בלעדי: לשר הכלכלה נפתלי בנט לא באמת אכפת להגן על תוצרת הארץ ולמנוע את השחיתות במכרזים ה"תפורים" למידות של חברות מסוימות מחו"ל. העובדה: גם הוא הצטרף לרשימת בעלי התפקידים הבכירים המגינים על הפקידים, שמצליחים לכופף כל חוק, כדי לרכוש מוצרים ושירותים דווקא ממי שהם חפצים ביקרם, ללא מכרז. סיפור קפקאי עצוב, שמתאים לתרבות ה"חפיף" הישראלית. 
מאת: אבי וייס, 6.7.13, 20:30

תחילתו של המסע הקפקאי של האזרח ב"ש (השם המלא שמור במערכת) מתחיל בפטור ממכרז של תאגיד המים העירוני מיט"ב של פתח-תקווה. את הפרשה הזו תיארתי בהרחבה - כאן, ותמציתה: התאגיד החליט לתת "פטור ממכרז" בטענה של "ספק יחיד" למתן שירותי אבטחת מידע, לחברת Websense. במכרז היה כתוב במפורש: "מובהר מראש, כי הצעה במכרז שתוגש על ידי מי שאינו שותף מורשה של WEBSENSE, תיפסל". כל מי שנמצא יומיים בעולם ה- ICT יודע, שבתחום אבטחת המידע יש מאות אם לא אלפי ספקי שירות ברחבי העולם, כמה עשרות מהם בישראל. לא הצלחתי לקבל הסבר, עד עצם היום הזה, למה יש כאן "ספק יחיד". לא שלא ניסיתי לקבל הסבר.

ברקע, אזרח שאכפת לו (וגם יש לו אינטרס, כי הוא מנהל השיווק של אחת מחברות אבטחת המידע הצעירות בישראל), החל לפנות לכל כיוון בדרישה לחקור את הפטור המוזר ממכרז זה, שניתן לחברה אחת מחו"ל. במהלך המסע, גילה האזרח ב"ש, שהסיפור התמוה של מית"ב מפתח-תקווה אינו סיפור יחיד. זה קורה כל הזמן, בכל תחום (יש לנו מדור שלם באתר שעוסק בחלק קטנטן בלבד מהאוסף הגדול של הפטורים ההזויים והבלתי חוקיים ממכרזים, שמתרחשים כל הזמן במדינת ישראל).

האזרח ב"ש גילה עוד כמה דברים. למשל: שלמבקר המדינה החדש כלל לא אכפת מהעניין הזה. יתרה מכך, הוא גילה, שהחוק בעניין "הגנת תוצרת הארץ" אינו נאכף במכרזים של מדינת ישראל, למעשה בכולם, לא רק בסיפור הספציפי בעניין אבטחת המידע בפתח-תקווה, למרות שיש חוק ברור בעניין זה וגם יש שר הממונה על יישום החוק הזה. קוראים לו נפתלי בנט, שר הכלכלה, אדם שהגיע מהתעשייה הזו.

בנספח למטה אני מציג את עיקרי התכתובת הענפה סביב הפרשה הזו, אחריה אני עוקב מקרוב מזה חצי שנה. השורה התחתונה: כל מערכת שמירת החוק בתחום המכרזים ובתחום ההגנה על תוצרת הארץ פשטה את הרגל. פשוט: הפקרות מוחלטת.

האזרח ב"ש נשאר להתמודד לבד מול טחנות רוח. זה די ברור, שהוא לא יוכל להצליח במאבק הזה, אם הוא יישאר בודד במערכה. הוא כבר "הרים ידיים". אני לא. פנייתי לשר נפתלי בנט הובילה לתשובה ברורה ממנו המשתמעת בצורה חדה: את השר נפתלי בנט לא מעניין בכלל החוק ותוצרת הארץ. ההגנה על פקידים, שעושים ככל העולה על רוחם - יותר חשובה. עצוב ומקומם.
אני בכל אופן, לא "מרים ידיים", כמו האזרח ב"ש, שהחליט לעזוב את משרתו ולחפש פרנסה במקום אחר, בעקבות תגובת השר לפנייתי.

נספח
1. שאלתי את שר הכלכלה נפתלי בנט את השאלה הבאה: "מה עמדת שר הכלכלה למכתביו של ב"ש (מצ"ב 3 מהם) לעניין אי העדפת תוצרת ישראל במכרזים ממשלתיים ומתן "פטור ממכרז" לגורמים עסקיים מחו"ל, בעיקר עקב קשרים פסולים ותמוהים בין מנהלים בכירים ברשויות ובגופים הממשלתיים המזמינים מוצרים ושירותים מאותם ספקים זרים?"

תגובת משרד הכלכלה בשם השר: "טענותיו של מר ב"ש מוכרות וידועות לגורמים המקצועיים הרלבנטיים במשרד הכלכלה. ככל שידוע למשרד הכלכלה, גם פנייה למשרד מבקר המדינה, שנערכה עוד טרם פניית מר ב"ש, בבקשה לבדוק את הסוגיה, נסתיימה במסקנה כי אין מקום להתערבות משרד המבקר בנדון. לאחר בחינה מדוקדקת של הנושא עולה ע"י הגורמים המשפטיים והמקצועיים הרלבנטיים במשרד הכלכלה, נמצא כי אין מדובר בהפרתה של החובה להעדפת תוצרת הארץ, מכוח תקנות העדפת תוצרת הארץ ושמדובר בטענות הנוגעות להתנהלות תאגיד המים מית"ב של עיריית פתח תקווה בהליך מכרזי. משכך, ולאחר שהנושא אף נבדק על ידי מבקר המדינה, משרד הכלכלה אינו הכתובת לתלונה מן הסוג הזה, לא מהפן של הפרת חובת העדפת תוצרת הארץ ולא מהפן של התנהלות לא ראויה מבחינה מכרזית". 

2. הפנייה הראשונה של ב"ש לשר התמ"ת מ- 5.5.13:
"שלום רב שר התעשייה והכלכלה מר נפתלי בנט, אדון נכבד!
ראשית, זו פעם ראשונה שאני פונה אליך ומאחל לך בהצלחה בתפקידך כשר בממשלת ישראל!
 קראתי אודות 'הקו האדום' שאתה פותח לקהילת התעשייה בישראל בכלל ובפרט לענף ההייטק.
הנושא שאני מעביר לעיונך (ומקווה שתבדוק אותו לעומק ועד ליסוד), הוא מקורב לליבך (אני מקווה) – תחום אבטחת המידע – בו ישראל וישראלים נחשבים מובילים וחדשניים, אך משום מה חברות ישראליות, כל שכן מצליחות, החברות הממשלתיות והציבוריות אינן מעדיפות תוצרת ישראל וגם לא חושבות ליישם או לתעדף תוצרת כחול לבן, במסגרת אחת מהנהלים שלכם בתמ"ת, ופיתוח המודעות לכך...
 
אני רוצה לשתף אותך בעוולה (לדעתי גובל על סף השחיתות והמינהל הממש לא תקין) במכרז שקיימה רשות ציבורית – מית"ב, החברה למים וביוב של פתח-תקווה. מכיוון שאני לא רוצה להלאות אותך בפרטים רבים מדי בגוף האימייל, ריכזתי לך התכתבויות שהיו במייל ביני לבין הגוף הנ"ל וכן במעורבות של התאחדות התעשיינים – אנו חברת סטארט-אפ עם פעילות מו"פ בישראל (שנסגרת בגלל חוסר כדאיות כלכלית, לאור המקרים האלו, בין היתר, שאני מתאר כאן).
 
כולי תקווה, כי יהיה לך ולעוזרים שלך מספיק זמן וסבלנות לבדוק את העניין, שאני מעלה לעומק, כדי לגרום למצבים אלו לא להישנות – זה הפסד נטו לחברות ישראליות קטנות וגם גדולות. אני זמין תמיד לתת הסברים ומידע נוסף ככל שיידרש, לצורך תיחקור והבנת האמת והמצב המתואר. רצ"ב 12 אימיילים רלוונטיים לעיונך. כ"כ תוכל לקרוא ולהתרשם בהלך הדברים בכתבה זו  - כאן."

3. תגובת לשכת השר (למעשה ממנהלת 'מטה כחול לבן' שבמשרד הכלכלה) לפנייה זו: "לצורך המשך הטיפול בפנייתך, נודה לכם אם תעבירו אלינו את ההתכתבויות שהיו לכם מול משרד מבקר המדינה לגבי הבדיקה שנעשתה על ידם".  
 
4. הפנייה המשלימה (שצורפו אליה שוב מסמכים רבים), עם מכתב נוסף של ב"ש לשר הכלכלה, נשלחה ב- 26.6.13: 
"לגבי עניין מענה מבקר המדינה: הם קיבלו ממני בדיוק את אותו מייל ששלחתי לכם (אני מצרפו). את תשובתם אכן קיבלתי כמכתב מודפס – זה היה מאוד קצר ולאקוני (מצוי - כאן), שמרוב צער וכאב זרקתי את המכתב ישר לפח מיחזור לנייר – זו באמת התועלת היחידה שראיתי לנכון ממנו.
 
כמשרד ממשלתי בעל סמכות משפטית, אני ממליץ ומציע לכם לפנות למשרד מבקר המדינה על מנת לקבל את תגובתו בעניין. 
אני מצרף לתכתובת זו גם את אנשי התאחדות התעשיינים, שהיו מעורבים בזמנו בחלק מן הפעילות שנקטתי ואני מאמין כי ייתכן ויש להם העתק של משהו ממשרד מבקר המדינה. [את תגובתו של מבקר המדינה פשוט אי אפשר להבין]. 
 
אני חייב לציין כי התשובה מטעם המבקר הייתה כה לאקונית, קצרה ולא עניינית, בלשון של 'כי הם לא מצאו לנכון לפעול בעניין', רוצה לומר כי אם אין להם עניין של כותרות ענק לעיתונות, עם משהו ממש לא אפור, הם לא יתעסקו – ומכרז של 100 אלף דולר זה משהו זניח ולא רציני עבורם, כדי לתת את הדעת או הדין, כמשרד שאמור לבקר ולהיות 'כלב משמרת'. לחברת סטארט-אפ כמונו, 100 אלף דולר או יותר זה חמצן קריטי לנשימה ולשרידות. אבל מה אכפת להם – הם חיים במגדל השן.
 
לעניין אחר – אני חושב שאתם נופלים על כר פורה של עוולות והתנהלויות לא תקינות בחברות, גופים ומשרדים ממשלתיים, באי בחירה של מוצרים 'כחול לבן' ובניהול לא חוקי של מכרזים (גם אם אין יצרן ישראלי), כמו 'הקלות של ההדק' בהכרזה על ספק יחיד – עברו הימים האלו...
 
ההכרזה של חברת המים של פתח-תקווה ללכת על 'ספק יחיד', זה כמו שעיריית פתח תקווה תחליט לבצע רכש של מכוניות לעובדים והם יגדירו רק את חברת פיז'ו, כי פיז'ו מתחיל באות פ' כמו העיר פתח-תקווה – אין לי הסבר מגוחך אחר לספק כאן...

אז בטח שאותו יצרן במקרה דנן יחגוג, ויידע לתת מחירים גבוהים (לתפור זאת עם אחד המשווקים), כי אין לו תחרות עם יצרן אחר – תקראו לזה יצירת מונופול או קרטל – המצב הזה לא בריא ולא נכון ולא חוקי, ומישהו צריך לתת פה את הדעת והדין.

אישית, אני מצפה מכם לבצע חקירה מקיפה ויסודית על סדר קבלת ההחלטות בהתנהלות הזו, ולמה שהתראתי והבאתי לידי הרוכשים מבעוד מועד ועוד לפני פרסום המכרז וגם אחריו, את העוולות העולות כאן – הם התעלמו וצפצפו עלינו.
 
מדינת ישראל לא יכולה להתפאר ולהתגאות במטה כחול לבן ובטכנולוגיה ישראלית, באומת הסטארט-אפים ומעצמת אבטחת מידע, כשאחרי הכל החברות הממשלתיות לא קונות תוצרת ישראל – זו בושה וחרפה.

אתם צריכים לראות איך הגרמנים וההולנדים מגינים בחירוף נפש על תוצרת מקומית אצלם....
 
יצאתם בקמפיין פרסומי יפה ומעניין עם הג'ודוקא הישראלי מר אריק זאבי – זה הכל יפה ונחמד לעודד יצרנים לקנות כחול לבן. אבל, היום מוצרי צריכה רובם הם כבר 'פרייבט לייבל' של הסופר עצמו, והיצרן לא יודע לאבחן מה מיוצר בישראל ומה לא. יתרה מכך – רוב התקציב של רכש אמיתי של כחול לבן, זה אצל גופים ממשלתיים ולא צרכנים פרטיים (חלילה אני לא מזלזל במטרת הקמפיין ותוצאותיו), שלא מודעים ולא מבינים את העדפת רכש תוצרת כחול לבן, ואתן כאן דוגמאות אמיתיות:

• חברת חשמל לאחרונה רכשה [בפטור ממכרז] פתרון טכנולוגי שנותן מענה של הגנה לטלפונים סלולאריים של עובדי חברת חשמל שצריכים להתחבר לתשתיות המיחשוב בחברה.

הפתרון שנרכש גם כן הוצהר כ'ספק יחיד' עבור יצרן אמריקאי בשם Good שהוטמע על ידי חברת אינוקום מקבוצת אמן, בעלות של 4 מיליון ש"ח. ישנן מספר חברות ישראליות מובילות בעולם, שתחום הגנה על מכשירים מובייל הוא הפתרון המוביל שלהן כמו: לאקון (שלמה קרמר מושקע שם), סקיי בוקס,  זימפריום, מובייל ספייסס, לייט מובייל ועוד, שיכולים לתת מענה טכנולוגי בדיוק כמו היצרן האמריקאי, אם לא יותר טוב.

• מקרה אחר בו נתקלתי – אמת לאמיתה -  במנהל המיחשוב באוניברסיטה XXXX (השם שמור במערכת וידוע לכל הנוגעים בדבר), בה הצענו פתרון טכנולוגי מסויים. הוא אמר לנו כי הוא מפחד לקחת סיכון עם חברת סטארט-אפ ישראלית שתיסגר בעוד שנה, ומעדיף לשלם יותר לחברה כמו אורקל, שם העתיד בטוח, ומלבד זאת הוא מוזמן על ידי אורקל למספר רב של כנסים בישראל, בהם יש ארוחות ומתנות, וגם פעם בשנה הוא מוזמן על ידי אורקל ישראל לכנס השנתי של אורקל בסן פרנסיסקו, כולל טיסה, מלונות ומסעדות, וגם מפגישים אותו עם מר לארי אליסון המנכ"ל של אורקל ואחד מעשירי העולם – אז למה לו בכלל להסתכל לכיוון שלנו?

 
אישית, אני גם מכיר מקרים הפוכים לחלוטין, במשטרת ישראל אגף הטכנולוגיות ומנהלת המיחשוב של משרד השיכון, שהפכו כל אבן ובדקו את כל האפשרויות לא לרכוש תוצרת חו"ל, אלא לעשות מאמציים עיליאיים לתעדף תוצרת ישראל, כל עוד הם יכולים לקבל מענה לצרכים ולדרישות שלהם.
 
במקרים של תוכנות ומוצרי מיחשוב, הרכש של חברות ממשלתיות, אני לא יודע (אם בכוונת זדון ואם ברוב המקרים בתמימות) אם ניתן לבצע הבדלה ואבחנה מה מיוצר בישראל ומה לא, ואם הם כן מחוייבים לרכש כחול לבן, ולפני ביצוע רכש כלשהו, האם יש מצב שהם מחפשים ובודקים במאגר כזה או אחר, או בחיפוש באינטרנט, האם יש יצרן ישראל כזה או אחר. במציאות, אין את המודעות הזו והם פועלים בהתאם לגחמות ולחץ של משווקים ישראליים של יצרני תוכנה זרים.
 
כולי תקווה, כי המקרה דנן יהיה 'קריאת השכמה' לאי ביצוע עוולות כאלו, אם אתם תפעלו בנחרצות וביעילות, על מנת שמקרים כאלו לא יישנו. יתרה מכך, מי שפעל במקרה של פטור מכרז זה בחוסר תום לב (לדעתי זה פלילי) יינקטו נגדו הליכים, וכדאי שעה אחת קודם, כי ייתכן והוא ממשיך בסגנון הזה, בדברים אחרים.

כמו כן, אם תפעלו ותודיעו על זה באמצעי התקשורת – לדוגמא תפסלו את המכרז וההתקשרות – זה יהיה מקרה של 'למען יראו וייראו' – פיתוח מודעות והרתעת מנהלי רכש מביצוע מקרים דומים.
 
אודה לכם אם דבריי אלה יגיעו באופן אישי למר נפתלי בנט, שמכיר את התחום ואת הפעילות. אני מוכן להיפגש ולהסביר בעל פה מה שלא ניתן להסביר בכתב.
 
אני מציע, כי תיבנו מאגרי מידע מקוון עבור מנהלי רכש ומיחשוב של חברות ממשלתיות וציבוריות, בהם יימצא מידע על כל יצרני התוכנה תוצרת ישראל, עם הסבר על הפתרון, כדי שהם לא יביאו תירוצים לרכש מחברות זרות.

מלבד זאת, אני מציע לכם לקבל גם הסברים ישירות מהצד השני – חברת המים של עיריית פתח-תקווה לגבי העניין הזה, ולבד תקבלו את הרושם שהם מתנהלים בחוסר שקיפות."

5. להלן אחד מהנספחים שצרף א"ש לפנייתו לשר הכלכלה מ- 26.6.13:
"אני חושב שיש קיפוח בעיקר בתעשיית התוכנה, בהם הגבולות מטושטשים ולא ברורים, שכן חוץ מצ'ק-פוינט, לא כולם יודעים שיש עוד המון חברות קטנות ובינוניות, שיש להן מוצרים וטכנולוגיות, שחברות כלל עולמיות רכשו ורוכשים אותם, ורק בארץ מוצאם - ישנם אפלייה וקיפוח.

למה ומדוע חברה כמו אפל מחשבים על 65,000 אלף עובדיה בחנו את המוצר והטכנולוגיה שלנו, מול סיסקו הענקית, סימנטק המפלצת, מקאפי וגם וויב סנס - שזכתה ללא מכרז של ממש בפתח תקווה – ואפל בחרה בנו. אותו כנ"ל עם עם חברת נאס"דאקאית בשם ארובה נטוורקס, שבחרה בנו.
 
אתן לך דוגמא אמיתית של מכרז במשרד הפנים הישראלי – הרשות למאגר מידע ביומטרי – יצאה עם מכרז לרכש של 'חומת אש' -Firewall  : לכל הדיעות צ'ק-פוינט היא יצרן ישראלי מוביל עולמי בתחום זה. בכל דפי המכרז, לא מוזכר אפילו פעם אחת ויחידה כי תינתן עדיפות של 10 נקודות או בכלל ליצרן ישראלי – ראה זאת שחור על גבי לבן - כאן. 

ברגע שמשרד ממשלתי מראש לא נותן עדיפות ליצרן מקומי הוא מחליש אותו...
 
שים לב למכרז נוסף מהחודש בתחום הנדון: כאן. אף מילה בודדה על תיעדוף כחול לבן...
 
אני חושב, כי פעולה כזו מצידכם לפעול עם התקשורת [בפרסומת לעידוד כחול לבן] היא נכונה, אבל למשרדים ממשלתיים צריכה להיות יכולת ושיניים לבטל מכרזים שלא עמדו בתקן של בדיקת היתכנות ל'כחול לבן', מה גם לפעול בצורה נחרצת יותר לגבי הצהרות של 'ספק יחיד' – אין דבר כזה כבר – היום העולם תחרותי מאוד בכל תחום ונישה".