מקבלי ההחלטות בגופי הרגולציה כנראה סבורים, שכל השנה פורים. ניתוח החלטות משעשעות של הימים האחרונים: אישור רכישת גולן טלקום, בחירות לוועד עובדי משרד התקשורת, "גוף על" לרגולציה על שידורי הטלוויזיה, תכנית עבודה שנתית לעולם התקשורת בישראל. ניתוח של צבר השטויות וההבלים של הימים האחרונים.
מאת: אבי וייס, 12.3.17, 19:50

כנראה בהשראת חג הפורים, ראשי גופי הרגולציה חושבים, שכולנו שתויים, בגישה של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר: שאנו איננו יכולים להבחין בין שחור ללבן, לבין חוקי ללא חוקי, לבין הגיוני למעשה חלם מובהק. להלן ניתוח של חלק מצבר השטויות וההבלים של הימים האחרונים:

א. אישור של הרשות להגבלים עסקיים לרכישת "גולן טלקום" ע"י "אלקטרה צריכה":
הנוסח של האישור (כאן), שנקרא משום מה "מיזוג", מראה, שמישהו כנראה שתה יותר מדי ברשות להגבלים עסקיים, גוף שממשיך במסורת של החלטות שגויות בשוק התקשורת.

כבר בכותרת מוסבר, שהאישור הזה מבטיח, שתהיינה 5 שחקניות בעלות רשת סלולר בשוק. בפעם האחרונה, שספרתי את אנטנות הסלולר, שנשארו בישראל, מצאתי, שיש רק 3 רשתות סלולר פעילות (לפני "המהפכה הסלולרית" אכן היו 5 רשתות סלולר בישראל, אבל זה שייך להיסטוריה). לפי החשבון של הרשות להגבלים עסקיים, שסופרת את השת"פ באנטנות כחברות מתחרות נפרדות ושלכל אחת יש רשת, צריכות להיות בישראל 6 שחקניות "בעלות רשת סלולר": פלאפון, סלקום, פרטנר, גולן-טלקום, הוט-מובייל ומרתון. כך, ששום מספר לא מסתדר לי עם ההודעה עם כותרת על 5 שחקניות בעלות רשת.

גם לא מובן לי מה זה המשפט: "כן אישרה הממונה הסדר, שבמסגרתו תעניק סלקום שירותים טכניים לרשת המשותפת". מה זה? הסדר כזה לא מופיע ב"נוהל שת"פ אנטנות" ולכן לא ברור מה הייתה הבקשה ומה היה האישור והאם בכלל אישור כזה הוא בסמכות הרשות להגבלים עסקיים. האם כל הסדר "שת"פ אנטנות" של סלקום (עם גולן טלקום ומרתון) יהיה פיקציה אחת גדולה? זה כרגע לא ברור, אך כנראה שלשם זה מתקדם.

מה שכן ברור, ש"העונש", שהטילה הרשות בגלל דבריו של גיל שרון (שיהיה יו"ר גולן טלקום), שבמשך 3 רבעונים גולן טלקום תציע מבצע במחיר שמתחת ל-30 ש"ח לחודש (לשנתיים), הוא חריגה חריפה ממתחם הסמכויות של הרשות. באותה מידה הרשות להגבלים עסקיים הייתה יכולה לדרוש, שמנהלי גולן טלקום יגיעו לעבודה עם מכנסיים ארוכים והמנהלות תגענה לעבודה עם שמלה בגובה הברך (זה לא דבר מצחיק. אלו הן ההנחיות של כנסת ישראל לנכנסים לתחום הכנסת). 

לעומת זאת, את הנושא העיקרי ברכישה הזו שכחו ברשות להגבלים עסקיים: אלקטרה רוכשת (בשם גולן טלקום) מחצית מהרשת של סלקום, בכסף של סלקום... כך שהכל בדיחה אחת גדולה.

ב. בחירות לוועד העובדים (כלומר: שני ועדי עובדים) במשרד התקשורת
כצפוי, העסק הזה נתקע עמוק בבוץ. אולי בגלל החשיפות שלנו (למשל: כאן וכאן). בינתיים: אין בחירות. לא בתל-אביב ולא בירושלים.

כך, אף לא עובד אחד העז להציג מועמדות לבחירות לוועד העובדים בירושלים (אווירת הפחד עשתה את שלה). ועדת הבחירות בירושלים נאלצה לתת ארכה כדי לראות אם בכל זאת יהיו מועמדים. כרגע - אין מועמדים.

בתל אביב, הבחירות בהקפאה זמנית, עד שההסתדרות תבחן את הפנייה של החברים שמעון שוהם וצחי לוין-הלוי ותגיע להחלטה היחידה ההגיונית: שיש לקיים בחירות בתל אביב ולתת לעובדים לבחור מי מייצג אותם (גם אם זאב קידר ואביבה שלמה לא מוכנים לעמוד לבחירות ויצרו מצב שיש 2 מתמודדים - הם עצמם, על 2 מקומות אפשריים). בכל מקרה, נראה, שההנהלה מאבדת את שליטתה בוועד העובדים במשרד, מרוב תרגילים וספינים.

לכן, פניתי בשאלה הבאה להסתדרות:
"נודע לי, שהבחירות נדחו בשבועיים, לאור מה ששאלתי בפעם הקודמת.
האם יהיה שינוי במתכונת הבחירות לוועד העובדים (או שהן תבוטלנה)?"

תשובה לא הצלחתי לקבל, לא שלא ניסיתי. ככל שאקבל תשובה, אעדכן בהתאם.
בינתיים נודע לי שמועד הבחירות לוועד העובדים בת"א נדחה לעוד 3 שבועות... 

ג. "גוף על" לשידורי הטלוויזיה והרדיו בישראל ("הרשות לשידורים מסחריים").
אחרי ש-17 שנה משרד התקשורת לא מצליח להביא לאיחוד בין מועצת הכבלים והלוויין לרשות השנייה, החוכמולוגים (ביבי, צחי, שלמה), שלפו הצעת חוק חדשה (מצויה כאן למתעניינים), שלפיה יוקם גוף חדש, שישלוט גם בגלי צה"ל וגם ברשות השידור לשעבר ("כאן" - תאגיד השידור הציבורי הישראלי - דהיום). הכל תחת מנכ"ל משרד התקשורת ושר התקשורת... הכל נעשה כאן ללא כל שימוע או איזה תהליך ציבורי מסודר (לא פלא, החוכמולוגים "לא סופרים את הציבור ממטר").

הרעיון הזה די מעניין, אבל הסיכויים, שהוא יתממש, הם פחות מאפס.

זו בדיוק הסיבה, שיו"ר מועצת הכבלים והלוויין ממשיכה לטייל בעולם על חשבון משלמי המיסים, "כאילו כלום", כל עוד לא מצליחים להעביר את האיחוד בין המועצות המפקחות על השידורים בכנסת.

בתמונה משמאל אפשר לראות את יו"ר מועצת הכבלים והלוויין (ד"ר יפעת בן-חי-שגב) מצולמת עם נשיא המועצה לשידורים אודיו-וזואליים בצרפת, אוליבר סמרק.

מזל שהצרפתים מדווחים על אירועים כאלה (לקוראי צרפתית הדיווח המלא מצוי כאן), כי אין כל רמז לנסיעה הזו באתר משרד התקשורת. אולם, הדיווח על הנסיעה הזו כן מצוי בבלוג בפייסבוק של ד"ר יפעת בן-חי-שגב, שבו היא מכניסה לפייסבוק כל מיני סיפורים והגיגים מנותקים מכל מציאות. אולם, הנסיעה הקודמת לארמניה, משום מה לא מדווחת בשום מקום, גם לא בפייסבוק.

ד. תכנית שנתית ל-2017-18 של משרד התקשורת הישראלי:
משרד התקשורת פרסם (כמו יתר משרדי הממשלה), את התכנית הדו-שנתית שלו. המסמך המלא נמצא כאן. אין צורך לטרוח ולקרוא את המסמך המבדר הזה, כי הסיכויים, שאיזה סעיף שיש במסמך יתממש, הם כמו הסיכויים, שאסע כעת לנתב"ג ואקח טיסה ישירה למאדים.

כשפורסמה תכנית העבודה של משרד התקשורת ל-2016, כתבתי מייד (למשל כאן וגם כאן וכאן), שמדובר בחלומות שלא ימומשו וזה בדיוק מה שקרה. איך יכולתי להיות כל כך בטוח בתחזית שלי, ששום דבר לא ימומש? זה די פשוט. כדי לממש תוכניות בעולם התקשורת, צריך מישהו בצמרת, שמבין בניהול מערכות גדולות, מבין את עולם הרגולציה ופועל ביושר מתוך רצון כן לקדם את האינטרס הציבורי.

זה בדיוק ההפך ממה שיש לנו כיום בצמרת: מ"מ שר התקשורת (צחי הנגבי, בתמונה משמאל) ומנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר, בתמונה למעלה משמאל), שהידע שלהם מצטמצם בהפרחת ספינים לכל עבר, בלי כל הפוגה. נושאים דוגמת: כיבוד החוק, תכנון מבוסס על עובדות, הקשבה לציבור, יכולת ביצוע לטובת הציבור, כל אלה תכונות שאין להם.

לכן ברור, שמסמכים כאלה (דוגמת תכנית שנתית של משרד התקשורת), לא יכולים להוביל לשום מקום חיובי, או בכלל. למי שלא קולט את גודל הבעיה, כתבתי על כך מאמר המסביר למעשה הכל: "מה הקשר בין תכנית העבודה השנתית של מש' התקשורת ל-2017 לבין כשרות?".

לכן, מי שמתחמן את עובדיו, אפילו בדברים הכי בסיסיים כמו כשרות ושמירת השבת (למרות הכיפה על הראש), לא מסוגל לקדם דבר. זה ברור כשמש. ניתוח מקיף על שלמה פילבר ערכתי בסיכום 100 ימים לכהונתו, כאן וכאן, וכך זה נמשך עד היום ויימשך עד יום לכתו. 

מכאן, לא פלא, שישראל מידרדרת משנה לשנה בכל דו"ח בינלאומי משווה שמתפרסם (הדו"ח הטרי של חברת אקמאי נחשף אתמול כאן). את הנתונים הללו אי אפשר לחפף, או לבצע עליהם ספין.