביל לאוטומציה של Up-Sales ושל תמחור שירותי הרשת. לדוגמא, הרחבה זמנית של רוחב פס וקישוריות עם השהיה אולטרה נמוכה.

בסופו של דבר, מספר ספקי שירותים דיברו איתנו על הערך הנובע מ"ידע קונטקסטואלי" אודות הלקוחות שלהם. בין תשתית הרשת שלהם ומערכות ה-OSS/BSS -Operations Support/Billing Support, הם לוכדים מידע רציף אודות מיקום הלקוחות שלהם בניידים, המאפיינים של תעבורת הרשת שלהם ואפילו אפליקציות בהם הם משתמשים. יש להם הזדמנות עסקית ייחודית להפוך את המידע הזה לשירותי ערך מוסף.

מה אתם חושבים? האם זינוק זה במכשירי IoT הוא הזדמנות או איום עבור ספקי שירות? נשמח לשמוע את דעתכם.

מאת: צ'ארלי אשטון, דירקטור פיתוח עסקי בווינד ריבר.