ספר חובה: "הפיכה - הקשר המשחית בין התקשורת לפרקליטות" מאת אלי ציפורי
מאת: מערכת Telecom News, 15.9.22, 19:00

הספר נכתב לאורך ימי משפט נתניהו ועוסק בקשר המשחית בין התקשורת לפרקליטות, שהוביל לתפירת התיקים ולהפיכה השלטונית בישראל. ספר חובה לכל מי שהאמת והצדק הם נר לרגליו, שמתאר כיצד עיתונאים ופרקליטים, שמעולם לא נבחרו בקלפי, החליטו להחליט בשביל אחרים, איך להצביע בקלפי תוך יצירת מציאות מדומה.

העיתונאי-חוקר אלי ציפורי הוציא לאור את הספר "הפיכה", שחושף את הקשר המשחית בין התקשורת לפרקליטות שהוביל לתפירת התיקים נגד נתניהו ולהפיכה השלטונית. ציפורי, סגן עורך "גלובס" לשעבר, החל לכתוב על תפירת התיקים כבר ב-2017, במקביל לכתבותיו של נצ"מ בדימוס והעיתונאי-חוקר אבי וייס ב-Telecom News. הוא ליווה ומלווה את דיוני משפט נתניהו בדיווחים שוטפים מדי יום ל"אולפן הפתוח של כנרת בראשי" ובניתוחים שוטפים במשותף עם אבי וייס.

הספר עוסק ב-3 דמויות מפתח בעלי אינטרסים אידיאולוגים וחלקם גם כלכליים בהפיכה - כמו יאיר לפיד, נוני מוזס וחיים סבן - וחושף את הראיות המפלילות, שהיו בידי הפרקליטות נגד יאיר לפיד, שר האוצר בזמנו, בתיק 1000 - ואיך קידם לפיד את ענייניו של חברו ארנון מילצ'ן בפגישות בביתו בת"א, למרות שהיה בניגוד עניינים. למרות זאת, הפרקליטות העניקה ללפיד חסינות בפועל כי הפליל את נתניהו לשווא, ולכן הוא "מוחזק בגרונו".

הספר מביא הוכחות לחלק הפעיל, שנטלה בהפיכה שורה ארוכה של עיתונאים - באמצעות עדויות במשטרה ופרוטוקולים מדיוני משפט נתניהו. ואכן, לב ליבו של הספר עוסק באנשי תקשורת, שהיה להם חלק פעיל בהטיית דעת הקהל ובפועל בהפיכה, בליווי הוכחות לדרך הפעולה שלהם, שתועדה, בין היתר, בדיוני משפט נתניהו ובחקירות המשטרה: מבן כספית, רביב דרוקר וברוך קרא, דרך גיא פלג, אמנון אברמוביץ' ודנה ויס, ועד אילנה דיין, מוטי גילת, אביעד גליקמן ועוד.

שני אנשי תקשורת המזוהים כאנשי ימין, עמית סגל וקלמן ליבסקינד, בעיקר צפו מהצד בהפיכה, מי יותר (ליבסקינד) ומי פחות (סגל). שניהם בעיקר קידמו הסדר טיעון לנתניהו.

הספר 'הפיכה' ממחיש, שהתקשורת הממסדית אינה רק כלי מלבה אש בשירות הפרקליטות והמשטרה; היא אינה רק להקת המעודדים והמעודדות של הפרקליטות והמשטרה; והיא אינה רק כלי להעברת מסרים, הדלפות ותדרוכים מהפרקליטות ומהמשטרה לציבור. התקשורת רחוקה מאוד במציאות מהדימוי שלה כמהנדסת התודעה של הפרקליטות. היא הרבה יותר גרועה מכך - היא כלי משחית בפני עצמו.

ההשחתה הערכית והעיתונאית, ובחלקה, אצל עיתונאים מסוימים, זו גם השחתה, שחצתה את גבולות החוק - הפכה את התקשורת לשחקן אקטיבי מאוד בתפירת תיקים, עד שבלעדיה לא הייתה מתקיימת ההפיכה.

הספר מראה איך תפר בן כספית את תיק 1000, איך שימש כמודיע משטרתי נגד נתניהו במשך שנים ארוכות בצורה לא חוקית, ואיך השחית העיתונות באמצעות קשרים עם פוליטיקאים כושלים כמו ליברמן וסער.

התקשורת היא זו שיזמה את תיקי 1000 ו-4000.

חלק מהעיתונאים היו אלה, שעסקו באספקת מודיעין כוזב וידיעות שקריות לפרקליטות ולמשטרה הנוגעות למשפחת נתניהו, שעל בסיסן נפתחו חקירות.
היא זו שהפעילה מכבש תקשורתי להטיית תוצאות בחירות באמצעות הדלפות כוזבות ומציאות מדומה על "הצלחה" בחקירות.

היא זו שהשתיקה כמעט כל ביקורת על תפירת תיקים, והיא זו שחיסלה חשבונות והילכה אימים על כל מי שניסה לחשוף את התנהלות הפרקליטות.

במידה רבה התקשורת היא זו שהפעילה את הפרקליטות והמשטרה, ולא ההפך. התקשורת סיפקה את החומרים, דחפה ודרבנה לחקירות ולכתבי אישום תוך הבנה, שהיא תגונן על הפרקליטות, תעשה אשר תעשה - תעבור על החוק, תסחט עדים, תמציא עברות, תסתיר חומרים ותשקר בבית המשפט.

השחתה תמיד נולדת מעודף כוח. עודף כוח תקשורתי הוביל עיתונאים לחשוב, שהם יכולים להפוך פרקליטים ופרקליטות, שממילא נמצאים איתם באותה סירה אידיאולוגית, לקבלני הביצוע שלהם באמצעות המילה הכתובה או המשודרת – ביחסים של תן וקח.

תנו לנו תיקים תפורים, תנו לנו הדלפות במיוחד לפני בחירות - ואנו נגן עליכם באש ובמים. נגן על עבירות, נגן על שחיתות, נגן האחד על רעהו.

מה שקרה הוא, שאנשים (עיתונאים או פרקליטים), שמעולם לא נבחרו בקלפי, החליטו להחליט בשביל אחרים, איך להצביע בקלפי, תוך יצירת מציאות מדומה.

הם מסרבים לקבל את רצון העם. מבחינתם רצון העם לא קיים - זה לא רק עיוות קשה של הדמוקרטיה - זו קשירת קשר למעשה עברייני של הפלת שלטון.

הספר מלווה באיורים של רוני גורדון.

לינק לרכישת הספר - כאן.