הבא או בחר את המכשיר שלך – BYOD ו-CYOD
מאת: דודי כהן, 25.3.15,13:50

קבלת מוצר מהמעביד פסקה מלהיות סמל סטטוס והפכה לאיטה לנטל על העובד. התהליך הבלתי הפיך של BYOD מחזיר את זכות הבחירה אל העובד תוך שהוא מוריד נטל כלכלי ותפעולי מהמעסיק. זאת, במחיר של אתגרי תאימות ואבטחה.
 
יש לי "רכב חברה" 
משחר ימי ההייטק הישראלי פונקו עובדיו במגוון מוצרים המזוהים בסיומת "-ח‏ברה"  או "-עבודה". "רכב-חברה", "טלפון-חברה", "מחשב-חברה" ועוד הפכו לסמל סטטוס ולמושא שאיפות של עובדים רבים בתחום ההייטק והטלקום ובתחומים משיקים ודומים.

היו 2 סיבות עיקריות לאטרקטיביות השימוש במוצרים המונפקים ע"י החברה עבור העובד:

1) בחלק גדול מהמקרים היה המוצר כזה, שהוא לא היה כלכלי ברכישה באופן פרטי למטרות הנאה ופנאי בלבד. קבלתו מהמעסיק אפשרה, מעבר לשימוש הפרודקטיבי בו במסגרת התפקיד, שימוש פנאי מהנה ללא צורך בהשקעה כלשהי מצד העובד.

מעבר להשקעה הראשונית, שנחסכה מהעובד, כוסתה לרוב כל ההשקעה השוטפת (דלק - במקרה של מכונית, חשבון טלפון – במקרה של מכשיר נייד וכו') ע"י המעביד, מה שהוביל לתחושת "חסכון" רציפה אצל העובד. מה עוד, ששווי השימוש לצרכי מס, אם בכלל, לא התקרב לשווי האמיתי של ההטבה. יתרה מזו, שימוש במוצר המונפק ע"י המעסיק הביא ל"שקט נפשי" מכיוון שנטרל אלמנטים בלתי מתוכננים בהוצאה השוטפת.

2) הסיבה השנייה נעוצה בתרבות, שהתפתחה סביב השימוש במוצרי חברה, וצמחה מגישת חוסר האחריות של העובד כלפי המוצרים הנמצאים בחזקתו אך לא בבעלותו. תרבות זו הביאה לשימוש פרוע וחסר עכבות במוצרים. דוגמא זכורה לשימוש כזה הייתה תמונת רכב ליסינג הצולח שלולית בוץ והרעש התקשורתי שנלווה אלייה.

שימוש פרוע זה הביא להוקעה של תרבות זו בתקשורת אך מצד שני לקנאה רבה ב"נהגי הליסינג" וביכולת שלהם להפוך כל כלי רכב ל"רכב שטח".
 
לכולם כבר יש "טלפון חברה"
בחלוף השנים, הלך והתרחב השימוש בכלים הניתנים לעובד ע"י המעסיק. המעבר הגורף מרכבים, מחשבים וטלפונים בבעלות החברה לכאלה המוחכרים מחברות חיצוניות עבור העובד ע"י החברה הפך את השימוש בפרקטיקה הזו לנוחה מצד החברה (עול התפעול השוטף הוסר מהחברה והועבר לחברת הליסינג, לחברת הסלולר או לספק מערכות המידע החיצוני) מה שהוביל להרחבת מעגל המשתמשים בה.

"טלפון-חברה" פסק מלהיות סמל סטטוס המוענק למנהלים בכירים ולאנשי מכירות והפך לשלב כמעט סטנדרטי בשרשרת החיול במקום עבודה חדש (מיד לאחר הנפקת תג העובד ולפני קבלת מחשב).

במקביל להתרחבות בשימוש במוצרים בבעלות החברה, עודכן (אם כי באיחור רב ובאופן חלקי) המיסוי בדבר שימוש בהטבות מעסיק אלו. לפתע, הטבה כגון "טלפון-חברה" פסקה להיות חינמית לחלוטין משום שבגינה נזקף לעובד שווי הטבה לצורך תשלום מיסים.

בנוסף, ההתקדמות הטכנולוגית הרבה בעולם המחשוב והתקשורת, הפכה את נוהג ההחלפה של מכשיר טלפון ומחשב בכל 3 שנים (במקרה הטוב) לבעייתי משום שמרבית העובדים מצאו את עצמם נושאים בכיסם, במקום סמל סטטוס – מוצר ארכיוני הנחות מאוד מהמוצרים המקבילים המשווקים בשוק.

מאידך, תחושת העובדים נותרה כזו, שבהינתן להם מכשיר כלשהו מהמעסיק, יש לדבוק בו בכל מחיר וכל רכישה / שדרוג נוספים בתחום זה הם בזבוז מעצם היותם ניצול תת מקסימלי של ההטבה הניתנת ע"י המעסיק.

תפיסה זו הותירה את העובדים, לעיתים, עם מוצרים מיושנים המספיקים לצרכי עבודה אך כאלה שאינם מספקים את החוויה המיטבית בעת השימוש הנוסף במכשיר לצורכי פנאי והנאה.

BYOD – Bring Your Own Device
בשנים האחרונות הולכת ונשברת הפרדיגמה, שתוארה לעיל. הפער הטכנולוגי מחד והירידה בכדאיות הכלכלית מאידך (זו לדוגמא הנובעת מכך, ששווי השימוש בטלפון סלולרי גבוה ממרבית חבילות הסלולר הקיימות כיום בשוק) גרמו ליותר ויותר עובדים לזנוח את המוצרים המונפקים להם ע"י המעסיק ולרכוש מכשירים חדשים ונוצצים במיטב כספם. התופעה בולטת בעיקר בתחום ההייטק המאוכלס בחובבי גאדג'טים, שאינם מוכנים להסתפק עוד במכשירים אותם בוחר עבורם המעסיק ומחליפים את הטלפון, שקיבלו מהחברה, בסמארטפון לבחירתם.

ההבנה, שהעובד מבלה את מרבית זמנו במשרד, מול המחשב, המסך והמקלדת אותם הוא מקבל מהמעסיק, הביאה חלק מהעובדים להחליף גם את אלה במוצרים היוצרים עבורם סביבת עבודה נעימה, יעילה, נוחה ולעיתים אף בריאה יותר. מחזה של מסך מחשב, כסא אורטופדי או מקלדת אלחוטית עליהם מודבקת מדבקה עם הכיתוב "פרטי! שייך ל..." כבר אינם מחזה נדיר במשרדי חברות ההייטק.

סחף זה לא נעלם מעיני המעסיקים והציב בפניהם הזדמנות ואתגר.

רכישת מכשירים ע"י העובדים משחקת לידי המעסיק באופן כפול. מחד – העובד בוחר את המכשיר שלו ומן הסתם שבע רצון מבחירתו. מאידך, הוא חוסק למעסיק את ההוצאה הראשונית וחלק מן העלויות השוטפות הכרוכות ברכש ובתחזוקת המכשיר.

יתרון זה מביא חלק מהחברות לעבור למודל של תקצוב במקום רכש מרוכז. במודל זה מעניק המעסיק תקציב (חד פעמי או חודשי) עבור רכישת המכשיר ונסוג לחלוטין מרכש של מכשירים מסוג זה עבור העובדים.

אך לא הכל ורוד. תהליך זה מציג בפני המעסיק אתגר טכנולוגי כפול:

1) האתגר הראשון הוא תאימות היישומים הארגוניים למכשירים הנרכשים ע"י העובד. עם שחרור הרכש המרוכז והעברת האחריות על בחירות המכשיר אל העובד, מחויב המעסיק – במקרה של סמארטפונים או מחשבים, לדוגמא, לדאוג לתאימות של היישומים הארגוניים למגוון רחב של מערכות הפעלה ושל גרסאות.

2) אתגר נוסף ולא בלתי קשור הוא אתגר האבטחה. מכיוון שמדובר במכשירים המתקשרים עם ליבת המערכות הארגוניות, מחייב המהלך שדרוג של רכיבי האבטחה במכשירי הקצה לכאלה בפועלים בסביבות שונות של מערכות הפעלה וגרסאות.
 
מעסיקים, שאינם ערוכים להתמודדות מלאה עם אתגרים אלה, בוחרים לעיתים בגישת ביניים – CYOD - Choose your own device, בה יכול העובד לבחור מכשירים מתוך רשימה סגורה אותם מעדכן מדי פעם המעסיק, עפ"י יכולות התאימות והאבטחה שלו.
 
לסיכום: קבלת מוצר מהמעביד פסקה מזמן מלהיות סמל סטטוס והפכה לאיטה לנטל על העובד. התהליך הבלתי הפיך של BYOD או בגישת ה-CYOD, מחזירים את זכות הבחירה אל העובד תוך שהוא מוריד נטל כלכלי ותפעולי מהמעסיק. זאת, במחיר של אתגרי תאימות ואבטחה.

מאת: דודי כהן, מרץ 2015.
מומחה טכנולוגיה ב-20 השנים האחרונות בתחום הטלקום וההייטק.
הבלוג של דודי כהן.