סודות ושקרים בפרקליטות והיועמ"ש: מי היה ב"ניגוד עניינים" בתיק 4000?

דף הבית >> חדשות >> השבוע בכותרות >> סודות ושקרים בפרקליטות והיועמ"ש: מי היה ב"ניגוד עניינים" בתיק 4000?
"הרמת מסך" מעל ללב של "תיק 4000": למה הוא נולד ולמה נתניהו הוכנס לתיק הזה כאשר לא היה בו במשך שנת החקירה הראשונה בנושא הזה. חשיפה שלב אחרי שלב של השקרים והסודות, שמסתירים מהציבור, כדי שלא יידע, שהתיק הזה נתפר כדי להגן על צמרת הפרקליטות והיועמ"ש עצמם. פרק 27 בסדרת הכתבות על שערוריית "תיק 4000".
מאת: אבי וייס, 30.6.19, 08:10 עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט

בעקבות פרק 25 בסדרה, שפורסם תחת הכותרת: "תיק 4000: מתי, מדוע ואיך הוא הפך מ"תיק בזק" ל"תיק תפור" ומחורר?", ומומלץ לקריאה למי שפספס אותו, ולאור מידע חדש, שהצטבר אצלי לנוכח המשובים, שקיבלתי בעקבות החשיפות בכתבה זו, נוכחתי, שיש צורך בהשלמות של בדיקות המסמכים בפרשה זו, לרבות מסמכים רבים שטרם הוצגו בסדרת הכתבות, כדי לבסס 2 כיוונים מרכזיים, שעלו מהכתבה:

א. היועמ"ש עו"ד ד"ר אביחי מדלבליט (בתמונה משמאל), ככל המסתמן, לא ראה בכלל מסמכי מקור (כולל מסמכים, שהוא עצמו חתום עליהם), רק סיכומים בכתב ובע"פ, כולל מצגות, ולכן הוציא תחת ידו "כתב חשדות" מחורר, שאין בו אפילו משפט אחד מלא נכון (כמפורט כאן), ולמעשה, יצאו מתחת ידו 2 גרסאות של "כתב החשדות", שלא רק שאינן זהות, הן סותרות זו את זו בנקודות הכי מרכזיות (כמפורט כאן).  

כלומר: היועמ"ש עו"ד ד"ר מנדלבליט הוזן במידע רק על בסיס מה שהמשטרה (ברשות המפכ"ל הקודם, רוני אלשיך) סיכמה בחקירתה בליווי הפרקליטות, ועל בסיס מה שקיבל בסיכום החקירות, מה שנעשה ע"י פרקליטת כלכלה ומיסוי מחוז ת"א ליאת בן ארי והצוות שהיא ממונה עליו, בגיבוי מלא של פרקליט המדינה - עו"ד שי ניצן.

היועמ"ש החליט לתת להם גיבוי (או חיפוי, תלוי בנקודת המבט), גם כאשר חשפתי מהיכן הודלפו על פי ממצאים, שנאספו על ידי מהמסמכים, שיצאו מהמחשבים של הפרקליטות והיועמ"ש. הוכחתי, שמסמכים חסויים (וגם כאלה, שטרם פורסמו ושטרם נחתמו ע"י היועמ"ש), הודלפו לעיתונאים "המקורבים לצלחת" משם. (בקצרה: הם הודלפו מהמחשבים מהמשרדים של הפרקליטות בת"א ובי-ם ומהמחשבים בלשכת היועמ"ש ודוברות הפרקליטות, וגם ב-2016 מהמחשבים מלשכת עו"ד דינה זילבר, כמפורט כאן וכאן). 

התלות של היועמ"ש במה שקיבל כסיכומים ומצגות הובילו למסקנות עו"ד דנה נויפלדשגויות לחלוטין (כמפורט בכל עשרות הכתבות המצויות בנספח ג' כאן למטה), והעיקר: וזה נחשף בפרק 25, המהלכים הללו נועדו להסתיר את מעורבות היועמ"ש (הקודם והנוכחי), הפרקליטות והיועצת המשפטית של משרד התקשורת (עו"ד דנה נויפלד, בתמונה משמאל) ועוד הרבה יועצים משפטיים ופרקליטים, מעורבות עמוקה בכל מה שיש בתיק 4000 כולל אישור כל המהלכים המתוארים בתיק הזה כפליליים.

כלומר: אם יש מעשים פליליים, הם אושרו ע"י היועמ"שים, הפרקליטות וסדרה ארוכה של יועצים משפטיים ובכללם עו"ד דנה נויפלד (בתמונה משמאל).

כלומר: אין תיק פלילי, ששמו תיק 4000. ואם הוא ישנו, זו "תפירת תיק".
זה ברור: איך אפשר לבנות תיק פלילי, שכולו מורכב מאישורים של יועצים משפטיים הכי בכירים ולאורך זמן ובאופן עקבי, על כל תג הכי קטן שנעשה?

זה מוביל אותי לסעיף השני.

ב. מי שטוען, שיש להמתין להסקת מסקנות, אם היתה כאן "תפירת תיק", עד שיסתיים כל ההליך המשפטי בעניינו של נתניהו (ככל שיהיה הליך כזה), אומר בפועל, שהנושא הזה אולי יגיע לדיון בעוד 5-10 שנים (רק אז יהיה פסק דין חלוט), ואז הנושא הזה לא יטופל כלל לעולם, כי יש התיישנות. החסינות המוחלטת, שהפרקליטות והיועמ"ש בנו לעצמם במדינת ישראל, בשונה מכל המדינות המתוקנות בעולם, מפורטת בהרחבה בנספח ב' כאן למטה. 

בסדרת 4 כתבות יעודיות לנושא "ניגודי העניינים" הנפתחת כאן, במסגרת סדרת הכתבות על שערוריית תיק 4000, אעסוק בעניין מרכזי אחד והוא העניין הכי חמור, ולכאורה, הכי מבוסס ב"כתב החשדות": "ניגוד העניינים" של נתניהו מול אלוביץ', מה שהוביל להחלטת היועמ"ש (בכפוף לשימוע) להעמידו לדין באשמות מרמה והפרת אמונים בנוסף לאשמת לקיחת שוחד. 

לצורך ניתוח המסמכים, שאציג במהלך הסדרה, בניתי לוח זמנים חדש ל"תיק 4000", לוח זמנים מנקודת הראות הבלעדית של "ניגודי עניינים" ולוח הזמנים הזה ילווה את כל 4 הפרקים לנושא "ניגודי העניינים", שכאן זה הפרק הראשון לנושא זה.

לוח הזמנים המלא הזה נמצא כאן למטה בנספח א' והוא מלווה ומשולב, שלב אחרי שלב, בכל פרקי הסדרה.

לוח זמנים זה של "ניגודי עניינים", חופף לחלוטין ומשלים את לוח הזמנים של "תיק 4000" הנמצא כאן בנספח א' - בפרק 25 בסדרה, והוא לוח הזמנים המלא והמשקף את כל מה שהתרחש סביב התיק הזה מ-2010 עד 2019.

תחום "ניגודי העניינים", שיש כאן למטה בנספח א', נוגע לשנים 2005 עד 2019 (כולל) עם קישור לעשרות רבות של מסמכים שנחשפים ומנותחים בפרקי הסדרה הזו (בלינקים שיש בכל שורה) והלו"ז החדש הזה מתרכז בעיקר ב-2 אנשים: עו"ד דנה נויפלד ובעו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט. בהמשך הפרק הזה ובשאר פרקי הסדרה תבינו היטב למה ההתמקדות היא דווקא בשניים הללו (עם התמקדות משנה בעו"ד דינה זילבר).  

נושא "ניגוד עניינים" בשירות הממשלתי הוא נושא מאוד מורכב וחשוב (תשומת לב, שעו"ד דנה נויפלד, כאמור בנספח א' כאן למטה, עסקה ממש בתחום הזה בלשכת היועמ"ש, בתחילת דרכה בשירות המדינה, ובהמשך יובן למה הנקודה הזו כל כל חשובה, כי היא מכירה היטב את התחום הזה, גם מניסיון מקצועי וגם מניסיון אישי).

התחום הזה (של "ניגודי עניינים") הוגדר ונותח בהרבה מאמרים (למשל: כאן, כאן וכאן), ומעוגן בצורה ברורה בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה (כאן), בהנחיות "ועדת אשר" (שחלות על כל השרים כולל רוה"מ) ובאחריות משרד מבקר המדינה - כאן וכאן, והנושא אף נדון זה מקרוב בוועדה בין משרדית מיוחדת, שהוקמה לנושא זה במשרד המשפטים, שהמלצותיה טרם יושמו (כאן). 

תשומת לב, שעל פי תצהיר של עו"ד ד"ר מנדלבליט, ההחלטה על הגשת כתב אישום כנגד נתניהו (ככל שיוחלט אחרי שימוע), יכולה להתעכב בחצי שנה (כאן). כך, שבהחלט יש מספיק זמן לבצע "חישוב מסלול מחדש", בכל הקשור ל"תיק 4000". זאת, במיוחד על רקע כל החשיפות בסדרת הכתבות והמאמרים, שמפורטים בנספח ג' למטה. 

1. מי אישר את "הסדר ניגוד העניינים" של בנימין נתניהו (רוה"מ ושר התקשורת באותה עת)?
לרוה"מ בנימין נתניהו נעשה "הסדר ניגוד עניינים" ע"י היועמ"ש הקודם (עו"ד יהודה וינשטיין) - כאן. הסדר זה נעשה כשנתניהו היה  כבר שר התקשורת. ההסדר נחתם ב-27.10.15 כשנתניהו התמנה גם לשר התקשורת ב-15.11.14, אבל אין בו (במסמך זה) כל זכר למילים שאול אלוביץ' וקבוצת בזק, לכן, עלינו לחפש "הסדר ניגוד עניינים" נוסף, שכן מכסה את העניין החשוב הזה.

אם אנו נשענים רק על "כתב החשדות", שחתום ע"י עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, אזי התשובה לשאלה מי אישר את ההסדר היא: עו"ד דינה זילבר. היא הכינה "הסדר ניגוד עניינים" חדש וסופי לנתניהו, כמופיע בתצלום הבא:
ניגוד עניינים 1

חוץ מהתאריך ומספר הסעיף, אין כאן שום דבר נכון.

אפשר אולי לייחס את זה ל"תעתועי זיכרון" של עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (תכונה אנושית ידועה, שנמצאה דווקא אצל השופטת בדימוס הילה גרסטל - כאן).

אולם, במציאות, ההסדר הזה גובש ע"י עו"ד דנה נויפלד, הוגש לחתימתו של ד"ר מנדלבליט ע"י עו"ד דינה זילבר, שנשאה אז תואר אחר לגמרי מהכתוב בתצלום כאן, ומי שחתום על ההסדר "החדש והסופי", כאמור וכנדרש בחוק ובכללי "ועדת אשר", הוא עו"ד ד"ר מנדלבליט בכבודו ובעצמו. הוא ולא אחר.

העלמת מסמכים חתומים ע"י ראשי מערכת הייעוץ המשפטי והפרקליטות - היא קו המאפיין את כל מה שיש ב"כתב החשדות" בנוגע לתיק 4000. 

את המסמך של עצמו, היה יכול ד"ר מנדלבליט למצוא באתר משרד המשפטים, בעת שהוא חותם על "כתב החשדות". מדובר במסמך גלוי לחלוטין (כאן), שפורסם באתר משרד המשפטים ב-16.6.16 (משום מה כתוב בכותרת הידיעה באתר 15.6.16) והמסמך המלא עצמו מ-14.6.16 הוא כאן

החתימה על המסמך הזה אומרת הכל:
ניגוד עניינים
כאן אנו רואים, שמי שחתום על המסמך זה ד"ר אביחי מנדלבליט, הוא ולא אחר.
זו חתימת ידו המקורית

כך שסעיף 254 ב"כתב החשדות" פשוט לא נכון

כ"כ, עו"ד דינה זילבר היא משנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ) ולא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי מנהלי), שזה התואר שלה רק מאמצע 2017 והמסמך המצוי כאן הוא מאמצע 2016.

אלו 2 תארים שונים לתפקיד 
(ראה מבנה לשכת היועמ"ש והמשנים שלו. יש ליועמ"ש 7 משנים, שכל אחד עומד בראש מחלקה מקצועית אחרת, כמפורט באתר משרד המשפטים).

המסמך הזה הודלף לתקשורת הרבה לפני שנחתם וגובש (ההדלפה בוצעה במיוחד דרך "הארץ") וכמה פעמים במהלך הגיבוש שלו, והמסמך הסופי הודלף ל"הארץ" במלואו, ממש כמה שעות לפני שנחתם ע"י עו"ד ד"ר מנדלבליט.

כאמור, מצאתי, שהמסמך הזה דלף כמה וכמה פעמים, חודשים טרם חתימתו וטרם הוצאתו לתקשורת, למשל - דוגמאות בלבד: כאן בהארץ ב-31.3.16 ופעמיים כאן מ-19.4.16 וכאן מ-24.5.16, בדה-מרקר, שפרסם זאת בנוסף ובמקביל להארץ).

הם (דה-מרקר והארץ) היו הראשונים להפיץ את המידע המודלף בנושא הזה, שוב ושוב, וכלי התקשורת האחרים פשוט העתיקו מהם, ואחריהם הלכו והפיצו זאת כמה חברי כנסת דוגמת ח"כ אראל מרגלית (שהתלונן בכל מקום ואף הגיש בג"ץ בנושא זה: בג"ץ 4748/15, שהדיון בו הסתיים ב-21.10.15), ח"כ זהבה גלאון (שאף היא התלוננה בכל מקום וגם ישירות אצל היועמ"ש), ועוד חברי כנסת, ש"חגגו" בתקשורת במקביל ל"מסע צלב" תקשורתי, שהתנהל אז כנגד נתניהו, בדיוק בנושא זה, דוגמת ח"כ מיקי לוי, ח"כ שלי יחימוביץ' ועוד פוליטיקאים.


מהיכן זה הודלף? את זה כבר פתרנו כאן סעיף 3 בפרק 23 בסדרה: מהמשרד של עו"ד דינה זילבר, כשזיהיתי באופן חד-ערכי, שהמידע יצא ממחשב המתופעל כיום ע"י עו"ד רותם ארנרייך, שעובד בלשכה של עו"ד דינה זילבר (נושא, שכמובן לא נבדק בכלל. למה? ראה נספח ב' כאן למטה). 

2. מי חיבר את המסמך הזה, בחתימת עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט?
כבר ציינתי, שמי שהוביל את מהלכי חיבור המסמך הזה והביא אותו לחתימה של ד"ר מנדלבליט היא עו"ד דינה זילבר, שממשרדה גם המסמך הזה הודלף, הרבה לפני החתימה שלו, כולל הדלפה, שהובילה לחשיפת החלקים המושחרים, כלומר החסויים, במסמך הזה כמתואר כאן.

אולם, מי שכתבה את רוב המסמך זו עו"ד דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת.

את העניין הזה זיהיתי בזמן אמת ופרסמתי זאת במאמר מאוד נוקב תחת הכותרת "ד"ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה מנותק לגמרי מהמציאות" וזאת בעקבות כמה "סימנים", שהיא השאירה במסמך ובכלל זה:
  • היא סידרה לעצמה "עמדת כוח" בדמות "מינוי של משגיח כשרות" מד"ר מנדלבליט, להשגיח על נתניהו, שהוא לא יקבל שום החלטות רגולטוריות בעיתיות בעניין פלאפון (כאן). למה דווקא פלאפון? כדי  שהיא עצמה, בשעה שהיא כן "בניגוד עיניינים" - זה יראה שהיא לא ב"ניגוד עניינים" כביכול אישי, (אסור היה לה ועדיין אסור לה להתעסקי עם בזק. ואז, כאילו שהחלטות רגולטוריות בענייני פלאפון לא משפיעות בכלל על IBC, שאליה היא קשורה דרך בן זוגה - פירוט בנספח א'). "ישארבלוף" במיטבו. 
  • היא כתבה, שאין רגולציה על שידורי טלוויזיה על רשת האינטרנט (כאן), דבר שאינו נכון משפטית, כי יש חוק מפורש בעניין זה, אבל קודמתה לתפקיד וגם היא, החליטו להתעלם מהחוק הזה ולהעלים אותו. ד"ר מנדנבליט לא שם לב "למוקש" הזה, שהיא הכניסה במסמך, עליו הוא חתם. 
למרות הטעויות המשפטיות הכבדות במסמך (הצגתי כאן רק 2 שגיאות להדגמה), לא יצא שום תיקון למסמך הזה. כנראה, שהשגיאות הללו לא נחשבו כחשובות בעיני ד"ר מנדלבליט. או שאולי הוא לא קרא ולא קורא את המסמכים המאוד חשובים, שהוא חותם עליהם (מה שנראה יותר סביר). 

בנוסף, יש "טביעות האצבע" אישיות בניסוחים של המכתב, שמובילים היישר אל עו"ד דנה נויפלד. כך, לא הייתי זקוק להוכחות נוספות - שהיא מחברת המסמך, אבל הההוכחות הללו באו ובהמוניהן - היישר מהמסמך של בדיקת "ניגוד העניינים", שחיבר מבקר המדינה ופרסם במחצית 2017 (המסמך המלא של מבקר המדינה - מצוי כאן).

במסמך הזה של מבקר המדינה, שבדק את הנושא הזה ביסודיות, עם כל המסמכים הרלבנטיים ושוחח עם כל המעורבים בעניין, מופיע ויותר מפעם אחת מי הכין את המסמך הזה (של "הסדר ניגוד העניינים" בחתימת היועמ"ש לנתניהו):
מי הכין 1

מי הכין 2

מי הכין 3

מי הכין 4

מי הכין 5

מי הכין 6

מי הכין 7

כלומר: רואים בברור בכל הצילומים כאן למעלה, שעו"ד דנה נויפלד הייתה הציר המרכזי וכמעט הבלעדי (עם הצוות המשפטי בלשכת היועמ"ש במשרד התקשורת) בהכנת "הסדר ניגוד העניינים" הזה, שהועבר לד"ר מנדלבליט ע"י עו"ד דינה זילבר. 

3. האם עו"ד דנה נויפלד קיבלה היתר ממישהו לעסוק בנושא הזה (של ניגוד העניינים של רוה"מ בתחום קבוצת בזק)?
את השאלה הזו שאלתי (ולא רק אני) כמה פעמים, ולא קיבלתי תשובה. בפעם האחרונה הבולטת כששאלתי זאת, זה פורסם במאמר תחת הכותרת: "התעלומה של חוות הדעת המשפטית לשר התקשורת דאז: ביבי נתניהו".

ההיתר היחיד (שנחזור אליו בהרחבה בכתבה הבאה, בתת-סדרה זו), הוא היתר לעסוק ב"תיק השירות תשתיות פאסיביות" של "השוק הסיטונאי", שעל רשת בזק, היתר לעיסוק בנושא ממש משני ומאוד טכני ושולי בכל רגולציית "השוק הסיטונאי" (אבל מאוד מאוד חשוב מבחינה כלכלית ל-IBC \ קבוצת סלקום כיום), היתר, שהתקבל מבעל תפקיד לא ידוע בלשכת היועמ"ש - ביום 21.1.16, כמופיע בתצלום כאן:
עדכון ניגוד עניינים עו"ד דנה נויפלד

אולם, מסמך "ניגוד העניינים" לנתניהו נחתם ביום 14.6.16 והוא עוסק בכל הסוגיות הרגולטוריות הכי משמעותיות הקשורות בקבוצת בזק. כלומר: בזמן הזה לעו"ד דנה נויפלד היה (לכל היותר, נטפל בזה במאמר הבא), היתר רק לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות" של בזק, בזמן שהיא עוסקת בקדחתנות ממרץ 2016 ועד יוני 2016, כמפורט בצילומים למעלה, בכל הנושאים של הרגולציה של בזק, בלי כל היתר ובניגוד גמור לאמור בהסדר ניגוד העניינים שלה, שהיה אמור להיות ידוע לד"ר מנדבליט (שקיבל העתק, ראה לוח תפוצה בתצלום כאן למעלה) וכמובן היה ידוע לעו"ד דינה זילבר.

או, שאולי עו"ד דנה נויפלד כן קיבלה היתר כזה מעו"ד דינה זילבר, או אולי מעו"ד ד"ר מנדלבליט עצמו. אני לא יודע, כי תשובות לא קיבלתי, לא אז ולא מאז.

גם אין שום תיעוד לאישור כזה, ככל שהיה.

אולם, עצם העובדה, שד"ר מנדלבליט חתם על מסמך, שהוכן רובו ככולו ע"י עו"ד דנה נויפלד, כשידוע לו, שיש לה (לכל היותר) היתר רק לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות של בזק", והיא גם קיבלה ממנו תפקיד חשוב "להשגיח על נתניהו", תפקיד שקיבלה ממנו בכתב במסמך, מצביע על כך, שד"ר מנדלבליט - או שהסכים, או שהעלים עין בכוונה, מבעיית "ניגוד העניינים" החריפה של עו"ד דנה נויפלד.

יש עוד אפשרות: הוא (ד"ר מנדלבליט) חתם על המסמך החשוב הזה בלי לקרוא אותו, או שקרא אותו ברפרוף, או אולי קיבל הסבר בע"פ והסתפק בכך, בלי לקרוא את המקור ובלי לשאול שאלות ולהעמיק במה שכתוב במסמך, שהוא חותם עליו. אני די מאמין, שזו האופציה הנכונה להסבר המצב הכאוטי, שנוצר כאן. 

בהערת אגב אציין, שאתר News1 טען בחריפות ל"ניגודי עניינים" של ד"ר מנדלבליט עצמו, בהקשר של יחסיו עם עו"ד שי ניצן, וזה פורסם שם כמה פעמים (למשל: כאן וכאן). אולם, המסמכים (ככל שיש), שנמצאים בידי יואב יצחק, מו"ל והעורך של News1, לא נבחנו על ידי ולא ראיתי אותם. כך, שאין לי מה לציין או להוסיף בעניין זה. 

[עדכון 3.7.19: העיתונאי אלי ציפורי, פרסם כמה פוסטים מאוד חריפים ונוקבים בענין עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט ועו"ד שי ניצן, די בדומה ובהמשך למה שפרסם בזמנו יואב יצחק מ-News1, אבל בהרחבה, עם התמקדות בנושא מנקודת מבט שונה ואקטואלית, עם ציטוטים ממסמכים שנוגעים לנושאים החמורים הללו. למי שמתעניין זה: כאן, כאן וכאן]. 

4. האם יש כאן עניין פלילי (בנושא ניגוד העניינים של נתניהו מול אלוביץ') כעולה מ"כתב החשדות"?
כפי שראינו, היועמ"ש בדק את העניין הזה לאור ריבוי התלונות, שהוגשו לו (הוא מציין במסמך במפורש את "הארץ" ואת ח"כ זהבה גלאון) והנושא הזה גם התגלגל לפתחו של הבג"ץ, כפי שציינו לעיל, כך שממילא היועמ"ש והפרקליטות נדרשו להשיב לבג"ץ בנושא זה.

היועמ"ש די הפך את הסדר של כללי "ועדת אשר" (שלפיהם מבקר המדינה קודם בודק "בעיות בניגודי העניינים" ואם הוא מוצא חשדות לפלילים, הוא מעביר זאת לטיפול היועמ"ש. התהליך הזה מופיע בסעיף 11 ל"כללי אשר").

כך או כך, היועמ"ש לא מצא שום היבט פלילי במעשיו והנהלותו של נתניהו, רק עניינים טכניים ואולי משמעתיים של הסדרת "ניגוד העניינים" והוא (היועמ"ש) "העניש" את נתניהו בכך, שסילק אותו מטיפול בקבוצת בזק. זהו.

שנה אחרי החלטת היועמ"ש (שניתנה במחצית 2016), יצא מבקר המדינה עם דו"ח משלו, שפורסם במחצית 2017. המבקר כבר בדק את כל החומרים, שהתגלו גם אחרי מסמך היועמ"ש ממחצית 2016 ועד מחצית 2017. המבקר תחקר את כל הנוגעים בדבר והוציא דו"ח מאוד מפורט.

גם מבקר המדינה לא מצא שום היבטים פליליים בעניין הזה והוא המליץ לחדד נהלים ולשנות סעיף אחד בכללי ניגודי העניינים של היועמ"ש ובכללי ועדת אשר: הוא המליץ לעגן בכללים הללו את המצב האפשרי, שבו למנכ"ל המשרד יש זיקה אישית לשר, וגם אם השר לא עוסק בעניין, שיש לו בו ניגוד עניינים אישי, המנכ"ל, איש אמונו, יכול לבצע את מה שהשר מבקש ממנו ולכן יש לסגור את הפרצה הזו בנהלים.

למרות המלצת המבקר, הפרצה הזו בתקנות ובנהלים לא תוקנה עד היום, שנתיים אחרי שהפרצה הזו זוהתה והומלץ ע"י המבקר מה לעשות - כדי לתקנה. 

אם העניין זה לא תוקן, או שלדעת היועמ"ש אין פרצה כזו בתקנות ובנהלים, או שלדעת היועמ"ש זה בכלל לא חשוב מה שמבקר המדינה המליץ לתקן. אפשרות נוספת: לא רוצים לתקן את הפרצה הזו כעת, כדי לא לעזור לטיעונים של נתניהו.  

אגב, שום ליקוי ממה שהצביע עליו מבקר המדינה בשלושת הדוחות שהוציא בעניין משרד התקשורת באמצע 2017 לא תוקן, עד היום (המסמכים כאן: מבוא, דו"ח 1, דו"ח 2 ו-דו"ח 3). זה גם די ברור למה. בנוסף, כמעט כל אלו שיצרו בהתנהלותם את הליקויים - עדיין בתפקידם (גם במשרד התקשורת וגם בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש). עצם תיקון הליקויים יוכיח שהם נכשלו (כך כנראה הם חושבים) ויעזור אולי לטיעונים של נתניהו... 

ההבדלים בפערי הידע בין "מסמך ניגוד העניינים" שבחימת היועמ"ש ממחצית 2016, לדו"ח מבקר המדינה ממחצית 2017 (כאן), היו בעיקר בשני נושאים חשובים:
  • ב-7.11.16, בעקבות עתידה לבית משפט מחוזי על פי חוק חופש המידע, פרסם נתניהו את כל הלו"ז של הפגישות שלו עם אלוביץ' (ורעייתו), כך שעמדו בפני מבקר המדינה כל העובדות הרלבנטיות, גם בעניין הזה. גם היועמ"ש קיבל את הנתונים הללו וזה לא הוביל אותו לבצע איזה שינוי במסמך "הסדר ניגוד העניינים" שהוא חתם עליו כחצי שנה קודם לכן ו\או להורות על איזו בדיקה או חקירה בנושא זה. 
  • המבקר קיבל רשימה של נושאים שהכינה העוזרת למנכ"ל משרד התקשורת באפריל 2016 ושמשום מה רשימה זו לא הועברה בזמנו לפרקליטות. זו רשימה של 12 נושאי רגולציה שנתניהו ידע מהם, או עסק בהם, או שמע עליהם מדיווח המנכ"ל בשנה וחצי שקדמו למועד הכנת הרשימה, מהיום שנתניהו נהיה גם שר התקשורת ועד מועד הכנת הרשימה. בהערת אגב אציין, שזו רשימה טפשית וחסרת כל משמעות, כי רוב הנושאים שיש בה הם נגד בזק ולא בעד בזק, או נושאים טכניים חסרי כל משמעות לנושאים שתיק 4000 עוסק בהם. כך או כך, משרד המשפטים \ הפרקליטות בדק את הרשימה הזו ונמצא בסוף 2016 שאין עימה כל בעיה, או שינוי מההחלטות הקודמות (כלומר: אין פלילים ואין כלום). העניין הזה נבדק שוב ושוב בפברואר ובמרץ 2017, והוביל לאותן תוצאות (כמפורט בדו:"ח המבקר). יוזכר שגם מבקר המדינה עצמו, הוא שופט בדימוס עם ניסיון שיפוטי ומשפטי עצום ועל המסמך שפורסם במחצית 2017, עמלו לא מעט משפטנים ואיש מהם (כולל המבקר עצמו) לא ראה במסכת העובדות המלאה שנפרשה בפניהם - איזו עבירה פלילית, רק עניינים של נהלים ופרוצדורות כנראה די שוליות (כי בפועל הליקויים בפרוצדורות - לא תוקנו עד עצם היום הזה).
אז איך, על בסיס כל העובדות המצויות ב"כתב החשדות", שהיו ידועות ליועמ"ש (לפחות הכיר את רוב העובדות החשובות) ולמבקר המדינה (שקיבל את כל העובדות והמסמכים ובדק כל מסמך לעומקו, אפילו מסמך הכי שטותי ושולי), ושניהם קבעו בחתימת ידםשאין כאן שום עניין פלילי (אלא עניין טכני - משמעתי מינורי, עם צורך בחידוד נהלים, עדכוני נהלים של "ניגודי עניינים" וכיו"ב), איך זה הפך לפתע - לתיק פלילי כה כבד?

שאלה טובה

השבתי עליה כבר כאן והנה זה שוב בקצרה: 

לתהליך הזה קוראים "תפירת תיקים".  אין לזה שום שם אחר. 

נראה על פניו, ש"לתפור תיק" לנתניהו, היה המוצא הכי מהיר לכסות על הפאשלות של הצמרת המשפטית בענייני הרגולציה, שנוגעים לקבוצת בזק ולמנוע "מפולת" בבית משפט של הצמרת המשפטית של מדינת ישראל, שאישרה במו ידיה, פעם אחר פעם, גם את מה שהיה ב-2015 וגם מה שהיה במהלך ובסוף 2016. 

ככה "תפרו תיק" לאיש הלא נכון. רק כדי להגן על "תופרי התיקים" עצמם. 


בטרם הפרסום, פניתי ליועמ"ש לבקש תגובתו לממצאים ולכתבה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.
כ"כ, פניתי למשרד התקשורת לבקש תגובתם לממצאים ולכתבה. ככל שאקבל תגובה, אעדכן בהתאם.

בפרק הבא נעסוק איך ומי אישר את כל "הסדרי ניגוד העניינים" הגמישים של עו"ד דנה נויפלד. בפרק שלאחר מכן, נחשוף האם אכן עו"ד דנה נויפלד התנגדה "לעסקה" (מה שמכונה "מיזוג" בזק-YES), "עסקה", שנמצאת בלב של תיק 4000 ובפרק האחרון בסדרת 4 פרקי "ניגוד העניינים", "נרים את המסך" למה שקרה עם התלונות כנגד עו"ד דנה נויפלד, בלשכת היועמ"ש ובצמרת הפרקליטות. יש למה לצפות. 

נספח א'
לוח הזמנים של תחום "ניגודי העניינים":

2005 - עו"ד דנה נויפלד מצטרפת למשרד המשפטים. תחילה עבדה במשרד המשפטים תחת המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד דידי (דוידה) לחמן-מסר, ולאחר פרישתה בינואר 2008, עבדה בצמוד תחת מחליפה, עו"ד אבי ליכט. בין תפקידיה: רפרנטית תקשורת, תחום ניגודי עניינים, נושאי רגולציה שונים ועוד. מדובר בתפקיד אותו מלאה קודמתה לתפקיד זה, עו"ד נגה רובינשטיין, שדילגה מהתפקיד הזה למשרד התקשורת (כמוה) ושהייתה היועצת המשפטית של משרד התקשורת - לפניה.
 
30.11.10 - עו"ד דנה נויפלד התמודדה לתפקיד היועצת המשפטית של מועצת הכבלים והלוויין, אך בחירתה טורפדה, מה שהחל פרשה מכוערת המכונה על ידי "הפרשה הסודית" - במשרד התקשורת.
 
18.3.12 - עו"ד דנה נויפלד נבחרה לתפקיד היועצת המשפטית של משרד התקשורת. "התנועה לאיכות השלטון" ערערה על המינוי הזה ואף עתרה לבית המשפט - אך ערעורה נדחה.
 
20.12.13 - אבי וייס חושף את העובדה, שעו"ד דנה נויפלד היא בת זוגו הקבועה של עו"ד ד"ר דוד (דודי) תדמור ואף עברה להתגורר עימו ביחד בתאריך לא ידוע (בהמשך יש להם ילד משותף), בלי שנעשתה שום בדיקה של "הסדר ניגוד עניינים" בנושא, לאור קשת העיסוקים והלקוחות של משרד עו"ד תדמור (כאן). כל התכתובת, שהייתה באותה עת בעניין זה (עקב הניסיון הברור להסתיר, לחפף ולהעלים את החשיפה הזו), שכללה עשרות רבות של חילופי מכתבים מכל הכיוונים - יש כאן
 
23.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד דנה נויפלד לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
24.12.13 - מתקבלת תגובת עו"ד ד"ר דוד תדמור לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
25.12.13 - מתקבלת תגובת משרד המשפטים לחשיפה (של אבי וייס) - כאן.
 
1.1.14 - חשיפת תגובת משרד התקשורת של המועד הבלתי ברור של ניגוד העניינים הראשון, בעניינה של עו"ד דנה נויפלד ("במהלך 2013". גם אין מועד ברור של הדיווח והטיפול בנושא: "הגורמים הרלוונטיים יודעים על קיומו של קשר בין השניים, מזה מספר חודשים") - גם כאן.
 
נובמבר - דצמבר 2014: קיום מו"מ ומיזוג בין משרד עו"ד ד"ר תדמור לבין משרד עו"ד פרופ' יובל לוי ושות'. המיזוג הושלם ובוצע בסוף חודש דצמבר 2014, במהלך בו עו"ד ד"ר תדמור הפך "לבעל עניין" מובהק ב-IBC (המתחרה העיקרית באותה עת בבזק, על פי החלטות הממשלה). אולם, הסדר ניגוד העניינים של עו"ד דנה נויפלד, עם אימות של עו"ד תדמור, הוסדר ונחתם רק חצי שנה אחרי מועד זה (ב-19.5.15 - כאן).
 
17.11.14 - חתימת השר גלעד ארדן על כל מסמכי "השוק הסיטונאי", שלוו בייעוץ משפטי צמוד (של עו"ד דנה נויפלד והצוות שלה, וכן של המשנה ליועמ"ש).
 
1.4.15 - הטיפול המעשי בבקשת אישור העסקה של Yes (מה שמכונה בטעות "מיזוג" בין בזק ל-Yes), מתחיל במועצת הכבלים והלוויין. במקביל, עו"ד דנה נויפלד מבצעת בדיקת עצמאית משלה, לבקשת המנכ"ל, אבי ברגר, בדיון מ-30.3.15.
 
27.11.15 - חוות הדעת המשפטית המרכזית בעניין "השוק הסיטונאי", שייכפה על בזק.
 
27.1.15 - פרסום מסמכים והחלטות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.
 
16.2.15 - פרסום מסמכים והחלטות נוספות לכפיית כללי "שוק סיטונאי" על בזק.
 
19.5.15 - נחתם מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד (סיפור "ניגוד עניינים" אישי חריף שני. המסמך נחתם באיחור רב של חצי שנה, מאז שבן זוגה לחיים, התמזג עם משרד המטפל ב-IBC ומחזיק במניות של IBC, חברה, שהייתה אז המתחרה העיקרית בחברת בזק - על פי החלטות ממשלה, והוא הפך להיות שותף פעיל וחלק ממשרד עורכי דין, שנמצא בדירקטוריון של IBC ומחזיק במניות של IBC ישירות וגם בנאמנות. עקב כך, בן זוגה של עו"ד דנה נויפלד החל אף הוא לעסוק ב-IBC).
 
23.6.15 - מכתב עו"ד דנה נויפלד לנתניהו (אישור "העסקה" של בזק-YES) (גם כאן).
 
26.1.16 - תיקון מכתב ניגוד העניינים - עו"ד דנה נויפלד. הוציאה לעצמה היתר לעסוק ב"תיק שירות תשתיות פאסיביות" (חלק מההסדרים הטכניים של היישום המעשי של "שוק סיטונאי") (גם כאן).
 
14.6.16 - נחתם מכתב ניגוד עניינים יועמ"ש לנתניהו. מכתב, שנכתב למעשה ע"י עו"ד דנה נויפלד ועבר דרך עו"ד דינה זילבר, שהגישה אותו לחתימת עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט (גם כאן).

אוקטובר 2016 - נפתח "חדר מידע" למכירת IBC. היה רק מתעניין רציני אחד ברכישה: קבוצת סלקום. סלקום שוכרת כמה בכירים ובהם אבי ברגר (לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ו"עד מפתח" בתיק 4000) - כאן, כדי ללוות ולקדם את התהליך. 
 
8/16 עד 31.11.16 - עו"ד אריה (אריק) רשף, שהיה במשך שנים רבות סגנה של עו"ד דנה נויפלד בלשכה המשפטית של המשרד, במקום לצאת לפנסיה - מסופח באופן מסתורי לחודשיים, ללשכת מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר (לשכה הכוללת גם את העוזרת המקצועית למנכ"ל, עדי קאהן גונן, שאף היא מעורבת ב"תיק 4000"). זאת, במטרה, שהוסתרה היטב (ונחשפה כאן: לסייע מבחינה משפטית בהכנת טיוטת המדיניות החדשה בשוק הקווי והוצאת "מכתב פילבר" לבזק). לוח הזמנים הזה מצוי גם כאן (מסמך לפי "חוק חופש המידע" ממשרד התקשורת). 
 
21.12.16 - יוצא מכתב שלמה פילבר לבזק בעקבות טיוטת המדיניות החדשה (זה הטריגר לחקירות, שהחלו באופן סמוי ע"י הרשות לניירות ערך בליווי פרקליטות מיסוי וכלכלה ת"א בסוף 2016, מיד לאחר מכן ובאופן גלוי במחצית 2017, גם לכיוון משרד התקשורת וזה היה גם הטריגר לדו"ח מבקר המדינה ולדיון סוער בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, בינואר 2017).
 
25.12.16 -  עו"ד דנה נויפלד יוצאת לחל"ד (חופשת לידה), חופשה הנמשכת כמעט שנה, עד 30.10.17. החליפה אותה באותה תקופה עו"ד ברוריה מנדלסון (כאן).

11.9.17 - IBC פונה למשרד התקשורת לקבל הקלות ב"פריסה האוניברסלית" כדי ששסלקום תוכל לרכוש את IBC. 
 
28.2.19 - פרסום (והדלפת) "כתב החשדות" כנגד נתניהו בחתימת היועמ"ש, שבו נטען, שעו"ד דנה נויפלד התנגדה למה שמכונה "המיזוג" ב-2015. זאת, הפוך לחלוטין מהמסמך אותו הכינה לנתניהו בזמן אמת, ומהמסמכים האחרים מאותה עת, שחתומים עליהם: היועמ"ש לממשלה (הקודם), יועמ"ש מועצת הכבלים והלוויין וכן יועמ"שים של גופי רגולציה אחרים, שהיו מעורבים בנושא: השב"כ, ועדת הריכוזיות, הגבלים עסקיים וכן כל עורכי הדין של הגופים, שהיו מעורבים בנושא.

20.5.19 - עו"ד ד"ר דוד תדמור הוא לא רק "בעל עניין" ב-IBC (כיום חלק מקבוצת סלקום-תש"י, המתחרה המרכזית בקבוצת בזק בתחום הקווי), הוא אחד מראשי ההתארגנות שאפשר לכנות אותה (על פי אופי ההתארגנות) בשם הקליט והקצר: "צמרת עורכי הדין בישראל כנגד נתניהו" - כאן
 
נספח ב':
"הקליקה" הנמצאת מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל.


חשוב, שהמצב המשפטי בישראל בנוגע לצמרת הפרקליטות והיועמ"ש יהיה ברור לכל הקוראים:

בניגוד לנעשה במדינות רבות בעולם, לראשי מערכת אכיפת החוק בישראל יש חסינות מוחלטת (מעשית, גם בהיבט הפלילי וגם בהיבט האזרחי - של אי יכולת לתבוע פיצויים, גם אם מתגלה "תפירת תיק" על ידי מי מהפרקליטים), חסינות מלאה בפני אשמת "תפירת תיקים", שהיא אשמה פלילית מאוד חמורה.

חשוב לפזר את אי ההבנה של הציבור בישראל: אין בישראל שום בית משפט המוסמך לדון בעבירות סביב "תפירת תיק" ובחשודים ב"תפירת תיק". כי אין מי שיגיש לבית המשפט תביעה כזו, כנגד שום חשוד, בשום עבירה, ככל שמתגלה חשד ברור כזה וגם אם יש ראיות ברורות ומוצקות ש"התיק נתפר". 

ובכלל: אין בישראל שום גוף בעל סמכות לעסוק, לחקור ולטפל ולהאשים (ככל שנדרש) בנושא הזה.

מדובר ב"קליקה", שדאגה לכך (במשך השנים זה נבנה נדבך על גבי נדבך), לרבות בתמיכה, שנולדה בפסקי דין רבים של בג"ץ, בית משפט עליון, שתומך כמעט באופן עיוור וחד-ערכי בכל מה שהפרקליטות \ יועמ"ש מביאים \ מציגים להחלטה בפני הבג"ץ \ בית משפט עליון. דוגמה אחת מני רבים, יש בהחלטת הבג"ץ כאן.

התהלך של הבנייה הזו של מערכת חסינות דאגה לכך, ש"הקליקה" תהייה חסינה בחסינות מוחלטת (פלילית ואזרחית) מפני כל תביעה מכל סוג, בכל פורום, גוף או ערכאה, כנגד מי שנמנה על הקליקה הזו

זאת, בניגוד למערכת המשפט הישראלית (רק לשם ההשוואה), שיש בה בקרה כפולה ויעילה פי 6, מכל מנגנון אחר שיש, למשל, לעובדי המדינה. במנגנון הבקרה על שופטים יש את המערכות הבאות:
אנציב קבילות שופטים עצמאי ובעל סמכויות מאוד נרחבות וחמורות (כולל סמכויות הדחת שופטים והעמדת שופטים לדין).
ב. בית דין משמעתי מיוחד, רק לשופטים, עם סמכויות דרקוניות, כולל להדיח שופט מתפקידו לכל החיים (וזה כבר קרה לא אחת בבית הדין הזה).
גתקנון אתי מיוחד - רק לשופטים.
דועדת אתיקה מיוחדת - רק לשופטים, הנותנת החלטות (מעין פסיקה) בעניינים אתיים ומשמעתיים המובאים לפניה.
ה. בנוסף, הדינים החלים על עובדי המדינה בהתאמות המתאימות (כמפורט בתקשי"ר) - חלים גם על שופטים.
ו. ולבסוף: כל החלטה שיפוטית כפופה לדיני העררים שיש בישראל. כך, שכל החלטה שיפוטית ניתן להפוך אותה בערר. 

סה"כ 6 מנגנונים בלתי תלויים זה בזה ויעילים ביותר (יחסית לכל מערכת בקרה אחרת הקיימת בישראל), עם סמכויות די דרקוניות כלפי שופטים (ככל שנדרש). לכן, גם כמות הבעיות והסטיות מהנורמות במערכת הזו היא די מינורית ומטופלת די במהירות וביעילות ומערכת המשפט הישראלית היא (לדעת רבים) מערכת מאוד מקצועית, בכל קנה מידה עולמי. הבעיות המרכזיות בנוגע למערכת המשפטית נוגעות לתחומים אחרים דוגמת תחום "הפרדת הרשויות" ותחום "הסדרי מינויי שופטים", נושאים שלא נעסוק בהם כלל.  

כל זה לא קיים בנוגע לצמרת המשפטית (הפרקליטות והיועמ"ש, לרבות כל המשנים והעוזרים שלהם) במדינת ישראל.

ניסיון לתקוף החלטות של הגופים הללו בבג"ץ עלו עד היום בתוהו. אין אופציה מעשית כזו. בווודאי שלא להגיש תלונה אישית (נניח למשטרה, או אפילו לנש"מ, בתחום המשמעתי), כנגד מי מראשי המערכות הללו. 

נת"מ (נציבות התלונות על הפרקליטות - "מייצגי המדינה בערכאות"), הוא הגוף היחיד, שהוקם לעניין הפרקליטות והיועמ"ש. אמנם, נת"מ הוא גוף שלטוני חשוב, אולם מדובר ביחסית גוף די זעיר, די איטי וחסר כל שיניים.

אם "נתפר תיק" למישהו, הסיכון היחיד של "התופרים" בצמרת מערכות האכיפת החוק (משטרה, פרקליטות, יועמ"ש), הוא, שהנאשם ש"תפרו לו תיק", יזוכה בבית משפטזהו. שום דבר לא מעבר לכך. 

אין שום דרך חוקית, שבית משפט ירשיע את התובע (או את מי ש"תפר בפועל את התיק"), או שבית המשפט ידרוש מהמשטרה לחקור את התובע או את מי שהתובע מייצג בבית המשפט. התובע בדין הפלילי הוא חסין לחלוטין. לכל היותר, בית המשפט יכול להעיר "הערות" בפסק הדין לתביעה. זה ממש כלום. לא שווה יותר מהדו"ח של נת"מ, אחרי תלונה, שהוגשה לנת"מ בנושאים הדורשים הסקת מסקנות אישיות לאור הממצאים של הבדיקה.

לאחרונה נכתב נייר ע"י נת"מ, בעניין המפכ"ל דאז יוחנן דנינו ועו"ד שי ניצן, נייר חמור ביותר, שנגנז די מהר בפרקליטות, כי אין שום אופציה מעשית בחוק, אופציה מהסוג של יכולת הסקת מסקנות אישיות, או אולי חקירה ותביעה פלילית.

למעשה, אם מוגשת תלונה כנגד היועמ"ש (או פרקליט המדינה, או פרקליט מחוז), שהוא "תפר תיק" (שזה אוסף די גדול של עבירות פליליות), ונציב התלונות מוצא, שהתלונה מוצדקת, וזה דורש חקירה פלילית, הוא (הנציב), על פי החוק, אמור להמליץ על פתיחת חקירה פלילית כזו - ליועמ"ש... 

מכאן, שבישראל אין שום מצב, שניתן להעלות אותו על הדעת, שהיועמ"ש \ פרקליט המדינה (או המשנים ליועמ"ש, או המשנים לפרקליט המדינה), יחליט מי מהם לפתוח בחקירה פלילית כנגד עצמו ואין שום אדם אחר בישראל מלבדם, שיכול להחליט על כך - בעניינם.

זו בדיוק הסיבה, שהם מרגישים, שהם "מעל לחוק" ואף יכולים להמציא חוקים וכללים משלהם (דוגמת: שיטת "החשודים יחקרו את עצמם ויסגרו לעצמם את התיק". והחלטה ליצור תקדים משפטי על הגב של נתניהו, שלא לדבר על מסכת הטיוח בסיפור של רות דוד, ועוד), מציאות, שהיא חלק מהתופעה הזו, שנוצרה בישראל, רק כי ככה בא להם והם יכולים.   

מי שטוען, שיש להמתין עד סיום ההליכים המשפטיים (כל שיהיו) בעניינו של נתניהו, אומר דבר אחד ברור: לעולם לא יבדק נושא "תפירת תיקים בישראל". למה? כי בסיום ההליכים המשפטיים החלוטים בעניינו (ככל שיהיו), תהליך, שיכול להימשך בין 5 ל-10 שנים, כל עבירה ככל שהייתה בעניין "תפירת תיקים", לא תוכל להיבדק, כי תחול עליה התיישנות.

בנוסף, אלו שעסקו ב"תפירת התיקים", כבר מזמן לא יהיו בתפקידם. רובם יהיו כבר בפנסיה, או "ילכו לעולמם כדרך כל בשר" (כי לדרגות הבכירות בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש, מגיעים בגיל יחסית די מבוגר). ולכן כל ברור \ חקירה בעניינם בגיל כזה, אחרי פרישה מהשירות הממשלתי, או אחרי שהלכו לעולמם, הוא חסר כל היבט ומשמעות מבחינה ציבורית וממילא לא יתבצע, בגלל ההתיישנות. 


יתרה מכך. הוכחתי (ולא רק אני), על בסיס ניתוח מסמכים, שיצאו מלשכת היועמ"ש ומכל זרועות הפרקליטות,  ב-2 פרקי סדרה קודמים (כאן וכאן. סיכום בראיון באולפן - כאן), את המקורות המדויקים להדלפה של מסמכים חסויים מצמרת הפרקליטות ולשכת היועמ"ש לכלי תקשורת מסוימים. חשפתי את מנגנון תיאום ההדלפות בין י-ם ות"א ואת מנגנון תיאום "הזזת השעונים" (כלומר: חשד לזיוף), רק במסמכים המכפישים את נתניהו ומציגים אותו כעבריין סדרתי, כדי "להפיל את תיק ההדלפות" על עורכי הדין של נתניהו, ושום בדיקה או חקירה לא נפתחה בנושא. 

הוגשו לא מעט תלונות מכמה כיוונים (כולל מעורכי הדין של נתניהו), אבל שום דבר לא קרה, לא קורה ולא יקרה.

זאת, משום שאין שום אדם בישראל היכול להורות על פתיחת בדיקה \ חקירה בשום נושא, בלשכת היועמ"ש ובצמרת הפרקליטות בישראל, אם יש חשד לפלילים. 

בנוסף, החסינות המוחלטת, שיש לבכירי מערכת אכיפת החוק, אינה מסתיימת בכך. ישנו פרדוקס בחוק החסינות של נבחרי הציבור. זה חוק, שנועד להגן על נבחרי הציבור (כביכול) מפני "תפירת תיקים" ופגיעה בתפקידם ובתיפקודם.

אם ניקח, למשל, את עילת "חוסר תום הלב", שקיימת כעילה לאי הסרת חסינות ב"חוק החסינות" הקיים, על פיה זכאי חבר כנסת לחסינות, כאשר סבורה הכנסת, שכתב אישום המוגש נגד ח"כ - הוגש "בחוסר תום לב", הרי שמי שיצטרך להגן בבג"ץ על טענת "חוסר תום הלב" הוא היועמ"ש, שמשמש גם כתובע הכללי, והוא זה שקיבל בעצמו את ההחלטה להגיש כתב אישום. 

מצב כזה הוא בלתי ישים ובלתי הגיוני לחלוטין, שהיועמ"ש יטען בבג"ץ, שהתובע הכללי פעל או לא פעל "בחוסר תום לב", כאשר, למעשה, מדובר באותו אדם בעצמו (כשד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כיועמ"ש יטען בבג"ץ, שד"ר אביחי מנדלבליט בכובעו כתובע הכללי - פעל או לא פעל "בחוסר תום לב").

נמצא, שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לח"כים היא, למעשה, אות מתה, ותלויה כל כולה ב"קליקה" ובגחמותיה. 

והכל בשל המצב המונהג במדינת ישראל (ועדיין לא הוסדר בשום חוק), שליועץ המשפטי לממשלה יש 2 כובעים: תובע כללי ויועץ משפטי לממשלה. ועל כן, כדי שעילת "חוסר תום הלב", שבחוק החסינות לא תהיה אות מתה, יש צורך קודם לכל, לפצל בין התפקידים ומי שהוא יועמ"ש, לא ישמש גם כתובע הכללי. יש כמובן נימוקים כבדי משקל נוספים, לצורך לפצל את התפקיד.

לא סביר שהנוהג שנולד בישראל - לחבר בין 2 התפקידים, שאיננו מוסדר בשום חוק, יבוא ויבטל חוק קיים (ועוד חוקים רבים אחרים), ויהפוך את עילת "חוסר תום הלב" ב"חוק החסינות", שזה המגן היחיד והדי קלוש הקיים בישראל מפני "תפירת תיקים" לפוליטיקאים (חברי כנסת בלבד), לאות מתה.

הסברי אקדמי נוסף לעניין זה אפשר לקראת במאמר: "יועמ"ש או 'רשות רביעית'" - כאן


בארה"ב, רק לשם ההשוואה, הנשיא יכול לפטר את התובע הכללי מתפקידו בכל עת; ניתן לכפות על התובע הכללי לעבור שימוע הדחה (Impeachment) בבית הנבחרים ובסנאט, בעוון "בגידה, שוחד, עבירות ופשעים חמורים אחרים". כ"כ, יש בארה"ב מוסד משפטי נוסף, שנקרא "התובע המיוחד", שממונה ע"י התובע הכללי של ארה"ב, ועניינו לעסוק באופן עצמאי בחקירה והגשת כתבי אישום כנגד אנשי ממשל פדרלי בכל דרג, כולל כנגד ראשי מערכות החקירה והתביעה בכל הדרגים. 

אין מצב חוקי - משפטי כזה בישראל.

כך, "הקליקה" חסינה מפני כל ונמצאת מעל לכל חוק קיים בישראל. 
 
סוגיית מימון ההגנה של נאשם\חשוד בפלילים: 
בעקבות הדיונים וההחלטות בעניין המימון המשפטי של נתניהו, יש להזכיר, שיש כאלה, שלא זקוקים לכל אישורים כדי לקחת כסף ציבורי (מתקציב המשרד בו הם עובדים), כדי לממן את הגנתם האישית, ע"י שכירת עורכי דין חיצוניים ויקרים, בלי כל פיקוח ובקרה, ב"פטור ממכרז", שעוקף כל מנגנון חוקי קיים. הסיפור המדהים הזה נחשף על ידי מזמן ונוגע רק ל"קליקת הפרקליטים", שנמצאת, כאמור לעיל, מעל לכל חוק ונורמה במדינת ישראל. 

ל"קליקת הפרקליטים" אין שום בעיה לקחת לעצמה (כלומר: לחבריה ולכל מי שהם חפצים ביקרו) כסף מקופת המשרד הממשלתי בו הם עובדים, כדי לממן את הגנתם האישית, על חשבון הציבור.

כן, ככה פשוט.

זו לא המצאה שהמצאתי כרגע. 

 
"המריחה", שביצעה הפרקליטות בעקבות סדרת החשיפות שלי, בדבר לקיחת כספי משרד התקשורת כדי להגן על חשודים בכירים בתוך המשרד מפני חשדות לפלילים, מתועדת היטב במסמכים.

הצורך הזה בהגנה נולד כדי להתגונן מפני האשמה של "עלילת דם" ומעשים פליליים רבים נוספים, במה שמכונה על ידי "הפרשה הסודית", כנגד ראשי המשרד, ובראשם המנכ"ל דאז של המשרד, הסמנכ"לית הבכירה דאז למנהל והיועצת המשפטית של המשרד (עו"ד דנה נויפלד, "כוכבת תיק 4000"). זאת, בעוד שלנתניהו "עושים את המוות", בדיוק בעניין הזה.

חשפתי זאת בכמה כתבות מובילות (יש עוד, אבל אלו העיקריות), שפרסמתי בזמנו (2015-16) בלינקים הבאים:
חשיפת "הצפצוף על הכל" סביב הייצוג המשפטי ב"פרשה הסודית"
היועצת המשפטית של משרד התקשורת והמנכ"ל קיבלו נזיפה מהפרקליטות
חשיפת המשך הטיוח וההגנה על "גיבורי הפרשה הסודית" ע"י שלמה פילבר
מתקרב רגע האמת בפרשה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת
"הבכיר מ"הפרשה הסודית" פרש בשקט לגמלאות מוקדמות והפרשה נשארה סודית

במאמר האחרון יש את מכתב סגירת תלונתי, מכתב, שיש בו אוסף של שקרים וביניהם נטען, שכאילו תלונתי נדונה בבית הדין (מה שלא היה ולא נברא) ושזה היה בסדר לשכור את שירותיה של עו"ד תמר גולן - כדי להגן על עובדי משרד התקשורת ובראשם היועצת המשפטית של המשרד - החברה הבכירה ב"קליקה" (רק לנתניהו אסור...).

בעקבות מה שהיה ונחשף על ידי, השופטת בדימוס הילה גרסטל קיבלה ממני צל"ש (כאן). בסיפור הצל"ש הזה אני מסכם בקצרה את כל הפרשה, בה נוכחתי אישית ביושרה, בטיפול בתלונתי (תלונה, שיותר מאוחר "נגרסה" בשקרים של לשכת היועמ"ש והפרקליטות, אחרי שהילה גרסטל "התפוטרה" - אולצה להתפטר מתפקידה כנציבת נת"מ, ע"י אותה "קליקה", רק בגלל שהפריעה ל"קליקה" ואיימה על החסינות המוחלטת של ה"קליקה" הזו).
ככה זה עובד, אצל אלה הנמצאים מעל לכל חוק ונורמה. 
 

נספח ג':

כתבה וקישור לראיון האחרון בסדרה: ערוץ 20: אבי וייס ואלי ציפורי חשפו שקרי הפרקליטות לגבי ההדלפות בתיק 4000.


פירוט רשימת הפרקים הקודמים בסדרה שפורסמה על ידי, בעניין "תיק 4000": כמה פרקי רקע חשובים, שהקדימו וליוו את הסדרה הזו, וששימשו כבסיס ונקודת מוצא לחשיפות הטריות והחדשות:  
SEWING FREE



 
 
Bookmark and Share