חשיפה: לא נמצא כל בסיס חוקי שלפיו איגוד האינטרנט הישראלי רשאי למכור דומיינים ישראליים ובמחירים מופקעים ובניגוד מוחלט למדיניות האוסרת על גביית מחיר מופרז על ידי בעל מונופולין וחוקי הצרכנות, תוך חלוקה אסורה של רווחים למקורבים.
מאת: אבי וייס, 30.10.14, 10:30

לאחר שחשפנו (כאן) שכ-9 אלף איש (!) "המקורבים לצלחת" לרבות בהנהלת איגוד האינטרנט הישראלי (עמותה ציבורית הנמצאת תחת חקירה, עם מעט מאוד חברים), לא משלמים מזה שנים רבות עבור הדומיינים הישראליים שברשותם (מה שהוביל למצב, שמי שמממן אותם כל השנים הללו אלה מאות אלפי האזרחים שכן משלמים על הדומיינים הישראליים), ולאחר שחשפנו (כאן) כיצד יותר ממחצית ההכנסות מהדומיינים הולכים היישר לכיס של "מקורבים", שמבצעים פעילויות סרק, שאין להם כל קשר או תרומה כלשהיא לתשתיות הדומיינים הישראליים, נחשוף כעת את העובדה שכל הפעילות הזו מתבצעת מחוץ לכל מסגרת חוקית כלשהיא הקיימת במדינת ישראל. 

העניין הזה התחדד אצלי, משום שהתברר לי בהדלפה שקיבלתי, שכבר בשנת 2000, הארגון, שמחלק דומיינים בעולם - ICANN, שמושבו בארה"ב, דרש שכל ארגון, שמוכר דומיינים מדינתיים, יקבל הסמכה רשמית לבצע זאת מהרשויות המוסמכות במדינה בה הוא מוכר את הדומיינים. לא הצלחתי למצוא כל זכר לתהליך כזה בישראל. 

בעקבות מידע, שהגיע לידנו, פניתי להנהלת איגוד האינטרנט הישראלי ולמשרד התקשורת בשאלה הבאה:
"האם איגוד האינטרנט הישראלי פנה אי פעם וקיבל אישור ממשרד התקשורת הישראלי (או מכל משרד ממשלתי אחר), על כך שהוא מוסמך \ מורשה מטעם ממשלת ישראל לנהל ולמכור דומיינים ישראליים, תחת ההרשאה של ICANN, כאמור במסמך הבא:
http://archive.icann.org/en/committees/gac/gac-cctldprinciples-23feb00.htm"

את תגובת משרד התקשורת לא הצלחתי לקבל, די ברור למה. לא שלא ניסיתי. 
אולם, השגתי את כל המידע משיחות עם אנשים, שעסקו בנושא במשרד התקשורת (פירוט בהמשך). כ"כ, שוחחתי עם בעלי תפקידים במשרד של הממונה על ההגבלים העסקיים (בהמשך יובן למה). 

תגובת איגוד האינטרנט הישראלי:
"מר וייס, שלום רב.
כפי שנהוג במרבית המדינות הדמוקרטיות בעולם כך גם בארץ, מרשם שמות המתחם מנוהל על ידי גוף אחד נייטרלי, בלתי תלוי וללא מטרות רווח, בצורה מקצועית ומבוקרת.
איגוד האינטרנט הישראלי הוסמך ע"י ICANN עוד בשנת 1997 (היה המרשם השני שהוסמך מחוץ לגבולות ארה"ב), ובהתאם לכללים שפעלו באותה תקופה.
במקביל, במסמך מדיניות שפרסם משרד התקשורת בשנת 2001 ואושרר בשנת 2003, תומך המשרד במודל בו מנוהל מרשם שמות המתחם על-ידי איגוד האינטרנט הישראלי, מתוך הבנה כי מרשם שמות המתחם לא צריך להיות מטופל על ידי המדינה על מנת שלא יושפע מאווירה פוליטית משתנה.
מיום הקמתו, מנהלי האיגוד נמצאים בקשרי עבודה קבועים עם משרד התקשורת ואף נבחרו לייצג את ישראל מטעמו מול ICANN. הרישום בפועל מבוצע על ידי רשמים מוסמכים אשר מתחרים זה בזה בשוק חופשי במחירים מקבילים ליתר המדינות מערביות.
כגוף פתוח ודמוקרטי איגוד האינטרנט הישראלי מזמין את כל מי שמעוניין, לבוא ולקחת חלק בפעילויותינו הרבות לטובת ציבור משתמשי האינטרנט בישראל.
בברכה
ד"ר אלון הסגל
​נשיא איגוד האינטרנט הישראלי."

ניתוח
הבעיה בתשובה שקיבלתי, שהיא מסתמכת על ההנחה שלא עשיתי "שיעורי בית" בנושא ולכן אפשר "למכור לי לוקשים". אין שום סעיף שהוא מדויק או נכון בתשובה שקיבלתי (למעט שמו ותוארו של הכותב... והתאריך על התשובה...). 

העובדות:
1. ההסמכה ב-1997 ע"י ICANN, אין לה שום רלבנטיות למה ששאלתי, שכן בשנת 2000 נכנס תקנון חדש (שתקף עד היום), שדרש שכל מי שמוכר דומיינים יבקש אישור מהרשויות המוסמכות במדינה בה הוא פועל. אישור כזה לא התקבל עד היום מממשלת ישראל, אפילו לא בעקיפין.

2. לא פורסם שום מסמך מדיניות במשרד התקשורת ב-2001 שאושרר ב-2003, כפי שנטען ע"י נשיא איגוד האינטרנט הישראלי ד"ר אלון הסגל (בתמונה למעלה). לא ברור לי מהיכן הוא ממציא את "העובדות" הללו...

מה שפורסם זה דו"ח ועדה, שעסק באינטרנט הישראלי, שפעלה כדי לעדכן מסמך מדיניות אינטרנט זמני מ-1995, ועדה שכונתה "ועדת רהב הוידה" (כאן), שאיגוד האינטרנט הישראלי היה שותף בוועדה זו, שסיימה והגישה את המלצותיה ב-1998.

הדו"ח של הוועדה והמלצותיה מעולם לא אושרו בשום פורום, תקנה, נוהל, חוק או כל דבר רשמי אחר, והדבר הכי חשוב: הוועדה הזו  בכלל לא עסקה ולא המליצה דבר בתחום מכירת דומיינים בישראל ע"י איגוד האינטרנט הישראלי. אגב, איגוד האינטרנט הישראלי בעצמו, באמצעות נציגיו בוועדה, ביקש אז שהוועדה לא תעסוק ולא תזכיר אפילו לא ברמז, את נושא מכירת הדומיינים על ידה...

בעקבות מסמך "רהב הוידה" מ-1998 פורסמו לכאורה 2 מסמכי מדיניות לאינטרנט הישראלי, הראשון בשנת 2000 ועדכון קטנטן ב-2003 (שמייד נתייחס אליהם), ו-2 המסמכים הללו לא עסקו בבכלל בתחום המוזכר (אישור למכירת דומיינים ע"י איגוד האינטרנט הישראלי). 

3. מה שכן הוחלט בשנת 2000 היה מסמך (כאן), מסמך רשמי שנעשה עפ"י חוק התקשורת, בעניין מדיניות רישוי שירותי אינטרנט, בחתימת שר התקשורת דאז, שהיה גם סגן ראש הממשלה באותה עת, בנימין (פואד) בן אליעזר. 

כל מי שיקרא את המסמך הזה מתחילתו ועד סופו, או מהסוף להתחלה, או מהאמצע ל-2 הצדדים, לא ימצא בו שום זכר לנושא מכירת דומיינים ע"י איגוד האינטרנט הישראלי. השם הזה: "איגוד האינטרנט הישראלי" בכלל לא קיים במסמך. פשוט אין. זה קיים רק בדימיון היצירתי של ד"ר אלון הסגל. 

המדהים הוא, שזה המסמך האחרון, שיצא אי פעם בישראל, בתחום מדיניות הרישוי של שירותי האינטרנט בישראל. דהיינו: לכאורה, זה המסמך, שתקף עד היום. ב-2003 שר התקשורת רובי ריבלין שינה תת סעיף קטן אחד במסמך של פואד בן אליעזר וזה בנוגע לשירותי אינטרנט בלוויין, מה שלא שייך בכלל לנושא, שאנו עוסקים בו כאן (מכירת דומיינים ע"י איגוד האינטרנט הישראלי). זה הכל.  

אולם יש 2 בעיות קשות העולות מעיון מעמיק במסמך של השר פואד בן אליעזר משנת 2000 (אביא את הדברים כלשונם, עם צילום הקטע הנוגע במסמך של פואד בן אליעזר):

א. תוך שנה מפרסום המסמך (שכאמור פורסם ב- 17.12.2000) היה צריך לבצע הליך של "בדיקה חוזרת של המדיניות":


דהיינו: בגלל שלא נעשתה "בדיקה חוזרת" של המדיניות תוך שנה מדצמבר 2000, וב-2003 היה רק תיקון זעיר לעניין אינטרנט לווייני ע"י השר דאז רובי ריבלין, עולה לכאורה אחת מהשתיים: 1) או שאין למסמך הזה כיום כל תוקף, 2) וגם אם יש לו תוקף, למרות שהוא לא עודכן ולא נערכה עד היום כל "בדיקה חוזרת" של המדיניות ע"י מי מהשרים, עד וכולל השר הנוכחי גלעד ארדן, אזי עולה, שאיגוד האינטרנט אינו רשאי למכור דומיינים בישראל, כי האיגוד הזה בכלל לא הוזכר, אפילו לא ברמז, במסמך הזה, או בכל מסמך רשמי אחר של מדינת ישראל. 

ב. יתרה מכך. במסמך יש סעיף שניתן להסיק ממנו, שאולי בעתיד כן יהיה ניתן לבצע פעילויות כלשהן ע"י "איגוד ציבורי" דוגמת איגוד האינטרנט הישראל. אולם, אם סעיף זה בכלל בתוקף, שום דבר ממנו לא קויים ע"י איגוד האינטרנט הישראלי.
להלן צילום הסעיף:

דהיינו: אם ניתן להבין מהמסמך הזה, בהנחה שהוא בתוקף, שעל איגוד האינטרנט הישראלי (שהיה מוכר היטב למנסחי המסמך, ולמרות זאת לא הזכירו את האיגוד במסמך), מוטלת החובה בתור מי שמוגדר בסעיף הזה כ"קהיליית האינטרנט הישראלית", לבצע זאת: 1) ב"פורום מתאים ובשיתוף הציבור" ובנוסף, ביחד עם "בעלי רישיון למתן שירותי אינטרנט" (ISP), ו- 2) בכפוף לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים. [כ"כ זה תהליך שצריך להיעשות עם דגש ל"קידום התחרות והבטחת תחרות הוגנת"....]. 

שני התנאים הללו גם יחד לא קויימו. האיגוד לא הקים שום פורום של התייעצות ו"שיתוף עם הציבור", ביחד עם ה- ISP (אלא אם התייעצות עם 20 מקורבים, שניזונים מכספי האיגוד, על חשבון ה"לקוחות השבויים" בידי המונופול הבלתי מוכרז הזה, נקרא "התייעצות עם הציבור"), וכמובן הממונה על ההגבלים העיסקיים לא היה מעורב מעולם באיזה דבר הנוגע לאיגוד ומעולם לא נתן לאיגוד איזה אישור, או אפילו התייחסות עקיפה, או נרמזת.

אגב, הממונה על ההגבלים העסקיים לא היסס להתערב לא אחת בפעילויות שונות באינטרנט הישראלי (למשל כאן, בעניין מדידת הרייטינג לאתרים באינטרנט, או בהשפעת מיזוג YES ובזק והשלכות המיזוג הזה על האינטרנט - כאן). הממונה על ההגבלים העסקיים גם הוציא מסמך מדיניות כללי לעניין "מחירים הוגנים של מוצרים ושירותים של בעלי מונופולין" (כאן). שום דבר ממה שעוסק ועסק הממונה על ההגבלים העסקיים, לא קויים ע"י איגוד האינטרנט הישראלי, שהתחמק די יפה, עד היום, מהטיפול בו ע"י הממונה על ההגבלים העסקיים.

בנוסף, אך אתמול קרא הממונה על ההגבלים העסקיים לצרכנים בישראל להטיל "חרם צרכני" על מי שגובה מחירים מופרזים על מוצרים ושירותים. הבעיה, שמאות אלפי רוכשי הדומיינים מאיגוד האינטרנט הישראלי, לא יכולים להטיל "חרם צרכני" על האיגוד, שגובה מחירים מופרזים ומשתמש בהם לצרכים, שאין להם כל קשר לתחות תשתיות האינטרנט והדומיינים בישראל, כדי לפרנס קבוצה קטנה של מקורבים לצלחת, שעושים בכספי הציבור ככל העולה על רוחם, וחושבים שאפשר לעבוד על הציבור בתשובות דמיוניות הנשלפות מהשרוול. 

כך, תחום מכיירת דומיינים בישראל נעשה ע"י איגוד האינטרנט הישראלי מחוץ למסגרת של כל חוק, ללא כל הרשאה, אפילו לא ברמז, משום גורם רשמי. מדובר בשירות ציבורי הפועל כמונופול לא מפוקח ע''י הממשלה בהיתר של רשם העמותות בלבד, רשם שחוקר בחודשים האחרונים את התנהלות האיגוד, לאור תלונות רבות שהוגשו לו...כך "איש הישר בעיניו יעשה".