מסמך המפוצץ (שוב) את ערימת הכזבים המצויה ב"תיק 4000". במקביל לאישור "עסקת בזק-YES", היו עוד 2 עסקאות זהות לחלוטין מבחינה רגולטורית: "העברת אמצעי שליטה" בקבוצת הוט ו"העברת אמצעי שליטה" בקבוצת סלקום. בשתיהן היו אינטרסים כלכליים מאוד ברורים וענקיים. אולם, המשטרה והפרקליטות בדקו רק פרשה אחת. די ברור למה: "מה שלא ביבי לא חוקרים". חשיפת עובדות ומסמכים נוספים בהמשך למסמך שנחשף ע"י אלי ציפורי.
פרק 30 עם חשיפות חדשות בסדרת הכתבות על שערוריית "תיק 4000". עדכונים חשובים בסוף הכתבה.
מאת: אבי וייס, 5.8.19, 14:30 אבי ברגר

העיתונאי אלי ציפורי חשף היום מסמך נוסף, שנועץ מסמר ענק בארון הקבורה של "תיק 4000". הפוסט שלו כאן (ונמצא גם כאן למטה בנספח א', למי שאין פייסבוק). המסמך עצמו, שאלי ציפורי חשף, נמצא כאן, למתעניינים.

התאריך על המסמך הוא 17.5.15, בזמן שאבי ברגר (בתמונה משמאל) היה מנכ"ל משרד התקשורת וביבי נתניהו היה רוה"מ ושר התקשורת.

לוח הזמנים של "תיק 4000" נמצא כאן בנספח א' - בפרק 25 בסדרה, והוא לוח הזמנים המלא והמשקף את כל מה שהתרחש סביב התיק הזה, מ-2010 עד 2019.

המסמך החדש שנחשף, מדווח על כך, שנעשה מהלך (שהיה מוסתר עד היום), ביוזמת היועצת המשפטית של משרד התקשורת (עו"ד דנה נויפלד בסיוע עו"ד איה בן פורת מהלשכה), לזרז את מתן האישורים לקבוצת הוט ולעשות זאת ממש בדחיפות. הטענה היא שהדחיפות נובעת (כאמור במייל שנחשף) "משיקולים עסקיים" כשלא ברור מה הם ומה הרווח הכלכלי שנובע מהשיקולים העסקיים הללו להוט (ראה עדכון מה היו "השיקולים העסקיים" הללו - בסוף הכתבה: "נכס מס" של 1.2 מיליארד ₪ + 201 מיליון ש"ח, סה"כ 1.4 מיליארד ₪. זה "שיקולים עסקיים" מאוד חשובים לבעלים של קבוצת הוט...).

המדובר במהלך של "אישור העברת אמצעי שליטה בקבוצת הוט", מהלך זהה לחלוטין מבחינה רגולטורית, לאישור של "העברת אמצעי שליטה בקבוצת בזק", שחתם עליו נתניהו - כאן לבזק-YES ב-23.6.15.

מה שלא נחשף אצל אלי ציפורי - שזה רק קצה הקרחון של השערוריות:

באותו זמן היו 3 מהלכים ל"העברת אמצעי שליטה" במשרד התקשורת, אחד בקבוצת בזק, אחד בקבוצת הוט ואחד בקבוצת סלקום. רק מהלך אחד נחקר. די ברור למה.

חשפתי את כל המהלכים הללו בסדרת 30 הכתבות המפורטות בנספח ג' כאן למטה, אבל כעת (אחרי החשיפה של אלי ציפורי), הם מקבלים צביון אחר לגמרי, ופלילי, לכאורה, לחלוטין.

יצויין, שמי שנחקרה ראשונה ב"תיק בזק" (שקדם ל"תיק 4000") מהלשכה המשפטית במשרד התקשורת, היא עו"ד איה בן פורת, אבל היא נחקרה בעניין "תיק בזק", שבו מעורבותה הייתה מינורית ולא משמעותית, בעוד שבפרשות הלא פחות גדולות, של הוט ושל סלקום, היא כלל לא נחקרה. גם עו"ד דנה נויפלד לא נחקרה בפרשות הוט וסלקום.

"הרמת מסך" מהפרשות המקבילות (שלא נחקרו):

א. פרשת הוט
מהמסמך, שנחשף ע"י אלי ציפורי עולה, שסביב ה-17.5.15 ניתנו אישורים בחתימת נתניהו ל"העברת אמצעי שליטה" בקבוצת הוט. העניין הזה מעלה כמה סוגיות כבדות משקל ודי חמורות:

1) מי אישר לעו"ד דנה נויפלד לפנות לרוה"מ בעניין הוט? (היא הייתה בניגוד עניינים גם מול הוט, שהיא מתחרה של IBC, זה מפורט בפרקים 27-29 בסדרה, כמפורט בנספח ג' כאן למטה).

2) היכן מסמכי האישור של "העברת אמצעי שליטה" בחברות: הוט מב"ל, הוט טלקום, הוט-נט והוט מובייל, שמוזכרות במסמך, שחשף אלי ציפורי? למה זה מוסתר עד היום?

3) אישור העברת אמצעי השליטה בחברת הוט עצמה (שזה האישור העיקרי לחברות הקבוצה של הוט) לא חסר ולא מוסתר.
הוא נמצא כאן (יש לגלגל את המסמך למטה, עד לדיון והאישור הזה להוט).

מה אנו למדים מהאישור הזה להוט (ממועצת הכבלים והלוויין)?

האישור לחברת הוט ניתן ביום 23.6.15. כלומר, בזמן שהמנכ"ל הוא שלמה פילבר ולא אבי ברגר. כלומר, עצם החלפת המנכ"ל, לא שינתה מאומה בסדרי העבודה של הרגולטורים במהלכי האישורים הרגולטוריים הללו. הפקידים המשיכו לעבוד כרגיל. הלחץ היחיד שהיה: לאשר את העברת אמצעי השליטה בהוט וזה מודגש במסמך "משיקולים עסקיים". בעסקת בזק לא היה כל לחץ, זה לקח כשנה, וניתחנו זאת בפרקי הסדרה. הפוך לחלוטין ממה שכתוב ב"כתב החשדות", שהפרקליטות "המציאה" והיועמ"ש חתם על "ההמצאה" הזה, בלי לראות "מסמכי מקור מזמן אמת".
האישור הזה להוט, ע"י מועצת הכבלים והלוויין, ניתן בדיוק באותו היום שבו נתניהו חתם על האישור לבזק-YES (!), לאחר שמועצת הכבלים והלוויין אישרה את העסקה ל-YES, בדיון שהתקיים ממש באותו יום, דיון, שקדם ל"אישור העסקה" של הוט.
המסמכים המפורטים של האישור להוט לא פורסמו עד היום (די ברור למה), אבל עצם העובדה, שהפרוטוקול הזה של האישור להוט ממועצת הכבלים והלוויין, מצוי חופשי באינטרנט, באתר משרד התקשורת, מצביע, שזה לא חלק מ"תיק החקירה" של "תיק 4000". זאת, כי תחילת המסמך הוא האישור לבזק-YES.
באישורים הללו (ממשרד התקשורת וממועצת הכבלים והלוויין), לחברות בקבוצת הוט, יש תנאי שלא בוצע, שדינו לפסול את האישורים ולא ברור כיצד היועצת המשפטית של משרד התקשורת והעוזרת שלה, דחפו לאישור מהיר של הבקשות של בעלי הוט, כאשר התנאי הבסיסי לאישור - לא התקיים ולא מתקיים עד היום. פרסמתי זאת כאן סעיף1 ואני מביא את החשיפה הזו שוב בנספח ב' כאן למטה. העיקר מופיע בתצלום כאן מתחת. אם לא הבנתם, אז הנה זה שוב בעברית ממש קלה: פטריק דרהי, הבעלים של הוט (100%), נדרש להיות ישראלי, מה שהוא לא...:

למי שחושב שאין כאן "מניעיים כלכליים" וחשד (לכאורה) ל"טובות הנאה \ שוחד", הדורשים חקירה פלילית, לא יודע על מה הוא סח. חלק ממה שלא נחקר בעניין הרגולציה של הוט, מפורט באתר זה בכמה וכמה מאמרים, והמאמרים העיקריים פורסמו תחת הכותרות הבאות: 1) "יש אפליה בחקירה"? חשיפה: למה השר משה כחלון לא נחקר עד היום?, 2) חשיפת מה שאילנה דיין לא פרסמה ב"ערוץ 2" על תעלולי השר משה כחלון. יש עוד פרסום, לא שלי, בעניין כחלון - כאן.
לא נעשתה (אולי כן, זה לא ידוע), פנייה ליועמ"ש, כדי לקבל אישור לעבירות של קבוצת הוט (זה כן נעשה, בעניין קבוצת בזק, היועמ"ש וינשטיין אישר את העסקה, כי לגבי YES זו חובה המופיעה במפורש בחוק התקשורת). התנאי זה מופיע במפורש בהחלטה, שיש צורך בבדיקה כזו (שלא נעשתה). זה מצוי בתנאי האישור של מועצת הכבלים והלווין:

לא נתקבלו אישורים של השב"כ, של "הוועדה לצמצום הריכוזיות (לפי "חוק הריכוזיות") של משרד האוצר והרשות להגבלים עסקיים, ושל מ"מ הממונה על ההגבלים העסקיים (שכן הוט מוכרזת כ"מונופול", ותנאי "מיזוג חברות הכבלים" שהיו אז בתוקף, מחייבים אישור הרשות להגבלים עסקיים). ייתכן ובגלל שבעל השליטה לא השתנה בהחלטה, לא היה צורך באישורים הללו. זה לא כתוב במסמכים. במקרה של בזק, הייתה הקפדה יתרה בנושאים הללו וכן התקבלו אישורים מכל הגורמים הללו (למרות שגם ב"עסקת בזק", בעל השליטה לא השתנה). נראה שדרכה של היועצת המשפטית של משרד התקשורת והצוות שלה, ביחד עם המנכ"ל דאז, אבי ברגר, לאשר את השינוי באחזקות, היה דחוף ביותר (כעולה מהחשיפה של אלי ציפורי), ולכן כנראה דילגו על חלק מהפרוצדורות שיש סביב אישור כזה (פרוצדורות שכן ננקטו, עד תומן, עם המון כסת"ח, במקרה של "עסקת בזק", שהיא הלב של "תיק 4000").
בהערת אגב אציין, שהוט מובייל קיבלה במרץ 2016 קנס ("עיצום כספי") משלמה פילבר, על כך, שדיווחה באיחור על השינוי הזה באחזקות של קבוצת הוט (ההחלטה על הקנס - כאן). זאת, אחרי שהאישור על "העברת אמצעי שליטה" באחזקות קבוצת הוט כבר אושר ב-2015, גם במשרד התקשורת וגם במועצת הכבלים והלוויין. ההחלטה הזו קצת מוזרה (למה הקנס על הוט מובייל ולא על כל החברות בקבוצה, או על חברת האם הוט עצמה? הרי האיחור בדיווח חל על כל החברות בקבוצה בבת אחת! מה בדיוק הבעיה של האיחור בדיווח? - אין מועדים של האיחור ואיזה סעיף זה סותר, כך שיש צורך להטיל על זה קנס). בניתוח מעמיק של הקנס הזה, שעשיתי בזמנו (כאן), מצאתי, שהחחלטה הזו על הקנס להוט-מובייל היא בלתי חוקית, מסיבות רבות. בכל מקרה, הוט לא ערערה ושילמה את הקנס. ההחלטה הזו נדמה שהיא הייתה מעין "נקמה" של שלמה פילבר בהוט, על כך, שקיבלה "צ'ופרים" במשך שנים מצמרת משרד התקשורת, והוא חיפש רק תירוץ כדי "לתקוע" לה קנס. אולי כ"איזון" לקנסות הענק, שהוא הטיל קודם לכן - על בזק.
אנו למדים מהאישור שנעשה במועצת הכבלים והלוויין ב-23.6.15, שהאישור שנדחף ע"י לשכת הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת לנתניהו, לחתום על האישור להוט ב-17.5.15, נעשה למעלה מחודש, לפני שהנושא נדון ואושר במועצת הכבלים והלוויין (שהיא האמונה על שינויים ברישיון של חברת הוט, חברת האם של כל החברת בקבוצת הוט) וכן שהמסמך העיקרי של חברת הוט מה-18.5.17 - לא היה בפני הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, מה שהוביל לחתימה של נתניהו על מסמך חסר מידע מלא ונדרש על פי החוק. כלומר: בלהיטות לסייע להוט, מה שנחשף כאן, ראשי משרד התקשורת ובראשם לשכת הייעוץ המשפטי, הכשילו את נתניהו לחתום ב-17.5.15 (בעת שאבי ברגר היה מנכ"ל), על מסמך אישור לא מספיק מבוסס (בלשון המעטה). זה לא נחקר והוסתר היטב - עד היום.

ב. פרשת סלקום (שהתפתחה ל"תיק 5000")
במקביל לאישור לבזק ולהוט, הייתה עוד בקשה ל"אישור העברת אמצעי שליטה" לאדוארדו אלשטיין, שרכש, בין היתר, את קבוצת סלקום.

הבעיה במקרה שלו הייתה יותר מסובכת: קודם היה צריך להפוך אותו "על הנייר" מאזרח ארגנטינה לאזרח ישראלי (תרגיל שלא נעשה - במקרה של הוט, כנחשף לעיל).

את 30 הכתבות בסדרה, פתחתי דווקא בסיפור הזה והכתבה הראשונה בסדרה פורסמה אצלי תחת הכותרת: חשיפה: איוב קרא אישר לקבוצת סלקום בדיוק מה שביבי אישר ל-YES ולבזק. מומלץ לקריאה..

האישור של השר איוב קרא, (בתמונה משמאל), לקבו

צת סלקום הוא כאן, והוא זהה לחלוטין בתוכנו לאישור של נתניהו לקבוצת בזק. יודגש, וזה נאמר בפרקי הסדרה, שאיוב קרא הוא לא זה שקיבל, לכאורה, "שוחד" (בין בדמות "כתבות מלטפות", ובין בדמות כסף מזומן, או שווה כסף), אלא אנשים אחרים בצמרת משרד התקשורת בעבר ובהווה. זה חלק מחקירה, שהייתה אמורה להיפתח בנושא, נושא שקראתי לו "תיק 5000".

למה לא נפתחה חקירה - זה לכתבת חשיפה נפרדת.

הסיבה, שאיוב קרא חתם על האישור לקבוצת סלקום ולא נתניהו היא פשוטה: התרגיל של "הפיכת" הבעלים של קבוצת סלקום מארגנטינאי לישראלי - הסתבך (התרגיל הראשון בתחום הזה נחתם ע"י נתניהו - כאן), ועד שהבעיה הזו נפתרה ב"ישראבלוף" חדש (שהיו לו בדרך כמה גלגולים בכמה תרגילים), זה לקח פשוט זמן. הרבה זמן (מפורט כאן, כאן וכאן). עד שכל תרגיל ה"ישראבלוף" הזה נגמר, כבר איוב קרא היה שר התקשורת. זה הכל. לעניות דעתי, בספק אם איוב קרא הבין על מה הוא חותם. "הקליקה" פשוט "הפילה אותו בפח".

תשומת לב שבפרק 28 בסדרה, סעיף 5, יש פירוט נרחב על חלקה של עו"ד דנה נויפלד באישור "ההסדר" שהפך את אדוארדו אלשטיין ל"ישראלי", כדי שהרישיון של סלקום יעודכן ברישום הבעלות תחת שמו (כחלק מאישור "הסדר העברת אמצעי שליטה" לקבוצת סלקום). זאת, הרבה אחרי שכבר היה מסמך בקשה של IBC למשרד התקשורת, שסלקום מעוניינת לרכוש את IBC ולכן יש בקשה ממנה להקלות רגולטוריות מפליגות (שאכן, אושרו, בתהליך שנכלל במה שכיניתי בשם "תיק 5000", והניתוח הקשור בעניין זה לעו"ד דנה נויפלד גם מצוי בסעיף 6 שבפרק 28).

גם כאן, בהסדר הרגולטורי של "העסקה של סלקום" - יש "מניעים כלכליים" מאוד נכבדים, המפורטים בכתבות בסדרה ובפקרי הרקע לסדרה (ראה רשימה מלאה בנספח ג' כאן למטה) והם חלק מ"תיק 5000", שטרם נחקר (שכן, למי שלא יודע, קבוצת סלקום רכשה את IBC).

שורה תחתונה
החשיפות האחרונות (כולל החשיפה הטרייה של אלי ציפורי) מחקירת "תיק 4000", משלימות ומעצימות את מה שמפורסם בכל עשרות פרקי הסדרה (הרשימה המלאה בנספח ג' בתחתית המאמר), שמדובר בחקירה רשלנית ביותר, שנסמכת רק על "עדי שקר" ומתעלמת ממסמכים ברורים, שמצביעים לא פעם ולא פעמיים בדיוק הפוך ממה שהעדים הללו אומרים והפוך ממה שכתוב ב"כתב החשדות" (וכמובן הפוך לסיכום החסר כל בסיס, של "חקירת המשטרה").

במקום קודם כל לעמת את "עדי השקר" מול המסמכים והעובדות ה"מוצקות בבטון", חוקרים את נתניהו בהנחה, שעדויות העדים הללו נכונות, ומכל המסמכים הסותרים ומכל העובדות הנובעות מהמסמכים הללו - פשוט מתעלמים והכי גרוע: מעלימים אותם מ"כתב החשדות".

גם מתעלמים מכל החוקים, הנהלים והתקנות, שנוגעים לעניינים הנידונים ב"כתב החשדות".

שום איש מקצוע בתחומים בהם עוסק "תיק 4000", לא היה מעורב בחקירה, ולכן אוסף הטעויות של המשטרה והפרקליטות בתיק זה, הפך להיות כמעט אוסף אין סופי של טעויות, הטעיות ושגיאות.

יתרה מכך, בצמרת הפרקליטות ולשכת היועמ"ש החליטו (ככל המסתמן), להפוך את כל נושא "ההדלפות" של מה שיש בתיק הזה ל"ישראבלוף" אחד ענק, כמפורט בפרקי הסדרה כמפורט בנספח ג' כאן למטה, ועי"כ הם החליטו ש"תופרים כאן תיק נוסף", הפעם לעורכי הדין של נתניהו, כאילו הם המדליפים...

נראה כאן די בברור, כאילו יש "אינטרס משותף", שקושר את המפכ"ל הקודם, פרקליטות ת"א, פרקליט המדינה ועוד בעלי תפקידים בכירים, שנותחו בפרקי הסדרה, ואת האינטרס המשותף הזה כיניתי בשם: "ניסיון להפיכה שלטונית באמצעים משפטיים".

לכן, הצעתי (בהיעדר כל חלופה אחרת, במבנה החוקי של מדינת ישראל- ראה פירוט בנספח ב' כאן), להקים "ועדת חקירה ממלכתית", שתבדוק "מי בישל את הדייסה הזו".

עדכון 8.8.19, 19:00: אלי ציפורי העלה היום פוסט חדש (כאן) בנושא הנחשף כאן והוסיף פרטים, שנאספו גם על ידי, ובכלל זה מה היה המניע הכספי העיקרי לאישור המהיר להוט, תוך עקיפת כל הפרוצדורות ו"פיברוק תהליכים" לאחור: "נכס מס" של כ-1.4 מיליארד ש"ח לבעל השליטה בהוט (ראה כאן, הקטע לקוח מכאן). מדהים.

עדכון 29.8.19: השקרים וההדלפות המטעות חזרו. אין בהדלפות הללו שום חדש, שלא מוכר לקוראי סדרת הכתבות אודות "תיק 4000" באתר, מלבד הרצון של המדליפים מהפרקליטות להטעות את הציבור באמצעות מידע שקרי ומסולף. את זהות המדליפים כבר חשפתי מזמן, אבל בהיעדר חקיקה מלאה, חקירה וסנקציות כנגד העבריינים, לכאורה, הללו, "הקליקה" המוגנת בפרקליטות, שקשורה לכמה עיתונאים עושי דברם דוגמת גיא פלג ועוד, עושה כרצונה ומנסה לייצר שוב ושוב "הפיכה שלטונית" באמצעים משפטיים, שמשלבים הדלפות שמטעות את חלק מהציבור, שלא מבין או לא רוצה להבין כיצד גופי הרגולציה עבדו ועובדים, מה חוקי ומה לא חוקי.

עדכון 6.9.19: חברת בזק הודיעה לבורסה (כאן, המסמך המלא כאן וגם כאן), על "מחיקת נכס המס" (זה מפרשת "תיק בזק"), בסך של 1.166 מיליארד ש"ח, מדוחות החברה ומרישומיה. זאת, בעקבות החלטת הרשות לניירות ערך (כאן).

המחיקה הזו באה במקביל למחיקת \ ירידת ערך של חברת פלאפון (כאן) ב-0.951 מיליארד ש"ח (הפחתה בשווי הפעילות של פלאפון לכ-1,214 מיליוני ש"ח, שהביאה למחיקה בשווי הפנקסני של פלאפון בספרי החברה בסך של כ-951 מיליון ש"ח, ובהתאמה לקיטון ברווח הנקי ובהון העצמי של החברה) ולמחיקה קודמת של הערך של חברת YES (כאן), בהיקף של כ-1.5 מיליארד ש"ח, במרץ 2019.

ניתוח המשמעויות הכלכליות של המהלכים הללו בבזק ובנותיה, כפי שנותח ע"י הכתב ארז רביב - מומלץ לקריאה כאן.

מחיקת "נכס המס" הזה, באה בתוספת להפסד של בזק בסך 462 מיליון ש"ח בשנת 2016 (כמפורט כאן), בעקבות ההסכם שנערך אז בין בזק למס הכנסה (כאן),

כך שסך ההפסד המצטבר של בזק בגין "תרגיל נכס המס" של "מיזוג בזק YES" (שלא יצא עד כה לפועל), הוא 1.628 מיליארד ש"ח (!). זאת, ללא חישוב ירידות הערך של YES, בזק ופלאפון, בעקבות כל המהלכים השגויים הללו של צמרת בזק, בעליה ומנכ"לי משרד התקשורת דאז (ברגר ופילבר).

מה שמוכיח שנתניהו לא רק שלא עזר לבזק, הוא סייע (ישירות ובעקיפין) בהחלטותיו ובהסכמותיו, להתמוטטות הערך של בזק ובנותיה, לפשיטת הרגל של "פירמידת בזק" והעמדתה למכירה אצל "כונס הנכסים" בבית המשפט המחוזי בת"א ולהפסד של כל האחזקות של משפחת אלוביץ' ב"פירמידת בזק". כך, שכל הטיעונים שנתניהו "עזר לאלוביץ' ולבזק", מתנפצים מול המציאות ההפוכה לחלוטין.

נספח א':
הפוסט של אלי ציפורי בפייסבוק מיום 5.8.19:

עוד מסמכים שאני חושף מוכיחים: תיק 4000 הוא תיק מחורר שמשקף אכיפה בררנית ואי הבנת הרגולציה בישראל; הוט קיבלה אישורים משפטיים דומים לזה של בזק וביקשה במפורש מנתניהו לחתום עליהם בדחיפות "משיקולים עסקיים"
***********************
עד כמה תיק 4000 מלא חורים ומלא חוסר הבנה של הפרקליטות בנבכי הרגולציה בכלל ובנבכי הרגולציה במשרד התקשורת, יעידו היום המסמכים שאני חושף היום. לא מדובר בכלל בחברת בזק, אלא בחברה המתחרה שלה – חברת הוט. אבל מדובר בהליך זהה לחלוטין מבחינה משפטית ורגולטורית, שנקרא בלשון הרגולטורית "העברת אמצעי שליטה".

התאריך: 17.5.2015, סמוך מאוד לתהליכי האישור הסופיים של מיזוג בזק-יס, שאושר סופית ב-23.6.
כפי שאתם יכולים לראות, עו"ד איה בן פורת, מהלשכה המשפטית במשרד התקשורת ויד ימינה של דנה נויפלד היועצת המשפטית של משרד התקשורת, שולחת מייל לאורטל הדר, מנהלת לשכת המנכ"ל במשרד התקשורת, אז אבי ברגר. על המייל מכותב, בין היתר, גם ברגר עצמו.
בן פורת מצרפת מזכר מאת נויפלד לראש הממשלה ואז שר התקשורת בנושא אישורים להעברת אמצעי השליטה בקבוצת הוט שנשלטת על-ידי פטריק דרהי, הליך שדומה למדי משפטית ורגולטורית להעברת אמצעי השליטה בעסקת בזק-יס, אם כי יש כמובן הבדלים אבל העיקרון של האישורים מבחינה משפטית זהה לחלוטין.

אלא ששימו לב מה כותבת בן פורת במייל: "אנא העבירו לחתימת ראש הממשלה בדחיפות. נמסר לנו מקבוצת הוט כי משיקולים עסקיים קיימת דחיפות מיוחדת לחתימה עוד היום".

המילה דחיפות נכתבה פעמיים. נכתב גם כי זה משיקולים עסקיים של קבוצת הוט (אגב, זה מה שקרה בעסקת בזק-יס).
לכאורה, אם חקרו את האישורים סביב עסקת בזק-יס והטענה העיקרית של הפרקליטות שזה נעשה "בדחיפות" כדי לשרת לכאורה אינטרסים של שאול אלוביץ', אז היו צריכים לחקור את האישורים שניתנו בקבוצת הוט "בדחיפות" כדי לשרת לכאורה אינטרסים של בעל השליטה פטריק דרהי. מילא האכיפה הבררנית, אבל אין ולא היה צורך לחקור את שני המקרים, כי כך עובדת הרגולציה וכך היא עבדה מאז ומתמיד.

זה שאבי ברגר וחבריו אז במשרד התקשורת היו לעומתיים ושידרו שטנה ושנאה לבזק ורכות רגולטורית לקבוצת הוט, זה בהחלט נושא שראוי לחקירה, אבל לא האישורים עצמם. מה שקרה הוא שברגר הפך לעד "מפתח", שאין באמתחתו שום מסמכים שיאשרו את גרסתו, זולת האמירה הכללית ש"המשרד אינו רואה עצמו מוגבל לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים או לתנאים שנקבעו בידיו".

ברגר וחבריו הדליפו לתקשורת שהם רצו להתנות את אישור המיזוג בכל מיני תנאים בנוגע לרפורמת השוק הסיטונאי, למרות שברור לכל מי שמבין רגולציה שאין להם כל סמכות לכך. למה? כי כך עובדת הרגולציה בישראל: בסחיטה באיומים, איומים שמרחפים באוויר. רוצים אישור רגולטורי שמגיע לכם? אנחנו נדחף לכם עכשיו כל מיני תנאים וגחמות כדי שתסכימו למה שאנחנו רוצים. ואם לא תסכימו, נמרח את האישור, נעכב את האישור, נכניס את האישור למגירה עד שתרימו ידיים.

ברגר לא סבל את בזק, הוא בא מפרטנר ואחר כך ייעץ לסלקום. הוא אינטרסנט שהפרקליטות רואה בו בטעות כעד מפתח. למה הוא לא מסביר לה את כל הסיפור המוזר עם הוט? התשובה ברורה: בפרקליטות העלימו את כל הראיות והמסמכים שיכולים לפרק את הנרטיב שהם בנו. זו לא חקירה להגיע לחקר האמת, זו חקירה להרשיע בכל מחיר.

**** ש ת פ ו ****

נספח ב':
לקוח מכתבה קודמת כאן.
1. הקלות רגולטוריות מפליגות להוט, בזמן שהוט מפרה חוק בקנה מידה ענקי (הבעלים לא ישראלי, אין רישיון ל-OTT ועוד).
יש כלל משפטי - רגולטורי הקובע, שבעל רישיון לא יקבל הקלות ו"צ'ופרים" רגולטוריים, בזמן שהוא נמצא בהפרות חוק, תקנות ורישיון, ועליו קודם כל להיענש ע"י הרגולטור, לתקן את ההפרות ורק אחרי כן ניתן לשקול (אם בכלל) מתן הטבות והקלות.

אבל הכלל הזה לא חל על מי ש"הקליקה" "חפצה ביקרו" (יש כמה "קליקות" במערכות השלטון בישראל, כאן הכוונה לסניף של "הקליקות" הללו בצמרת משרד התקשורת הישראל). במקרה שלנו, זו קבוצת הוט, שקיבלה הקלות רגולטוריות במאות מיליוני ש"ח (הכתבה כאן, באתר המשרד זה כאן), בחתימת השר דודי אמסלם.

אתר Telecom News לא היה יוצא דופן בין כלי התקשורת, בביקורת הנוקבת והמקצועית על ההחלטה הזו של דודי אמסלם. מומלץ לקריאה מאמר מצוין, מקיף ונוקב של ארז רביב (כאן), וכתבים נוספים הציגו ביקורת מקצועית די נוקבת מנקודות מבט קצת שונות, דוגמת גדי פרץ (כאן וכאן), אביאור אבו (כאן), נחמן וינברג (כאן), יהודה קונפורטס (כאן), ויוסי הטוני (כאן). את נתי טוקר (מדה-מרקר) לא שמתי כאן, כדי למנוע טענות על הטייה פוליטית בביקורת על ההחלטה הבלתי חוקית והשערורייתית הזו של שר התקשורת.

אולם, איש מכל הכותבים לא טיפל בצד החוקי של ההחלטה הלא חוקית והשערורייתית הזו. היא לא חוקית קודם כל מפני שנעשה כאן "מחטף רגולטורי", שאין לו שום בסיס בחוק התקשורת או בכל חוק אחר (או תקנה כלשהי), שלפיו הקו המפריד רגולטורית בין תשתיות קוויות לסלולריות \ אלחוטיות נעלם, וניתן "לרפא" אי קיום חובות רגולטוריות בתחום הפריסה הקווית, ע"י פריסה חלופית - סלולרית או אלחוטית. מהפך רגולטורי כזה, שאין לו שום בסיס חוקי, מן הדין היה שייעשה דרך חקיקה ראשית בכנסת, ולא בהחלטה ייחודית של השר - עבור קבוצת הוט.

אבל זה רק "הכסף הקטן". הבעיה הכי חמורה היא, שניתנו הקלות ענק לחברה המפירה חוק בחסות צמרת משרד התקשורת בהרבה נושאים, אבל כעת בראש הרשימה אציג 2 נושאים הכי אקוטיים:

הבעלים של חברת הוט אינו עונה על ההגדרה של "ישראלי" ולכן קבוצת הוט נמצאת, לכאורה, בהפרה יסודית של הרישיון, שהעונש עליה הוא של ביטול הרישיון והפסקת פעילות קבוצת הוט במבנה הבעלות הנוכחי וסנקציות חמורות נוספות. בעניין זה פניתי באופן מסודר ומתועד קודם כל להוט, אח"כ לצמרת משרד התקשורת (הפנייה שלי נמצאת כאן, למתעניינים), קיבלתי אישור קבלה (כאן), נדנדתי ולא קיבלתי שום מענה (די ברור למה). העניין הרגולטורי הזה הוא ברור ביותר ואפשר לראות זאת בתצלום הנמצא כאן מתחת, הלקוח מכאן, קובץ ההחלטה - כאן (שתואם את האמור בחוק, בתקנות וברישיון של הוט):
לחברת הוט אין רישיון לאספקת שירותי OTT על רשת בזק, מה שהיא מספקת מאז ינואר 2017. מדובר, לכאורה, בעבירה מאוד חמורה, שהעונש עליה הוא 3 שנות מאסר וסנקציות כלכליות ומנהליות אחרות די כבדות.

את ה"ישראבלוף" הלא חוקי הזה של קבוצת הוט בחסות משרד התקשורת ניתחנו בהרחבה - כאן, במאמר תחת הכותרת: "הפלופ של "הפריסה האוניברסלית - הארצית של הוט" מעצים!". כך, השר הטרי דודי אמסלם החל דרכו כשר ברגל שמאל וממשיך "ליפול בפח" של קודמיו. מצער, מזעזע ומביש.

יש עוד הרבה עבירות הקשורות לקבוצת הוט, למשל: אי מתן "חופש בחירה" ללקוחות בתחום ציוד הקצה, אי הפעלת מוקדי השירות ביום הבחירות האחרון, "עוקץ התא הקולי", היעדר רישיון להוט-טלקום ולהוט-מובייל לספק שירותי טלוויזיה, שיווק חבילות של 500 מגה לאינטרנט ללא אישורים וללא תיק שירות, הפרעות וחבלות (במשך שנים) ליישום "שוק סיטונאי", ועוד ועוד.

בנוסף לכך, כל תהליכי "הוועדה המייעצת" וההקלות הרגולטוריות להוט, מלווים (עוד מתקופתו של השר משה כחלון), באין ספור של טריקים, כולל, לכאורה, זיופי פרוטוקולים, זיופי חתימת השר, "שינויים לאחור" של החלטות מפוברקות, העלמת החלטות, "המצאת החלטות", ועוד.

ובכלל, "לוועדה המייעצת" אין כל סמכות חוקית להמליץ לשר על המרת פריסה קווית בפריסה סלולרית. הוועדה יכולה רק להמליץ לדחות פריסה, או לבטל פריסה ליישוב מסוים, לא להמיר פריסה. אין דבר כזה בחוק, בתקנות או בנהלים.

הכל מפורט בעשרות החשיפות הקיימות באתר בנושא ה"ישראבלוף" של "פריסת הוט" והחלטות השרים ואני מביא כאן את 16 הכתבות המובילות בנושאים הללו, למתעניינים: