קיום דיוני "שולחן עגול" ע"י מנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר) הוא המשך של קו ה"מיקרו רגולציה", שיוביל אותו להפסדים בכל נושא בו הוא עוסק, במיוחד מול בזק והוט, שמקרקסות את המשרד ותמשכנה בכך כל עוד השיטה הכושלת לא תשתנה. 
מאת: אבי וייס, 20.10.15, 14:00

הקו של "מיקרו רגולציה" של התעסקות בשקלים ובאגורות, שמנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר, בתמונה) נכנס אליו, לרבות קיום דיוני "שולחן עגול" עם כל מפעילי התקשורת הנייחת בישראל (כמו שעשה קודמו בתפקיד, אבי ברגר), לא יוביל לשום תוצאה מעשית. 

הסיבה מאד ברורה: אם לא קובעים "מדיניות פס רחב" בישראל, התעסקות בשקלים ובאגורות לא מובילה לשום מקום טוב.

יתרה מכך, הזכייה של בזק בבג"ץ בעניין חשיפת עבודת הייעוץ של חברת פרונטיר (נושא, שינתוח בהרחבה במאמר נפרד), הובילה את הוט לרצות לקבל את אותם מסמכים של פרונטיר, שבזק תקבל. הוט נמצאת בשוק הסיטונאי בצורה מוזרה ולכן היא סובלת מהפסדים בתחום זה (ובזק מרוויחה, גם על חשבון הוט). 

גם בזק וגם הוט יודעות היטב למה הן רוצות את המסמכים של פרונטיר (מסמכים, ששימשו כבסיס לקביעת המחירים של השוק הסיטונאי בישראל). הסיבה: ברגע שהמסמכים הללו פורסמו, חשפתי שמדובר במסמכים מפוברקים.

הקדשתי לחשיפת הפיברוק מאמר שלם ומייד אסביר למה נוצר הצורך לפברק.

אגב, הפיברוק היה גלוי לעין משתי סיבות עיקריות:
1) המתחמנים (כלומר: הצוות בראשות הסמנכ"ל לכלכלה, הרן לבאות), טעו בתאריכים, ששמו במסמך המרכזי, שנחזה להיות מסמך מעודכן של פרונטיר.
2) המתחמנים הכניסו למסמך של פרונטיר חישובים של נושאים, שטרם נבדקו על ידה, משום שפרונטיר קיבלה "פטור ממכרז" לבדוק את הנושאים הללו עד סוף 2015, ובכלל זה "עלות ההון של חברת בזק" ו"פיתוח המודל ההנדסי והכלכלי של Bitstream Access", שזו שיטת השוק הסיטונאי הקיימת בישראל. 

למה נולד הצורך להמציא מספרים? כי לא היה כל סיכוי לאגף הכלכלה במשרד התקשורת להציג לשר התקשורת דאז (גלעד ארדן) מספרים סופיים של מחירי השוק הסיטונאי, בלי להמציא אותם מקצה האצבע. פשוט: פרונטיר טרם סיימה את עבודתה (עד עצם היום הזה).

יתרה מכך: זה בלתי אפשרי לסיים את העבודה הזו ולהגיע למשהו סביר והגיוני, שטוב לשוק התקשורת, משום שמשרד התקשורת בחר במודל כלכלי לקביעת מחירי השוק הסיטונאי, ששמו TS-LRIC. לא נסביר מה זה, כי זה מודל, שלא קיים יותר באירופה והוא בוטל מזמן באירופה. זה מודל כלכלי, שהומצא לפני יותר משני עשורים. המודל הזה פשט את הרגל משתי סיבות עיקריות: 1) החישובים קשים ובלתי נגמרים ויוצרים אין סוף ויכוחים וטעויות. 2) השיטה הזו אינה מעודדת ספקי תשתיות דוגמת חברות הבזק להשקיע בשדרוג הרשתות ובמעבר לסיבים לבתים.  

בזק הייתה הראשונה לעוט על החשיפה שלי וניצלה זאת עד כה בהצלחה, עד כי מתחמני המספרים במשרד התקשורת נלחצו מהחשיפה, ותיחמנו בלחץ של בזק שוב פעם את המספרים, והוציאו מספרים לגמרי חדשים, שנוחים לבזק (במאמר כאן ערכתי טבלאות השוואה מה קרה למספרים בעקבות התחמון השני: שינויים שבין עשרות עד אלפי אחוזים במחירים..., על אותם פריטי שירות). זאת, למעט מחיר הטלפוניה, שנשאר נמוך מאוד, נושא, שבו בזק הלכה לבג"ץ וזכתה בו ולכן גם הטלפוניה תהיה לפי המחיר שבזק רוצה. כשמתחילים להמציא מספרים מקצה האצבע, ברור שהסוף של זה יהיה בדיוק לפי זה היודע לקרקס את מתחמני המספרים.

בזק תמשיך לקרקס את משרד התקשורת וכעת הוט מצטרפת אליה. 

האם ניתן להגיע למודל של שוק סיטונאי בו לא יתקיים מצב, שבו רק בזק מרוויחה והרבה? כן. ניתחתי את זה בהרחבה כאן ואציג במאמר נפרד איך היום מחשבים עלויות לשוק סיטונאי על רשתות הסיבים הנפרסות ברחבי אירופה.

כרגע, אציג את המודל הכי פשוט, שחברת המחקר Analysys Mason מציגה במאמר מקצועי טרי שלה (כאן), לגבי הניסיון, שהיא צברה בשיטת קביעת המחירים ברשתות החדשות באירופה. זה מוצג בצורה מאוד ברורה על ידה בציור הבא:


כפי שאפשר לראות מהציור, זו השיטה, שכל סוחר סיטונאי מוכר את הסחורה שלו (או השירות שלו) לקימעונאי, מאז שהחל מסחר כלכלי בין בני אדם על פני כדור הארץ.

אני הצעתי, כדי לא להסתבך בחישובים, לנקוט בשיטה הבאה: לתת לחברות לנהל בינהן מו"מ על המחיר, אם לא תהיה הסכמה בין מוכר מרצון וקונה מרצון, המחיר הסיטונאי יהיה המחיר הקמעונאי (המחיר לצרכן) מינוס 50%. הכי פשוט ומהיר להבנה וליישום. 

אולם, מנכ"ל משרד התקשורת (שלמה פילבר) תקוע עם חבורה של "חולמים בהקיץ", תוקע קנסות באופן בלתי חוקי לבזק, ולכן כל דיוני "שולחן עגול" שלו, לא יובילו אותו לשום מקום טוב. ערוות המשרד תיחשף בדיונים הללו, עם כל הפיברוקים, שהמשרד עשה וייאלץ לעשות, כל עוד המשרד לא מפיק לקחים ומבטל את כל המסמכים המפוברקים, שיצאו בתחום השוק הסיטונאי (וגם בתחומים אחרים קריטיים, דוגמת שת"פ אנטנות).