הסוף העגום של בטר פלייס היה ברור לי מהתחלה (ב- 2009), אז הייתי קול בודד, שקרא להסיר את המסווה ומערכת יחסי הציבור מעל המגלומניה הבלתי אפשרית הזאת. כעת, ה- CNN מדווח, כי בטר פלייס תודיע בימים הקרובים על פשיטת רגל. סוף לחלום של עצמאות אנרגטית לישראל. 
מאת: אבי וייס, 25.5.3, 23:00

בתחילת 2009 התחלתי לחקור ביסודיות את תופעת "בטר פלייס". נפגשתי עם יזמים, מומחים ואנליסטים מישראל ושוחחתי עם אין ספור מומחים מהעולם. מהר מאוד הגעתי למסקנה, שמדובר בחלום הזוי המבוסס על אי הבנה בסיסית ושאיבת כל צמרת המדינה, מנשיא המדינה ומטה, להרפתקאה כושלת, חסרת כל סיכוי להצלחה. זכיתי אז לקיתונות של בוז, השמצות גלויות ואנונימיות ואיומים.

אולם, במהלך הסדרה הארוכה בה כיסיתי את נושא "המכונית החשמלית", לא שיניתי את דעתי. המאמר הראשון בסדרה, שניתח את תופעת "בטר פלייס" מ- 2009 (למעשה השני בסדר הכרונולוגי של פרסום הסדרה), מצוי כאן למטה בנספח. לא נגעתי בשום מילה... זה עדיין אקטואלי...

בכתבות המשך ניתחתי בצורה ברורה, איך צריך להיראות מערך של טעינת מכוניות חשמליות בישראל, פתרונות ראויים שנבחנו והצליחו בעולם הרחב. אולם, זה לא קרה. קובעי המדיניות ראו בי מטרד. כעת, מדינת ישראל משלמת את מחיר הפיגור שלה בתחום זה מול העולם (די מזכיר סיפור טרי בתחום אחר, תחום הסלולר ואי המעבר ל- LTE). שלא לדבר על כל המשקיעים, שאיבדו ומאבדים את כל כספם. כך, איבדנו עשור, בתחום העצמאות האנרגטית. אגב, בבטר פלייס לא הגיבו לדיווח על פשיטת הרגל הקרבה.

כיום, ניתן רק לתעד את הנזקים הכלכליים הישירים, שהביאה בטר פלייס על עצמה ומשקיעיה. מאז הוקם מיזם בטר פלייס ב-2007 ועד סוף 2012 הצטברו הפסדיו ל-812 מיליון דולרים (כ-3 מיליארד ש"ח), כאשר את השנה החולפת לבדה המיזם סיים עם הפסד של 454 מיליון דולרים והערת "עסק חי" בדוחותיו. עיקר הנזק נרשם ברבעון הרביעי, אותו סיכמה בטר פלייס בהפסד של כ-251 מיליון דולרים, אחרי שבתקופה זו הכירה בטר פלייס בירידת ערך של 179 מיליון דולרים בגין פעילותה בישראל ושינוי מבני שביצעה (כולל החלפה מהירה של 2 מנכ"לים...).

את הנזקים העקיפים קשה לאמוד. ברור שתושבי ישראל שילמו על כל ההקלות במיסים, אגרות והיטלים שקיבלה בטר פלייס, מכל הכיוונים. זה, כמובן, לא הפריע לראשיה לשלשל לכיסם, כל השנים, משכורות עתק ושאר הטבות. הרי "הפראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים". גם איש במנגנונים הממשלתיים לא ישלם על הפארסה הזאת, שנעשתה בחסות כל צמרת המדינה, מנשיא המדינה ומטה, כולל כל אגפי משרד האוצר. אלו בדיוק אותם חוכמולוגים המנסים כעת לקדם את הפתרונות התלושים מכל מציאות לגבי ה- LTE, "השוק הסיטונאי" ושחיסלו את היכולת להקים "רשת חרום לאומית" המתאימה לישראל (מה כל המונחים הללו? אפשר לקרא אודותם בהרחבה במאמרים אחרים באתר...). השרים באוצר התחלפו, אבל אותה מנגינה נשארה. 

עדכון: "החברה לישראל" החליטה לא להשקיע יותר בבטר פלייס, העמידה אותה במצב של חברה "חדלת פירעון" ושלחה אותה לבית המשפט לבקש סעד. בטר פלייס פנתה אמש (26.5) לבית המשפט המחוזי מרכז וביקשה מפרק זמני. בדנמרק, חברת המכוניות רנו לקחה על עצמה את האחריות למכוניות ולמצברים הנטענים שיש במכוניות של לקוחות בטר פלייס. בישראל, זה לא קרה ולא יקרה. הלקוחות (כמו גם העובדים, הספקים וכל שרשרת הערך סביב בטר פלייס), נשארו עם הבטחות ומילים ריקות. 

נספח
מאי 2009

עמדות טעינה לרכב חשמלי – חשיפת הגרסה הישראלית (חלק ב').
 
בניגוד לחברת Coulomb Technologies האמריקאית, שפורסת עמדות טעינה מלאות עם מערכות תקשורת, שירות וגבייה, העמדות הישראליות של בטר-פלייס הן לא יותר משקע חשמלי תקוע בחניון, במיטב המסורת הישראלית של "יהיה בסדר". כך נולד לו מונופול מתוחכם ומבריק בחסות ה"חפיפיות" הישראלית.
 
בחלק א' של הכתבה אודות עמדות טעינה לרכב חשמלי – היבטי תקשורת, הצגנו את המבנה התקשורתי של מערך הטעינה של חברת Coulomb Technologies האמריקאית. מדובר במערכת, שכבר מופעלת הלכה למעשה ברחבי ארה"ב ובכמה מקומות בעולם, עם מערכות תקשורת של אלחוט וסלולר משולבות (Wireless-Mesh – ZigBee, סלולר - Data, ו- RFID), עם חיבור לפורטל אינטרנטי ו- Google Maps, עם מערכות Back-Office מלאות, לרבות מערכות Billing ו- CRM. ללא ספק, מערכת המראה על רצינות מתכנניה ושעונה, במבט ראשוני, על הצרכים של השוק העולמי החדש של טעינת מכוניות חשמליות. היא גם אינה יחידה בשוק הזה. ככלל, הטכנולוגיה של רכבים חשמליים אינה חדשה (עפ"י ויקיפדיה). כלי רכב מונעי מצבר קדמו לכלי רכב מונעי נפט ודיזל. בין השנים 1832 ו-1839, איש העסקים הסקוטי רוברט אנדרסון המציא את הכרכרה החשמלית הראשונה. פרופסור סיבראנדוס סטראטינג מגרונינגן, הולנד, תכנן מכונית חשמלית זעירה אשר נבנתה על ידי עוזרו כריסטופר בקר כבר בשנת 1835. ממש לפני שנת 1900, לפני עלייתם של מנועי הבעירה הפנימית החזקים והמזהמים, החזיקו כלי רכב חשמליים בהישגי מהירות ומרחק מרשימים. בין השיאים המרשימים היו שבירת מחסום המהירות של ה-100 קילומטר בשעה, על ידי קמיל ג'נאטזי ב-29 באפריל 1899, בעת נסיעה ברכב חשמלי דמוי רקטה אשר כונה "ג'מייס קונטנטה" והגיע למהירות שיא של 105.8 קילומטרים בשעה.
 
בשבוע שעבר הגיע לישראל נציג מקצועי, כדי לבחון אפשרות לפריסה של הפתרון של חברת Coulomb Technologies גם כאן בישראל. היה זה מרק קרייק, מנהל הפיתוח והאסטרטגיה של חברת 365-Energy מגרמניה, שהיא חברת בת המייצגת את החברה האמריקאית באזור EMEA. הנציג הזר גילה חיש מהר, שמדינת ישראל היא כבר מדינת מונופול של בטר-פלייס, מונופול שנוצר לו ללא כל החלטה ממשלתית, חוקית או אחרת, ולא עבר כל תהליך של בדיקה מסודרת ואישורים מוסמכים כלשהם. אפילו תכנית עסקית ראשונית טרם הוצגה למדען הראשי, או למרכז ההשקעות, או למישהו רשמי, או בכלל. יתרה מכך. כדי לקבוע עובדות בשטח, בטר-פלייס כבר פרסה כ- 800 עמדות טעינה בחניונים של חברות שונות ועיריות (כמפורט במאמר הראשון), בלי כל היתר רשמי כלשהו, והיא מתכוונת שעד עד סוף 2010 יהיו בארץ כחצי מיליון עמדות טעינה ועוד כ- 100 עמדות להחלפת מצבר.
 
לקחנו לנו זמן ומאמץ לגלות, שכל עמדות הטעינה של בטר-פלייס כלל לא דומות למערכת הטעינה שהצגנו במאמר הראשון, מתוצרת Coulomb Technologies או מתחרותיה בעולם. מדובר בלא יותר בעמודים תקועים באספלט או בבטון, שהם רק שקע חשמלי בחניון. כל עמוד הוא שקע חשמלי בנפרד, בתוך עמוד ריק וחלול. בשלב זה אין: תקשורת, תוכנה, Back-Office, Billing, פשוט אין כלום. רק עמוד ברזל ושקע חשמלי. כמובן עם הלוגו הצבעוני של בטר-פלייס.
 
הקוראים העירניים שלנו מייד ישאלו: אז איך גובים תשלום מהנהגים? התשובה: בשלב זה, לא גובים. איך יודעים מה הצריכה החשמלית של כל רכב? התשובה: לא יודעים. לכן, זה עסק ממש פשוט, עניין הפריסה החדשה הזו תוצרת ישראל: בעלי החניון משלמים את החשמל המוביל מלוח החשמל שלהם לעמודים בחניון... כרגע זו הבעיה שלהם איך לחייב את הנהגים, אם בכלל, ואיך למדוד את הצריכה של כל אחד, וכיו"ב...

היות ואין בישראל מכוניות חשמליות (כפי שהובטחו ע"י שי אגסי ושועי הארץ ששיחרו ומשחרים לפתחו, שהבטיח שכבר שב- 2009 תוצף מדינת ישראל במכוניות חשמליות), אזי אין גם צורך להציב ולפרוס מערכות תקשורת, תמיכה או גבייה לעמודים החלולים הללו. כך נוצרת לה, די בשקט, בועה כלכלית חדשה במדינה.
 
המציאות, בעברית פשוטה יותר וברורה: בטר-פלייס כובשת את החניונים בישראל בשיטת ה"יהיה בסדר" הישראלית המוכרת, או יותר נכון בשיטת ה"דונם ועוד דונם" מתקופת "חומה ומגדל". כך יוצרים מונופול בידיעת הממשלה וכל הצמרת הפוליטית שנפגשה ונפגשת עם היזמים ודואגת לצילומים מתוקשרים של מפגשים אלו. ע"י כך דואגים, ששום מתחרה לא יוכל להיכנס לישראל עם מערכות טעינה חשמליות, אפילו אם הן יותר זולות, יותר מתקדמות ויותר יעילות.
 
במדינת ישראל לא התקיים עד היום שום דיון מסודר ותהליך קבלת החלטות מוגמר וברור בנושאים הבאים:
א. האם טכנולוגיית הטעינה החשמלית ורכבים חשמליים היא הפתרון המועדף והמתאים למדינת ישראל?.
ב. או שמא (על רקע מצבורי הגז שהתגלו בחופי ישראל) הפתרון המועדף לשוק הישראלי הוא מכוניות שנעות על גז. או לחילופין, שילוב של מכוניות המופעלות בגז, מכוניות היברידיות ומכוניות על מתנול?
יודגש שיש מדינות רבות בעולם שכבר החליטו לאן הן הולכות בתחום האנרגיה והן יישמו ומיישמות זאת הלכה למעשה. דוגמאות בולטות: ברזיל, שבדיה.
ג. אם אכן נניח שהפתרון המועדף הוא אכן חשמל: אם זה צריך להתממש בישראל ע"י פתרון בדמות בטר-פלייס, או שיש לבצע מכרז פתוח לכל, לפריסת תחנות טעינה, לפי מפרטים שייקבעו ע"י גופי הרגולציה המתאימים?
ד. בנוסף: מה ההשקעה שהממשלה צריכה לבצע בתחום זה, אם בכלל? מה ההשפעה של השימוש בחשמל לטעינת מכוניות על משק החשמל שלנו וכמה זה יעלה למשלם המיסים (בהשקעות בחברת חשמל לבניית תחנות כוח חדשות)? מה ההשפעות הסביבתיות של מהלך כזה? מה הן מערכות התקשורת שיש לאשר ולהקצות לצורך מתן השירות הזה בפריסה ארצית? מהן עקרונות הצרכנות, הבטיחות והרישיונות שנדרשים לפריסה כזו?
 
לכל השאלות הללו ועוד, אין מענה ברור, וגם לא בטוח שיהיה בקרוב. זאת, בגלל שהממשלה עסוקה בדברים יותר חשובים, ובגלל שנראה שלאיש כרגע לא אכפת מהולדתו של המונופול החדש הזה. עבודה ראשונית של המדען הראשי במשרד התחבורה בוצעה לפני כשנה וחצי, ויש בניתוח היחיד שנעשה שם יותר שאלות ותהיות, מתשובות. המונופול של בזק שהוגדר פעם כדורסני, יכול להצטייר אפיזודה חולפת ושולית בהיסטוריה של מדינת ישראל מול המונופול החדש שניראה שקם כאן לטעינה חשמלית.

לעומת זאת, משרד האוצר, במסגרת הצעת חוק ההסדרים למשק לשנים 2009 ו- 2010, שאת דעתנו הברורה עליו כבר הבענו, שלף הצעה להרחיב את סמכויות הוועדה לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות ולאפשר לוועדה ("עוקפת פקקים") זו, לאשר במהירות תשתיות טעינה לרכב חשמלי (בלי לציין בהצעת החוק עבור מי התיקון הזה מתבצע) ולראות זאת כפרויקט לאומי הפטור מדיונים ברמה המקומית. אם הצעה זו תאושר בכנסת, אין ספק שההתחברות עם שועי הארץ הואילה לבטר- פלייס הרבה יותר מהכנת תוכנית עסקית שתוצג לציבור ותעבור דרך כל תחנות הבירוקרטיה הרגילות.
 
תגובת דובר משרד התחבורה: "בהתאם להחלטת הממשלה המעודדת שימוש בכלי רכב בעלי הנעות ללא דלק, הוקמה ועדה בינמשרדית בראשות מנהל אגף תקציבים במשרד האוצר שמתפקידה לקבוע אבני דרך בהיבטי מיסוי, תקינה וכד' לצורך עידוד השימוש בכל רכב אלה. משרד התחבורה תומך ומסייע בנושאים המצויים בתחום אחריותו לכל יזם הפונה בבקשה לקידום הנושא. נושא עמדות הטעינה מצוי בתחום אחריותם של משרדי הפנים והתשתיות".

מאגף הרכב במשרד התחבורה קיבלנו תשובה די דומה: "בכפוף להחלטת ממשלה המעודדת שימוש בכלי רכב בעלי הנעות ללא דלק (רכב חשמלי, תאי דלק וכד'), הוקמה ועדה בינמשרדית בראש מנהל אגף תקציבים באוצר שמתפקידה לקבוע אבני דרך בהיבטי מיסוי, תקינה וכד' לעידוד השימוש בכלי רכב אלה. משרד התחבורה תומך ומסייע בנושאים המצויים בתחום אחריותו לכל יזם הפונה בבקשה לקידום הנושא. על פי הידוע לנו, נושא עמדות הטעינה, מצוי בתחום אחריותם של משרדי הפנים והתשתיות".
 
במקביל לפריסה זו, יש חברה נוספת בישראל שעוסקת בתחום הרכבים החשמליים והיא ETVM מהרצלייה, שרק בשבוע שעבר סיימה גיוס הון של 12 מיליון דולרים, והיא מציגה תפיסת עולם שונה לחלוטין מבטר-פלייס (אם תסיים את הפיתוח ותוכיח שאכן הפטנטים שלה עובדים). חברה זו (ויש עוד כמוה), רק מעצימה את המציאות שמוצגת כאן - של הניסיון לחסום את השוק החדש הזה ע"י פתרון אחד, מבית בטר-פלייס.
 
כל בקשותינו לקבל תגובה מלאה ומפורטת מבטר-פלייס על תוכניותיה נדחו, וקיבלנו לבסוף את התשובה הרשמית הבאה מבטר-פלייס: "החברה בשלב זה נמצאת בהליך מתקדם של פיתוח ופרטים ונתונים רלוונטיים יוצגו בהמשך".
 
באופן לא רשמי נודע לנו שמכוניות חשמליות שמתאימות למפרטים של בטר-פלייס תגענה לשוק המקומי רק ב- 2011, בשלב זה הם (בבטר-פלייס) נמצאים ב"פיילוט". ברגע שרשת הטעינה תהיה מוכנה לשימוש, היא תהיה (לדברי בטר-פלייס) גם מחוברת לרשת תקשורת. בשלב זה של הפיילוט והפיתוח אצלם, החברה לא מדווחת על הפעילות בתחום, לאיש (למעט כמובן למשקיעים בה). לכן, החברה נמצאת כרגע, כהגדרתה, בשלבי המו"פ ואינה מוכנה לספק תשובות לכל שאלותיי. אפילו חברת ייעוץ לתחום התקשורת (לאיפיון רשת התקשורת של הפרויקט) אין עדיין לבטר-פלייס. השמועות על בחירה בחברת TCM שמועמדת לקבל את עבודה בזכות קשרים נמצאו כלא מבוססות, ונכון להיום, בטר-פלייס לא מפרסמת מאומה על מכרזיה ושיטת בחירת ספקיותיה, בשום מקום, והיא פועלת בשיטת ה- Stealth Mode (החשאיות), מה שלא מפריע לה בכלל לתפוס חזקות והסכמים בכל שטח מדינת ישראל. עד שתגענה המכוניות החשמליות הראשונות התואמות את המפרט של בטר-פלייס לשוק ב- 2011, כבר כל מדינת ישראל תהיה מכוסה בעמודים עם השקעים החשמליים של בטר-פלייס. אין ספק שמדובר באחת מהתכניות היותר מתוחכמות, שאפתניות ומבריקות שנולדו בישראל בעת האחרונה.