פרטי "הפרשה הסודית" במשרד התקשורת מתחילים להיחשף, עם פרטים מלאים של "השחקנים הראשיים" ומה קרה מאחורי הקלעים. שתי שאלות נשארו פתוחות: מדוע השר והמנכ"ל לא משעים את אלה שעשו מעשים חמורים ולמה המשטרה לא החלה לחקור את הפרשה?
מאת: אבי וייס, 9.9.14, 13:30

בלעדי: "הפרשה הסודית" במשרד התקשורת מככבת באתר זה ב-2 מאמרים ראשיים (כאן וכאן, למי שפספס). אמש הודלף לאתר אינטרנט כאן עיקרי פסק הדין עם השמות המרכזיים בפרשה (ראו השמות בלינק). עצם פרסום הלינק לאתר הזה (אתר השוכן כנראה בארה"ב), אין משמעותו, שאכן מדובר בפסק הדין המקורי, או בכלל, ושאני מאשר את נכונות הפרסום של עיקרי פסק הדין שהודלף באתר זה. את פסק הדין המקורי אפרסם לאחר שהשופטת תעביר אותו לידי, כך אני מקווה, בימים הקרובים, לאור פנייתי אליה. החלטת השופטת בעניין הפרסום תתקבל (אולי) ב- 11.9.14. 

כמה נקודות מרכזיות עולות מפרטי ההדלפה שפורסמה באתר הנ"ל:
א. ההדלפה עוסקת רק בחלק מהמעורבים בפרשה. בנוסף אליהם, יש "שחקני משנה" בדמות סמנכ"ל בכיר נוסף במשרד התקשורת ועוד עובדים פחות בכירים, ששמותיהם יפורסמו בעת שפסק הדין המלא יותר בפרסום (אם יותר). חלקם בפרשה הרבה פחות חמור מאלה המוזכרים בהדלפה.

ב. ההדלפה לא עוסקת בפרשות משנה, שקרו במקביל וגם אחרי המשפט ולא נדונו בכלל בבית המשפט, כפי שחשפנו כאן. זאת, לגבי מעורבות המחלקה המשפטית של משרד התקשורת בפרשה זו. בחלק הזה, שאיננו מצוי בפסק הדין ואין עליו חיסיון, מעורבים: שר התקשורת גלעד ארדן, מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר והיועצת המשפטית של המשרד עו"ד דנה נויפלד. הם אינם קשורים לפרשה העיקרית, המקורית, שהתרחשה בזמנו של השר הקודם משה כחלון. אולם, הם בהחלט קשורים להחלטות, שנתקבלו או לא נתקבלו כעת, לאחר שפסק הדין המלא הונח על שולחנם, בתוקף תפקידם הרם.

לכן, פניתי למשרד התקשורת ושאלתי:
"מדוע המנכ"ל או מי מטעמו של השר, לא פונים למשטרת ישראל לפתוח בחקירה לאור מה שכתוב בפסק הדין, שהונח על שולחנם?".

תשובה לא קיבלתי. לא שלא ניסיתי.

דהיינו: המשך ה"כיסוי" והנסיון לטייח ולהעלים את המציאות והאמת - נמשכים. גם נציבות שירות המדינה ופרקליטות המדינה קשורים בכך, כשהם נותנים (עד כה) גיבוי לכך, שראשי משרד התקשורת לא מתלוננים במשטרה, למרות שברור (על פי לשון פסק הדין), שנעשו כאן (לכאורה) נעשים פליליים בכמות ממש לא מבוטלת ואף די מבהילה.

בנוסף, גם לא הושעו איש מהמעורבים בפרשה, מה שכל בר דעת היה מעלה על דעתו מקריאת פסק הדין וכנדרש מהתקשי"ר (תקנון שירות המדינה).  

בשולי הדברים ישנה פרשה אחרת ומטרידה לא פחות, אותה שאלתי בשאלה הבאה:
"בדצמבר 2012 (מצ"ב ההתכתבות) פניתי למשרד התקשורת בעניין שימוש במצלמות האבטחה של מגדל שלום וכמובן שימוש באנשי הביטחון של המשרד, למטרות מעקבים אחרי עובדים.
במקרה שתואר בשאלה אז, נגע באופן ספציפי לעו"ד GH.
בזמנו, המשרד הכחיש מכל וכל עניין כזה.
אולם, כעולה מפסק הדין הטרי של EF ("הפרשה החסויה"), שנעשו לכאורה גם בעניין שלו מעקבים ע"י מחלקת הביטחון של משרד התקשורת תוך שימוש, בין היתר, במצלמות האבטחה של הבניין ועוד אמצעי מעקב והקלטה. הכל נעשה כמובן בפיקוח של CD.
האם ההכחשה של משרד התקשורת ב-2012 הייתה טעות או הטעיה, ו\או שהשופטת מבית הדין בתל-אביב לא יודעת על מה היא מדברת כעת, כשהיא כותבת בפסק דינה על מעקבים אחרי עובדים [תוך שימוש באמצעי מעקב אלקטרוניים]?
מה תגובתכם לעניין ביצוע מעקבים אחרי עובדים במשרד התקשורת, מעקבים הנמשכים שנים?"

תשובה לא קיבלתי. לא שלא ניסיתי. אם אקבל - אעדכן.